עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 3941/12

עו"ד? הצטרף לאינדקס חינם
הדפסה

 

 

בבית המשפט העליון

 

בש"פ  3941/12

 

לפני:  

כבוד השופט א' רובינשטיין

 

העורר:

פלוני

                                          

 

נ  ג  ד

                                                                                                    

המשיבה:

מדינת ישראל

                                          

ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז (השופטת וינברג-נוטוביץ) במ"ת 28849-02-12 מיום 19.4.12

 

תאריך הישיבה:                       א' בסיון התשע"ב (22.05.12)

בשם העורר:                           עו"ד גיא פרידמן

בשם המשיבה:                        עו"ד זיו אריאלי

 

החלטה

 

א.        ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז (השופטת וינברג-נוטוביץ) במ"ת 28849-02-12 מיום 19.4.12 לפיה נעצר העורר עד תום ההליכים; עניינו של התיק מעורבות בעסקאות בנשק.

 

כתב האישום

 

ב.        נגד העורר (יליד 1984) ונאשמים נוספים (שישה עשר במספר בסך הכול; העורר הוא נאשם 5 בתיק), הוגש כתב אישום מתוקן (מיום 16.2.12) הכולל 36 אישומים, והמייחס להם עבירות של רכישה, החזקה, תיווך וקשירת קשר לביצוע עסקאות בנשק ובתחמושת מסוגים שונים. לעורר מיוחסים ארבעה אישומים, במהלך שנת 2011, ובהם עבירות של קשירת קשר לביצוע פשעים, ניסיון לעסקה אחרת בנשק וניסיון לסחר בנשק, וזאת בגין מעורבותו בחלק מעסקאות הנשק בפרשה (בין היתר, סחר ברימון, ברובי קלצ'ניקוב ובתחמושת).

 

ג.        עם הגשת כתב האישום המתוקן הוגשה לבית המשפט המחוזי בקשה למעצרם של העורר והנאשמים עד תום ההליכים. העורר והנאשמים האחרים לא חלקו על קיומן של ראיות לכאורה (כתב האישום התבסס על האזנות סתר שנערכו במשך תקופה של כשבעה חודשים), ודיון בבקשה נדחה לאחר שייערך תסקיר.

 

תסקיר המבחן והחלטת בית המשפט קמא

 

ד.        בתסקיר מיום 15.3.12 צוין, כי העורר בן 28, נשוי ואב לשישה ילדים ומתגורר עם משפחתו בלוד. אביו נפטר לפני מספר שנים ואמו מתגוררת בשטחים; אביו, ממוצא בדואי, היה נשוי ל-4 נשים איתן הביא לעולם 36 צאצאים (אמו של העורר ילדה שישה ילדים, ביניהם העורר (הבכור)). עוד צוין, כי העורר הורשע בעבר בעבירה של הסעת שוהים בלתי חוקיים (2005). ביחס לעבירה זו טען העורר בפני שירות המבחן, כי נטל את האחריות לבקשתו של אביו. כן צוין, כי העורר עובד עצמאי בתחום הבנין כארבע שנים. שירות המבחן התרשם, כי העורר נמצא לראשונה במעצר, וחש תחושת אכזבה ותסכול סביב הפרידה ממשפחתו; וכי הוא מוטרד בשל מצבם של שני בניו הצעירים (הסובלים ממחלת אסתמה), ובאופן כללי, על פניו, מנהל חיי משפחה ועבודה תקינים. בנוגע למעצרו הנוכחי ציין העורר, כי הכיר את הנאשם המרכזי בפרשה היכרות שטחית בלבד. בסיכום הדברים התרשם השירות, כי העורר נטה למסור מידע באופן מגמתי וממוקד בחלקים המתפקדים, וחסם אפשרות לבחון לעומק מוקדי בעייתיות אפשריים שעלו מכתב האישום. מצב זה מנע משירות המבחן לגבש הערכת סיכון או המלצה לשחרור העורר למעצר בית בבית אחיו (בפיקוח אחיו ואשתו, שהתקשו גם הם להתייחס לבעייתיות ולסיכון במצבו של העורר).

