עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 4309/12

 

 

 

 

 

                                          

                                                                                                    

                                          

 

תאריך הישיבה:                     ט"ו בסיון התשע"ב (5.6.2012)

בשם העורר:                          עו"ד פאדי קוואסמי

בשם המשיבה:                       עו"ד איילת קדוש                      

 

 

 

           לפני ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט ר' וינוגרד) במ"ת 14642-04-12 מיום 1.5.2012 בה התקבלה בקשת המשיבה לעצור את העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

 

העובדות לפי כתב האישום

 

1.        ביום 11.4.2012 הוגש לבית המשפט המחוזי בירושלים כתב אישום כנגד העורר במסגרתו מיוחס לו ביצוע תשע עבירות של פעולה ברכוש למטרות טרור לפי סעיף 8 לחוק איסור מימון טרור, התשס"ה - 2005 (להלן: החוק).

          

2.        לפי האישום הראשון, במהלך השנתיים האחרונות פנה לעורר בסים כורד (להלן: בסים) המוכר לו כפעיל בארגון החמאס (להלן: הארגון) ומשמש כאחראי על כספי הארגון. בסים הציע לעורר להעביר עבורו כספים של הארגון תמורת עמלה והעורר נענה להצעה זו והחל להעביר כספים על פי הוראותיו של בסים. במסגרת זאת פנה בסים, שריצה עונש של שמונה מאסרי עולם, אל העורר מן הכלא וביקש ממנו לקבל כספים ולהפקידם ככספי קנטינה לאסירים ביטחוניים בכלא, והעורר אכן עשה זאת. לפי האישום השני, במהלך התקופה שבין נובמבר 2011 למרץ 2012 הגיע העורר לחלפן כספים בשם אוסמה סלאח (להלן: סלאח) בחמש הזדמנויות שונות וקיבל ממנו סך של בין 100,000 ש"ח ל-150,000 ש"ח בכל פעם, אותם העביר לאדם המכונה איברהים (להלן: איברהים), וזאת על פי הוראותיו של בסים, שהשתחרר מהכלא במסגרת "עסקת שליט". לפי האישום השלישי, בחודשים ינואר עד מרץ 2012 קיבל העורר בשתי הזדמנויות כספים בסך כולל של כ-80,000 ש"ח מסלאח והעביר את הכספים לאדם בשם ראמי חלבי, וזאת על פי הוראותיו של בסים. חלק מן הכספים האמורים שימשו כדי לאפשר החדרה של טלפונים ניידים לאסירים ביטחוניים בכלא "אשל". לפי האישום הרביעי, ביום 27.3.2012 פנה העורר אל חלפן כספים בשם זיאד אבו קורד (להלן: זיאד) ולאחר שהזדהה לפניו כשליחו של בסים באמצעות קוד שנקבע מראש, קיבל העורר מזיאד סך של 100,000 דולר שהועברו אליו באמצעות אחד מעובדיו של זיאד. העורר עשה זאת בהוראתו של בסים, והכספים יועדו להעברה לאיברהים.

 

 

הליכי המעצר

 

3.        בד בבד עם הגשת כתב האישום הגישה המשיבה בקשה לעצור את העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו ובמסגרתה טענה כי בידיה ראיות לכאורה להוכחת המיוחס לעורר.

 

4.        ביום 1.5.2012 קבע בית המשפט המחוזי כי קיימות די ראיות לכאורה להוכחת העבירות המיוחסות לעורר. בית המשפט התייחס לכך שהעורר אינו כופר למעשה בביצוע העברת הכספים באירועים המיוחסים לו אך טוען כי לא ידע ולא היה עליו לדעת שהכספים מקורם בארגון החמאס או בכל ארגון טרור אחר וכי הוא לא חשד כי מדובר בכספים מעין אלה. העורר טען בהקשר זה כי העביר את הכספים רק לאחר שבסים הבטיח לו כי מדובר בכספים "כשרים". בית המשפט ציין בהקשר זה כי מהודעותיו של העורר עולה כי הוא פעל לפי הוראותיו של בסים והעורר ידע כי הוא ניהל את כספי הארגון בתוך בית הכלא. בית המשפט קבע כי דרך העברת הכספים מצביעה כשלעצמה על כך שלא מדובר בהעברות כספים למטרות עסקיות כשרות וכי העברת הכספים המתוארת באישום הרביעי, שהעורר אישר את פרטיה, במסגרתה הועברו לעורר כספים לאחר שהזדהה באמצעות קוד סודי שנמסר לו, מעידה גם היא כי אין מדובר בהעברת כספים כשרה. בית המשפט קבע אם כן כי נסיבות העברת הכספים וזהותו של בסים שעמד מאחוריה מובילים למסקנה ברורה כי מדובר בכספים שנועדו למימון ארגון טרור וכי הסבריו של העורר מצביעים, במקרה הטוב, על עצימת עיניים מצידו. בית המשפט ציין גם כי מהודעת העורר מיום 1.4.2012 עולה כי העורר ידע כי מטרת העברות הכספים המתוארות באישום השלישי היא רכישת מכשירי טלפון ניידים עבור אסירים ביטחוניים ורק בהודעותיו המאוחרות טען כי נודע לו בדיעבד על מטרת הכספים.

