עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 5546/11

 

 

 

 

 

 

 

           בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט לעניינים מנהליים נצרת מיום 12.7.2011 בתיק עת"א 16748-06-11 (כב' השופט ד' צרפתי), בגדרה נדחתה עתירתו של המבקש לביטול סיווגו כאסיר אלימות במשפחה (להלן: אלמ"ב) ולשילובו בסבב חופשות מן הכלא.

 

1.        המבקש הוא אסיר המרצה עונש של 30 חודשי מאסר בפועל בגין הרשעתו בעבירות חבלה בכוונה מחמירה והחזקת סכין שלא כדין. על פי המתואר בכתב האישום המתוקן ובגזר הדין, תקף המבקש יחד עם ארבעת אחיו (להלן: האחים) את שני המתלוננים על רקע סכסוך מתמשך בין משפחת המבקש למשפחת המתלוננים בשל גירושי אחי המבקש מאחות המתלוננים (להלן: הסכסוך). ביום 5.12.2008 נסעו האחים בעקבות רכב המתלוננים, קראו למתלוננים לעצור את רכבם, ואז הכו אותם נמרצות באלות ובמכות ידיים, ואחד האחים אף דקר את אחד המתלוננים והשליך אבן כבדה על רגלי המתלונן השני. מעשים אלה תוארו בגזר הדין כמעשים "קשים ואכזריים במיוחד ומעידים על זלזול בחיי אדם ובחוק".

 

           לאחר כניסת המבקש לכלא, נדון עניינו לפני הוועדה המחוזית לטיפול באלימות במשפחה מחוז חיפה והצפון (להלן: הועדה). הועדה קבעה בחוות דעתה מיום 20.10.2010 כי למרות שהמבקש הודה במיוחס לו, למרות שההתרשמות ממנו איננה של אדם בעל נורמות עבריינות מובהקות ולמרות שהביע חרטה על מעשיו, הוא אינו מבין את חומרת מעשיו, אינו מגלה אמפתיה כלפי המתלוננים וקיים פוטנציאל גבוה להישנות התנהגות אלימה מצדו. בשל אלו, לא המליצה הועדה על שילובו של המבקש בסבב חופשות.

 

           הועדה קיימה דיון נוסף בעניינו של המבקש וכתבה חוות דעת נוספת ביום 5.7.2011. בדיון זה נדון גם סיווגו של המבקש כאסיר אלמ"ב, שכן קרבתו למתלוננים איננה כזו המוגדרת מפורשות כקרבת משפחה בחוק למניעת אלימות במשפחה, התשנ"א-1991 (להלן: החוק). הועדה קבעה כי קיים פוטנציאל מסוכנות המצריך את התערבותה, וכי על פי נהלי העבודה היא רשאית לדון אף בעניינם של אסירים אשר אינם מוגדרים על פי חוק כקרובי משפחה של קרבנותיהם. בחוות הדעת צויין כי המבקש השתתף בקבוצה בסיסית לשליטה בכעסים אולם התקשה להשתלב בה בשל קשיי שפה, ואין המדובר בהליך טיפול משמעותי עבורו; כי עובדת סוציאלית דוברת ערבית התרשמה שהמבקש מבין את חומרת הפגיעה במתלוננים ואת המחיר האישי שמשלם בישיבתו במאסר אך המדובר בראשיתו של תהליך; וכי נוכח האמור לעיל, נוכח אופי העבירות בהן הורשע ולאור האמור במידע החסוי, טרם בשלה העת לשילוב המבקש בסבב חופשות, שכן פוטנציאל המסוכנות הנשקף ממנו נותר גבוה. בהתאם, החליטה הועדה לדחות את בקשת המבקש לשלבו בסבב כאמור.

