עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 5686/11

 

 

 

                                          

                                                                                                    

                                          

                                          

 

 

 

           לפניי בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (ע"פ 22556-06-10, כבוד השופטים ד' ברלינר, ג' קרא ומ' סוקולוב) מיום 20.6.2011 בו נדחה ערעורו של המבקש והתקבל ערעורה של המשיבה על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב (ת.פ 5300/08 כבוד השופטת  ג' רביד) מיום 29.4.2010.

 

           בכתב אישום מתוקן, שבו הודה המבקש במסגרת הסדר טיעון, הוא הואשם  בשלוש עבירות של הפרת אמונים (ללא רכיב המרמה), לפי סעיף 284 לחוק העונשין תשל"ז-1977 ושלוש עבירות של מתן ידיעות כוזבות לפי סעיף 12(2) לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952. מכתב האישום עולה כי המבקש כתב שלושה מכתבים במסגרת תפקידו, לבקשתו של איש עסקים המקורב לו, לצורך השגת אישור ביקור בישראל עבור אזרחית מולדבית אשר אותו מקורב חפץ להזמינה לארץ. נטען כי המבקש חתם על אותם מכתבים שנוסחו על ידי המקורב,  ביודעו שתוכנם כוזב.

 

           במסגרת ההליך בפני בית משפט השלום הוגש תסקיר מטעם שירות המבחן בעניינו של המבקש בו הומלץ כי יוטל עליו עונש של שירות לתועלת הציבור (של"צ) וכי לא יורשע בדין. לאחר שהצדדים טענו לעונש הרשיע בית המשפט את המבקש לאור חומרת מעשיו. עם זאת, קבע בית המשפט כי בשל הנסיבות הבאות, לא דבק קלון במעשיו של המבקש: מאחר שרכיב המרמה הוסר מכתב האישום המתוקן; נזק ממשי לא נגרם; זמן רב חלף מאז ביצוע העבירות וכן המבקש לא זכה לטובת הנאה כלשהי ולא פעל למען אינטרס אישי. בהתאם לכך, נגזר על המבקש עונש של של"צ בהיקף של 200 שעות ומאסר מותנה.           

 

           על פסק דינו של בית משפט השלום הוגשו ערעורים הן מצד המבקש והן מצד המשיבה. ערעורו של המבקש נדחה. לעומת זאת, ערעורה של המשיבה התקבל ונקבע כי אכן דבק קלון במעשיו של המבקש. בית המשפט המחוזי קבע כי הטעיית רשויות המדינה באמצעות מכתביו הביאה לפגיעה באמון הציבור ומהווה סטייה קרדינאלית מנורמת ההתנהגות המצופה ממנו כעובד ציבור במשרה בכירה. צוין כי הימנעות מהטלת קלון על מנת לאפשר למבקש להמשיך לכהן במשרתו איננה ראויה בנסיבות המקרה. כמו כן הודגש כי בניגוד לקביעת הערכאה הדיונית, למבקש אכן צמחה טובת הנאה ממעשיו והיא הענקת טובה לידידו. עוד נקבע כי המבקש בהחלט גרם לנזק ממשי בכך שהביא לכניסתה לישראל של מי שלא עברה הליך אישור כניסה כדין. לבסוף נקבע כי חלוף הזמן אינו יכול לאיין את הקלון שדבק במעשי המערער.

 

           מכאן הבקשה שלפניי, בגדרה טוען המבקש כי בקשתו מעוררת סוגיה מהותית ועקרונית במשפט הישראלי והיא הטלת קלון על ממלאי תפקידים ציבוריים. לדבריו, לא היה מקום להטיל עליו קלון והוא סומך ידו על השיקולים שמנה לכך בית משפט השלום בפסק דינו. עוד הוא טוען כי בקשת רשות הערעור הינה למעשה ערעור ראשון מטעמו בסוגיית הקלון מאחר והערכאה הדיונית קבעה כי בנסיבות העניין אין מקום להטבעת קלון וקביעה זו נהפכה על ידי ערכאת הערעור.

