עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 4175/12

 

 

 

 

                                          

                                                                                                    

                                          

 

                                          

בשם המבקשת:                      עו"ד ע' שוייצר; עו"ד ר' קופלוביץ

בשם המשיבים 1-2:               עו"ד מ' סעיד מחאג'נה

 

 

 

           לפני בקשה למתן סעד זמני על פי תקנה 471 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות), עד למתן פסק דין בערעור שהגישה המבקשת על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט ר' סוקול) בת"א 15416-03-09 מיום 1.4.2012. במסגרת פסק הדין נדחתה תביעת המבקשת למתן פסק דין הצהרתי לפיו היא רכשה מידי המשיב 3 זכויות במקרקעין המצויים בשפרעם בשנת 1971, ובנוסף נדחתה טענתה כי זכויותיה במקרקעין גוברות על זכויותיהם של המשיבים 2-1 שרכשו את המקרקעין מידי המשיב 3 בשנת 2008. במסגרת הבקשה למתן סעד זמני, עותרת המבקשת למתן סעד זמני למשך תקופת הערעור, שימנע מהמשיבים לבצע כל עסקה במקרקעין שבמחלוקת (לרבות מכירה, שעבוד וכיו"ב) או לתפוס בהם חזקה או לבצע בהם שינויים פיזיים או תכנוניים.

 

 

תמצית הרקע העובדתי

1.             המבקשת, תעשיית אבן וסיד בע"מ (להלן: המבקשת), הינה הבעלים של מחצבה המצויה בצידה המזרחי של העיר שפרעם (להלן: המחצבה). בקרבת המחצבה מצויות שתי חלקות מקרקעין – חלקה 1 וחלקה 10 בגוש 10323 (להלן: המקרקעין) – שהיו בבעלות המנוחה גב' ורדה חליל גבור ז"ל, אשר את זכויותיה ירשו שלושה יורשים, ובהם מר חנא חביב אלחג', אביו של המשיב 3, מר נימר אלחג' (להלן: נימר). בשנת 1968 חתמו שלושת היורשים על ייפוי כוח בלתי חוזר על פיו ביקשו להעביר את הזכויות במקרקעין לנימר. אין חולק כי העברות הזכויות במקרקעין מהמנוחה לשלושת היורשים ומהיורשים אל נימר לא נרשמו בלשכת רישום המקרקעין במשך שנים רבות.

 

2.       בשנת 1970 התנהל בין נציגי המבקשת לבין נימר משא ומתן בנוגע לרכישת זכויותיו בשתי חלקות המקרקעין. אין חולק כי בין הצדדים נחתם הסכם לפיו נמכרה חלקה 1 למבקשת, כי לצורך השלמת העסקה הועברו הזכויות בחלקה 1 מהמנוחה ליורשים ומהם לנימר, וכי הזכויות בחלקה 1 נרשמו על שם המבקשת ביום 23.1.1971. לעומת זאת, הצדדים חלוקים בנוגע לסוגיית הזכויות בחלקה 10, ומכאן התביעה שהגישה המבקשת בבית המשפט המחוזי בחיפה. מחד, טענה המבקשת כי הוסכם בינה לבין נימר עוד בשנת 1971 שהיא תרכוש את שתי החלקות. לטענתה, נערך ונחתם ביום 4.7.1971 הסכם בין הצדדים לפיו רכשה המבקשת את זכויותיו של נימר בחלקה 10, ונימר אף חתם על ייפוי כוח בלתי חוזר להעברת הזכויות ועל תצהיר זיהוי לצורך ביצוע רישום הזכויות על שם היורשים. מאידך, הכחיש נימר את העסקה למכירת חלקה 10 וטען כי החלקה נשארה כל העת בבעלותו, כאשר לטענתו החתימות המופיעות על המסמכים השונים ונחזות להיות חתימותיו הן מזויפות. כך או כך, אין חולק כי ממועד החתימה הנטען ועד היום לא נרשמו הזכויות בחלקה 10 על שמה של המבקשת ואף נרשמה לטובתה כל הערת אזהרה על חלקה זו.

