עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 4327/11

 

 

 

 

 

                                          

                                                                                                    

                                          

                                          

                                                                                                    

 

 

1.        מונח לפניי ערר על החלטת בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו במ"ת 56929-11-10 מיום 1.6.2011 (כב' השופט צ' קפאח), לפיה הוחלט לעצור את העורר עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו.

 

2.        נגד העורר הוגש לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו כתב אישום, המייחס לו עבירה של אינוס קטינה בת משפחה, לפי סעיף 351 (ב) לחוק העונשין, התשל"ז- 1977 (להלן: "החוק"); עבירה של ניסיון אינוס, לפי סעיף 351(א)+345(א)(3) ביחד עם סעיף 25 לחוק; עבירות של מעשה מגונה בבת משפחה, לפי סעיף 351(ג)(3)+350 לחוק; עבירות של ניסיון למעשה מגונה בבת משפחה, לפי סעיף 351(ג)(3) לחוק; עבירה של כליאת שווא, לפי סעיף 377 לחוק; עבירה של תקיפה בנסיבות מחמירות, לפי סעיפים 379+382(ב) לחוק; עבירה של איומים, לפי סעיף 192 לחוק; עבירה של קשירת קשר לביצוע פשע, לפי סעיף 499 (א)(1) לחוק ושיבוש הליכי חקירה, עבירה לפי סעיף 244 לחוק.

 

           על פי הנטען באישום הראשון, במהלך שנת 2008 הציע העורר לבתו ה' ילידת 1994, לצפות עמו בסרט פורנוגראפי. בהמשך, חרף התנגדותה, ניסה לנשק אותה, נגע בחזהּ ובכתפהּ מעל לבגדיה ולאחר מכן נכנס למקלחת, כשהוא לבוש בתחתונים ושאל אותה אם איבר מינה "מגולח". עוד נטען, כי במהלך שנת 2009, שב והציע העורר לבתו לצפות עמו בסרט פורנוגראפי. על פי הנטען באישום השני, במהלך חודש אוגוסט 2009 או בסמוך לכך, שכב העורר במיטה לצידה של בתו א' ילידת 1993, ליטף אותה, נגע באיבר מינה, גרם לה לגעת באיבר מינו ובעל אותה בכך שהחדיר את אצבעותיו לאיבר מינה. על פי הנטען באישום השלישי, החל במחצית השנייה של שנת 2009 וכלה בשנת 2010, הציע העורר לבתו מ', ילידת 1996, לצפות עמו בסרט פורנוגראפי ולקיים עימו יחסי מין. כמו כן, הציע לה להתקלח עימו ולגלח את גופה. בהמשך, נטען, כי העורר כלא את מ' בחדר בבית מלון, צפה בנוכחותה בסרט פורנוגראפי וליטף אותה על רגלה ליד איבר מינה. הוא ניסה להפשיט אותה ולנשקה בפיה, אולם היא הסיטה את ראשה. בהזדמנות אחרת, שב העורר וכלא את מ' בדירה. בהמשך, הוא צפה בנוכחותה בסרט פורנוגראפי ולאחר מכן ביקש ממנה לבוא עמו לחדר השינה "על מנת לעשות משהו קטן בלי שאף אחד ידע". מ' בתגובה, השליכה עליו כיסא וצעקה עליו כי אם לא ייתן לה את המפתח לדירה שבה כלא אותה, היא תספר לאמה על מה שעשה. נוסף על כך נטען, כי במהלך השנים 2007-2008, תקף העורר את מ', הכה אותה וקילל אותה על רקע יחסים שרקמה עם בחור שהכירה. העורר גם התקשר לאמו של אותו בחור ואיים כי יפגע בו. במועד אחר, איים על הבחור לבל ימשיך להתראות עם בתו. על פי הנטען באישום הרביעי, בעקבות חקירתה של מ' על-ידי חוקרת ילדים ובעקבות תלונה שהגישה ה', הוצא נגד העורר צו מעצר. בעוד העורר מודע לכך שהוא דרוש לחקירה, התחמק מן המשטרה עד שנעצר לבסוף ביום 24.10.2010. במקביל, קשר עם בנו, יליד 1995, לפגוע במ' – "לרסק אותה", להכותה ולשלוח מישהו "להשמיד אותה" - על מנת להדיח אותה בכוח לחזור מהודעתה נגדו. בד-בבד עם הגשת כתב האישום, הוגשה לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בקשה למעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו, אשר התקבלה.

