|
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים |
|
ע"א 3767/11 |
|
בפני: |
כבוד הנשיאה ד' ביניש |
|
המערערים: |
1. יחזקאל נקר |
|
|
2. מירה נקר |
|
|
נ ג ד |
|
המשיב: |
בנק המזרחי המאוחד בע"מ |
|
ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופטת א' קובו, סגנית נשיאה, השופטת מ' רובינשטיין, סגנית נשיאה, והשופטת ע' צ'רניאק) מיום 9.5.2011, שלא לפסול עצמו מלדון בע"א 2144/08 ובע"א 2245/08 ובקשה להורות על עיכוב דיונים והחלטות |
בשם המערערים: עו"ד משה סיון
|
פסק-דין |
ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטות א' קובו, סגנית נשיאה, מ' רובינשטיין, סגנית נשיאה וע' צ'רניאק, להלן: בית המשפט או המותב), מיום 9.5.2011, שלא לפסול עצמו מלדון בעניינם של המערערים בע"א 2144/08 וע"א 2245/08, שהדיון בהם אוחד.
1. בפני בית המשפט המחוזי מתנהלים ערעורים על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו (השופטת נ' רביב), לפיו חויב המשיב (להלן: הבנק) להחזיר למערערים רבע מכספי הערבות ששילמו לו כערבים להבטחת אשראי שנטל בנם. הערעורים נקבעו לדיון ליום 11.1.2011. המערערים טוענים כי בפתח הדיון פנתה יושבת-ראש ההרכב לבא-כח המערערים וציינה כי פסק הדין של בית משפט השלום בטעות יסודו, וכי על המערערים להשיב את הכסף שזכו בו על-פי פסק הדין בחזרה לבנק. לטענתם, יושבת-ראש ההרכב הוסיפה כי לא תקבל טענה לפיה אין למערערים כסף להשיב. עם שמיעת הדברים, שאל בא-כח המערערים את יושבת-ראש ההרכב האם יש בה כעס אישי עליו או על המערערים אשר קיבלו פסק דין לטובתם לאחר דיונים ארוכים בערכאה הדיונית. בא-כח המערערים אף ביקש וקיבל שהות כדי להתייעץ עם המערערים בנוגע להסדר המוצע. לאחר ההתייעצות ביקש בא-כח המערערים שהות נוספת לשם הגשת תגובתם. לטענת המערערים, יושבת-ראש ההרכב הכתיבה החלטה לפרוטוקול ממנה השתמע כי ניתנה הסכמת בעלי הדין לכך שאם המערערים ידחו את ההסדר המוצע, ייתן בית המשפט פסק דין על-פי החומר הקיים ללא דיון. בא-כח המערערים הודיע כי לא נתן הסכמה כאמור, ויושבת-ראש ההרכב תיקנה את הפרוטוקול כך שבא-כח המשיב הסכים שיינתן פסק דין על-פי החומר הקיים. ואז, לטענת המערערים, הכתיבה יושבת-ראש ההרכב החלטה לפיה אם ישיבו המערערים בשלילה להסדר המוצע, יינתן פסק דין על-פי החומר הקיים, ללא שמיעת בעלי הדין.
2. בהתחשב בהתנהלות זו של בית המשפט הגישו המערערים ביום 23.1.2011 תלונה לנציב תלונות הציבור על שופטים (להלן: הנציב), אשר נמצאה מוצדקת. ההחלטה צורפה לערעור זה בניגוד לדין (ראה פסיקתנו לפיה החלטה של נציב תלונות הציבור על שופטים אינה יכולה לשמש ראיה בהליך משפטי על פי דין (ע"א 4561/10 אבי כהן נ' עמי גור ניהול ונכסים בע"מ (לא פורסם, 13.9.2010); בג"ץ 5326/10 אשר ספיר נ' שר המשפטים (לא פורסם, 17.10.2010)), ומשכך, לא אתייחס לתוכנה. המערערים אף פנו לנשיאת בית המשפט המחוזי בבקשה להעביר את הדיון בערעורים להרכב אחר, אך נענו כי זכותם להגיש בקשה לפסילת המותב, וכך עשו. בבקשת הפסלות הלינו המערערים על הערות יושבת-ראש ההרכב באשר לטיבו של פסק הדין של בית משפט השלום, ועל המלצתה להגיע להסדר עם הבנק. בא-כח המערערים טען כי הדברים נאמרו בטון תקיף, מאיים ומתריס.
