עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 4202/11

 

 

 

 

 

                                          

                                                                                                    

                                          

                                          

 

 

 

1.       מונחת לפני בקשה למתן רשות ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 19.5.2011 בעמ"ת 11-05-31111 (כב' השופט כ' סעב), במסגרתה נדחה עררו של המבקש על החלטת בית משפט השלום בחיפה מיום 8.5.2011 במ"ת         11-05-10472 (כב' השופטת נ' פרי). בגדרה של החלטת בית משפט השלום נקבע כי קיימות נגד המבקש ראיות לכאורה להוכחת פרטי האישום המיוחסים לו בתיק דנא, וכי קיימת עילת מעצר נגדו. כן נקבע כי המבקש ימשיך לשהות במעצר עד לקבלת תסקיר בעניינו, במסגרתו תיבחן האפשרות לשחררו לחלופת מעצר.

 

2.         למקרא כתב האישום שהוגש נגד המבקש, עולה המסגרת העובדתית הבאה: ביום 28.4.2011 בסביבות השעה 16:00, נסעו המבקש ונאשמת נוספת (להלן: "הנאשמת") בקו 113 של אוטובוס "אגד". בעקבות ויכוח שהתעורר בין המבקש והנאשמת הנוספת לבין המתלוננת, שדיברה בטלפון בקול רם, תקפו אותה המבקש והנאשמת בכך שניגשו לעבר מקום מושבה, המבקש תפס אותה בפניה ובשערה והפילה לרצפה, והנאשמת משכה את המתלוננת בשערותיה ולא חדלה מכך עד אשר נוסעי האוטובוס נחלצו לעזרת המתלוננת. כעבור מספר דקות, ניגשו שוב המבקש והנאשמת לעבר המתלוננת. הנאשמת דקרה את המתלוננת באמצעות להב מספריים בבית חזה ימין ובירך ימין, בזמן שהמבקש תוקף את המתלוננת ובועט בראשה.

 

          בד בבד עם הגשת כתב האישום נגד המבקש והנאשמת, הוגשה לבית משפט השלום בקשה למעצרו של המבקש עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו. לאחר עיון בחומר החקירה ושמיעת טענות הצדדים, ציין בית משפט השלום כי קיימת תשתית ראייתית נגד המבקש, אולם בדרגה נמוכה, שכן היא מבוססת רק על עדותה של המתלוננת. עוד נקבע כי קיימת עילת מעצר של מסוכנות לציבור בכללותו ולמתלוננת בפרט. נפסק כי יש מקום לשקול חלופת מעצר בעניינו של המבקש, ואולם "צריך לבחון טוב אם אכן מדובר בחלופות מספקות". על כן הפנה בית משפט השלום את המבקש לשירות המבחן לצורך קבלת תסקיר מעצר בעניינו.

 

על החלטה זו ערר המבקש לבית המשפט המחוזי. נטען כי במקרה דנא לא קיימות ראיות לכאורה, וממילא אין עילת מעצר. לחלופין נטען כי היה מקום לשחררו לאלתר לחלופת המעצר שהוצעה בבית משפט השלום – מעצר בית חלקי בבית אימו בקרית ים. בית המשפט המחוזי דחה את הערר בקבעו כי קיימות בתיק ראיות לכאורה להוכחת העבירה המיוחסת למבקש בכתב האישום. הוסף כי די בשלב זה להסתמך על עדותה של המתלוננת כדי לקבוע כי קיימות בתיק ראיות לכאורה. נקבע כי לא נפל פגם בהחלטת בית משפט השלום להמתין עד לקבלת תסקיר המעצר בעניינו של המבקש, שכן לא ניתן להעריך את טיבה של החלופה המוצעת, והאם יש בה כדי לאיין את המסוכנות הנשקפת מהמבקש.

 

3.       לטענת המבקש, התיק דנא מעלה שאלה משפטית בעלת חשיבות כללית, הנוגעת לאופן בחינת שאלת קיומן של ראיות לכאורה. נטען כי שגה בית המשפט המחוזי משקבע כי קיימות ראיות לכאורה רק על בסיס עדות המתלוננת, ומבלי לבחון את חומר החקירה כולו, לרבות עדויות התומכות בעמדת המבקש והעומדות בסתירה להודעת המתלוננת. הוסף כי במסגרת הראייתית הנוכחית לא קיים סיכוי סביר להרשעתו של המבקש. כן הודגש כי ההלכה שיצאה מפני בית משפט זה מחייבת לבחון אף את חומר הראיות התומך בנאשם, וכי החלטות בתי משפט קמא עומדות בסתירה לחובה זו.

