עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 4070/12

 

 

 

 

                                          

                                                                                                    

                                          

                                          

בשם המבקש:                        עו"ד י' אלמגור

 

 

 

           לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופטת ח' וינבאום וולצקי) בע"ו 18675-10-11 מיום 27.3.2012, בו נדחה, ברובו, ערעור על החלטת וועדה רפואית עליונה שהתכנסה בשלושה מועדים – 30.11.2010, 15.2.2011 ו-17.5.2011. הוועדה העמידה את נכותו של המערער על 21%. בית המשפט המחוזי תיקן את החלטת הוועדה כך שנכותו של המערער בגין שינויים ניווניים בברך ימין תועמד על 10% במקום 1%.

 

תמצית הרקע העובדתי והליכים קודמים

 

1.        כעולה מפסק דינו של בית המשפט המחוזי, המבקש הגיש בעבר מספר ערעורים על החלטותיה של הוועדה הרפואית העליונה בעניינו, ביניהם גם ערעור שנדון לפני השופט ש' שוחט ופסק הדין שניתן על ידו בע"א 3586/07 מיום 11.9.2008 וערעור שנדון לפני השופטת ד' גנות ופסק הדין שניתן על ידה בע"ו 1168/09 מיום 22.11.2009, בעקבותיהם הושב הדיון לוועדה. כעולה מפסק דינו של בית המשפט המחוזי, בפסק דינה הנ"ל קבעה השופטת גנות כי הוועדה "תעשה אחת משתיים: א. תקבע נכות נפרדת בגין כל פגימה. ב. באם תבחר להעניק נכות על פי הסעיף הכללי – 35(1)ג' תואיל לנמק היטב את החלטתה שלא להעניק נכות בגין כל פגימה אלא בגין סעיף הסל. ג. התיק יוחזר לוועדה אשר תדון בהרכב שונה שלא יחוש כבול להחלטת הוועדה נשוא הערעור". לאחר שהדיון הושב לוועדה נקבעה נכותו של המבקש על 21%: נזק במיניסקוס בצורה קלה – 10%, דלקת בברך ימין – 10% וכן בגין שינויים ניווניים – 1%. בכך שינתה הוועדה הרפואית את קביעתה הקודמת, מושא פסק דינה של השופטת גנות, לפיה הועמדה נכותו של המבקש על 32%. בישיבתה האחרונה של הוועדה מיום 17.5.2011 התבקשה הוועדה על ידי המבקש לבטל את קביעתה ולהותיר בעינה את קביעת הוועדה הקודמת לפיה הועמדה נכותו של המבקש על שיעור של 32%. הבקשה נדחתה. בגין העמדת נכותו של המבקש על 21% הוגש על ידו ערעור לבית המשפט המחוזי.

 

ההליכים לפני בית המשפט המחוזי

 

2.        בבית המשפט המחוזי טען המבקש, בין היתר, כי החלטתה של הוועדה בטלה היות שדבר מינוי חבריה לא פורסם ברשומות. בית המשפט המחוזי דחה טענתו זו של המבקש תוך שציין כי אם המבקש היה מעוניין לבחון את תוקף מינוי חברי הוועדה היה עליו לעשות כן בפתח הישיבה הראשונה. עוד הדגיש בית המשפט המחוזי כי כל עוד לא הודיעה הוועדה את מסקנתה לא ראה המערער לנכון להעלות את הטענה והוא עשה כן רק ביום 25.7.2011, חודשיים לאחר התכנסותה של הוועדה במועדה השלישי ומתן החלטתה. עוד הוסיף בית המשפט המחוזי כי המבקש לא סתר את דבריו של המשיב לפיה שניים מחברי הוועדה מכהנים שנים רבות בוועדות ואילו החבר הנוסף מונה בהתאם לפרסום מיום 11.2.2010, היינו עובר להתכנסות הוועדה בעניינו של המבקש.

 

3.        עוד טען המבקש כי התנהלותו של היועץ המשפטי לוועדות הרפואיות בעת הדיון בוועדה הייתה לא ראויה שכן חרף החלטת בית המשפט כי הרכב הוועדה יוחלף, טרח היועץ המשפטי לפרט לפני הוועדה את כל מהלך הדיון בוועדות הקודמות תוך שהוא שב ומציין כי הוא אינו מבין את פסק דינה של השופטת גנות. בית המשפט המחוזי ציין כי התנהלות היועץ המשפטי של הוועדות הרפואיות הייתה לא ראויה. כך הדגיש בית המשפט כי למקרא פרוטוקול הוועדה עולה מדבריו של היועץ המשפטי לוועדות הרפואיות נימה מזלזלת לפיה פסק הדין של השופטת גנות אינו ברור ואינו מובן. יחד עם זאת, קבע בית המשפט המחוזי כי אין לקרוא בפסק דינה של השופטת גנות הוראה האוסרת על הוועדה בהרכבה החדש להיחשף להליכים שהתקיימו לפני הוועדות הקודמות, גם אם הדבר אינו רצוי.

 

4.        זאת ועוד, טען המבקש כי השופטת גנות לא הסמיכה את הוועדה לשנות מדרגת הנכות שנקבעה בהתאם לסעיף 35(1)ג' לתקנות הנכים (מבחנים לקביעת דרגות נכות), התש"ל-1969 (להלן: מבחני הנכות) ולהמירה בסעיף משנה אחר באותו סעיף. לכן, טען המבקש כי החלטת הוועדה להפחית את נכותו בגין שינויים ניווניים מ-20% מכוח סעיף 35(1)ג' לנכות בשיעור 1% מכוח סעיף 35(1)א' ניתנה בהיעדר סמכות. בית המשפט המחוזי קבע כי אין לקרוא אל תוך פסק דינה של השופטת גנות את חובתה של הוועדה להותיר על כנה את הנכות שנקבעה על פי סעיף 35(1)ג' למבחני הנכות וכי טענתו זו של המבקש אינה מתיישבת עם טענותיו בערעורים שהגיש.