 

5.        בהתייחס לכל האמור קבע בית המשפט כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת כל העבירות המיוחסות לעורר, והדבר מקים עילת מעצר סטאטוטורית. בית המשפט ציין כי אכן ישנם מקרים לא מועטים בהם שוחררו נאשמים בעבירות המיוחסות לעורר לחלופת מעצר, אך במקרה דנא העורר הוא בעל עבר מכביד ביותר בעבירות ביטחון, בגינן נגזרו עליו 19 שנות מאסר. בית המשפט קבע כי לא ניתן להניח שמדובר בכספים שלא נועדו לשימוש ישיר לקידום פעולות טרור, וכי עצם העברת כספים למטרות טרור מצביעה על מסוכנות רבה, קל וחומר כאשר מדובר בפעילות החוזרת על עצמה מספר פעמים תוך זמן קצר כמו בענייננו. נוכח כל זאת קבע בית המשפט כי אין מקום לשקול את שחרורו של העורר לחלופת מעצר, והורה על מעצרו עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

 

 

           מכאן הערר שלפני.

 

 

נימוקי הערר

 

6.        העורר טוען – באמצעות בא כוחו, עו"ד פאדי קוואסמי – כי שגה בית המשפט המחוזי כאשר קבע כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת המיוחס לו באישומים השני והרביעי. העורר טוען בהקשר זה כי אין ראיות לכך שמקור הכספים שהעביר הוא ארגון טרור או שהכספים הועברו לשם מימון פעולות טרור ואין די במעורבותו של בסים בפרשה כדי להוכיח זאת. העורר מוסיף וטוען כי שגה בית המשפט כאשר דחה את טענתו לפיה לא חשד כי מדובר בכספי טרור וכי הוא העביר את הכספים רק לאחר שבסים הבטיח לו כי מדובר בכספים כשרים. העורר טוען עוד כי שגה בית המשפט כאשר התעלם מכך שהתקיימו "מחדלי חקירה" בעניינו. במסגרת זאת מצביע העורר על כך שמי שהעביר לו את הכספים מושא האישומים 3-1 כלל לא נעצר וכך גם לא נעצרו מקבלי הכספים מושאי האישומים 2 ו-4. העורר טוען בהקשר זה גם כי רק לאחר זמן זומן אחד מבין המעורבים האחרים לחקירה (זיאד) ושוחרר בלא כלום, בעוד שאברהים וסלאח לא זומנו לחקירה ולא נעצרו. העורר טוען עוד כי שגה בית המשפט כאשר לא שקל את אפשרות שחרורו לחלופת מעצר ונתן משקל מכריע לעברו הפלילי, למרות שלא עשה זאת בנוגע למעורבים אחרים בפרשה ששחרורם לחלופה נשקל בחיוב. העורר טוען לפיכך כי המסוכנות הנשקפת ממנו לכאורה היא מסוכנות הניתנת לאיון, ומפנה לבש"פ 570/12 פלוני נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 29.1.2012) (להלן: בש"פ 570/12) בו הורה לאחרונה בית משפט זה כי בית המשפט המחוזי ישקול את שחרורו לחלופת מעצר של נאשם בהעברת כספים לארגון טרור. נוכח כל זאת מבקש העורר כי בית משפט זה ייקבע כי לא קיימות ראיות לכאורה להוכחת המיוחס לו באישומים השני והרביעי, ויורה לבית המשפט המחוזי לשקול את שחרורו לחלופת מעצר. 