3. בקשת המערערים לפסילת המותב נדחתה, כאמור, ביום 9.5.2011. בית המשפט קבע כי לפי פרוטוקול הדיון, ביקש בא-כח המערערים, נוכח הערות בית המשפט, שהות בת 21 ימים כדי לקבל את עמדת מרשיו והתחייב ליתן עמדתם בפרק זמן זה. מנגד, ביקש בא-כח הבנק כי אם לא יושג הסדר, יינתן פסק דין על בסיס החומר הקיים. בהחלטה שניתנה לאחר הצהרות אלה נקבע כי הדיון יידחה למועד אחר, ובמידה ובעלי הדין לא יגיעו לכלל הסכמה, יינתן פסק דין בהסתמך על המצוי בתיק. המותב קבע עוד כי העמדת צד על סיכוייו וסיכוניו באשר לערעורו נובעת מהכרת התיק על בוריו, לאחר התייעצות פנימית בין חברות המותב עובר לדיון באולם. המותב הוסיף כי מקום בו מוצא הוא בכך טעם, הוא מיידע את בעלי הדין בהתרשמותו כבר בתחילת הדיון, וזאת כדי לסייע להם להגיע להסדר או למקד את טיעוניהם, אם הם מבקשים לטעון לגופו של עניין, וכך היה במקרה דנן. המותב הוסיף כי הערות והמלצות יושבת-ראש ההרכב היו על דעת כל חברי המותב ונבעו מבקיאות בחומר שהונח לפניו. המותב המשיך וקבע כי היו למערערים מספר הזדמנויות להשיג על ההצעה או לבקש להוסיף דברים על החומר שהגישו, אך הם לא עשו כן אלא בחרו להגיש תלונה לנציב כשבועיים לאחר הדיון ובקשת פסלות - כחודשיים אחר-כך. המותב הוסיף כי בהתאם לפרוטוקול הדיון התחייב בא-כח המערערים להודיע על עמדת המערערים, אך קודם לכן הודיע בא-כח הבנק כי נמסר לו טלפונית שאין בידי המערערים להציע לבנק כל הצעה ולכן ביקש שיינתן פסק דין בערעורים. המותב קבע כי חרף הודעה זו הורתה יושבת-ראש ההרכב למערערים להגיב להודעה, אך המערערים לא הגישו תגובה כנדרש, ואף לדיון שנקבע ליום 3.2.2011 לא הופיע אף אחד מהצדדים או באי-כוחם וניתנה החלטה כי ייכתב פסק דין. בהמשך, לבקשת מתמחה ממשרד בא-כח המערערים, נתן המותב למערערים הזדמנות נוספת להודיע עמדתם עד ליום 14.3.2011, וגם אז לא ניצלו אותה אלא הגישו את בקשת הפסלות. המותב קבע כי מדובר בבזבוז זמן שיפוטי יקר, וכי תחושתם הסובייקטיבית של המערערים אינה מקימה עילת פסילה ואינה עולה בקנה אחד עם החלטות המותב שביקש שוב ושוב לקבל את עמדת המערערים ואף קבע מועד דיון נוסף, אליו לא הגיעו, ודי היה בפנייה קצרה כדי לקיים דיון בעל-פה, כמבוקש. לאור האמור נדחתה בקשת הפסלות ונקבע דיון לשמיעת טיעוני בעל הדין ליום 26.6.2011.
על החלטה זו הוגש הערעור שלפניי.
