עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 5433/12

 

 

 

                                          

                                                                                                    

                                          

                                          

 

 

 

 

 

 

1.             נגד המשיב, יליד 1995, הוגש כתב אישום שבו מיוחסות לו עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, שוד מזוין בחבורה והחזקת סכין שלא כדין, וזאת בשל מעורבותו בשוד בתחנת דלק. בתמצית ייאמר כי בכתב האישום נטען שהמשיב הגיע יחד עם חברו לתחנת דלק בעיר חיפה, ונכנס לתחנה כשפניו מכוסות וסכין שלופה בידו. השניים איימו על עובדת המקום באמצעות הסכין, והיא נאלצה לרוקן את תכולת הקופה לשקית.

 

2.             בד בבד עם הגשת כתב האישום, ביקשה המדינה לעצור את המשיב עד תום ההליכים. בית המשפט המחוזי לנוער בחיפה (כב' השופט ר' שפירא) נעתר לבקשה והורה על מעצר המשיב עד תום ההליכים, לאחר שתסקיר מעצר של שירות המבחן לא בא בהמלצה על שחרורו לחלופה. בתיק העיקרי התנהלו עד כה שלושה דיוני הוכחות (14.5, 20.5 ו-28.6), שבהם נשמעה פרשת התביעה, למעט עד תביעה אחד. בית המשפט המחוזי לנוער בחיפה (כב' השופט ד' פיש) קבע שני מועדים נוספים לסיום פרשת התביעה ולשמיעת פרשת ההגנה לחודש נובמבר 2012, אך ציין כי ככל שיהיה ניתן לקיים דיון במועד מוקדם יותר, תימסר הודעה לצדדים.

 

3.             משחלפו שישה חודשים, וטרם הסתיים משפטו של המשיב, מבקשת המדינה להאריך את מעצרו ב-45 ימים נוספים לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים) בצירוף סעיף 10יג לחוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), התשל"א-1971 (להלן: חוק הנוער). המדינה מציינת כי נעשה ניסיון לקדם את שמיעת התיק העיקרי ביעילות, והתיק נקבע לסיום פרשת התביעה ולשמיעת פרשת ההגנה לחודש נובמבר. עם זאת, בית המשפט קמא ציין כי ייעשה מאמץ להוספת מועדים מוקדמים יותר. עובר למועד הדיון שהתקיים לפניי, הגישה המדינה בקשה לבית המשפט המחוזי לנוער להקדמת מועדי ההוכחות, אך בשלב זה (החלטה מיום 11.7.2012) אין מועדים פנויים. המדינה טוענת כי נוכח קביעותיו הברורות של שירות המבחן בתסקיר המעצר, ששלל אפשרות של שחרור לחלופה, ועל רקע המסוכנות הנשקפת מהמעשים המיוחסים למשיב, אין מנוס אלא להאריך את מעצרו. המסוכנות הנשקפת מהמשיב נלמדת, לשיטת המדינה, מכך שהוא ביצע לכאורה את המעשים המיוחסים לו, לאחר שכבר ריצה בעבר בעונש מאסר בפועל, וכשעונש מאסר מותנה בר הפעלה תלוי ועומד נגדו.

 

4.             ב"כ המשיב מתנגד לבקשה. לדבריו, הוגשה בקשה לעיון מחדש במסגרת הליכי המעצר, כדי לבחון אפשרות של שחרור המשיב לחלופת מעצר מוסדית, אך בהיעדר מקומות פנויים במוסדות המתאימים, הדבר איננו אפשרי בנקודת הזמן הנוכחית. ב"כ המשיב טוען כי שותפו של המשיב לכתב האישום שוחרר, וגם בכך יש כדי לשנות את נקודת האיזון בשאלת המעצר. עוד נטען כי השותף חזר בו מגרסתו על דוכן העדים, ובכך יש כדי לשנות את התמונה הראייתית לצורך שאלת המעצר. אשר להליך העיקרי – ב"כ המשיב מעריך כי יידרשו חמישה מועדים נוספים לשמיעת פרשת ההגנה, ולכן יהיה צורך בהארכות מעצר נוספות. ב"כ המשיב מדגיש כי שולחו בן 16 בלבד, והפנה לפסיקה הרלוונטית למעצרם של קטינים. בנסיבות אלה, מבקש ב"כ המשיב לשחרר את שולחו למעצר בבית בפיקוח בני משפחתו בתוספת איזוק אלקטרוני.

 

5.             לאחר שבחנתי את הבקשה, מסקנתי היא כי לא ניתן לקבלה במלואה בנקודת הזמן הנוכחית, על רקע המועדים הרחוקים שנקבעו לסיום פרשת התביעה ולשמיעת פרשת ההגנה.