 

ה.        ביום 19.4.12 החליט בית המשפט על מעצרו של העורר עד תום ההליכים. הוטעם, כי מעורבותו של העורר בעסקאות הנשק עמוקה; הוא שימש כשותפו של הנאשם המרכזי וכספק; וגילה בקיאות במקורות אספקה של כלי נשק ואמצעי לחימה. בנסיבות אלה יש כדי להעיד על מסוכנותו הרבה, ואין עברו הפלילי הקל מטה את הכף לטובת שחרור בחלופה. עוד הוטעם, כי העסקאות בהן היה העורר מעורב לא הושלמו (למעט אחת), ומכאן חשש אמיתי שאמצעי הלחימה טרם נתפסו ועלולים לשמש בעתיד למעשים אסורים וקטלניים. לבסוף הזכיר בית המשפט את החלטת שירות המבחן שלא לבוא בהמלצה לשחרורו של העורר לחלופה וקבע, כי חרף נסיבותיו האישיות יש להעדיף את בטחון הציבור, מקום בו לא ניתן לאיין את מסוכנותו של העורר.

 

הערר והדיון

 

ו.        נטען, כי נוכח נסיבותיו האישיות של העורר שגה בית המשפט קמא בהחלטתו שלא להורות על עריכת תסקיר משלים בעניינו. לטענת העורר, התעלם בית המשפט מהיעדר עבר פלילי רלבנטי; מגילו הצעיר, ומהיותו מטופל בילדים אשר שניים מהם חולים. העורר הדגיש, כי אינו חולק על מקצועיות הבחינה שנערכה על ידי שירות המבחן, אולם סבר, כי לעתים נדרשת בדיקה משלימה לשם הבהרת התמונה במלואה (העורר נמצא לראשונה בפני קצינת מבחן, ומטבעו אינו נוהג לחלוק קשייו עם זרים); אי-הודאתו של העורר בפני קצינת המבחן, בשלב בירור האשמה, אינה צריכה להיזקף לחובתו. נטען, כי המפקחים המוצעים מוכנים להירתם למלאכת הפיקוח כדי לסייע לעורר, ומודעים לחובתם במסגרת אחריות זו. עוד נטען, כי העובדה שלעורר מיוחס אחד האישומים החמורים בפרשה (לטענת המשיבה) אינו מצדיק מעצרו עד תום הליכים והתעלמות מחלופת המעצר, שכן אם כך, לא היה טעם בשליחתו לתסקיר מלכתחילה. לבסוף צוין, כי יש לזכור את העיכוב שנגרם בתחילת משפטו של העורר כתוצאה מהתנהלות המשיבה, ובמכלול השיקולים ראוי להמשיך ולבחון את אפשרות שחרורו בחלופה למעצר באמצעות עריכת תסקיר משלים.

 

ז.        בדיון טען עו"ד פרידמן לעורר כי התסקיר מתבסס גם על הכחשת העורר, אך עומדת לו חזקת החפות וזכותו לטעון לה, ועל כן אין לפקוד עליו את הכחשתו; גם לגבי המפקחים שהוצעו, אין לתמוה על אי מודעותם, מכל מקום, את חוסר הבהירות לגבי רמת הסיכון ניתן לשיטת ההגנה לפתור בחלופה ברהט, באיזוק ובפיקוח אנושי כפול; המדובר במי שעברו כמעט נקי לחלוטין, והתיק – ובו כאמור 16 נאשמים, שלא החל להידון גם בגלל עיכובים בתעודת החסיון – יימשך זמן רב.

 

ח.       בא כוח המדינה עמד על כך שמעורבות העורר עמוקה כספק בעל זמינות לסוגים שונים של כלי נשק, שגם לא נתפסו, ובכך מסוכנותו מועצמת; עסקאות כאלה אפשר גם להמשיך לבצע טלפונית. מכל מקום, לשיטת המדינה שירות המבחן לא נדרש רק להכחשה, אלא לכך שהעורר מציג חזות מהוגנת לחלוטין ויש פער בין דבר זה לבין העולה מכתב האישום; ומכל מקום, העבירות שלגביהן אין מחלוקת בדבר ראיות לכאורה, מתקזזות עם העבר הנקי.