4. המערערים טוענים כי אין להם ו/או לבא-כוחם כל אמון במותב הנוכחי, מאחר ודעת יושבת-ראש ההרכב נעולה, ותוצאת הערעורים ידועה מראש, אף בטרם נשמעו טענות בעלי הדין. המערערים טוענים עוד כי המותב עבר על תקנות סדרי הדין ו"קיצר את הדרך", תוך הקניית יתרון לצד שכנגד ורמיסת זכויותיהם בניסיון "לאנוס" אותם להסכים להסדר המוצע. לדעתם, מדובר ב"משחק מכור" ולכן אין טעם בקיום דיון נוסף בעל-פה, שכן אין מדובר בהבעת דעה על סיכויי הערעור, אלא בהודעה מפי יושבת-ראש ההרכב כי פסק הדין יבוטל וכי על המערערים חלה חובה להשיב את הכסף ששולם להם.
המערערים הגישו גם בקשה להורות על עיכוב דיונים והחלטות עד להכרעה בערעור.
5. דין הערעור להידחות. אף בהנחה שטענות המערערים באשר להתנהלות המותב מוצדקות, אין בהן כדי להקים עילה לפסילתו מלהמשיך ולדון בערעורים. ראשית, הלכה פסוקה היא כי עצם הגשת תלונה נגד שופט אינו מבסס חשש ממשי למשוא פנים של השופט כלפי בעל הדין או עורך-דינו (ע"א 2116/08 אהרון כובשי נ' מיכאל אסרף (לא פורסם, 25.5.2008)), ויש לבסס חשש ממשי למשוא פנים, מעבר לעצם הגשת התלונה. הטעם לכלל זה הוא, כי כל תוצאה אחרת תיתן בידי בעל דין או עורך-דינו כלי לפסילת שופט ולמניפולציה של היושב בדין ללא כל תשתית או יסוד בדין, אלא רק על-ידי הגשת תלונה (יגאל מרזל דיני פסלות שופט 225-226 (2006)). יתרה מכך, גם קבלת התלונה או חלק ממנה, עדיין אין בה, כשלעצמה, כדי להקים עילת פסלות. הליך הפסלות והליכי התלונות על שופטים מכוח חוק נציב תלונות הציבור על שופטים, התשס"ב-2002 (להלן: חוק הנציב) הם הליכים נפרדים, ותכליתם שונה: דיני הפסלות באים לקדם אינטרס מרכזי אחד, האובייקטיביות השיפוטית, בעוד שחוק הנציב בא לקדם אינטרס מרכזי אחר: התנהגות ראויה של שופטים (יגאל מרזל, בעמוד 37). לכן, גם אם הוגשה תלונה על שופט לנציב, ואפילו נמצאה התלונה מוצדקת, אין בכך כדי לחרוץ את הדין בדבר יכולתו של בית המשפט לדון בעניין שלפניו באובייקטיביות הדרושה (ע"א 4800/06 לבה מגמשת יבוא ושיווק בע"מ נ' חיים הרציג, עו"ד (לא פורסם, 11.2.2007))
6. אכן, אפשר שבראייתם של המערערים נוצר חשש כי ההחלטות שקיבל בית המשפט, ואופן ניהול הדיון על ידו, יחד עם החלטת הנציב בתלונה שהגישו, מצביעים על קיום משוא פנים נגדם. עם זאת, בנסיבות שתוארו לעיל, הגעתי לכלל מסקנה כי חשש זה אינו יוצא מכלל חשש סובייקטיבי גרידא, שאינו מקים עילת פסלות. ממילא, נדחית גם הבקשה לעיכוב הליכים.
בשולי הדברים אעיר למערערים כי גם השמעת דברי ביקורת על שופט או מותב מן הראוי שתעשה בשפה הולמת. השימוש בלשון בוטה מקשה על קיום בדיקה עניינית ורצינית של הטענות (השווה: ע"א 3784/10 פלונית נ' פלוני (לא פורסם, 4.1.2011)).
כאמור, הערעור נדחה ללא צו להוצאות. הדיון בערעורים יימשך כסדרו.
ניתן היום, י"ב בסיון התשע"א (14.6.2011).
|
|
|
ה נ ש י א ה |
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 11037670_N01.doc דז
מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il