 

3.       ביום 6.11.2000 השלים נימר את העברת הזכויות בחלקה 10 על שמו. אין חולק כי המבקשת לא הסתייגה מכך וכי אף לאחר השלמת העברת הזכויות על שם נימר לא נערך שינוי כלשהו ברישום בנוגע לזכויותיה הנטענות של המבקשת בחלקה 10.

 

4.       ביום 19.12.2008 נערך ונחתם בין נימר לבין המשיבים 2-1, גדיר אבראהים וזועבי אדהם (להלן: המשיבים 2-1), הסכם למכירת זכויותיו של נימר בחלקה 10. העסקה דווחה לרשויות המס וביום 21.12.2008 נרשמה הערת אזהרה לטובת המשיבים 2-1 על זכויותיו של נימר בחלקה 10. ביום 9.3.2009 הושלמה העסקה ברישום, לאחר סילוק כל חובות המס, והמשיבים 2-1 נרשמו כבעלים של מלוא הזכויות בחלקה. 

 

תביעת המבקשת ופסק דינו של בית המשפט המחוזי

5.       המבקשת הגישה, כאמור, תביעה לבית המשפט המחוזי בחיפה למתן פסק דין הצהרתי, לפיו היא רכשה מידי נימר את הזכויות בחלקה 10 עוד בשנת 1971. כפועל יוצא טענה המבקשת כי יש לבטל את הרישום הקיים לגבי החלקה לטובת המשיבים 2-1. נטען כי החלקה שימשה במשך עשרות שנים כחלקת עזר למחצבה, בה הופעלה בריכה תפעולית של המחצבה, ונכללה בשטח שעליו חלה תוכנית מתאר מפורטת בנוגע למחצבה. לביסוס תביעתה הציגה המבקשת הסכם מיום 4.7.1971 שנערך ונחתם בינה לבין נימר, ואשר חתום לכאורה על ידי נימר עצמו. כמו כן הציגה המבקשת ייפוי כוח שנחתם לכאורה על ידי נימר ואומת על ידי נוטריון ציבורי. לביסוס טענתה כי החתימות שמתנוססות על שני המסמכים הן חתימותיו של נימר הגישה המבקשת חוות דעת של מומחית לכתבי יד. עוד נטען כי בשנת 2008, בעקבות חילופי בעלים במבקשת, ביצעה המבקשת בחינה מפורטת של כל מצבת נכסיה, ורק אז התברר לה כי הזכויות בחלקה 10 אינן רשומות על שמה, אלא על שם נימר, וכי נרשמה הערת אזהרה לטובת המשיבים 2-1.

 

6.       נימר מצידו טען כי מעולם לא חתם על הסכם למכירת חלקה 10 למבקשת וטען כי חתימתו על הסכם המכר ועל ייפוי הכוח זויפה. לביסוס טענה זו הגיש נימר חוות דעת מומחה לכתבי יד אשר קבע כי לא מדובר בחתימותיו של נימר. המשיבים 2-1 טענו כי פעלו בתום לב, שילמו את מלוא התמורה ונרשמו כבעלים כדין, ולפיכך יש ליתן להם עדיפות על פני המבקשת.

 

7.       בית המשפט המחוזי דחה את תביעת המבקשת וקבע כי המבקשת לא עמדה בנטל להוכיח שנכרת בינה לבין נימר הסכם מכר ביחס לחלקה 10. לעניין החתימות על הסכם המכר ועל ייפוי הכוח, קיבל בית המשפט את חוות דעת המומחה מטעם המבקשת, אשר קבע באופן חד משמעי כי החתימות אינן חתימותיו של נימר. בית המשפט קבע כי המומחית מטעם המבקשת לא קבעה באופן חד משמעי כי החתימות הן של נימר אלא רק שלא ניתן לקבוע באופן חד משמעי שהחתימות אינן חתימותיו של נימר, וכי בעדותה בבית המשפט ציינה כי רמת הוודאות שמדובר בחתימותיו של נימר הינה נמוכה יחסית.