 

2.        על החלטה זו עתר המבקש לפני בית המשפט קמא בעתירה מושא ענייננו. בית משפט קמא דחה את העתירה בציינו, לעניין עצם סיווגו של המבקש כאסיר אלמ"ב, כי המבקש השלים עם סיווג זה עד כה, וכי הקרבה בין המבקש למתלוננים יכולה למצוא את מקומה בזיקות המקימות סמכות לועדה בהתאם להגדרה הרחבה ל"בן משפחה" על פי תקנון עבודה סוציאלית (להלן: תע"ס). בית המשפט הוסיף כי שיקול דעתו הרחב של שירות בתי הסוהר (להלן: שב"ס) בעניין הוצאת אסירים לחופשות כולל בתוכו פנייה לגורמים הרלוונטיים – במקרה דנן הועדה – לשם קבלת חוות דעת. כן נדחתה טענת המבקש כי אין לעבירות בהן הורשע קשר לקרבת משפחתו למתלוננים, שהרי בכתב האישום המתוקן עצמו, בו הודה המבקש, צויין כי המעשים נעשו על רקע הסכסוך האמור. לגופם של דברים, קבע בית המשפט כי שיקול דעתה של הועדה הופעל באופן מקצועי וענייני, ולא נמצאה סיבה להתערב במסקנותיה.

 

           מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי.

 

3.        המבקש שב וטען כי התנהגותו בכלא חיובית והוא ראוי לצאת לחופשה; כי בית משפט קמא שגה משקבע כי "עצם הנחת חוות דעת מטעם ועדת אלמ"ב" מספיקה כדי לקבוע כי יש להתייחס אליו כאסיר אלמ"ב; כי הוא אף איננו נכלל בהגדרות אלמ"ב על פי הוראות תע"ס, שכן כיום לא קיים כל קשר משפחתי בינו לבין הקרבנות; כי הסכסוך לא נבע מן הגירושין; כי הוא מופלה לרעה לעומת אסירים השולטים בשפה העברית, שכן קשיי שפה הם אלו שמנעו השתלבותו בקבוצה הטיפולית. לטענת המבקש, השאלה המתעוררת לפנינו חורגת מעניינו הפרטי, בין היתר בשל השאלה העקרונית אודות אופן הגדרת "בן משפחה" לצורך סיווג אסיר כאסיר אלמ"ב.

 

4.        דין הבקשה להידחות.

 

           הבקשה שלפניי אכן נוגעת בעניין עקרוני לכאורה והוא היקף הגדרת "בן משפחה" לשם סיווג אסיר כאסיר אלמ"ב (לנושא קרוב של הגדרת "בן משפחה" לשם סיווג אסיר כאסיר גילוי עריות, ראו, רע"ב 1573/05 בטש נ' שירות בתי הסוהר (לא פורסם, 18.5.2005); ע"ב 5713/09 פלוני נ' שירות בתי הסוהר (לא פורסם, 9.12.2009) (להלן: עניין פלוני)). עם זאת, הנושא כבר נדון בפסיקתו של בית משפט זה  כך שאין מדובר בשדה לא חרוש (ראו: רע"ב 5745/10 ערפאת סאלח נ' שירות בתי הסוהר (לא פורסם, 21.9.2010) (להלן: עניין ערפאת); רע"ב 7661/06 שחאדה מחאג'נה נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 31.12.2006) (להלן: עניין שחאדה)). לכן, אין בצד העקרוני של הבקשה, כדי להצדיק מתן רשות ערעור.

 

           אשר לטענות האחרות אותן מעלה המבקש, הרי שהן אינן חורגות מעניינו הפרטי והפרטני. משכך, דין הבקשה להידחות על הסף, אף לפי הגישה המקלה של בחינת בקשות רשות ערעור באספקלריה של "גלגול שני" (רע"ב 5447/11 מובארכ נ' משטרת ישראל והאסמכתאות שם (לא פורסם, 23.8.2011) (להלן: עניין מובארכ); רע"ב 2047/11 פלוני נ' שירות בתי הסוהר והאסמכתאות שם (לא פורסם, 29.5.2011)).

