עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 6003/12

 

 

 

 

 

                                          

                                                                                                    

                                          

                                          

תאריך הישיבה:                     כ"ה באב התשע"ב (13.8.2012)

בשם העורר:                          עו"ד דב הירש; עו"ד רפאל כהן

בשם המשיבה:                       עו"ד איתמר גלבפיש

 

 

 

 

1.        לפניי ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בנצרת, (כב' השופט ד' צרפתי), מיום 8.8.2012, בתיק מ"ת 14015-07-12, במסגרתה הוחלט לעצור את העורר עד לתום ההליכים במשפטו.

 

כתב האישום שהוגש נגד העורר

 

2.        בכתב אישום מתוקן שהוגש נגד העורר, יוחסו לו העבירות הבאות:

 

           א.      חבלה בכוונה מחמירה, לפי סעיף 329(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין).

 

           ב.      הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, לפי סעיף 275 לחוק העונשין.

 

           ג.      שיבוש מהלכי משפט, לפי סעיף 244 לחוק העונשין.

 

           ד.      נהיגה בשכרות, לפי סעיף 62(3) בנסיבות סעיף 64ד (א) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961.

 

3.        בכתב האישום נטען, כי העורר הגיע ביום 29.6.2012, סמוך לשעה 01:00, למחסום משטרתי, שהוצב בכביש 90, סמוך לחמי טבריה, כשהוא נוהג בשכרות באופנוע מ"ר 77-522-74 (להלן: האופנוע). אותה עת, עמדו במחסום, אשר נועד לבדיקת כלי רכב, ליד ניידת משטרה, שני שוטרים שהיו לבושים באפוד זוהר, וחבשו כובע בילוש משטרתי. שוטר נוסף עמד בהמשך הכביש, על-מנת ללכוד רכבים הנמלטים מהמחסום (להלן: התצפית).

 

           העורר נסע בכביש 90 מכיוון צפון לדרום כאשר על האופנוע מצוי נוסע  נוסף.  משהבחינו השוטרים הניצבים במחסום באופנוע, הם סימנו לעורר לעצור, ובתגובה האיץ העורר את מהירות נסיעתו, נסע לכיוון השוטרים ופרץ את המחסום. השוטרים נאלצו לזנק לצידי הכביש, על-מנת שלא להיפגע מהאופנוע, שאילולא כן, היה העורר פוגע בהם.

 

4.        מיד לאחר מכן, נכנס כוח משטרתי לניידת שהחלה לדלוק אחר האופנוע, כאשר האורות מהבהבים והסירנה דולקת, תוך שהם קוראים לו לעצור, באמצעות מערכת הכריזה. העורר התעלם מהוראות השוטרים והמשיך בנסיעתו לכיוון התצפית, שם עצר את אופנועו, והעורר, וכן הנוסע הנוסף, החלו להסתובב בסמוך לאופנוע. השוטר שהוצב בתצפית, עקב אחר העורר, ולאחר זמן מה, קרא לעורר ולנוסע "עצור, משטרה". בשלב זה, השליך העורר את מפתחות האופנוע שהיו בכיסו, על מנת לשבש את מהלכי המשפט, והשניים החלו לברוח. לבסוף, השוטר שהיה בתצפית, בסיוע כוח משטרתי נוסף, עצר את השניים, כאשר במהלך המעצר התנגד העורר למעצרו וניסה לברוח.

 

5.        בבד בבד, עם הגשת כתב האישום, ביקשה התביעה לעצור את העורר עד לתום ההליכים במשפטו.

 

החלטת בית משפט קמא

 

6.        בהחלטה מיום 8.8.2012, קבע כב' השופט ד' צרפתי, כי ברשות המשיבה ראיות לכאורה להוכחת האשמה, אשר נשענות על עדויות השוטרים במחסום ובתצפית, ועל העובדה, כי העורר סירב לבדיקת שכרות באמצעות מכשיר "ינשוף", על כל המשמעויות שיש לדבר.

 

           אשר לעילת המעצר, קבע בית משפט קמא, כי מסוכנותו של העורר עולה מהעובדות הנטענות בכתב האישום, שכן, הוא גילה חוסר מורא מפני אנשי החוק, אדישות לסיכונים שנוצרו כתוצאה מהתנהלותו, ותעוזה הכוללת גם ניסיון לשבש את מהלכי המשפט. עם זאת, קבע בית משפט קמא, כי אין לומר קטגורית, בעניינו של העורר, כי חלופת מעצר לא תסכון, בהינתן גילו הצעיר ועברו הנקי. עוד צויין בהחלטה, כי הוגש בעניינו של העורר תסקיר חיובי, הממליץ על שחרורו לחלופת מעצר בבית הוריו בפיקוח של ההורים ודודו, תוך חיזוק החלופה באמצעות איזוק אלקטרוני. בית המשפט בחן חלופה זו, והגיע למסקנה כי לא ניתן לאשרה. זאת, בשים לב לעוצמת המסוכנות הניבטת ממעשיו של העורר, והתרשמותו של בית המשפט כי הוריו של העורר יתקשו להציב לו גבולות, כפי שמלמד ניסיון העבר. לכך יש להוסיף את הקושי המובנה בהטלת המשמורת על ההורים, בשל המחוייבות שיש להם כלפי בנם. בנסיבות אלה, סבר בית משפט קמא, כי יש הכרח שהמשיב ייצא "מסביבתו הטבעית", אשר הביאה להידרדרותו. הימצאותו של העורר בחלופה המרוחקת גיאוגרפית מסביבה זו, יהא בה כדי להקהות את מסוכנותו. מאחר שלא הוצעה חלופה אחרת, החליט בית משפט קמא, לעצור את העורר עד לתום ההליכים במשפטו, תוך שנקבע, כי העורר ומשפחתו רשאים להציע "חלופה הדוקה וסמכותית יותר שתכלול ריחוק גיאוגרפי ופיקוח של משמורנים שאינם קרובים מדרגה ראשונה".