 

          בית המשפט מצא חיזוקים למסקנה זו בראיות נוספות, כולל בהתנהגות הצדדים במהלך השנים. בית המשפט דחה את טענת המבקשת כי רישום זכויותיה בחלקה 10 לא התבצע בשנת 1971 עקב הקשיים שנגעו לבעלות בחלקה באותה עת. נקבע כי הרישום בנוגע לשתי החלקות בשנת 1971 היה זהה והיה כרוך בקשיים מסוימים (זאת בשים לב לעובדה שבאותה עת שתי החלקות היו רשומות על שם המנוחה והצריכו העברת רישום דו-שלבית), ולמרות זאת רק חלקה 1 נרשמה על שם המבקשת. לפיכך נקבע כי הטענה בדבר קשיים ברישום הבעלות בחלקה 10 הינה טענה שמועלית בדיעבד. עוד נקבע כי העדים מטעם המבקשת לא העידו על קשיי הרישום מידיעה אישית ולא הוצג שום מסמך שנשלח על ידי המבקשת לנימר על מנת להתריע על הקשיים ברישום. עוד נקבע כי העסקה בנוגע לחלקה 1 דווחה לרשויות המס במועד, כנדרש על פי דין, ולעומת זאת לא הוצג שום דיווח לגבי העסקה הנטענת בנוגע לחלקה 10 וכי הדבר מחזק את ההנחה כי לא נכרת כל הסכם ביחס לחלקה 10. כמו כן נקבע כי המבקשת לא הביאה שום ראיה לביצוע תשלום כלשהו לנימר עבור חלקה 10 וכי מעדויות עדי המבקשת עולה שהיא הייתה מודעת כבר בשנת 1979 לכך שהעסקה לא הושלמה ברישום ויש להניח שבאותה עת היו בידיה מסמכים המעידים על התשלום שבוצע.

 

          בית המשפט דחה את טענת המבקשת כי השימוש שעשתה בחלקה 10 במהלך השנים (לצורך בריכת שיקוע תפעולית ששימשה את המחצבה) נעשה ללא התנגדות מצד נימר, וכי יש בכך כדי להעיד על כך שהבעלות בחלקה הועברה לידיה. נקבע כי שימוש וחזקה אינם מעידים בהכרח על זכויות קנייניות, בין אם נעשו בהסכמת בעלי המקרקעין ובין אם לאו. נקבע כי מהעדויות והראיות שהוצגו על ידי המבקשת אכן עולה שהחלקה שימשה במהלך כעשר שנים לצורך בריכת שיקוע, וכי בשלב מאוחר יותר המבקשת הקימה בה סוללות עפר ואף השתמשה בה כשטח לפינוי פסולת המחצבה ולאחסון לגרוטאות וצמיגים. יחד עם זאת, נקבע כי לא מדובר בשימוש רצוף וכי השימוש בחלקה לצורך בריכת השיקוע ולצורך פינוי הפסולת הופסק שנים רבות בטרם הגשת התביעה, ונקבע כי אין בהשלכת גרוטאות וצמיגים כדי להעיד על תפיסת החזקה ושימוש כדין. לפיכך נקבע כי שימושים אלו לבדם אינם מחייבים את המסקנה כי המבקשת רכשה את החלקה מידי נימר.

 

8.       בית המשפט קבע כי די בכל האמור כדי לדחות את תביעת המבקשת, אך דן "למען שלמות התמונה" גם בסוגית התחרות בין העסקאות הנוגדות. נקבע כי אף אם הייתה מתקבלת טענת המבקשת בדבר קיומו של הסכם תקף בינה לבין נימר משנת 1971, גוברת בנסיבות העניין ידם של המשיבים 2-1, בהתאם לסעיף 9 לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969. בית המשפט דחה את טענת המבקשת לפיה לא התקיימה במשיבים 2-1 דרישת תום הלב מכיוון שהם ידעו או היה עליהם לדעת כי המקרקעין משמשים בפועל את המחצבה וכי הם כלולים בתחומי המחצבה על פי תוכנית המתאר. בית המשפט קבע, לאור העדויות והראיות שהוצגו לפניו, כי לא הונחה לפניו כל ראיה כי המשיבים 2-1 ידעו עובר להשלמת רישום העסקה על טענותיה של המבקשת בנוגע לחלקה 10, ולפיכך לא הוכחה הטענה כי לא מתקיימת בנסיבות העניין דרישת תום הלב.

