עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 5457/12

 

 

 

 

                                          

                                                                                                    

                                          

                                          

 

 

           לפניי בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (עפ"ג 53300-03-12, כבוד סגנית הנשיא ר' יפה-כ"ץ והשופטים י' צלקובניק ו-י' שפסר, מיום 30.5.2012).

 

           נגד המבקש הוגשו שני כתבי אישום. הראשון, הוגש לבית משפט השלום בקרית גת, מייחס לו עבירה של הסעה שלא כדין. לפי אותו כתב אישום, ביום 6.4.2010 הסיע המבקש ברכבו שני תושבים זרים שאין בידם אישורי כניסה ושהייה בישראל לפי דין. כתב האישום השני הוגש לבית משפט השלום בתל אביב-יפו, אך אוחד עם כתב האישום הראשון. כתב אישום זה הוא כתב אישום מתוקן הכולל שני אישומים. האישום הראשון מייחס למבקש עבירות של איומים והפרעה לעובד ציבור. לפי אישום זה ביום 4.5.2009, המבקש, נהג מונית במקצועו, חנה על המדרכה. כאשר פנתה אליו פקחית וביקשה ממנו כי יזיז את רכבו הוא איים עליה בכך שאמר לה "תנסי לתת לי דו"ח, הלקוח שאיתי עבריין ותהיי אחראית למה שיקרה לאחר קבלת הדו"ח". בהמשך, משך המבקש בכוח את פנקס הדו"חות מידיה של הפקחית. האישום השני מייחס למבקש עבירה של העלבת עובד ציבור. לפי אותו אישום, ביום 20.7.2009, התעמת המבקש עם הפקחית מהאישום הראשון ואמר לה מספר פעמים כי היא "פקחית אידיוטית".

 

           ביום 14.2.2012 הרשיע בית משפט השלום בקרית גת (ת"פ 5156-04-10, כבוד השופטת הבכירה ר' לביא) את המבקש בעבירות שיוחסו לו בכתבי האישום, וזאת לאחר הודאתו. בית המשפט התייחס לשלושה תסקירים שהוגשו לו מטעם שירות המבחן. בתסקיר הראשון נכתב כי המבקש חושש מכך שאם יורשע הוא עלול לאבד את רשיון הנהיגה שלו לרכב ציבורי ופרנסתו תיפגע. עוד נכתב כי הוא הביע צער וחרטה על כך שעבר את העבירה המיוחסת לו בכתב האישום הראשון. יחד עם זאת, לא המליץ שירות המבחן על הימנעות מהרשעה. בנוגע לכתב האישום השני, נכתב בתסקיר נוסף, כי המבקש לא לוקח אחריות מלאה על מעשיו. באותו תסקיר נכתב כי אין מקום לתוכנית טיפולית או לצו מבחן, ושוב לא ניתנה המלצה של הימנעות מהרשעה. תסקיר משלים שהוגש לבית המשפט לא שינה מבחינת ההמלצה בעניינו של המבקש, אך הוגשה במסגרתו תוכנית של של"צ בהיקף של 200 שעות. בית המשפט התייחס לעבירות שביצע המבקש וקבע כי העבירה של הסעת שוהים בלתי חוקים היא עבירה חמורה, שנקבעה לה מדיניות ענישה מחמירה הכוללת עונש של מאסר בפועל, אם כי עונש מסוג זה לא התבקש על ידי המשיבה. בית המשפט קבע כי הכלל הוא הרשעה והימנעות מהרשעה תיעשה במקרים חריגים בלבד. בית המשפט התייחס להלכות שנקבעו לעניין זה, וקבע כי נסיבותיו של מקרה זה אינן מצדיקות הימנעות מהרשעה בהתאם לקריטריונים שנקבעו. זאת, בין היתר, שכן לא מדובר במעידה חד פעמית ומדובר בעבירות חמורות. בית המשפט הוסיף וקבע כי הוא מודע לכך שייתכן והמבקש לא יוכל להמשיך ולהחזיק ברישיון נהיגה לרכב ציבורי, אך אין בכך כדי למנוע את הרשעתו. זאת, שכן המבקש עשה שימוש באותו רכב ציבורי על מנת לעבור על החוק ממניעים כלכליים ואף פגע בפקחית שהעירה לו לאחר שביצע עבירת תנועה. באותו היום הטיל בית המשפט על המבקש עונש של שישה חודשי מאסר על תנאי, קנס בסך של 2,000 ש"ח והתחייבות בסך של 10,000 ש"ח לתקופה של שלוש שנים.

 

           על פסק דינו של בית משפט השלום הגיש המבקש ערעור לבית המשפט המחוזי, אשר דחה את הערעור. הערעור הופנה בעיקרו נגד הרשעתו של המבקש. בית המשפט המחוזי התייחס אף הוא לתסקירי שירות המבחן שהוכנו בעניינו של המבקש וקבע כי עיון בהם מעלה כי המבקש יכול במקרים מסוימים להגיב בתוקפנות מילולית. כמו כן, התייחס בית המשפט לכך ששירות המבחן התקשה לבוא בהמלצה בנושא הרשעתו של המבקש. בית המשפט הוסיף וקבע כי בית משפט השלום יישם את המבחנים שנקבעו בפסיקה ואין מקום לשוב ולבחון מבחנים אלה במסגרת ערכאת הערעור ואין מקום להתערב במסקנתו של בית משפט השלום לפיה לא מדובר במקרה חריג המצדיק הימנעות מהרשעה.