 

6.             כידוע, הכלל הקבוע בסעיף 10יב לחוק הנוער הוא כי נאשם קטין אשר היה נתון במעצר שישה חודשים והכרעת הדין בעניינו טרם ניתנה, ישוחרר ממעצר. הארכת מעצר מעבר לשישה חודשים היא משום חריג לכלל זה, ובית המשפט נדרש לאזן בין זכותו של נאשם הקטין לחירות, לבין אינטרס הציבור בשמירת ביטחונו וניהול הליך פלילי תקין. נקודת איזון זו תלויה בנסיבותיו הקונקרטיות של המקרה, והיא נגזרת ממספר שיקולים מרכזיים, ביניהם, חלוף הזמן וקצב התמשכות ההליך העיקרי; מידת המסוכנות הנשקפת מן הנאשם; הגורם שעליו מוטלת האחריות להתמשכות ההליכים ועוד (ראו, למשל: בש"פ 79/11 מדינת ישראל נ' פלוני (לא פורסם, 12.1.2011)). המחוקק ובתי המשפט עמדו על הצורך במתן תשומת לב מיוחדת להתמשכות ההליכים כאשר מדובר בנאשם שהינו קטין, שכן הנזק שנגרם לו בשל החזקתו במעצר הוא רב יותר מאשר זה שנגרם לנאשם בגיר. לפיכך, נקודת האיזון תיטה בשלב מוקדם יותר לטובת זכותו לחירות ותגדל נכונותו של בית המשפט לבחון אפשרות לשחררו לחלופת מעצר (ראו: בש"פ 6502/12 מדינת ישראל נ' פלוני (לא פורסם, 13.9.2010); בש"פ 6666/10 מדינת ישראל נ' פלוני (לא פורסם, 20.9.2010)). עם זאת, עצם היות הנאשם קטין אינה מחסנת אותו מפני מעצר, מקום שלא ניתן לתת בו אמון, משום שמעשיו החוזרים ונשנים מעידים כי הוא אינו ירא את החוק ואינו מבין את משמעותו (ראו: בש"פ 3537/05 מדינת ישראל נ' פלוני (לא פורסם, 17.4.2005)).

 

7.             כאמור, תפקיד מרכזי של בית משפט זה בבואו לדון בבקשות להארכת מעצר לפי סעיף 62 לחוק המעצרים, הוא בפיקוח על קצב התקדמות ההליך העיקרי. הדברים אמורים ביתר שאת שעה שנאשם הוא קטין. בענייננו, הדעת אינה נוחה מכך שמועד ההוכחות הקרוב נקבע ליום 15.11.2012, שאינו בגדר תקופת הארכת המעצר המבוקשת בבקשה דנן, ואף לא בגדר תקופת הארכת מעצר נוספת. עם זאת, על רקע המסוכנות הנשקפת ממעשיו של המשיב, שעל אף גילו הצעיר כבר צבר הרשעות בעבירות רכוש ואלימות ואף נשא בעונש מאסר בפועל, ונוכח תסקיר המעצר השלילי המתייחס לחלופת המעצר אותה שב והציע בא כוחו המלומד, אין מקום – בנקודת הזמן הנוכחית – להורות על שחרורו של המשיב לחלופה זו. בנסיבות אלו, אני נעתר לבקשה באופן חלקי בלבד, ומאריך את מעצרו של המשיב בשלושים ימים נוספים בלבד. הנחתי היא כי במהלך תקופה זו, יעשו הצדדים מאמץ נוסף לקביעת לוח זמנים מזורז לסיום פרק ההוכחות במסגרת התיק העיקרי, בשים לב לעובדת היותו של המשיב במעצר. בצד האמור, ככל שיתפנה מקום בחלופת מעצר מוסדית, או ככל שיעלה בידי המשיב להציע חלופת מעצר ראויה אחרת, רשאי הוא להגיש בקשה לעיון מחדש לבית המשפט המחוזי לנוער, שיפעל כחכמתו, בשים לב לפרק הזמן שבו נתון המשיב במעצר.

 

8.             בשולי הדברים אציין כי במהלך הדיון העלה ב"כ המשיב טענות בדבר כרסום התשתית הראייתית שעמדה ביסוד החלטת המעצר. דא עקא, שהדיון בבקשה להארכת המעצר לפי סעיף 62 לחוק המעצרים איננו המקום המתאים להעלאת טענות מעין אלו, ופתוחה בפני המשיב בקשה לעיון מחדש לבית המשפט המחוזי לנוער, ככל שיש עילה לכך (השוו: בש"פ 2694/11 מדינת ישראל נ' עזימה (לא פורסם, 14.4.2011); בש"פ 4893/05 מדינת ישראל נ' שימישלשוילי (לא פורסם, 2.6.2005)). גם טענות המשיב בדבר הפליה בינו לבין שותפו ששוחרר לחלופה, מוטב היו לו היו מועלות בפני שופט המעצרים בבית המשפט המחוזי לנוער. ממילא, מעיון בהחלטת בית המשפט המחוזי לנוער מיום 15.2.2012 בדבר שחרור השותף (שהועברה לעיוני על-ידי ב"כ המדינה), עולה כי קיימים הבדלים משמעותיים בין השניים, המצדיקים יחס שונה בשאלת המעצר. בין היתר, השותף נעדר עבר פלילי, בעוד שהמשיב הורשע בעבר בעבירות אלימות ורכוש ואף ריצה עונש מאסר בפועל. כמו-כן, בעניינו של השותף הייתה המלצה חיובית של שירות המבחן, בעוד שבענייננו, שלל שירות המבחן אפשרות של שחרור לחלופה.

 

           אני נעתר אפוא לבקשה באופן חלקי, ומורה על הארכת מעצרו של המשיב בשלושים ימים נוספים החל מיום 15.7.2012, או עד למתן פסק דין בת"פ 28704-01-12 בבית המשפט המחוזי לנוער בחיפה, לפי המוקדם מביניהם.

 

           ניתנה היום, ‏כ"ו בתמוז התשע"ב (‏16.7.2012).

 

 

 

 

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   12054330_M04.doc   יב

מרכז מידע, טל' 077-2703333  ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il