 

          המבקשת לא השלימה עם פסק הדין והגישה ערעור לבית משפט זה, ואיתו הוגשה הבקשה שלפני.

 

הבקשה שלפני ותגובת המשיבים 2-1

9.         לעניין סיכויי הערעור, טוענת המבקשת כי לא ניתן לומר כי הערעור הינו חסר סיכוי על פניו, ולכל הפחות קיימת תשתית ראייתית לכאורית הנדרשת למתן סעד זמני עד להכרעה בערעור. נטען כי טענות המבקשת הן טענות משפטיות חזקות, המעוגנות במסמכים כתובים וחתומים ובהחזקה רבת שנים בחלקה 10. עוד נטען כי יש להעדיף את המבקשת על פני המשיבים 2-1 בתחרות הזכויות בנוגע לחלקה 10, וזאת משום שהמשיבים 2-1 לא הרימו את נטל ההוכחה הנדרש להוכיח שהתקשרו בתום לב בעסקת רכישת המקרקעין. לעניין מאזן הנוחות, טוענת המבקשת כי ככל שלא יינתן צו מניעה קיים חשש כי המשיבים 2-1 יבצעו פעולות שונות בחלקה אשר יש בהן כדי לשנות את מצב הזכויות הקיים או את המצב הרישומי הקיים ובכך יפגעו באופן מהותי בזכויות המבקשת או יגרמו נזק משמעותי לצדדים שלישיים תמי לב. נטען כי מתן צו המניעה הזמני לא יגרום לנזק כלשהו למשיבים 2-1, מכיוון שמצב הזכויות בנכס ומצבו הרישומי יוותרו בעינם, וההשלכה היחידה תהיה עיכוב זמני במימוש זכויותיהם ומדובר בנזק שניתן לפיצוי כספי.

 

10.     המשיבים 2-1 הודיעו, מבלי להודות בנכונות טענותיה של המבקשת בבקשה למתן סעד זמני ובערעור עצמו, כי הם מסכימים למתן סעד זמני לתקופת הערעור לעניין מניעת ביצוע עסקה בחלקה 10 (לרבות מכירה, שעבוד וכיו"ב), וזאת בכפוף להפקדת עירבון לעניין הסעד הזמני בנוסף לעירבון שיופקד לעניין הערעור. מנגד, מתנגדים המשיבים למתן סעד זמני למניעת כל צעד המכוון לתפיסת חזקה בחלקה או לשינוי פיזי בה ומתנגדים למתן סעד זמני למניעת קידום תהליכי תכנון או רישוי לגבי החלקה. נטען כי הצעדים האמורים לא יפגעו במבקשת ולא ירוקנו את ערעורה מתוכן וכי מתן סעד זמני גורף לטובת המבקשת אינו משקף איזון ראוי בין זכויות הצדדים. המשיבים 2-1 מדגישים כי פסק הדין מושא הערעור ניתן בחלוף שלוש שנים בהן התנהל התיק ובמהלכן עמד בתוקף צו מניעה בנוגע למקרקעין, ולפיכך טוענים כי אין מקום להמשיך ולמנוע מהם לעשות שימוש בזכויותיהם במקרקעין.

 

11.     למען שלמות התמונה יוער כי המשיבים 4-3 לא הגישו תגובה לבקשה, אף לאחר שניתנה להם ארכה להגשתה.

 

דיון והכרעה

12.     לאחר שעיינתי בפסק הדין מושא הערעור, בהודעת הערעור, בבקשה למתן סעד זמני ובתשובה שלפני, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל בחלקה, בהתאם להסכמה שניתנה על ידי המשיבים 2-1.