 

תגובת המשיבה

 

7.        המשיבה - באמצעות באת כוחה, עו"ד איילת קדוש - טוענת כי אף אם נלך לשיטת העורר ונכיר בקיומן של ראיות לכאורה רק בהתייחס לשניים מן האישומים, די בכך כדי להביא למעצרו עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. המשיבה מוסיפה וטוענת כי העורר מודה בכך שהייתה אצלו מודעות מלאה למטרת הכספים שהועברו באירוע מושא האישום השלישי, וכי בכל שאר האירועים הייתה לכל הפחות עצימת עיניים מצידו של העורר, וכך עולה מהודעותיו. המשיבה מציינת כי כתב האישום מתבסס בעיקרו על הודעותיו של העורר, וכי בנוגע לאישום השלישי מתווספת להודעות העורר הודעתו של ראמי חלבי. כן מציינת המשיבה כי במהלך האירוע מושא האישום הרביעי נתפס העורר "על חם". המשיבה טוענת כי התנהלותו של העורר, שהשתחרר מהכלא ומייד עמד בקשר וקיבל הוראות מבסים - בכיר בארגון, מבהירה כי ידע את מטרת העברת הכספים. המשיבה מוסיפה וטוענת בהקשר זה כי אילו היה מדובר בהעברת כספים כשרה, לא היה צורך בשימוש בקוד סודי, והעורר ידע זאת היטב ומכאן שטענת העורר לפיה חשב כי בסים פועל למטרות עסקיות טהורות היא חסרת שחר. בהתייחס לאפשרות שחרורו של העורר לחלופת מעצר, טוענת המשיבה כי העורר הוא פעיל בארגון טרור המשמש כבעל תפקיד מרכזי בהעברת הכספים לארגון. המשיבה טוענת בהקשר זה כי לעורר יש "קבלות" על עיסוקו בטרור, ובהינתן עברו הפלילי המכביד מאוד, אין מקום לבחון את שחרורו לחלופת מעצר.

 

 

 

דיון והכרעה

 

8.        לאחר שעיינתי בערר על כל נספחיו ולאחר ששמעתי את טענות הצדדים בדיון שהתקיים לפני, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערר להידחות.

 

9.        לעורר מיוחסות, כאמור, עבירות של פעולה ברכוש למטרות טרור, לפי סעיף 8 לחוק. לצורך הרשעה בעבירה זו אין חובה כי הרכוש מושא הפעולה יהיה רכוש שמקורו במעשי טרור, או רכוש השייך לארגון טרור. די בכך שהפעולה תעשה ברכוש כלשהו במטרה לקדם או לממן ביצוע של מעשה טרור או את פעולתו של ארגון טרור, או על מנת לתגמל בעבור ביצועו של מעשה טרור. כמו כן, נדרש כי במבצע הפעולה יתקיים יסוד נפשי של מודעות לכך שפעולתו נועדה להשיג אחת ממטרות אלה וכי יראה מראש את האפשרות שפעולותיו ישרתו את המטרות האמורות כאפשרות קרובה לוודאי [ראו: בש"פ 6378/10 עיסאוי נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 19.9.2010), בפסקה 12 להחלטתו של השופט ע' פוגלמן].

 