 

           המבקש חולק על קביעתה של ערכאת הערעור שלפיה טובת ההנאה שקיבל נובעת מעצם מתן שירות לחברו. כן הוא טוען כי לצורך הטלת קלון יש להצביע על ליקוי מוסרי חמור – תנאי שאינו מתקיים בעניינו. לדבריו, פסיקת בית משפט זה, בניגוד לקביעת בית המשפט המחוזי, מורה כי בנסיבות המקרה יתכן שגם לזמן שחלף תהא השלכה על סוגיית הקלון. כמו כן הוא טוען כי העבירה בה הודה והורשע הינה עבירה מינורית ולכן לא יכול שתתקיים לגביה "חזקת קלון" כפי שקבע בית המשפט המחוזי. לבסוף, מדגיש המבקש את ההשלכות הקשות על חייו המקצועיים בפרט וחייו בכלל הנובעות מקביעת הקלון. בהן הפסקה מיידית של קריירה ציבורית של למעלה מ-35 שנה וכן שלילת זכאותו לקבלת האות 'יקיר העיר תל אביב-יפו'.

 

           מנגד, עמדת המשיבה הינה כי המקרה דנן אינו מצדיק מתן רשות ערעור. סוגיית הקלון, לטענתה, אינה נתונה למחלוקת בפסיקה והכלים להכרעה בה ידועים וברורים. השאלה היחידה העולה בענייננו לטענתה היא האם בנסיבות הספציפיות של העניין, בשל אופי המעשים, תפקידו של המבקש והפגיעה בציבור הנגזרת מהם – נכון היה להטיל קלון. שאלה זו נוגעת לאופן יישומו של הדין, להבדיל מקיומו או תחולתו, ועל כן אין בה כדי להצדיק מתן רשות ערעור. לגופו של עניין תומכת המשיבה בפסק הדין של בית המשפט המחוזי. לטענתה, המבקש ניצל את עמדתו הציבורית כדי לרצות איש עסקים פרטי ולהשיג אשרות כניסה לפנים משורת הדין. חומרה יתרה עולה מן המעשים הללו ומצדיקה הטלת קלון.

 

           לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובת המשיבה וכן בפסקי הדין של הערכאות שקדמו לי, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות. למקרא פסקי דינן של הערכאות שקדמו לי נוכחתי כי השוני בין ההכרעות בעניין הקלון נובע אך ורק מיישום שונה של ההלכה הנוהגת ושל השיקולים הרלוונטיים, על המקרה הספציפי שלפניי (ראו רע"פ 3549/10 אסתר שעיה נ' מדינת ישראל, (טרם פורסם, 15.9.2010). אי לכך הבקשה אינה מעוררת כל שאלה חדשה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (1982)). כך למשל, כבר נקבע בעבר כי יסוד הקלון יכול להתקיים גם מקום בו מדובר בעבירה של הפרת אמונים ללא רכיב המרמה (בג"ץ 4523/03 בונפיל נ' יושבת-ראש ועדת הבחירות המרכזית לכנסת השבע-עשרה פ"ד נז(4) ,857 863 (2003)). כמו כן, גם אם לפרק הזמן שחלף מעת ביצוע העבירות עשויה להיות משמעות כלשהי לעניין הקלון, הרי שאין בכך כדי לחייב מסקנה אחרת מזו שהושגה במקרה דנן וממילא אין בעניין זה כשלעצמו כדי לעורר סוגיה עקרונית בעלת השלכות ציבוריות. מכל מקום, ההכרעה בשאלת הקלון נגזרת תמיד מן הנסיבות הספציפיות למקרה (ראו רע"פ 7120/09 יהושע פורר נ' מדינת ישראל, (טרם פורסם, 22.9.2009) וכך נעשה גם בעניינו של המבקש.

 

           מעבר לנדרש יוער כי לאור מעשיו של המבקש, שכללו ניצול מעמדו כעובד במשרה ציבורית בכירה לצורך השאת טובה לידידו על ידי הטעיית רשות מרשויות המדינה, לא מצאתי כל פגם בפסק הדין של בית המשפט המחוזי ועל כן אין לטעמי מקום להתערב בו. 

            

           אשר על כן, הבקשה נדחית.

          

           ניתנה היום, כ"ט בתשרי התשע"ב (27.10.2011).

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   11056860_H03.doc   שצ

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il