 

13.      כידוע, על המבקש סעד זמני לתקופת הערעור להראות כי סיכויי הערעור טובים וכי מאזן הנוחות בין הצדדים נוטה לטובתו באופן המצדיק את מתן הסעד וכי הנזק שייגרם לו ככל שלא יינתן הסעד יהיה בלתי הפיך. ככלל, יינתן סעד זמני לתקופת הערעור רק "מטעמים מיוחדים שיירשמו" כאמור בתקנה 471(א) לתקנות, וזאת מתוך תפיסה כי מעת שנדחתה תביעת מבקש הסעד בערכאה הדיונית, ההנחה הינה כי בקשתו אינה מבוססת ולא בנקל יינתן לו הסעד. על מבקש הסעד להראות כי עלול להיגרם לו נזק בלתי הפיך אם לא יינתן הסעד הזמני, מכיוון ששינוי המצב הקיים יהיה בלתי הפיך ויסכל את הערעור. כמו כן, יוזכר כי כאשר עסקינן בפסק דין שעניינו נכס מקרקעין, להבדיל מפסק דין שעניינו חיוב כספי, נוטה הכף במידה מסוימת לכיוון מתן סעד זמני בערעור, ככל שקיים חשש שבהיעדר הסעד הזמני יועברו המקרקעין לצדדים שלישיים תמי לב [ראו, בין היתר: ע"א 589/10 עיריית הוד השרון נ' ניר שיתופי – אגודה ארצית שיתופית להתיישבות (טרם פורסם, 12.4.2010) (להלן: עניין הוד השרון); ע"א 9694/10 אח ראש (אלקנה) בע"מ נ' אחוזת שמרון (אלקנה) בע"מ (טרם פורסם, 10.3.2011) (להלן: עניין אח ראש); ע"א 8296/11 פרץ נ' כספית (טרם פורסם, 7.3.2012); אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 682-680 (מהדורה עשירית, 2009)].

 

14.     לעניין סיכויי הערעור, אציין - מבלי לקבוע מסמרות - כי סיכויי הערעור אינם נראים גבוהים. בליבו של פסק דינו של בית המשפט המחוזי מצויה הקביעה העובדתית כי החתימות המתנוססות על הסכם המכר ועל ייפוי הכוח אינן חתימותיו של נימר. לקביעה זו מצטרפות קביעות עובדתיות נוספות המבוססות על העדויות שנשמעו לפני בית המשפט המחוזי. קביעות עובדתיות אלה מציבות לפני המבקשת משוכה גבוהה בשלב הערעור, שהרי לא בנקל תתערב ערכאת הערעור בקביעות כגון דא. יחד עם זאת, כידוע, כל עוד סיכויי הערעור אינם משוללי כל יסוד או טובים במיוחד, אין מקום להביע דעה נחרצת בעניינם ויש להתמקד בשאלת מאזן הנוחות (ראו פסקה 9 להחלטת השופט ע' פוגלמן בעניין אח ראש).

 

15.     לעניין מאזן הנוחות במקרה דנן, סבורני כי האיזון הראוי בין הצדדים הינו מתן סעד זמני לתקופת הערעור, בהסכמת המשיבים 2-1 ובכפוף להפקדת עירבון מצד המבקשת, שימנע מהמשיבים 2-1 לבצע כל דיספוזיציה במקרקעין שבמחלוקת (לרבות מכירה, שעבוד וכיו"ב). כך תימנע האפשרות ש"יימשך השטיח מתחת לרגלי המבקשת" באופן שצדדים שלישיים תמי לב ירכשו זכויות קנייניות או אובליגטוריות במקרקעין.

