עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 3809/11

 

 

 

 

 

                                          

                                                                                                    

                                          

 

תאריך הישיבה:                     י"ח באייר התשע"א (22.05.11)

 

בשם המבקשת:                      עו"ד אבי וסטרמן

בשם המשיב:                         עו"ד עדי חביב

 

 

 

1.             בפניי בקשה שלישית להארכת מעצרו של המשיב לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו–1996, בתשעים ימים, החל מתאריך 3.6.2011, או עד למתן פסק דין בעניינו ב-ת"פ 9056-03-10 בבית משפט השלום באשקלון, לפי המוקדם מביניהם.

 

אביא להלן את נתוני הרקע הרלבנטיים לבקשה.

 

2.       כנגד המשיב ואדם נוסף (להלן: הנאשם הנוסף) – שניהם תושבי הרשות הפלסטינית – הוגש כתב אישום לבית משפט השלום באשקלון המייחס להם תיווך בין עובדים פלסטינים מהשטחים למעסיקים תושבי מדינת ישראל, במסגרת רשת שסחרה בהיתרי העסקה כוזבים לפלסטינים בתחומי מדינת ישראל. העבירות המיוחסות למשיב הן: קשירת קשר לביצוע פשע; תיווך לשוחד; קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות; סיוע למתן ידיעה כוזבת; וסיוע לכניסה ושהייה בישראל שלא כדין.

 

3.             בכתב האישום (שתוקן מספר פעמים ונוסחו להלן יובא על פי התיקון האחרון), נטען כי בין השנים 2010-2007, קשרו המשיב והנאשם הנוסף קשר עם אדם בשם שלמה כהן (להלן: סמי), לצורך הוצאת אישורי עבודה כוזבים לפלסטינאים תושבי הרשות – כל זאת תוך הונאה, הצגת מצגים כוזבים בפני הרשויות הרלוונטיות במדינת ישראל, ולעיתים אף תוך מתן שוחד. לפי עובדות כתב האישום, סמי נהג לפנות למשרד הפנים באשקלון ולמנהל האזרחי בבקשה לקבל היתרי עבודה לעובדים פלסטיניים, תוך הצגת מצג שווא לפיו העובדים לגביהם מתבקשים ההיתרים עתידים לעבוד אצל מעסיקים שונים, לתקופה הנקובה בהיתר. לאחר מכן היו המשיב, הנאשם הנוסף וסמי מוכרים את ההיתרים לעובדים פלסטינאים שהיו נכנסים באמצעותם לישראל, בידיעה שאינם אמורים לעבוד אצל המעסיק ששמו נקוב בהיתר.

 

לאחר מכן, כך על פי כתב האישום, אותו סמי היה מופיע בפני המנהל האזרחי ומשרד הפנים וטוען כי העובדים בורחים ואינם מתייצבים לעבודה – ולכן נדרש ביטול ההיתרים הקיימים והנפקת היתרים חדשים תחתם. ההיתרים החדשים שימשו גם הם בתורם לצורך הכנסתם של עובדים פלסטינאים לישראל שלא כדין – וחוזר חלילה. בחלק מהמקרים נהג סמי לבטל את תוקף ההיתרים שנמכרו לעובדים הפלסטינים מספר ימים לאחר הנפקתם, ובחלק מן המקרים קיבלו המשיב, הנאשם הנוסף וסמי סך נוסף של 1,100 ש"ח עבור כל חודש בו נותר ההיתר בתוקף. בדרך זו, טוענת המדינה, קיבלו סמי, המשיב והנאשם הנוסף – סכום כולל של כ-247,800 ש"ח מהעובדים הפלסטינים.

 

4.             עם הגשת כתב האישום ביקשה המדינה להאריך את מעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו. לאחר מספר דיונים שבהם נשמעו טענות הצדדים, הורה בית משפט השלום הנכבד על הארכת מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים. בית משפט השלום הנכבד קבע כי: מכלול חומר הראיות מניח תשתית ראייתית לכאורה להוכחת המיוחס למשיב; קיימות עילות מעצר נגדו; לא ניתן לאיין את המסוכנות הנשקפת ממנו בחלופת המעצר שהוצעה (חלופה אשר פרטיה לא נמסרו בהחלטה) וכי לא הוכח שהמשיב הופלה ביחס למעורבים האחרים בפרשה.

 

על החלטה זו הגיש המשיב ערר, אשר נדחה על ידי בית המשפט המחוזי הנכבד בבאר שבע. המשיב הגיש ערר גם על החלטת בית המשפט המחוזי הנכבד ובמסגרת הדיון בערר זה (בש"פ 5408/10) קבע חברי, השופט א' גרוניס, כי לנוכח העובדה שנאשמים אחרים בפרשה שוחררו לחלופות מעצר, יש לבחון אפשרות זו גם לגבי המשיב. השופט הורה כי יוגש תסקיר מעצר בעניינו לבית משפט השלום, אשר יבחן שוב את האפשרות לשחררו לחלופה.