 

הערר ונימוקיו

 

7.        בערר שהוגש על החלטת בית משפט קמא, נטען על ידי עו"ד דב הירש, בא כוח העורר, כי לא היה מקום לדחות את המלצות שירות המבחן, ולשלול את האפשרות לשחרר את העורר למעצר בית, בבית הוריו.

 

           אשר לעובדות הנטענות בכתב האישום, נטען, כי אלה אינן שנויות במחלוקת ברובן הגדול, אך אין בהן כדי להצביע על כוונתו של העורר לדרוס את השוטרים, והוא עקף את המחסום בנסיעה רגילה על הכביש. כמו כן, קיימת מחלוקת לגבי השאלה אם אופנוע, להבדיל ממכונית, עונה על הגדרת "נשק פוגעני", כלשון סעיף 329(א)(2) לחוק העונשין.

 

8.        עו"ד הירש ציין, כי מדובר בעורר כבן 21, חייל הנמצא בהפסקת שירותו הסדיר עקב פציעה ברגלו, חסר עבר פלילי, למעט הרשעה בעבירה צבאית של העדר מהשירות, ושני מקרים של שימוש בסמים לצריכה עצמית. קצינת המבחן ציינה בתסקיר שניתן אודותיו, כי העורר ער למשמעות העבירות שביצע ולמידת חומרתן, והוא אף מגלה הבנה לגבי הנזק הפוטנציאלי שעלול היה להיגרם. בשיחה עם העורר לא עלו דפוסים אלימים בהתנהגותו ושירות המבחן לא התרשם מקיומן של עמדות ותפיסות אלימות. אשר למפקחים שהוצעו על ידי שירות המבחן, מדובר בהוריו של העורר ובדודו, שהוגדרו בתסקיר כ"מפקחים אחראיים ורציניים המבינים את משימת הפיקוח", ומסוגלים להציב לעורר גבולות.

 

           עו"ד הירש טען, כי הפסיקה הרלוונטית אינה שוללת את האפשרות להטיל את הפיקוח על ההורים, כאשר כל מקרה ייבחן לגופו ולפי נסיבותיו, כפי שייעשה לגבי כל ערב אחר. לפיכך, שגה בית משפט קמא, בקובעו, כי בהטלת הפיקוח על ההורים, יש "קושי מובנה", וכן "ניגוד אינטרסים".

 

9.        בדיון שהתקיים בערר, טען עו"ד הירש, כי הניידת המשטרתית עמדה לצד הכביש, מבלי שהוצב בכביש מחסום פיזי, והכביש עצמו היה פתוח ולא חסום. לפיכך, אין כל הגיון בטענה, כי העורר ניסה לדרוס את השוטרים, כאשר הכביש היה פתוח לפניו לרווחה. כמו כן, השימוש באופנוע על מנת לדרוס את השוטרים, אינו מתיישב עם טיבו ואופיו של כלי רכב זה.

 

           אשר לדרישת בית המשפט, כי חלופת המעצר תכלול ריחוק גיאוגרפי, טען עו"ד הירש, כי אין הוא רואה כל רלוונטיות למרחק, שבין אותה חלופה למקום מגוריו של העורר, וזאת בעיקר כאשר מוצע איזוק אלקטרוני, על-מנת לחזק את חלופת המעצר.

 

           לשאלת בית המשפט, האם ניתן להציע חלופה אחרת, על-מנת לאפשר את שחרורו של העורר ממעצר, ציין עו"ד הירש, כי יש אפשרות להציע חלופה במושב המצוי מרחק של כ-40 ק"מ מטבריה, כאשר שתי דודותיו של העורר מוכנות להשגיח עליו. עם זאת, ציים עו"ד הירש כי אינו רואה כל סיבה מדוע שלא לאשר את החלופה המוצעת על ידי שירות המבחן, כאשר גם אם ייפסל האב כמפקח, בשל עברו הפלילי, הרי שמצויים במקום שני מפקחים נוספים.