10.      בענייננו, אין העורר מכחיש את עצם העברת הכספים המיוחסת לו, והמחלוקת בין הצדדים מתמקדת בשאלת ייעודם של הכספים שהועברו בידי העורר ובשאלת התקיימות היסוד הנפשי אצל העורר הנדרש לצורך הרשעתו במיוחס לו. מהודעותיו של העורר עולה כי הוא העביר כספים על פי הוראותיו של בסים, אותו הכיר כאחראי על הכספים בארגון. העורר טען אמנם בהודעתו הראשונה מיום 27.3.2012 כי וידא עם בסים כי מדובר בהעברת כספים כשרה בלבד, ואולם בהודעתו השנייה מיום 1.4.2012 (להלן: ההודעה השנייה) הודה העורר כי ידע שהעברת הכספים מושא האישום השלישי היא העברת טלפונים ניידים שיועדו לאסירים ביטחוניים ב"כלא אשל". בנוסף לכך, בהודעתו הרביעית מיום 10.4.2012 סיפר העורר כי ידע שאסירים ביטחוניים אינם מורשים להחזיק בטלפון נייד מתוך הכלא, וזאת עקב כך שהיה כלוא בעצמו במשך שנים בגין עבירות ביטחון. הודעתו של ראמי חלבי מהווה גם היא חיזוק למעורבותו של העורר בהעברת כספים שנועדו לרכישת טלפונים ניידים עבור אסירים ביטחוניים. אם כן, בכל האמור למעשים המיוחסים לעורר באישום השלישי, קיימות ראיות לכאורה לכך שהוא העביר כספים שידע כי ישמשו למימון פעולתו של ארגון טרור ופעיליו הכלואים בישראל. כמו כן, מהודעותיו של העורר עולה כי באירועים מושא האישום הרביעי, הוא קיבל 100,000 דולר לשם העברתם לאיברהים על פי הוראתו של בסים, תוך שימוש בקוד סודי. מכאן עולה כי העורר פעל לכאורה בהוראת בכיר בארגון טרור בכדי לקבל ולהעביר סכום כסף גדול בהתנהלות חשאית שאינה מאפיינת פעילות עסקית כשרה, וזאת זמן קצר לאחר שהעורר העביר כספים לצורך רכישת טלפונים ניידים לאסירים ביטחוניים בהוראת אותו אדם. יתרה מכך, בהודעה השנייה סיפר העורר כי בסים פנה אליו עוד כאשר היה כלוא וביקש ממנו להעביר כספים עבור פעילי הארגון הכלואים בבתי הכלא ומכאן שידע לכאורה כי מטרת העברת הכספים היא קידום פעילותו של ארגון הטרור ותגמול פעיליו בגין פעולות הטרור שביצעו. בנסיבות אלה סבורני כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת המיוחס לעורר, שפעל לכאורה בחלק מהמקרים מתוך ידיעה ברורה על ייעודם של הכספים אותם העביר, ובמקרים אחרים פעל לכל הפחות מתוך עצימת עיניים בנוגע לייעוד זה. 

 

11.      איני מוצא מקום להידרש בשלב זה לטענותיו של העורר בנוגע למעורבים אחרים בפרשה שלא נחקרו או לא נעצרו. לא מצאתי כי טענותיו בנוגע ל"מחדלי חקירה", ככל שהיו כאלו, מכרסמות בעוצמתן של הראיות לכאורה נגדו, והאכסניה המתאימה לבירור טענות אלה היא הערכאה הדיונית במסגרת ההליך העיקרי [ראו למשל: בש"פ 4211/09 עליה נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 24.5.2009), בפסקה 17 להחלטתי].

 

12.           סעיף 35 (ב) (5) לחוק הסדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים) קובע כי העבירות המיוחסות לעורר הן "עבירות ביטחון" ומכאן שקמה נגדו עילת מעצר סטאטוטורית לפי סעיף 21 (א)(1)(ג)(2) לחוק המעצרים. אכן, ישנם מקרים בהם הורה בית משפט זה על בחינת שחרורם של נאשמים בעבירות דומות לאלה המיוחסות לעורר לחלופת מעצר. עם זאת, בענייננו מדובר בעורר בעל עבר פלילי מכביד ביותר שריצה תשע עשרה שנות מאסר בגין פעילותו בארגון. כמו כן, לעורר מיוחסת פעילות חוזרת ונשנית של העברת סכומי כסף נכבדים תוך שהוא עומד בקשר ישיר עם בכיר בארגון טרור. זאת, בניגוד לנאשם שעניינו נדון בבש"פ 570/12 אליו הפנה העורר, שהשתייך לכאורה לדרג השלישי של הפעילות בארגון הטרור ולא עסק בהעברת כספים באופן אינטנסיבי. יתרה מכך, עברו של הנאשם באותו עניין היה נקי. לפיכך, המקרה דנא שונה מהותית מהעניין שנדון בבש"פ 570/12.

 

             נוכח חומרת העבירות המיוחסות לעורר, נוכח העובדה כי מדובר בפעילות מתמשכת ונוכח עברו הפלילי המכביד מאוד, סבורני כי צדק בית המשפט המחוזי כאשר הורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

 

 

 

13.      סוף דבר: הערר נדחה.

 

           ניתנה היום, ‏ז' בסיון התשע"ב (7.6.2012).

 

 

 

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   12043090_W01.doc   ענ

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il