 

          מנגד, איני סבור שקיימת הצדקה למנוע מהמשיבים 2-1 לתפוס חזקה במקרקעין ולעשות בהם שימוש ואיני סבור שקיימת הצדקה למנוע מהמשיבים 2-1 את האפשרות לקדם הליכי תכנון או רישוי בנוגע למקרקעין. לעניין תפיסת החזקה במקרקעין והשימוש בהם על ידי המשיבים 2-1, לא מצאתי מהו הנזק שייגרם למבקשת לטענתה מכך. מפסק דינו של בית המשפט המחוזי ומהבקשה שלפני עולה כי השימוש שעושה המבקשת במקרקעין שבמחלוקת, אם בכלל, הינו מוגבל ביותר ומתמצה בעיקרו בהיותה של החלקה חלקת עזר למחצבה שבה מאוחסנות גרוטאות. בכל הכבוד, בכך לא די כדי לבסס בקשה לסעד זמני למניעת תפיסת החזקה ושימוש במקרקעין. ככל שיתקבל בסופו של יום ערעורה של המבקשת, לא נראה שיהיה קושי להשיב את המצב לקדמותו בשים לב למצבם של המקרקעין כעת. לעניין השינויים התכנוניים שעשויים המשיבים לקדם בנוגע למקרקעין, התמונה מעט מורכבת יותר. מהבקשה עולה כי המקרקעין שבמחלוקת (חלקה 10) מצויים בתחום תוכנית המתאר של המחצבה (והמשיבים לא חלקו על עובדה זו). משכך, ככל שיתרחשו שינויים תכנוניים במקרקעין, אין לשלול את האפשרות שהדבר עשוי לפגוע ביכולתה של המבקשת לחזור ולעשות בהם שימוש כחלקת עזר למחצבה, ככל שיתקבל בסופו של יום הערעור. יחד עם זאת, לאחר ששקלתי את הדברים, לא מצאתי לנכון ליתן צו מניעה בנקודה זו. נסיבות המקרה שלפני אינן דומות לנסיבות שנדונו בעניין הוד השרון, ולפיכך גם התוצאה שונה. המבקשת לא הבהירה מהם הליכי התכנון שעשויים המשיבים לנקוט וכיצד יגרמו לה לנזק בלתי הפיך. ספק בעיני אם מדובר בשינוי מהסוג שנדון בעניין הוד השרון (שם דובר על שינוי ייעוד ממבנה ציבורי למבנה מגורים), כאשר עסקינן בחלקה הגובלת במקרקעי המחצבה, ואשר לטענת המבקשת מצויה בתוך הרצף הטריטוריאלי של חלקות המחצבה. כמו כן, ספק בעיני, והדברים נאמרים בזהירות ומבלי לקבוע מסמרות, אלו הליכי תכנון ורישוי יכולים המשיבים ליזום אשר יגרמו למבקשת לנזק בלתי הפיך. בלאו הכי הליכי תכנון ורישוי אורכים זמן וכפופים לשמיעת התנגדויות, ואיני רואה מדוע יש למנוע מהמשיבים להתחיל בהליכים מסוג זה עד לשמיעת הערעור. כאמור, אף אם יסתיימו ההליכים התכנוניים, לא נטען ולא הוכח איזה שינוי ייעוד יכול לגרום לנזק בלתי הפיך למבקשת בנסיבות העניין.

16.     סוף דבר; הבקשה מתקבלת בחלקה. כפועל יוצא, צו המניעה הארעי שניתן בהחלטתי מיום 29.5.2012 מבוטל ובמקומו ניתן סעד זמני לתקופת הערעור שימנע מהמשיבים לבצע כל דיספוזיציה במקרקעין שבמחלוקת (לרבות מכירה, שעבוד וכיו"ב), עד למתן פסק דין בערעור. צו המניעה ייכנס לתוקף אך ורק לאחר שהמבקשת תפקיד עירבון נוסף בסך 45,000 ש"ח להבטחת הוצאות המשיבים 2-1 במידה שערעורה של המבקשת יידחה בסופו של יום.

 

          בנסיבות העניין, ולאור התוצאה אליה הגעתי, אין צו להוצאות.

 

          ניתנה היום, ג' באלול תשע"ב (21.8.2012).

 

 

 

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   12041750_W05.doc   חכ

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il