עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 4983/11

 

 

 

 

 

                                          

                                                                                                    

                                          

                                          

 

 

 

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז (עת"א – 32069-05-11, כבוד סגן הנשיא א' טל) מיום 15.6.2011, אשר דחתה את עתירת המבקש כנגד החלטת שירות בתי הסוהר מחודש פברואר 2011 שלא לשלבו בסבב חופשות.

 

           המבקש מרצה עונש מאסר של ארבע שנים שהוטל עליו בגין עבירות של גניבת חלקי רכב, מרמה, זיוף (לרבות שימוש בדרכון מזויף ליציאה מהארץ) ועבירות תעבורה (ת"פ 4115-09, מיום 17.11.2010, להלן: התיק הראשי). אין חולק כי למן תחילת מאסרו ביום 6.5.2009, היה תפקודו של המבקש תקין ולא התעוררו כל עבירות משמעת, וכי המלצת שירות בתי הסוהר היא לשלבו בסבב חופשות. יחד עם זאת, עקב התנגדות משטרת ישראל, על רקע החשש כי המבקש ינצל את החופשה בכדי להימנע מהמשך ריצוי מאסרו, הוחלט שאין לשלבו בסבב חופשות. ביום 9.2.2011 נידונה עתירתו הראשונה של המבקש נגד אי שילובו בסבב חופשות בפני בית המשפט המחוזי מרכז (עת"א 43407-01-11, כבוד השופטת ק' רג'יניאנו). בית המשפט דחה את העתירה, וקבע כי העבירות בהן הורשע המבקש מקימות חשש סביר כי הוא ינצל את החופשה לצורך המלטות מהמשך ריצוי המאסר. יחד עם זאת, ציין בית המשפט כי החלטתו מבוססת על מידע שקדם כולו למועד תחילת ריצוי העונש, וקבע כי בחלוף הזמן, תוך כדי בחינת התנהגותו של המבקש, יש לבחון את עניינו מחדש. על פסק דינו של בית המשפט המחוזי הגיש המבקש בקשת רשות ערעור, אשר נדחתה על ידי בית משפט זה (רע"ב 1464/11 כבוד השופט א' א' לוי, מיום 3.4.2011). זאת, לאור ההלכה כי אין בנסיבות המקרה כל שאלה משפטית כללית החורגת מהקשרו האישי של המבקש (ראו: רע"ב 7/86 וייל נ' מדירת ישראל (לא פורסם, 26.6.1986) (להלן: הלכת וייל)).

 

           בחלוף כארבעה חודשים מיום שדחה בית המשפט המחוזי את עתירתו הראשונה להשתלב בסבב חופשות, ולאחר שלא נתקבל שום שינוי בהחלטת שירות בתי הסוהר, שב המבקש ועתר לבית המשפט על החלטת שירות בתי הסוהר שלא לשלבו בסבב חופשות. הדיון בעתירה זו התקיים ביום 15.6.2011. במסגרת הדיון בעתירה, טענה המשיבה כי יש לדחותה מטעם כפול – ראשית, מאחר ולא חלפו שישה חודשים מעתירתו הראשונה של המבקש; שנית, בשל קיומו של הליך פלילי נוסף המתנהל נגדו, בו נחשד בזיוף שיקים תוך התחזות לאדם אחר בשני אירועים במהלך שנת 2007 (כתב אישום הוגש לבית משפט השלום בירושלים ביום 17.8.2009, והדיון הראשון בו נקבע ליום 11.9.2011). עילה זו למניעת חופשות היא אף העילה המרכזית העולה מהחלטת שירות בתי הסוהר, ומחוות הדעת של יחידת המודיעין של בתי הסוהר, כפי שאלו הוגשו לבית המשפט. בית המשפט המחוזי דחה את העתירה. בהחלטתו, קבע בית המשפט שאף מבלי להידרש לאישום הנוסף התלוי ועומד נגד המבקש, די במידעים שעמדו בפניו אודות התנהגות המבקש קודם למעצרו כדי להקים חשש רציני שהוא ינצל את חופשתו בשביל להימנע מהמשך ריצוי מאסרו.

 

           בעקבות החלטתו של בית המשפט המחוזי, שב המבקש ופנה לבית משפט זה בבקשת רשות ערעור, היא הבקשה שלפניי.

          

           בקשתו של המבקש עומדת על שלושה אדנים. ראשית, טוען המבקש שורה ארוכה של טיעונים שעניינם סבירותה של החלטת שירות בתי הסוהר לדחות את בקשתו להשתלב בסבב חופשות, וכן סבירות החלטתו של בית המשפט המחוזי. כך, לעניין פרק הזמן שבין שתי העתירות, טוען המבקש כי קרבת הזמן שבין העתירות הכרחית, מאחר והרשות לצאת לחופשות הינה חלק מתהליך שיקומו, אשר עתיד להשפיע באופן משמעותי על בקשתו לניכוי שליש מעונשו (בקשה שעתידה להגיע לדיון במהלך חודש אוקטובר 2011). כמו כן, שב המבקש ושוטח לפני בית המשפט את נסיבותיו האישיות המצדיקות לטעמו שילוב בסבב חופשות.