 

3.        זהו גלגולו החמישי של ההליך המתקיים בעניין מעצרו של העורר עד לתום ההליכים המתנהל בפני בית משפט זה.

 

           בהחלטתו מיום 16.1.2011, קבע בית משפט זה (בש"פ 208/11, מפי השופט ע' פוגלמן) כי אין להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי, לפיה נוכח מסוכנות העורר לא קיים מקום לבחינת חלופות מעצר נוספות פרט לאלו שהוצעו. העבירות המיוחסות לעורר כלפי בנותיו הן חמורות ביותר. המסוכנות העולה ממעשים אלה היא "ברורה וזועקת". לבית המשפט המחוזי לא הוצגה זהות המפקחים הנוספים המוצעים, ושירות המבחן העריך כי קיים סיכון להישנות התנהלות בעייתית ופוגענית מצידו של העורר. לכך, מצטרפות עבירות השיבוש המיוחסות לעורר. נקבע, כי לאחר הדיון שצפוי להתקיים בבית המשפט המחוזי בשאלת קיומן של ראיות לכאורה, יכול העורר להציג את שמותיהם של המפקחים המוצעים לבית המשפט.

 

           העורר הגיש לבית המשפט המחוזי בקשה, במסגרתה נטען כי מעצרו אינו חוקי ועל כן עליו להשתחרר לאלתר. בקשה זו נדחתה ובית משפט(בש"פ 686/11, מפי השופט ס' ג'ובראן) זה דחה אף את הערר שהוגש, ושב על אשר נקבע בהחלטת השופט ע' פוגלמן, כי "הדלת פתוחה בפני העורר להציע חלופת מעצר נוספת לאחר הדיון בשאלת קיומן של ראיות לכאורה שיתקיים בבית המשפט המחוזי".

 

           בהחלטה נוספת שניתנה על ידי בית משפט זה ביום 14.4.2011 (בש"פ 2830/11, מפי השופטת מ' נאור), ישנה הכרעה בשאלת קיומן של ראיות לכאורה בהליך. נקבע, כי ישנן ראיות לכאורה במובן הלכת זאדה (בש"פ 8087/95 זאדה נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(2) 133). הודגש כי שיחתו של העורר עם בנו במסגרת האישום הרביעי מצביעה על מסוכנות ויש בה להצדיק מעצר ללא שחרור בערובה. כל שכן, כאשר יש בסיס לחשש שאם ישוחרר, הוא עלול להיעלם. באשר לחזרתה של המתלוננת מגרסתה המפלילה באישום הראשון, הרי שכשמדובר בעבירות בתוך המשפחה, יש בדבר להצביע לכאורה על חשש להשפעה על עדים. באשר לאישום השני, דברי העורר עצמו בפני המדובב מצביעים לכאורה על אונס בדרך של החדרת אצבעות. לא זה ההליך לבחון את משקלם או קבילותם של הדברים. באשר לאישום השלישי, האישום מבוסס בעיקרו על גרסה שהועלתה לפני חוקרת הילדים ומשקלה ייבחן בהמשך.

 

           ביום 8.5.2011, נדחתה בקשתו של העורר לעיון חוזר, שעניינה "כרסום ממשי ומהותי במסכת הראיות לכאורה". זאת, ללא קיום דיון בבקשה. נקבע, בין היתר, כי קביעת ממצאי אמינות שמורה לשופט אשר ידון באישומים לגופם. העובדה שמ' חזרה בה מתלונתה אינה משנה באופן מהותי את תמונת המסוכנות העולה מן העורר. על החלטה זו הוגש ערר לבית משפט זה (בש"פ 3768/11, מפי השופט ח' מלצר). נקבע, כי בהסכמת הצדדים התיק יוחזר לבית המשפט המחוזי לצורך קיום דיון בבקשה לעיון חוזר בנוכחות הצדדים.