 

4.       דין הבקשה להידחות. לא מצאתי מקום להתערב במסקנותיהן של הערכאות הקודמות. צויינה על ידן מסוכנותו של המבקש, המקימה עילת מעצר. כן הוסכם כי על אף שהתשתית הראייתית לכאורה אינה מצויה ברף הגבוה – זאת לאחר שנשקלו הראיות התומכות בגרסת המבקש – הרי שעדיין התשתית הראייתית עוברת את המשוכה הנדרשת. על כן, ונוכח התשתית הראייתית הקיימת, נקבע כי יש מקום להורות על שחרורו של המשיב לחלופת מעצר, בכפוף לקבלת תסקיר המעצר. עיון בהחלטת בית משפט השלום מגלה כי מסקנתו בדבר קיומן של ראיות לכאורה לא הסתמכה אך ורק על עדותה של המתלוננת, אלא ישנה התייחסות לראיות נוספות המצויות בתיק החקירה. כפי העולה, מסקנת בית משפט השלום בדבר עוצמת הראיות היוותה שיקול בהחלטתו להורות על שחרור המבקש לחלופת מעצר – בכפוף לקבלת תסקיר. על פני הדברים, קיימת עילת מסוכנות, ובית משפט השלום מצא לנכון להתחשב גם באינטרס ההגנה על הציבור, שכולל כמובן אף את המתלוננת.

 

5.       כפי שנקבע בבש"פ 1092/05 טראבין נ' מדינת ישראל (27.2.2005): "תסקיר מעצר הוא כלי-עזר שיש בו כדי לסייע לבית-המשפט להכריע בשאלת התאמה לחלופה, וכן להערכת החלופה המתאימה". אוסיף, לסייע – במקרה המתאים. בענייננו, לא מצאתי כל דופי בהחלטת בית משפט השלום, אשר בחלקו נפלה המלאכה, לפיה התסקיר ירחיב ויעשיר את נקודת מבטו טרם הכרעה. כך גם קבע בית המשפט המחוזי.

 

נראה כי לתיק כגון דא התכוון המחוקק באופן מובהק - בתיקון  מס' 8, סעיף 53(א1)(2) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), תשנ"ו-1996, מיום 27.3.2011 - עת קבע שניתן להורות על דחייה על הסף של בקשה למתן רשות ערר בעניין מעצר. הערה זו אינה נובעת אך מבדיקה צרה בדבר קיומה של שאלה עקרונית בעלת חשיבות רחבה, מה שאין כן כאן. היא אף אינה נגזרת רק מהיעדרה של כל טעות משפטית במקרה הפרטני. הערה זו נשענת גם על הניסיון להתערבות בהחלטת ביניים שעניינה המשך מעצר לצורך קבלת תסקיר, המתבקשת בנסיבות העניין. הואיל ועסקינן בתיקון חדש, ובשל עצמת הפגיעה של מעצר בחירותו של אדם, אביע דעתי שאין לערוך גזירה שווה בין המבחנים שנקבעו בהלכת חניון חיפה, לבין המבחנים לקבלת בקשה למתן רשות ערר לעניין מעצר בגלגול שלישי. בכך אצטרף לדברי חברתי השופטת ע' ארבל בעניין ג'ריס:

 

"יחד עם זאת אני סבורה כי במקרים בהם נוכח בית המשפט כי ישנן נסיבות מיוחדות המצדיקות, גם בלא שהתקיימו הדרישות לפי הלכת חניון חיפה, דיון בפני ערכאה שלישית, יהא נכון, לטעמי, לגלות גמישות רבה יותר ביחס לאפשרות ליתן רשות ערעור. איני רואה לחזות מראש מה יהיו מקרים מיוחדים אלה, אך לכשיתייצבו לפנינו – נדע לזהותם" (בש"פ 2786/11 ג'ריס נ' מדינת ישראל (17.4.2011)).

 

6.       הבקשה נדחית, ללא צורך בקבלת תגובת המדינה.

 

                    ניתנה היום, כ"ט באייר התשע"א (2.6.2011).

 

 

 

 

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   11042020_Z01.doc   עק+הג

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il