 

           שנית, טוען המבקש כי שגה בית המשפט המחוזי בהחלטתו. לטענתו שגה בית המשפט בהתעלמו מכך שניהולו של הליך פלילי נוסף נגדו הוא השיקול המרכזי בהחלטת שירות בתי הסוהר מיום 12.6.2011 שלא לשלבו בסבב חופשות. בנוסף, טוען המבקש כי שגה בית המשפט בקובעו שישנו חשש סביר שינצל את החופשה לצורך הימלטות מהשלמת ריצוי מאסרו, על בסיס מידעים הקודמים להרשעתו. לטענתו, על בית המשפט לקבוע "תאריך תפוגה" למידע מודיעיני, בייחוד כאשר מידע זה קודם להרשעתו של הנאשם.

 

           שלישית, טוען המבקש כי מדיניות שירות בתי הסוהר נגועה באפליה. המבקש טוען כי מיכאל חבין, שהורשע עימו בתיק הראשי ואשר תואר על ידי בית המשפט כ"רוח החיה" של הפרשה כולה, ואשר מרצה עונש של כשמונה שנות מאסר, זוכה להשתלב בסבב חופשות. זאת, אף שחבין, בדומה למבקש, הורשע בזיוף מסמכים, לרבות הדרכון המזויף ששימש את המבקש לצורך יציאתו מהארץ.

 

           בתגובתה, טוענת המשיבה כי יש לדחות את הבקשה על הסף, שכן אין היא מעלה שאלה משפטית כללית או בעלת עניין ציבורי רחב, ואינה עולה בקנה אחד עם הלכת וייל. יתר על כן, המשיבה טוענת כי יש לדחות את הבקשה לגופה. זאת, מאחר ולגישתה לא נפל כל פגם במלאכת האיזונים של הגורמים המוסמכים, וכי ההתחשבות בתיק התלוי ועומד נגד המבקש הינה סבירה בנסיבות העניין. בנוסף, טוענת המשיבה כי לאחר הכרעתו של בית המשפט המחוזי, הגיע לידי שירות בתי הסוהר מידע מודיעיני סודי (שלא הוגש לבית המשפט) המעיד על כוונתו של המבקש לנצל את חופשתו כדי לברוח ממאסרו.

 

           לאחר שעיינתי בבקשה, בתשובת המשיבה, ובהחלטתו של בית המשפט המחוזי, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להדחות.

 

           כידוע, ככלל, רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בעתירת אסיר אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא רק במקרים שבהם מתעוררת סוגיה משפטית בעלת חשיבות ציבורית או נושא בעל חשיבות כללית. טענותיו של המבקש, ככל שהן נוגעות למשקל שנתנו הגורמים המוסמכים לנסיבותיו האישיות אינן מעלות סוגיה מסוג זה (ר' הלכת וייל). מעבר לנדרש אציין, כי אף לגופו של עניין, לא מצאתי מקום להתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי.

          

           דינה של טענת המבקש כי החלטת שירות בתי הסוהר נגועה באפליה להדחות אף היא. אכן, למן הראוי כי היחס לבקשות אסירים שונים בנסיבות דומות יהיה דומה, ואין חולק כי עקרון השוויון מחייב את הגורמים המוסמכים. יחד עם זאת, לא הוגשו לבית המשפט כל מסמכים שהם המעידים על אפלייתו של המבקש. משקבע בית המשפט המחוזי כי לא נפל פגם בשיקול דעתו של שירות בתי הסוהר, ממילא קבע אף כי שירות בתי הסוהר פעל באופן סביר ובהתאם למדיניות הכוללת והשוויונית של קביעת זכאותו של אסיר לחופשה. בקביעה זו, כאמור, לא מצאתי מקום להתערב.