 

5.        גם לגופה של בקשה לא מצאתי ממש בבקשתו של המבקש. על פי סעיף 36(א) לפקודת בתי הסוהר [נוסח חדש], התשל"ב-1971 (להלן: פקודת בתי הסוהר), הסמכות לאשר חופשות אסירים נתונה לשר לבטחון פנים, אשר האציל אותה לבעלי תפקידים בשב"ס. פקודת נציבות בתי הסוהר 04.40.00 (להלן: פקודת הנציבות) פורטת את הוראות סעיף 36(א) לפקודת בתי הסוהר, וקובעת בפרק ו' בסעיף 4(א) כי חופשתו של אסיר "שנידון או שהורשע בעבר בעבירות אלימות במשפחה" או שהינו "בעל פרופיל אלימות במשפחה" לא תאושר בטרם יופנה עניינו לועדה.

 

           עבירות אלימות במשפחה מוגדרות בפרק א' בסעיף 4 ד(1) כעבירות שבוצעו נגד קרוב משפחה "לרבות מי שהיה בן משפחה בעבר והוא אחד מאלה":

 

בן זוג, הורה או בן זוג של הורה, הורה של בן זוג או בן זוג של הורה, סב או סבתא, צאצא או צאצא של בן זוג, אח או אחת, גיס או גיסה, דוד או דודה, אחיין או אחיינית (ההדגשות הוספו – י.ע.).

 

 

           מכאן, שגם גיסה לשעבר נחשבת כ"בן משפחה" לצורך פקודת הנציבות, ולא למותר להזכיר כי גם בחוק מוגדר "בן משפחה" ככולל "מי שהיה בן משפחה בעבר". 

 

           ואילו אסיר בעל פרופיל אלימות במשפחה מוגדר:

 

א. אסירים המרצים עונש מאסר בגין עבירות אלימות כלפי מי שאינו "בן משפחה", וקיים קשר משפחתי אחר, והרקע לביצוע עבירה קשור במערכת יחסים זוגית או משפחתית בין האסיר לנפגע העבירה.

...

ג. אסירים המרצים מאסר בגין עבירת אלימות שלא בוצעה כלפי "בן משפחה", אולם הרקע לביצוע העבירה קשור במערכת יחסים זוגית או משפחתית של האסיר.

 

 

6.        הוראות דומות לקבוע לעיל קיימות גם בסעיף 5.3.3 להוראת תע"ס 3.37, הקובע מיהי אוכלוסיית היעד של הועדה, וכן בהוראה 7.3 לתע"ס שאף היא מרחיבה את ההגדרות גם על מי שהיה בן משפחה בעבר. מכל מקום, החשוב לענייננו הוא שיש ליתן פרשנות רחבה של המונח "בן משפחה" לצורך סמכות הוועדה. כך, למשל, בעניין שחאדה קבעה השופטת ארבל כך:

 

"אין מדובר ברשימה סגורה וזאת הן מעצם השימוש במילה "כולל" והן מעצם ההרחבה שיש בסעיף זה [סעיף 5.3.3 לתע"ס – י.ע.] מעבר להגדרה שקובע החוק" (סעיף 6 להחלטה).

 

 

           זאת, על רקע תכליתה של פקודת הנציבות, ועמד על כך השופט רובינשטיין בעניין ערפאת (בפסקה י"ד):

 

"אכן, מלשון הסעיף בפקודת הנציבות, בשונה מהוראות התע"ס, עולה כי הגדרת 'קרוב משפחה' מקבילה להגדרת החוק למניעת אלימות במשפחה; ואולם דומני כי הפרשנות המרחיבה שנתן השירות להגדרת אסיר כאסיר אלמ"ב היא סבירה ועולה בקנה אחד עם התכלית שביסוד פקודת הנציבות".

 

 

7.        המבקש מרצה עונש מאסר על רקע הסכסוך המתואר לעיל. אין לקבל את הטענה החוזרת ונשנית מפי המבקש כי מקורו של הסכסוך אחר, שכן בכתב האישום בו הודה המבקש נאמר במפורש כי "בין משפחת הנאשמים ובין משפחת המתלוננים קיים סכסוך מתמשך על רקע גירושיו של אחיהם של הנאשמים מאחותם של המתלוננים". מכאן, שעניינו של המבקש נכנס ללא קושי במספר הגדרות הקושרות את מעשיו למעשי אלימות במשפחה – אם כגיס לשעבר של אחד המתלוננים, אם כמי שביצע את מעשי האלימות כלפי מי שיש לו קשר זוגי או משפחתי עמו ואם כמי שביצע את המעשים על רקע מערכת יחסים זוגית או משפחתית. כך או אחרת, הקשר בין משפחת המבקש למשפחת המתלוננים קיים, ומכאן ש"העבירות בגינן מרצה המבקש את עונשו בוצעו בהקשר המשפחתי ומשכך רשאיות היו רשויות שירות בתי הסוהר לבקש את חוות דעת הוועדה" (עניין שחאדה, סעיף 7 להחלטה).