 

           ביום 1.6.2011, קבע בית המשפט המחוזי במסגרת הדיון בבקשה לעיון חוזר, כי הסתבכות מי מהבנות בפלילים אינה מעידה בהכרח על פגם במהימנותן. שאלה זו תיבחן על ידי המותב העיקרי. באשר לחוות הדעת הפסיכיאטרית שהוגשה מטעם משרד הרווחה, המטילה דופי במהימנותה של אחת מהמתלוננות, נקבע כי חוות דעת זו עומדת מול חוות הדעת של חוקרת הילדים, התומכת במהימנותה של התלונה. סוגיה זו תידון אף היא במסגרת התיק העיקרי. עוד נפסק כי קיימות ראיות למכביר הקושרות את העורר למיוחס לו. בית המשפט המחוזי הדגיש כי העורר נעלם תקופה ארוכה והבטיח "להעלם" כאשר ישוחרר. עוד ביקש לפגוע בבנותיו באמצעות בנו, "פניה המעידה על עולמו הפנימי ומושגיו המעוותים לכאורה".     

          

מכאן הערר שלפניי.

 

4.        עיקר טענת בא-כוח העורר הוא, כי שגה בית המשפט המחוזי משלא נתן משקל ראוי לחומר החדש בדמות חוות דעת פסיכיאטרית המעידה על חוסר אמינותה של המתלוננת מ', דבר המותיר "כרסום משמעותי במארג בראיות לכאורה ובאופן המשליך על מסוכנותו של העורר" וכן כתבי אישום בעניינה של ה' המייחסים לה עבירות של גניבה, כניסה למקום מגורים והחזקת רכוש שהושג בפשע. עוד נטען, כי טעה בית המשפט עת התעלם מחלוף הזמן בו שוהה העורר במעצר, 7 חודשים מיום מעצרו מבלי שהמשפט "יצא לדרך". עוד מבקש העורר מבית משפט זה להורות על עריכת תסקיר משלים במסגרתו ייבחנו המפקחים המוצעים על ידו. 

 

5.        לאחר שעיינתי בהודעת הערר, בהחלטותיו של בית המשפט המחוזי ובית משפט זה ולאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הערר להידחות.

 

           בבוא בית המשפט לברר האם קיימות ראיות לכאורה לשם גיבושה של עילת מעצר, אין הוא נדרש אלא לבחון האם די בראיות אשר הובאו לפניו, באם תוכחנה במהלך המשפט כדי להוכיח את אשמת הנאשם מעבר לכל ספק סביר (ראו למשל, בש"פ 8087/95 עניין זאדה דלעיל; בש"פ 1572/05 זוארץ נ' מדינת ישראל (10.4.2005)). בשלב המעצר, בדיקת הראיות מצומצמת מזו שנערכת על ידי הערכאה הדיונית במהלך ההליך העיקרי. הבחינה לקיומן של ראיות "לכאורה" מתווה את אשר על בית משפט לקבוע ואשר אל לו לקבוע. כך בכלל, ובפרט בנושא מהימנות של עד תביעה.

 

           בית משפט זה בחן את טענותיו של העורר באשר לכרסום הראיות, לרבות חוות הדעת הפסיכיאטרית המטילה דופי באמינותה של המתלוננת מ'. נקבע כי קיימות ראיות לכאורה לביסוס אשמתו של העורר. יצוין, כי המסקנה בחוות הדעת הפסיכיאטרית בדבר אמינות "נמוכה" נוסחה באופן כללי ובוססה על התרשמות כללית מהמתלוננת מ'. אל מול חוות דעת זו, שניתן להניח שתיבחן לעומקה במהלך המשפט העיקרי, עומדת חוות הדעת של חוקרת הילדים המעניקה אמון לדברי המתלוננת, בנסיבות הקונקרטיות שנטענו בכתב האישום. הכרעה בין שתי חוות דעת אלו מצריכה בירור עובדתי שאינו אפשרי בהליך דנא. באותו שלב, רשאי יהא ב"כ העורר לחקור את חוקרת הילדים בנקודה זו. דומה כי הדברים נכונים גם באשר לבחינת הקשר בין מהימנות גרסתה של המתלוננת ה' לבין הסתבכותה בפלילים, שטרם הורשעה בגינה בדין ולא ברור מהי תרומת המשבר המשפחתי להיגררותה זו.