 

 

 

תגובת המשיבה

 

10.      בא כוח המשיבה אישר, כי בכביש, בכיוון נסיעתו של העורר לא הוצב מחסום פיזי. ניידת המשטרה עמדה ליד הכביש והשוטרים סימנו לעורר לעצור, ובתגובה הוא הגביר את מהירותו. כמו כן, אישר בא כוח המשיבה, כי אין מדובר בתיק בעל חומרה גבוהה, וגם עברו הפלילי של העורר אינו מן הכבדים. אשר לחלופה שהוצעה, טען בא כוח המשיבה, כי זו אינה מוצלחת, שכן, הוריו של העורר נמצאים בבית-עסק השייך להם, בשעות הבוקר, כאשר לאבי העורר יש הרשעות קודמות בעבירות של איומים ואלימות, הרשעות שהוא לא דיווח עליהם בשיחה עם שירות המבחן. לפיכך, סבור בא כוח המשיבה, כי יש מקום להציע חלופה אחרת, אשר תספק מענה למסוכנותו של העורר.

 

           המשפט עצמו אמור להיפתח ביום 30.10.2012, ובסה"כ מדובר בשני עדי תביעה, כך שניתן לסיים את ההליך המשפטי באותו יום.

 

           לאור האמור, ביקש בא כוח המשיבה לדחות את הערר.

 

דיון והכרעה

 

11.      בענייננו, מוסכם על הכל, כי ניתן לשחרר את העורר לחלופת מעצר, ולפיכך, אין צורך לבחון את שאלת קיומן של ראיות לכאורה לעניין כוונתו של העורר לפגוע בשוטרים שהוצבו במחסום, ואין צורך להידרש לרמת מסוכנותו של העורר. השאלה היחידה, אשר בה יש להכריע, היא האם לאמץ את המלצת שירות המבחן ולאשר חלופת מעצר בבית הוריו של העורר, או שמא יש לעמוד על קיומו של מרחק גיאוגרפי בין החלופה, לבין מקום מגוריו וסביבתו החברתית של העורר.

 

           אכן, יש טעם בדברי בא כוח העורר, כי אין מקום לקביעה גורפת, לפיה קיים "קושי מובנה", או "ניגוד אינטרסים", כל אימת שמדובר בהורים של נאשם, המתבקשים לשמש כערבים או כמפקחים, במסגרת חלופת המעצר. ואולם, כפי שציין השופט (כתוארו אז) גרוניס בבש"פ 7602/04 מדינת ישראל נ' הישאם אבו אלהווא (לא פורסם, 17.8.2004):

 

"המבקשת טוענת בערר, ובצדק, כי השמתו של אדם במעצר בית בבית משפחתו בפיקוחם של בני המשפחה הינה דרך בעייתית מעצם טבעה. בני המשפחה המפקחים עומדים בפני דילמה קשה ביותר, אם הנאשם ששוחרר לחלופה של מעצר בית יפר את הציווי שנצטווה לשהות במקום המסוים. הם נדרשים לדווח על קרוב משפחה שהפר צו שיפוטי, כאשר ברור להם כי קיים סיכוי גבוה שדיווחם יביא לכך שבן המשפחה המפר יישלח למעצר רגיל".

 

           חרף הקשיים עליהם עמד השופט גרוניס, בבש"פ 7602/04 הנ"ל, הנני סבור כי יש לבחון כל מקרה ומקרה לגופו, ואינני גורס כי יש לפסול, מניה וביה, הורים ובני משפחה אחרים, מלשמש מפקחים או ערבים עבור בנם.

 

12.      במקרה דנן, קיים קושי לאשר את החלופה המוצעת, לא משום שמדובר בהורים, אלא כיוון שלאביו של העורר הרשעות קודמות בעבירות של איומים ואלימות, ועוד הובהר כי שני ההורים אמורים להימצא בשעות הבוקר בבית-עסק, אותו הם מנהלים, כך שהפיקוח לא יהיה הדוק דיו. העובדה כי מדובר במפקח נוסף, אינה מספקת בנסיבות העניין.

 

           לפיכך, לא מצאתי פגם בהחלטתו של בית משפט קמא, לפסול את החלופה המוצעת, לגופו של עניין.

 

           בא כוח העורר הודיעני, במהלך הדיון, כי קיימת חלופה אחרת המצויה במרחק גיאוגרפי מבית ההורים, ומחוץ לסביבתו החברתית של העורר, אשר במסגרתה יהיה נתון העורר בפיקוח דודותיו. דומני, כי מן הראוי להציג חלופה זו בפני בית משפט קמא, לצורך בחינתה, ובמידה שתימצא ראויה, ניתן יהיה לשחרר את העורר ממעצרו לחלופה זו.

 

           בא כוח העורר, מתבקש לפעול במידת הדחיפות הראויה על-מנת להציג חלופה זו בפני בית משפט קמא.

 

13.      לאור האמור לעיל, הנני מחליט לדחות את הערר.

 

           ניתנה היום כ"ח באב התשע"ב (16.8.2012).

 

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   12060030_I01.doc   הג

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il