 

בתסקיר שירות המבחן שהוגש לבית משפט השלום הנכבד נאמר כי קיים סיכון להישנות ביצוע העבירות גם במסגרת חלופת המעצר, והובעו ספקות באשר ליכולתם של המפקחים המוצעים (ביישוב רהט) להוות עבור המשיב גורם סמכותי ומציב גבולות. שירות המבחן נמנע איפוא מלבוא בהמלצה חיובית לשחרורו של המשיב. בית משפט השלום הנכבד קבע כי לנוכח חוות הדעת של שירות המבחן, ובהתחשב במסוכנותו – לא ניתן לשחרר את המשיב לחלופת המעצר המוצעת. 

 

           ערר שהגיש המשיב על החלטה זו, נדחה אף הוא על ידי בית המשפט המחוזי הנכבד בבאר שבע, תוך שנקבע כי המשיב יוכל להציע חלופות מעצר אחרות, ככל שיעלה בידו לעשות כן, והן תיבחנה לגופן. המשיב אכן הציע מספר חלופות נוספות (שלוש במספר), שנבחנו כולן על ידי שירות המבחן, ונדחו, תוך שנקבע שהמשמורנים המוצעים אינם יכולים להוות גורם סמכותי ומציב גבולות עבור המשיב, וכי הפיקוח בהן אינו הדוק דיו על מנת ליתן מענה למסוכנותו של המשיב. לאחר שנדחו כל החלופות שהציע המשיב, שב וקבע בית משפט השלום הנכבד כי אין מקום להורות על שחרורו של המשיב ממעצר.      

 

5.             לאחר שמשפטו של המשיב לא הסתיים בתוך תשעה חודשים, ביקשה המדינה להאריך את מעצרו בתשעים ימים נוספים, בהתאם לסעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים). בקשה זו התקבלה, בהחלטתה של חברתי, השופטת ע' ארבל (בש"פ 8671/10), אשר הורתה אף היא כי יעשה מאמץ לאתר חלופת מעצר ראויה למשיב. בעקבות החלטה זו שב והגיש המשיב בקשה לעיון חוזר במעצרו ובה חזר והציע את חלופת המעצר, אשר לא הומלצה בעבר על ידי שירות המבחן. בית משפט השלום דחה את הבקשה לעיון חוזר, בקבעו כי לא ניתן "למחזר" חלופה וערבים קודמים שנבחנו ונשללו. ערר שהגיש המשיב על החלטה זו לבית המשפט המחוזי הנכבד בבאר שבע – נדחה, תוך שנקבע כי המשיב יהיה רשאי להגיש בקשה מחודשת לעיון חוזר ככל שתהיה בידו הצעת חלופה שונה מקודמותיה.

 

6.       משלא הסתיים משפטו של המשיב בתקופת ההארכה הראשונה, הגישה המדינה בקשה נוספת להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים – בקשה שהתקבלה על ידי חברי, השופט א' א' לוי (בש"פ 1489/11), לנוכח הסכמתו של בא-כוח המשיב.

 

7.             עתה שבה ומבקשת המדינה להאריך את מעצרו של המשיב בפעם השלישית – משחלפה תקופת תשעים הימים הנוספים ומשפטו של המשיב עדיין לא הסתיים. בבקשתה מפרטת המדינה את מהלך הדיונים בתיק העיקרי שבו התקיימו עד כה חמש ישיבות הוכחות, ונשמעו 17 עדי תביעה (שתי ישיבות ההוכחות האחרונות בוטלו עקב נסיבות אישיות של בא-כוח המשיב ושתי ישיבות הוכחות התבטלו בשל שביתת הפרקליטים). לעת הזו התיק קבוע להמשך שמיעת הראיות לתאריך 31.5.2011, ובית משפט השלום הנכבד הורה לצדדים להעביר לו מועדים מתואמים רבים ככל הניתן, טרם הפגרה, כדי לסיים את שמיעת הראיות בתיק במועד המוקדם ביותר האפשרי.

 

טענות הצדדים

 

8.             המדינה טוענת כי העבירות המיוחסת למשיב הינן עבירות חמורות, שאינן רק בגדר עבירות כלכליות גרידא, אלא כאלה שגרמו לפגיעה בביטחון המדינה והביאו לכניסתם של פלסטינאים לתחומי המדינה, ולשהייה בה, שלא כדין. המבקשת גורסת כי עדיין נשקפת מן המשיב מסוכנות לשלום הציבור ולביטחונו, ומסוכנות זו מתעצמת נוכח העובדה שהמעשים המיוחסים למשיב בוצעו לכאורה בעת שהיה מנוע מלהיכנס לשטחי המדינה. המדינה מוסיפה כי גם שירות המבחן סבר בתסקיר שהגיש כי קיים חשש סביר להישנות המעשים אם ישוחרר המשיב לחלופת מעצר. עוד מדגישה המדינה כי המשיב הוא תושב הרשות הפלסטינית, כך שקיים חשש לשיבוש הליכי משפט והימלטות מן הדין, ואין בנמצא חלופת מעצר שתבטיח את מטרות מעצרו של המשיב.

