עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 4557/12

 

 

 

                                          

                                                                                                    

                                          

 

 

 

 

 

 

 

1.        בקשה שמינית להארכת מעצרו של המשיב מעבר לתשעה חודשים, החל מיום 20.6.2012.

 

2.        המשיב מואשם בביצוע עבירות רבות, ובכללן החזקה בתנאי עבדות, אינוס בנסיבות מחמירות, עבירות מין במשפחה, מעשים מגונים בנסיבות מחמירות, מעשי סדום, בעילה אסורה בהסכמה וקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות. כתב האישום הוגש לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו ביום 14.2.2010,  כך שמשפטו של המשיב מתנהל מזה זמן רב. איני מוצא לנכון לחזור על עובדות כתב האישום המחזיק תשעה אישומים ומונה בפירוט רב את המעשים המיוחסים למשיב. גם בית משפט זה פרט בהרחבה, בהחלטות קודמות, את מסכת המעשים בה מדובר (ראו, בין היתר, בש"פ 3749/10 (החלטה מיום 20.5.2010); בש"פ 8025/10 (החלטה מיום 4.11.2010) ובש"פ 891/11 (החלטה מיום 9.2.2011)).

 

           בית המשפט המחוזי הורה על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים ועררו נדחה על ידי בית משפט זה. משלא הסתיים משפטו של המשיב בתום תשעת חודשי המעצר הראשונים, הוגשו מעת לעת בקשות להארכת המעצר, בכל פעם לתשעים יום, בקשות לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים) התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים). כאמור, הבקשה דנן היא הבקשה השמינית (המשיב נעצר עוד ביום 12.1.2010, כך שהוא עצור כשנתיים וחצי).

 

3.        המבקשת מפרטת בבקשתה את המסוכנות הרבה הנשקפת, לטענתה, מהמשיב, בהתחשב ב"עבירות החמורות, הקשות והבזויות" המיוחסות לו, אשר בוצעו לאורך זמן בשיטתיות וכלפי מספר רב של קורבנות. מדובר בהתעללות מינית, נפשית וכלכלית, בין היתר בקטינות ובבנות משפחה של המשיב. בדיון הדגישה באת כוח המבקשת את הודאת המשיב בחלק מן העובדות המיוחסות לו באישום השלישי, שעניינו ביצוע מעשים מיניים, לרבות אינוס, בבתו הביולוגית, ילידת 1991. בהקשר זה נטען, כי לענין חלק מהאישום האמור לא עומדת עוד לטובת המשיב חזקת החפות, מה שמחזק את יתר הנימוקים שביסוד הבקשה.

 

           המבקשת מפרטת את התנהלות ההליך העיקרי בבית משפט קמא ומציינת כי התקיימו כבר 44 דיוני הוכחות. מועד שמיעת הראיות הבא קבוע ליום 1.7.12 והמבקשת מעריכה כי במסגרתו תסתיים חקירתו הנגדית של המשיב. פרט למועד זה שוריינו עוד שני מועדים בחודש יולי 2012 לשמיעת הוכחות במסגרת פרשת ההגנה.

 

           המבקשת מפנה לדברי שופטי בית משפט זה, אשר ציינו בהחלטות קודמות שניתנו בעניינו של המשיב, שמדובר בכתב אישום "חריג ויוצא דופן בחומרתו" (בש"פ 4445/11), כי מדובר ב"כתב אישום חמור הכולל עבירות מין חמורות וכי מדובר במצב מורכב שלמיטב ידיעתי טרם נדון במחוזותינו" (בש"פ 2101/11) וכי מקובלת ההערכה כי המשפט צפוי להיות ארוך ומורכב ושמיעתו תיערך זמן (בש"פ 8025/10).

 

4.        באת כוח המשיב הדגישה את פרק הזמן הממושך ביותר שבו נתון המשיב במעצר. לדבריה, אין כל אפשרות ששמיעת הראיות תסתיים בשלושת מועדי ההוכחות הקבועים לחודש יולי 2012, שכן בדעתה להעיד עוד מספר עדי הגנה וביניהם שתיים מנשותיו של המשיב, שעדויותיהן צפויות להיות ממושכות יחסית. בנוסף, צפוי ששלב הסיכומים לא יהיה קצר בהתחשב בהיקפו הרב ביותר של התיק, כך שיש להניח שבקשה זו לא תהיה האחרונה. המשיב מבקש, כי בית המשפט יורה על הגשת תסקיר מעצר ויבחן את האפשרות לשחררו לחלופת מעצר.