 

           מכאן הבקשה שלפניי, שבמסגרתה טוען המבקש כי שגה בית משפט השלום בכך שהרשיעו בעבירות שיוחסו לו. לטעתנו, בקשתו מעלה שאלה משפטית בעלת חשיבות ציבורית והיא האם יש לתת משקל מכריע לנכונותו של נאשם לבצע שעות רבות לתועלת הציבור כביטוי לחרטה על מעשיו במסגרת ההחלטה בדבר הימנעות מהרשעתו. לטענתו, שגו הערכאות הקודמות בכך שהרשיעו אותו בעבירות שיוחסו לו שכן התנאים שנקבעו בפסיקה להימנעות מהרשעה מתקיימים במקרה זה. זאת, בין היתר, שכן הוא הביע חרטה עמוקה על מעשיו והביע נכונות לבצע של"צ. לטעתנו, לא ניתן משקל מספק לעובדה זו, כמו גם לעובדה שביצע את העבירות מתוך מצוקה כלכלית ולכך שהוא מנהל אורח חיים נורמטיבי. לטענתו, להליכים המשפטיים השפעה מרתיעה והרשעתו עשויה לפגוע בפרנסתו שכן עלולים לשלול את רישיונו לרכב ציבורי. עוד טוען המבקש, בין היתר, כי לא ניתן משקל מספק לכך ששירות המבחן הציע אלטרנטיבה עונשית ראויה ואף ציין כי המבקש הביע נכונות לביצוע אותן עבודות של"צ.

 

           לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובפסקי הדין של הערכאות שקדמו לי, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות, וזאת מבלי להידרש לתגובת המשיבה.

 

           הלכה היא, כי אין מעניקים רשות לערעור שני, אלא אם כן עולה מבין טענות הצדדים טענה בעלת חשיבות כללית, בין משפטית ובין ציבורית, החורגת מעניינם הפרטי (ראו 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (1982) (להלן: חניון חיפה)). בענייננו, חרף טענות המבקש, הרי שבקשת רשות הערעור איננה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית שכזו והמבקש לא הצביע על כל עילה אחרת המצדיקה דיון "בגלגול שלישי", בהתאם להלכת חניון חיפה.  אך מטעם זה בלבד, דין הבקשה להידחות.

 

           יתרה מכן, הלכה היא כי טענות הנוגעות לחומרת העונש כשלעצמה – ובהן גם טענה שהיה על בית המשפט להימנע מהרשעה, אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו: רע"פ 5504/08 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 27.7.2008); רע"פ 5585/08 אל נבארי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 26.10.2008)). בנסיבות המקרה, לא מצאתי כל סטייה שכזו מנורמת הענישה המקובלת בעבירות אותן ביצע המבקש, אף לאור נסיבותיו האישיות. "שורת הדין מחייבת כי מי שהובא לדין ונמצא אשם, יורשע בעבירות שיוחסו לו. זהו הכלל" (ראו: ע"פ 2513/96 מדינת ישראל נ' שמש, פ"ד נ(3) 682, 683 (1996)), ואילו "חריג שבחריגים לכלל זה מותיר בידי בית המשפט סמכות להימנע מהרשעה, במקרים יוצאי דופן" (רע"פ 1189/06 בר-לב נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 12.9.2006)). כפי שקבע בית המשפט המחוזי, עניינו של המבקש אינו עומד בתנאים שנקבעו לאי-הרשעה בדין של מי שנמצא כי ביצע עבירה (ראו: ע"פ 2083/96 כתב נ' מדינת ישראל פ"ד נב(3) 337 (1997) (להלן: הלכת כתב)), ועובדות המקרה הספציפיות אינן מצדיקות את העדפת נסיבותיו האישיות על פני האינטרס הציבורי; זאת, בין היתר, לנוכח העובדה ששירות המבחן נמנע מלהמליץ על הימנעות מהרשעתו, ובניגוד לטענתו, לא ניתן ללמוד דבר מכך שהכין תוכנית של"צ למקרה שבו בית המשפט כן יחליט שלא להרשיעו. בנוסף, העבירות שביצע המבקש, כל אחת כשלעצמה וודאי שבמצטבר הן עבירות חמורות. בעניין העבירה של הסעת שוהים בלתי חוקיים כבר נפסק כי מדובר בעבירה חמורה בעלת השלכות ביטחוניות, עבירה שמבוצעת לרוב משיקולים כלכליים ותוך זלזול בהוראות החוק ולעתים אף בביטחון המדינה. בנוסף, המבקש איים על פקחית עירייה, אך בשל העובדה שמילאה את תפקידה והעירה לו על התנהלותו, ולא רק זאת אלא שהפריע לה למלא את תפקידה ומאוחר יותר אף העליבה שלא לצורך. לאור כל זאת, לא שוכנעתי כי יש מקום להתערב בפסק דינו של בית המשפט המחוזי. 

 

           אשר על כן, דין הבקשה להידחות.

 

           ניתנה היום, כ"ו בתמוז התשע"ב (16.7.2012).

 

 

 

 

 

 

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   12054570_H01.doc   שצ

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il