 

הכרעה

 

ט.       שבתי ועיינתי בתסקיר שירות המבחן. אציין במישור הכללי, כי הדעת נותנת ששירות המבחן אמון ומדריך עצמו לתמונה במבט רחב, קרי, העובדה שפלוני חשוד או נאשם מכחיש כשלעצמה אינה צריכה לנעול בפניו את דלת החלופה. ועם זאת, ברי גם כי משמוגש כתב אישום בעל חומרה על פניו, ואין בידי השירות לבחון את הדברים ולהבין את הפער, אין לגבש הערכת סיכון, ובמקרה כזה על פניה המסוכנות הנחזית היא זו העולה מכתב האישום. המקצועיות היא, בסופו של יום, המפתח. במקרה דא תסקיר המעצר מציין ביושר מקצועי כי בנסיבות של אי בהירות לגבי רמת הסיכון וכל הכרוך בו, מקשה הדבר – לדברי השירות – באופן עקרוני על מסגרת פיקוח הולמת. אוסיף, כי מכל מקום אין תסקיר כדף גמרא שיש לפרש בו כל מילה בדקדוק מדוקדק. אין לבוא  בטרוניה כלשהי עם השירות, אך שאלתי עצמי אם יש מקום לתסקיר משלים ובו תמונה טובה יותר, התלויה בעורר, "מועד ב'". לכך אשוב. 

 

י.        שני הצדדים הצטיידו בפסיקה. אכן, בעבירות נשק הנטיה היא למעצר עד תום ההליכים; ראו הפסיקה שסקר השופט מלצר בבש"פ 3605/11 מדינת ישראל נ' איהאב (לא פורסם), פסקאות 20-19. בין השאר הוזכר אל נכון, כי עבירות בנשק מקימות חזקת מסוכנות סטטוטורית שעל הנאשם להפריכה (ראו סעיף 35(ב)(1) וסעיף 4(א)(1)(ג)(2) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), תשנ"ו-1996), ומכל מקום החריגים הם מועטים; ראו גם החלטות השופטת נאור בבש"פ 3842/10 מדינת ישראל נ' זועבי (לא פורסם), בש"פ 4000/10 מדינת ישראל נ' עאשור (לא פורסם) ובש"פ 4015/10 שלאטה נ' מדינת ישראל (לא פורסם). מנגד הצטייד העורר בהחלטת השופט דנציגר בבש"פ 7522/10 עזאם נ' מדינת ישראל (לא פורסם) בו הוזכר, כי גם לגבי עבירות נשק, יש לבחון (על פי סעיף 21(ב) לחוק המעצרים, האם לא ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך שפגיעתה בחרות הנאשם פחותה; וכן בש"פ 1748/10 יחזקאל נ' מדינת ישראל (לא פורסם), שם אמנם היה אבי העורר בעבר בעל תפקיד בכיר במערכת הביטחון והוא התחייב לשמור עליו, ולכן שוחרר לחלופה.

 

יא.      במקרה דנא ציין בית המשפט המחוזי כי המסוכנות נובעת מבקיאות העורר ומיכולתו להוות ספק נשק, וזאת אף שעסקאות הנשק לא הושלמו (למעט אחת), ואולי אדרבה – יתכן שהנשק, שלא נתפס, עלול לשמש לשימוש אסור; לשיטת בית המשפט, על כן אין אפשרות לאיין את המסוכנות בחלופה.

 

יב.       ואכן, על פי צו המחוקק ישנה חזקת מסוכנות סטטוטורית, והנטל הוא על הנאשם. נטיית הלב בכגון דא, משיקולי בטחון הציבור, היא מעצר, וניתן להבין את עמדת בית המשפט קמא, אף כי שוחררו נאשמים בתיק דנא. ואולם, נוכח גישתו הבסיסית של המחוקק באשר למעצר כמוצא של אין ברירה, וכיון שהעורר בכל זאת נשלח לתסקיר על ידי בית המשפט, וזה מעצרו הראשון ותסקירו הראשון ובעברו רק עבירה אחת ממין אחר כאמור, החלטתי, לא בלי היסוס, לאפשר לו "מועד ב'" בשירות המבחן. שירות המבחן יגיש לבית המשפט המחוזי תסקיר משלים תוך 21 יום, ובית המשפט ישוב וידון, ויחליט על פי שיקולו. כמובן איני מביע כל דעה באשר לתוכן התסקיר, וגם לא בעניין התוצאה בבית המשפט. ברי כי עד להחלטה נוספת יישאר העורר במעצר.

 

יג.       הערר מתקבל איפוא במובן של הזמנת תסקיר משלים.

 

           ניתנה היום, ז' בסיון תשע"ב (28.5.12).

 

 

 

ש ו פ ט

 

 

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   12039410_T01.doc   רח

מרכז מידע, טל' 077-2703333  ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il