 

5.        יחד עם זאת, קבע בית המשפט כי הוועדה מצאה בבדיקתה הגבלת תנועה שכן הברך אינה מגיעה ליישור מלא וכי הגבלת התנועה נובעת משינויים ניווניים בברך. משכך קבע בית המשפט כי הסעיף הרלבנטי הוא סעיף 35(1)ב' למבחני הנכות ולא סעיף 35(1)א'. לפיכך, קבע בית המשפט כי יש להעמיד את נכותו של המבקש בגין שינויים ניווניים על שיעור 10% ולא 1% כפי שעשתה הוועדה.

           כנגד פסק דינו של בית המשפט המחוזי מכוונת הבקשה שלפני;

 

תמצית נימוקי הבקשה

 

6.        הטענות בבקשה שלפני אינן שונות במהותן מהטענות שהעלה המבקש בבית המשפט המחוזי. כך שב המבקש ומעלה את הטענה בדבר אי פרסום מינוי חברי הוועדה ברשומות. עוד חוזר המבקש על טענתו כנגד חשיפתה של הוועדה להליכים הקודמים. כן טוען המבקש לפגיעה בזכות הטיעון שלו. עוד שב המבקש ומדגיש כי הפחתת שיעור הנכות בגין שינויים ניווניים מ20% ל1% נוגדת את פסק הדין של השופטת גנות ולא הייתה ראויה. המבקש טוען כי שגה בית המשפט המחוזי משלא קבע כי הוועדה לא עמדתה בחובת ההנמקה.

 

דיון והכרעה

 

7.        לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחים לה הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות אף מבלי להיזקק לתשובת המשיב.

 

8.        כידוע, קובע סעיף 12א(א) לחוק הנכים (תגמולים ושיקום)[נוסח משולב], תשי"ט-1959 (להלן: חוק הנכים) כי ערעור לבית המשפט המחוזי יוגש בשאלה משפטית בלבד. מקל וחומר, שעל המבקש רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בערעור על החלטת הוועדה הרפואית העליונה לבסס שאלה משפטית המצדיקה מתן רשות ערעור. לא זאת אף זאת, הלכה היא כי בית משפט זה לא יידרש לערעור ב"גלגול שלישי" אלא כאשר מדובר בנושא בעל השלכות משפטיות או ציבוריות שמעבר למחלוקת שבין הצדדים [ראו: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (1982)], כאשר הלכה זו חלה אף כאשר הערעור הראשון היה על החלטה של וועדה רפואית עליונה לפי חוק הנכים (ראו החלטתי ברע"א 3196/12 פלוני נ' קצין התגמולים (לא פורסם, 13.8.2012), פסקה 7 והאסמכתאות הנזכרות שם).

 

9.        טענותיו של המבקש אינן מגבשות שאלה משפטית, ודאי לא שאלה עקרונית או ציבורית המצדיקה מתן רשות ערעור. נימוקיו של המבקש נטועים כל כולם בנסיבותיו הפרטניות ובגלגוליו הקודמים של המקרה הקונקרטי, כאשר בלב הבקשה מצויה שאלת פרשנות פסק דינה של השופטת גנות מבלי שיהיה בכך כדי להשפיע על בעלי דין אחרים. הנה כי כן טענותיו של המבקש מתמקדות בדל"ת אמותיו של המקרה דנן ומשכך לא קמה לטעמי עילה למתן רשות ערעור.

 

10.      זאת ועוד, סבורני כי דחיית הבקשה לא תגרום למבקש עיוות דין. טענותיו של המבקש זכו לבירור ענייני לפני בית המשפט המחוזי אשר התייחס לטענות, דחה את חלקן וקיבל את חלקן האחר. הנמקתו של בית המשפט המחוזי מקובלת עלי ולא מצאתי כי נפלה בה טעות, לא בהקשר לשלב המאוחר בו הועלתה טענתו של המבקש בנוגע לפרסום ברשומות ולא בהקשר לחשיפתה של הוועדה לגלגוליה הקודמים של פרשה זו או באשר לפרשנות הנחיותיה של השופטת גנות לוועדה. כמו כן אוסיף כי לאחר שעיינתי בנספחי הבקשה לא מצאתי בסיס של ממש לטענה כי קופחה זכות הטיעון של המבקש. הוועדה הרפואית החליטה בעניינו של המבקש לאחר שקיימה דיון ענייני בטענותיו, וליתר דיוק לאחר קיומן של שלוש ישיבות ולאחר שניתנה למבקש הזדמנות לטעון טענותיו ובהתחשב בבדיקה הרפואית שבוצעה לו. עיון בנספחי הבקשה ובפרט בפרוטוקולים של דיוני הוועדה ובהחלטותיה מעלה כי הוועדה עמדה בחובת ההנמקה.

 

 

 

11.      אשר על כן, הבקשה נדחית. משלא התבקשה תשובה איני עושה צו להוצאות.

 

           ניתנה היום, כ"ה באב תשע"ב (13.8.2012).

 

 

 

 

 

 

 

 

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   12040700_W03.doc   חכ

מרכז מידע, טל' 077-2703333  ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il