|
בבית המשפט העליון |
|
רע"פ 4465/11 - א' |
|
בפני: |
כבוד השופט ס' ג'ובראן |
|
המבקש: |
פואד דראז |
|
|
נ ג ד |
|
המשיב: |
הועדה המחוזית לתכנון ולבניה -מחוז הצפון |
|
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי חיפה מיום 3.5.11 בע"פ 31372-01-11 שניתן על ידי כבוד השופט אליקים אברהם ובקשה לעיכוב ביצוע |
|
בשם המבקש: |
עו"ד אמיר סויד |
|
החלטה |
לפניי בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (ע"פ 31372-01-11 כבוד השופט א' אברהם) מיום 3.5.2011 בו נדחה ערעורו של המבקש על פסק דינו של בית משפט השלום בעכו (ת.פ 2039/07 כבוד השופטת ז' קאודרס-בנר) מיום 13.7.2010. כמו כן, מצרף המבקש בקשה לעיכוב ביצוע של פסק הדין, עד למתן החלטה בעניינו.
בית משפט השלום הרשיע את המבקש, לאחר שמיעת הראיות, בעבירה של אי קיום צו הריסה שיפוטי ובעבירה של אי קיום צו איסור שימוש והמשך שימוש חורג. על המבקש נגזרו שלושה חודשי מאסר בפועל, מאסר מותנה ותשלום קנס על סך 180,000 ש"ח. ערעורו של המבקש נדחה, על שני חלקיו, על ידי בית המשפט המחוזי אשר קבע כי אין מקום להתערב בממצאיו העובדתיים של בית משפט השלום וכי הכרעת הדין מנומקת ומבוססת היטב. כמו כן קבע כי גזר הדין אינו חורג ממדיניות הענישה הראויה, על פי הפסיקה, במקרים מסוג זה.
מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי, בגדרה טוען המבקש כי בעקבות החלטה בעניין אחר, שניתנה לאחרונה, נחשפה מדיניות של אכיפה סלקטיבית מצד ועדת התכנון והבניה המקומית. במסגרת מדיניות זו, לטענת המבקש, בחרה הועדה המקומית שלא להגיש כתבי אישום נגד תושבי יישוב אחר, בקרבת מקום, שביצעו עבירות דומות לאלו שביצע המבקש. עוד טוען המבקש, כי מצב דברים זה מחייב מתן הגנה מן הצדק אשר במסגרתה יש לבטל את כתב האישום ואת פסקי הדין של הערכאות הקודמות. באשר לגזר הדין, טוען המבקש כי העונש שקיבל חורג ממידת העונש המקובלת במקרים דומים.
לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובפסקי הדין של הערכאות שקדמו לי, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות אף ללא צורך בתגובה מטעם המשיבה. כלל הוא, כי רשות ערעור ב"גלגול שלישי" ניתנת רק במקרים בהם הבקשה מעוררת סוגיה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (1982)). בענייננו, המבקש מעלה טענה חדשה שלא הועלתה בפני הערכאות הקודמות והיא אינה מעלה כל שאלה עקרונית. באשר לטענות המבקש ביחס לחומרת העונש, הרי שהן אינן מלמדות על סטייה ניכרת ממדיניות הענישה המקובלת, כנדרש כדי להצדיק מתן רשות ערעור (ראו רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 24.3.1997).
לגופו של עניין יוער, למעלה מן הנדרש, כי את הטענה להגנה מן הצדק לא יכול המבקש לעורר לראשונה בפני בית המשפט העליון בבקשה למתן רשות ערעור (ראו 6800/98 כמאל כנאן נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 20.12.98). בנוסף, לאור העובדה שטענת המבקש מבוססת על החלטה אחת העוסקת במקרה ספציפי של אכיפה בררנית ואין בה בהכרח כדי להשליך על המקרה דנן, הרי שלא די בה כדי להעלות חשש ממשי לקיומו של עיוות דין כלפיו. אשר על כן, לא מצאתי מקום להתערב בפסק הדין.
סוף דבר, הבקשה נדחית וממילא מתייתרת הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין שהוגשה עימה.
ניתנה היום, י"ג בסיון התשע"א (15.6.2011).
|
|
|
ש ו פ ט |
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 11044650_H01.doc שצ
מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il