עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 5918/12

 

 

 

 

 

                                          

                                                                                                    

                                          

                                          

בשם המבקש:                        עו"ד נ' מזובר-רז

 

 

          

           בקשה למתן רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט ד' מינץ) בע"א 26907-06-12 אשר דחה בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית משפט השלום בבית שמש בעניין פינוי מהמבנה אותו שוכר המבקש מהמשיבה.

 

1.        המשיבה השכירה לאביו של המבקש חנות שבבעלותה המצוי בשוק מחנה יהודה בירושלים. האב היה לדייר מוגן בנכס, בו הפעיל חנות למכירת בדים משנת  1966 (להלן: החנות). לאחר מותו של האב בתחילת שנות השמונים של המאה הקודמת, באה אשתו, היא אם המבקש, בנעליו. לפני מספר שנים נפטרה אם המבקש והוא המשיך להחזיק בחנות בפועל. משנודע למשיבה שהאם נפטרה, פעלה היא לבחון את אופן השימוש של המבקש בחנות. לאחר שביקרה במקום ונוכחה שהחנות מוזנחת וסגורה משך תקופה ארוכה, שכרה היא שירותי חוקר פרטי אשר תיעד במספר הזדמנויות את מצבה המוזנח של החנות. המשיבה הגישה לבית משפט השלום בבית שמש תביעה לפינוי וסילוק יד המבקש מהחנות. טענתה המרכזית הייתה כי המבקש לא בא בנעלי אביו שכן הוא לא עבד עם אביו שישה חודשים עובר לפטירתו והוא חדל להפעיל את החנות בפועל. מנגד, סבר המבקש כי הוא דייר מוגן וכי לא קמה כל עילה לפנותו מהחנות.

 

2.        בית משפט השלום קיבל את תביעת המשיבה והורה למבקש לפנות את החנות ולשאת בהוצאות המשפט של המשיבה. בפסק הדין נקבע כי המבקש הפסיק להפעיל את חנות הבדים שהפעיל אביו המנוח, ושהוכח שפתיחת החנות לסירוגין הייתה למראית עין בלבד. בית המשפט הסתמך על עדות המשיבה והחוקר הפרטי ששכרה, כמו גם על סרטי הוידאו והתמונות שצילם החוקר הפרטי התומכים בגרסת המשיבה. 

 

3.        על פסק הדין הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי בירושלים. בתוך כך הגיש המבקש לבית משפט השלום בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין עד להכרעה בערעור. בית המשפט דחה את הבקשה בעיקרה, אך קבע כי לא תיעשה כל דיספוזיציה בחנות עד להכרעה בערעור ובכפוף לכך שאם תשכיר המשיבה את החנות לאחר – תהא השכירות כפופה להתחייבות השוכר לפנות את החנות במקרה שהערעור יתקבל בתוך 60 ימים ממועד מתן פסק הדין בערעור.

 

4.        המבקש, אשר לא הסתפק בהחלטה זו, הגיש גם לבית המשפט המחוזי בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין עד להכרעה בערעור. בית המשפט דחה את הבקשה בציינו כי ההכרעה בפסק הדין הייתה עובדתית במהותה, ומשכך סיכויי הערעור אינם גבוהים. כמו כן קבע בית המשפט המחוזי כי ההחלטה בבקשה לעיכוב ביצוע שניתנה בבית משפט השלום מאזנת באופן ראוי בין האינטרסים של הצדדים והשכרת החנות לאחר איננה דבר בלתי הפיך. לבסוף, בית המשפט עמד על כך שפסק הדין קבע עובדתית כי המבקש לא עבד בחנות, מה שמעמיד בספק את הנזקים האפשריים שפינוי בפועל עשוי להיסב לו.

 

           מכאן הבקשה שלפניי.