 

5.        בבקשה להארכת מעצר המתבקשת לפי סעיף 62 לחוק המעצרים נדרש בית המשפט לאזן בין זכות נאשם, אשר טרם הוכחה אשמתו, לחירות, לבין הגנה על האינטרס לשלום הציבור ובטחונו ולניהולו התקין של ההליך (ראו למשל: בש"פ 1949/12 מדינת ישראל נ' חמדאן, פס' 5 (לא פורסם, 18.3.2012); בש"פ 1571/12 מדינת שיראל נ' קליין, פס' 5 (לא פורסם, 1.3.2012)). נקבע, כי חלוף הזמן והימשכות ההליכים מטים את נקודת האיזון כך שמשקלן של חזקת החפות וזכות הנאשם לחירות גוברות (בש"פ 1875/06 מדינת ישראל נ' גבועה (לא פורסם, 14.3.2006)). עם זאת, חלוף הזמן כשלעצמו אין בו כדי לאיין את משקלם של האינטרסים הציבוריים הניצבים אל מול חירותו של הנאשם ויש לבחון כל מקרה לנסיבותיו (בש"פ 7198/11 מדינת ישראל נ' ווינר, פס' 5 (לא פורסם, 25.10.2011)). השיקולים העיקריים אותם יש להביא בחשבון הם מידת המסוכנות הנשקפת מהנאשם וקצב ההתקדמות ההליכים בתיק בערכאה המבררת (בש"פ  1115/12 מדינת ישראל נ' מרזוק (לא פורסם, 9.2.2012)).

 

6.        באשר למסוכנות המשיב, כפי שציינה השופטת מ' נאור בבש"פ 3749/10 הנזכר לעיל, "המסוכנות מדברת בעד עצמה, ולא ניתן להסירה על ידי שום חלופה". כאמור, גם חזקת החפות אינה עומדת לגבי אותו קטע מהאישום השלישי בו הודה המשיב.

 

           אכן, משפטו של המשיב מתנהל מזה זמן רב ביותר. אין טענה שניתן היה לנהל את הדיון בפרק זמן קצר יותר ונראה שהימשכות ההליכים מתחייבת מריבוי האישומים ומורכבותם. יש גם יסוד להערכת הסנגוריה לפיה המשפט לא יסתיים במהלך ההארכה הנוכחית. אלא שכבר נפסק בעבר שאל מול בחינת קצב התקדמות ההליך ופרק הזמן הצפוי להשלמתו, יש להביא בחשבון את אופי התיק שבו מדובר. כאשר מדובר בתיקים מורכבים, מרובי אישומים או נאשמים, אמת המידה לבחינת התקדמות התיק אינה בהכרח זהה לאמת המידה לבחינת קצב ההתקדמות בתיקים אחרים (בש"פ 8840/11 מדינת ישראל נ' זגורי (לא פורסם, 13.12.2011), פסקה 8). עוד נפסק, כי "המציאות מוכיחה כי תקופה של תשעה חודשים היא 'מיטת סדום', שלא ניתן להתאים אליה את הדיון בתיקים אלה" (בש"פ 7173/06 מדינת ישראל נ' שורפי (לא פורסם, 11.9.2006)). ביטוי לכך ניתן אף למצוא בתיקון האחרון לחוק המעצרים, במסגרתו הורחבה סמכותו של בית משפט זה להאריך מעצר לפי סעיף 62 לחוק המעצרים לתקופות של 150 יום "בשל סוג העבירה, מורכבותו של התיק או ריבוי של נאשמים, עדים, או אישומים".

 

6.        בנסיבות אלה אני סבור כי דין הבקשה להתקבל ולפיכך אני מאריך את מעצרו של המשיב בתשעים יום מיום 20.6.2012, או עד למתן פסק דין בתפ"ח 23751-02-10 בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, לפי המוקדם.

 

           ניתנה היום, ‏כ"ב בסיון התשע"ב (‏12.6.2012).

 

 

 

 

 

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   12045570_L01.doc   סח

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il