          

           טענתו של המבקש בדבר התיישנותם של מידעים מודיעיניים עומדת בתפר שבין סוגיה עובדתית הנוגעת לעניין מסוכנותו בלבד, לבין הסוגיה הכללית, בדבר המשקל שיכול להינתן למידעים מודיעיניים לאחר חלוף זמן רב מיום קבלתם. ההלכה המשפטית בסוגיה זו אינה חד משמעית. כך, בפרשת גמליאל (רע"ב 8571/07 מדינת ישראל נ' גמליאל (לא פורסם, 21.2.2008)), בה נדונה בקשתו של אסיר להשתלב בסבב חופשות, קבע בית משפט זה, מפי השופט ע' פוגלמן כי אין צורך בקיומן של ראיות קונקרטיות למסוכנות, על מנת שתתקיים תשתית ראייתית מספקת לביסוס החלטת שרות בתי הסוהר (שם, פסקה 9). בשונה, ישנה פסיקה, שבמסגרתה הוכרה חשיבותו של גורם הזמן לשאלת המסוכנות המיוחסת לנאשמים. כך, בפרשת יזראלוב (רע"ב 9990/07 יזראלוב נ' משטרת ישראל, (לא פורסם, 9.12.2007)) שעסקה בשאלת משקלם של מידעים בני עשרה חודשים בבחינת מסוכנותו של אסיר  קבעה כבוד הנשיאה ד' בייניש כי: "העובדה כי החשש הנשקף לשלום הציבור קיים מזה זמן, אין בה, בהכרח, כדי לשלול את תוקפו (...) ומשך הזמן לתקפות המידע הוא תלוי הנסיבות הקונקרטיות בעניינו של כל אסיר" (שם, סעיף 3, ההדגשה הוספה – ס'.'ג'.). עם זאת, דחה בית המשפט את הבקשה לגופה לאור חומרת המידעים העומדים כנגד האסיר, וקביעתו של בית המשפט המחוזי כי השתכנע שהאסיר מצוי בקשר אקטואלי עם גורמים בכירים בעולם הפשע.

 

           מן האמור, עולה כי שאלת המשקל הראוי למידעים שהגיעו לידי הגורמים המוסמכים זמן משמעותי לפני דחיית בקשתו של אסיר להיכלל בסבב חופשות עומדת בסימן האיזון שבין חומרת המידע המצוי בידי הרשויות המוסמכות ואמינותו, לבין האינטרס לקידום שיקומו של האסיר ורווחתו. עם זאת, טרם ניתן בפסיקה מענה מקיף לשאלה האם ניתן לראות במידע שקדם להרשעת הנאשם בסיס למסוכנותו לאחר שריצה חלק ניכר מתקופת מאסרו. במקרה הנוכחי, כלל המידע שעמד בפני בית המשפט המחוזי היה מידע שנצבר בטרם הרשעתו של המבקש. קביעה גורפת, שלפיה על בסיס מידעים מסוג זה יכולים הגורמים המוסמכים שלא לשלב אסיר בסבב חופשות, וזאת אף אם עמד בכל התנאים לכך והומלץ לשילוב בסבב החופשות על ידי שירות בתי הסוהר, עלולה להוביל לתוצאה לא רצויה, במסגרתה ניתן משקל חסר לאפשרות שיקומו של האסיר ושילובו בחברה. נראה כי לכל הפחות ביחס לאסירים המצויים זמן קצר ממועד שחרורם, יש ליתן משקל מוגבל לעצם הרשעתם. בהקשר זה, מן הראוי להדגיש כי עצם קיומו של הליך פלילי נוסף, כאשר זה דומה באופיו ובזמן התרחשותו להליך בו הורשע הנאשם, ואינו מהווה מידע חדש שהגיע לידי הגורמים המוסמכים, אינו יכול אף הוא, ככלל, לשמש בפני עצמו גורם בלעדי למניעת חופשתו של אסיר, הגובר על כל יתר השיקולים שעל הגורמים המוסמכים לשקול (לעניין החשיבות שבבחינת אופיו הספציפי של ההליך הפלילי הנוסף בו מואשם האסיר ראו רע"ב 426/06 חווא נ' שירות בתי הסוהר (לא פורסם, 12.3.2006)).

 

           יחד עם זאת, לאור פרק הזמן שעבר מיום שהגיש המבקש את בקשתו הראשונה לשירות בתי הסוהר להשתלב בסבב חופשות (למעלה משבעה חודשים), הרי שממילא רשאי הוא להגיש לשרות בתי הסוהר בקשה חדשה להשתלב בסבב חופשות וזו תידון לגופה. אין חולק שבית המשפט, וודאי שערכאה זו כערכאה שלישית, אינו נכנס בנעליה של הרשות המנהלית, וכי הסמכות למתן חופשות או מניעתן נתונה באופן בלעדי לגורמים המוסמכים מטעם שרות בתי הסוהר (ראו למשל: רע"ב 229/04 פדידה נ' שירות בתי הסוהר (לא פורסם, 17.3.2004, עמוד 3)). על החלטת שרות בתי הסוהר יוכל המבקש, ככל שיהיה בכך צורך, להשיג בפני הערכאה המתאימה. לאור זאת, מתייתר הדיון בשאלה העקרונית שהוצגה לעיל. 

 

           לאור כל האמור דין הבקשה להדחות.

 

           ניתנה היום, ז' באלול התשע"א (6.9.2011).

 

            

 

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   11049830_H06.doc   שצ

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il