 

           סיכומו של דבר, כי סיווגו של המבקש כאסיר אלמ"ב הינו סיווג מוצדק על פי ההגדרות המפורשות בהוראות הרלוונטיות, שיש ליתן להם פירוש מרחיב (עניין שחאדה לעיל), וזאת על פי הגיונם של דברים, השכל הישר ותכלית הפקודה (ראו בעניין ערפאת, בפסקה י"ג). פרשנות מרחיבה לעבירות האלימות במשפחה היא פרשנות נאותה, סבירה, ומשרתת היטב את הרציונל בבסיס קיומה של הועדה, אשר נועדה למנוע סכנה לקרבנות מקרי אלימות במשפחה, ואפנה שוב לדברי השופט רובינשטיין בעניין ערפאת: "אין דופי בשימוש במנגנון מייעץ כמו ועדת אלמ"ב גם במקרים המצויים במעגל רחב יותר של המשפחה או הסכסוך המשפחתי. במונחי המשפט המינהלי, עסקינן בגישה סבירה" (בפסקה י"ד).

 

8.        אשר לגופה של החלטה שלא לשלב את המבקש בסבב חופשות, ההחלטה מעוגנת היטב הן בחוות הדעת הגלויה של הועדה והן בזו החסוייה. כלל ידוע הוא שיציאתו של אסיר לחופשות איננה זכות קנוייה אלא פריבילגיה, טובת הנאה הנתונה לשיקול דעת הגורמים המוסמכים אצל המשיבה, גם אם שיקול דעת זה כפוף לחובה להפעילו על פי אמות המידה המפורטות בפקודה (ראו, למשל, בפרק א' סעיף 1(ב) לפקודת הנציבות; תקנה 19 לתקנות בתי הסוהר, התשל"ח-1978; עניין ערפאת, סעיף י' להחלטה והאסמכתאות שם; עניין שחאדה, סעיף 6 להחלטה; עניין פלוני, סעיף 10 להחלטה; עניין מובארכ, סעיף 3 להחלטה). על בית המשפט לאזן בין חשיבות החופשה מבחינת האסיר, רווחתו, שיקומו וחיזוק הקשר בינו ובין משפחתו מחד גיסא, לבין האינטרסים של הגנה על שלום הציבור ובטחונו מביצוע עבירות נוספות על ידי האסיר, הגנה על קרבנות עבירת האלימות במשפחה מפני אימת התוקף, ושיקולים נוספים.

 

           בענייננו לא טען המבקש לקיומם של שיקולים מיוחדים וכבדי משקל שיצדיקו את יציאתו לחופשה, בעוד בכף המאזניים השנייה קיימים השיקולים המפורטים בחוות דעתה הגלוייה והסמוייה של הועדה ובהם פוטנציאל המסוכנות הנשקף מהמבקש והשלב בו נמצא בהליך הטיפולי. משהזכרנו את ההליך הטיפולי אומר בקצרה כי אין ממש במחלצות העקרוניות שניסה המבקש לעטות על טענתו להפליה לעומת אסירים השולטים בשפה העברית. הועדה בחנה את התרשמותה של עובדת סוציאלית ששוחחה עם המבקש בערבית, ולדבריה המבקש הבין את התכנים שנדונו בקבוצת הטיפול, אלא שהועדה סברה כי המבקש נמצא אך בראשיתו של תהליך.

 

           אשר על כן, הבקשה נדחית.

 

 

           ניתנה היום, כ"ח באלול התשע"א (27.9.2011).

ש ו פ ט

 

 

 

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   11055460_E02.doc   עכב

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il