 

9.             המשיב, באמצעות באת כוחו, טוען כי ככל שמתקדמים הדיונים בתיק העיקרי, מסתבר, כך לדברי באת כוחו, כי "ההר הוליד עכבר". לסברתו, המעשים המיוחסים לו אינם מקימים חזקת מסוכנות משמעותית, ולכן יש לשקול שוב את שחרורו לאחת מן החלופות שהוצעו בעבר. באת כוח המשיב ציינה כי אין בידיה, נכון לעת הזו, חלופת מעצר אחרת מלבד החלופות שכבר הוצעו ונדחו על ידי בית המשפט.

 

דיון והכרעה

 

10.          לאחר שעיינתי בבקשה ובצרופותיה ושמעתי את טיעוני הצדדים – הגעתי למסקנה כי דין בקשת המדינה להתקבל.

 

11.          במסגרת בקשה להארכת מעצר על פי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) התשנ"ו-1996, נדרש בית המשפט לאזן בין זכותו של הנאשם לחירות לבין זכות הציבור לביטחון ולמיצוי ההליכים עם הנאשם. בין השיקולים שיש לשקול בעת ההכרעה בבקשה מסוג זה ניתן למנות, בין היתר את: קצב ניהול המשפט, מסוכנותו של הנאשם והחשש כי ימלט מן הדין (ראו למשל: בש"פ 3054/08 מדינת ישראל נ' סריאנו (לא פורסם, 30.6.2008); בש"פ 2248/09 מדינת ישראל נ' אוחיון (לא פורסם, 18.3.2009)).

 

12.      בענייננו נקבע כבר בהחלטתו של חברי השופט א' גרוניס, שבכפוף לכך שתמצא חלופת מעצר ראויה – האיזון מוביל למסקנה כי גוברת זכותו של המשיב לחירות על פני החשש לביטחון הציבור. קביעה זו באה, בין היתר, על רקע העובדה שנאשמים אחרים בפרשה שוחררו לחלופות מעצר, אשר נמצאו כמתאימות על ידי בתי המשפט שדנו בהן. מהחלטה זו, כמו גם מהחלטתה של חברתי השופטת ע' ארבל, ניתן ללמוד כי המסוכנות הנשקפת לציבור מהמשיב ניתנת להפחתה ניכרת, באמצעות חלופת מעצר מתאימה. כל שנותר הוא לנסות ולמצוא חלופת מעצר קונקרטית, אשר תספק דרישה זו – דבר שלמרבה הצער, ועל אף מספר נסיונות שנעשו בעבר, טרם הסתייע בידו של המשיב.

 

           זה המקום להעיר כי הדעת איננה נוחה מכך שבשל חוסר יכולתו של המשיב להציג בפני בית המשפט חלופת מעצר קונקרטית ראויה, הוא ממשיך לשהות במעצר, אך יחד עם זאת יש להדגיש כי מהמשיב אכן נשקף חשש לבטחון הציבור, וכי קיימת סכנה שהוא עלול לנצל חלופת מעצר בלתי הולמת ושאינה מפוקחת כראוי – על מנת להימלט מאימת הדין.

 

13.      זאת ועוד – אחרת. נראה כי במקרה זה עושה המדינה מאמצים ניכרים לסיים את שמיעת התיק בערכאה הדיונית, באופן מהיר ויעיל, ולפי דברי בא כוחה בדיון בפניי, נקבעו עוד מספר דיוני הוכחות לתקופה הקרובה, טרם פגרת בתי המשפט.

 

14.          נוכח כל האמור לעיל – אין מנוס בשלב זה אלא לאשר את בקשת המדינה. עם זאת ככל שיעלה בידי המשיב להציע חלופת מעצר קונקרטית, אשר יש בה כדי להפחית במידה משמעותית את מסוכנותו ולהבטיח כי לא ימלט מן הדין, הוא רשאי להגיש בקשה מתאימה לערכאה הדיונית כדי שתדון בה, בשים לב בין היתר להערות בית משפט זה בהחלטות ההארכה. מיותר לציין כי אין בכל האמור לעיל בכדי לקבוע מסמרות בדבר סבירותה של חלופת מעצר כזו או אחרת שיעלה המשיב, ולערכאה הדיונית מסור, כמובן, שיקול דעת מלא – לצורך קבלתה, או דחייתה.

 

15.     לבסוף אביע את התקווה כי שני הצדדים יעשו כל מאמץ להציע מועדי דיונים נוספים לבית משפט השלום הנכבד, וכי זה יראה להענות להם במידת האפשר כדי לייעל ולקדם את שמיעת התיק עד סיומו.

 

16.          הבקשה מתקבלת איפוא, מבלי לגרוע מהערותיי שלעיל. אני מורה לפיכך על הארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים, החל מתאריך 3.6.2011, או עד למתן פסק דין בעניינו ב-ת"פ 9056-03-10 בבית משפט השלום באשקלון, לפי המוקדם מביניהם.

 

 

 

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   11038090_K02.doc   עג

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il