 

5.        המבקש סבור כי בית משפט השלום שגה כשלא הביא בחשבון את הנזקים הנפשיים והכספיים שייגרמו לו כתוצאה מביצוע הוראת הפינוי. לדידו, מדובר בחנות אשר נמצאת במקום בו לא קיימות חנויות להשכרה, מה שיקשה עד מאוד לפנות דייר. לפיכך, אם יזכה המבקש בערעור, השכרת החנות לצד שלישי תביא לתסבוכות משפטיות נוספות. כמו כן הוא סבור שהתנאי שהציב בית משפט השלום לשכירות לצד שלישי אינו ריאלי במצב הדברים כפי שהם בשוק מחנה יהודה. עוד טוען המשיב כי הוא היה מאושפז בשל טיפולים בגידול סרטני שהתגלה באפו, ושטעה בית המשפט שלא התחשב בטענה זו. לבסוף, טוען המבקש כי שגה בית המשפט בפסק דינו כשהתעלם מטענתו לפיה לא ניתן להפעיל חנות בדים בשוק כיום, וכי מסיבה זו הוא הגיש בקשה לשנות את ייעוד מטרת החנות, אשר אושרה.

 

6.        לאחר שעיינתי בבקשה ובהחלטות בתי המשפט מושא הבקשה דנן, מצאתי כי דינה להידחות. הבקשה שבפנינו נדונה ונדחתה לגופה בידי שתי ערכאות קודמות. לדיון בבקשה זו בערכאה שלישית יש מקום רק אם מתעוררות בעטייה שאלות בעלות השלכות משפטיות או ציבוריות רחבות, החורגות מעניינם הפרטני של הצדדים להליך (רע"א 123/08 חניון חיפה נ' מצת אור בע"מ, פ"ד לו(3) 123, 128 (1982)). הבקשה למתן צו עיכוב ביצוע במקרה שלפניי איננה מעוררת שאלות מסוג זה, ודי בכך כדי לדחותה     .

 

7.        למעלה מן הצורך אציין כי נראה שאף לגופם של דברים אין עילה להתערב בהחלטות הערכאות הקודמות. סיכויי הערעור אינם גבוהים על פניו, בהתחשב בכך שבית המשפט קמא קיבל את התביעה על בסיס ממצאים עובדתיים משמעותיים אשר שומטים את הבסיס מתחת לגרסת המבקש. אשר על כן, בשים לב לכך שערכאת הערעור איננה נוטה להתערב בממצאים עובדתיים בדרך כלל, אינני מוצאת שעומדים למבקש סיכויי ערעור גבוהים וסבורתני שאין הצדקה לעכב את ביצוע פסק הדין. כך גם הדבר לגבי מאזן הנוחות – בית המשפט קמא קבע כי המבקש לא הפעיל בחנות כל עסק פעיל. משכך, לא ברור החשש שמעלה המבקש מהנזקים שעשויים להיגרם לו אם לא יעוכב ביצוע פסק הדין. לטענת המבקש, השכרת החנות לצד שלישי תחת המגבלות שהטיל בית המשפט קמא עשויה להוביל ל"תסבוכות משפטיות נוספות וארוכות" אשר יקשו על פינוי הצד השלישי לפי הצורך. אין בידי לקבל טענה סתומה זו. אם המבקש אכן יצלח בערעורו, לא אמורה להתעורר כל בעיה להורות על פינוי אדם שנכנס בינתיים לחנות במסגרת התקשרות הכפופה להוראות בית המשפט קמא. לפיכך, לא אוכל לקבל את טענתו הכללית והלקונית של המבקש בעניין זה.

 

           עוד יודגש כי השימוש במבנה אינו לצרכי מגורים, ואף אין מדובר בזכויות הרשומות במרשם המקרקעין, אלא בשימוש מסחרי גרידא. במקרים מסוג זה ערכאת הערעור אינה נוטה לעכב ביצוע פסק דין (ע"א 46/12 ניסים אסייג, ייעוץ וניהול בע"מ נ' אדרת, פס' 21 להחלטה (לא פורסמה, 5.3.12)), קל וחומר כאשר מדובר במסגרת בקשה לערעור "בגלגול שלישי" (רע"א 5290/08 הורביץ נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ, פס' 5 להחלטה (לא פורסמה, 1.7.08)).

 

           ברי כי, משזו החלטתי ביחס לבקשת רשות הערעור, ממילא מתייתרת הבקשה לעיכוב ביצוע.

          

           הבקשה, איפוא, נדחית. משלא התבקשה תגובה, אין צו להוצאות.

 

           ניתנה היום, כ"ה באב תשע"ב (13.8.12).

 

 

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   12059180_B01.doc   עכ

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il