 

           הצהרת המתלוננת מ' לחזור בה מתלונתה על העורר במסגרת דו"ח שהוכן בעניינה מחודש ינואר 2011 הינה התפתחות שתדרוש גם היא ליבון במהלך המשפט. השופטת מ' נאור מיצתה התייחסותה לנקודה זו והביעה חשש להשפעה על עדים, במיוחד כאשר עסקינן בעבירות מין בתוך המשפחה. ברי, כי בית המשפט העליון איננו יושב כערכאת ערר על החלטות שכבר ניתנו על ידי מותבים אחרים של בית משפט זה.

 

           בחינת החומר מובילה למסקנה שאין כרסום בתשתית הראייתית המצדיק התערבות בהחלטת בית משפט המחוזי. זאת, במיוחד לאחר שבית משפט זה כבר נדרש לעניין. באשר לטענה בדבר ראיות חדשות, סבורני כי לא נפלה כל טעות במסקנת בית המשפט המחוזי. יוער, שההחלטה דנא בוחנת את החלטת בית המשפט המחוזי ואיננה דנה בראיות חדשות שנתגלו, אם בכלל, לאחר מתן ההחלטה. הסניגור מעלה קו הגנה אשר דורש התייחסות, ודאי במסגרת הכרעת הדין בהליך העיקרי, אך אין בכוחו לשנות את התוצאה במסגרת הליך המעצר. צודק הסניגור שהמשפט מורכב. מורכבות זו אף משליכה על מבנה הראיות והקשיים הגלומים בהן. בשלב זה, יש משקל לכך שמדובר בהורה המואשם בביצוע עבירות מין בבנותיו הקטינות, ואף מאיים עליהן. המורכבות עליה הצביע הסניגור דו כיוונית בשלב זה, ואין בה בהכרח לערער על המסקנה בדבר קיומן של הראיות לכאורה.

 

6.        העורר הגיש בקשה לקבלת תסקיר מעצר במסגרת בקשתו לעיון חוזר לפני בית המשפט המחוזי. בגדר ערר זה הוא טוען כי בקשתו לתסקיר משלים נתקבלה בעבר "ונשתכחה" בעקבות שביתת העובדים הסוציאליים.

 

           לו התפתחות זו, הגם שהיא נתונה לשיקול דעתו של בית המשפט, הייתה עומדת לבדה – היה מקום לשקול ביתר אהדה את בקשת הסניגור להחזיר את התיק לבית המשפט המחוזי לצורך קבלת תסקיר. ברם, בסיפא להחלטת השופטת מ' נאור, הוצגה המסקנה הבאה:

 

"תמימת דעים אני עם מסקנתו של בית המשפט המחוזי כי קיימות ראיות לכאורה מספיקות, קיימת עילת מעצר, ואין הצדקה לחלופת מעצר" (שם בפסקה 12).

 

 

           מהקביעה בדבר היעדר כרסום, שבכוחה לשנות את המסקנה בדבר הראיות לכאורה, נגזרת מסקנה נוספת לפיה עילת המעצר עומדת בעינה. כך גם הקושי בחלופה נעוץ באמון שניתן להעניק לכאורה לעורר, ולא באיכות המפקחים. מכאן דעתי שאין מקום בנסיבות מקרה זה להחזיר את התיק לקבלת תסקיר במסגרת ערר זה. כמובן, וכפי שצוין בעבר על ידי השופטים ע' פוגלמן וס' ג'ובראן בהחלטותיהם בנדון, אין בכך למנוע מהסניגור להציע חלופה חדשה. היה ותוגש בקשה כאמור, חזקה על בית המשפט כי ישקול את העניין – לרבות בקשה לקבלת תסקיר מעצר.

 

 

7.        הערר נדחה. 

 

ניתנה היום, י"ג בסיוון התשע"א (15.6.2011)

 

 

 

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   11043270_Z02.doc   אמ

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il