|
בבית המשפט העליון |
|
בש"פ 3650/11 |
|
בפני: |
כבוד השופט י' דנציגר |
|
העורר: |
פלוני |
|
|
נ ג ד |
|
המשיבה: |
מדינת ישראל |
|
ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים במ"ת 18596-03-11 שניתנה ביום 14.4.2011 על ידי כבוד השופטת א' אפעל-גבאי |
תאריך הישיבה: י"ג באייר התשע"א (17.05.11)
בשם העורר: עו"ד ר' בר-חיים
בשם המשיבה: עו"ד א' קדוש
|
החלטה |
לפני ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (השופטת א' אפעל גבאי) שניתנה ביום 14.4.2011 במ"ת 18596-03-11, בה הוארך מעצרו של העורר עד לתום ההליכים נגדו.
רקע עובדתי
1. לפי עובדות כתב האישום, העורר נשוי לס' מזה 22 שנים. במהלך נישואיהם ניהלה ס' מערכת יחסים רומנטית עם המנוח. בשנת 2010 התגרשו העורר וס', ברם כעבור מספר חודשים התפייסו, נישאו בשנית ועברו לגור בדירה אחרת. עם זאת, העורר שמר על דירתם הקודמת (להלן: הדירה) בחזקתו, והשתמש בה בעיקר לצורכי אחסון.
2. ביום 23.9.2010 הודיע העורר לס' כי הוא יודע על קשריה עם המנוח. לבקשתו, התקשרה ס' למנוח וביררה היכן הוא נמצא. העורר הלך למקום שמסרה לו ס' ושם זיהה את המנוח.
3. יומיים לאחר מכן, ביום 25.9.2010, הביא העורר את המנוח לדירה, כפת ידיו, הפשיטו והכה אותו בכל חלקי גופו. העורר צילם את המנוח כשהוא חבול ומדמם מעיניו ומאוזניו באמצעות מכשיר הטלפון הנייד שלו. לאחר שצילם את המנוח, שאל את המנוח אם הוא אוהב את ס'. המנוח ענה כי הוא לא מתכוון להתחתן עם "שרמוטה" ובתגובה בעט העורר בחוזקה בראשו של המנוח, הטיח את ראשו אל קיר הדירה וחנק אותו.
4. כתוצאה ממעשים אלו נגרמו למנוח חבלות קשות במוחו, שבר בבסיס הגולגולת ודימומים תוך גולגולתיים קשים, שהביאו למותו. לאחר שהכה וחנק את המנוח, עטף אותו העורר בסדין והשליך אותו לצד הדרך בסמוך למחסום קלנדיה.
5. ביום 10.3.2011 הוגש נגד העורר כתב אישום שייחס לו עבירה של רצח לפי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977.
הליכי המעצר
6. בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה לעצור את העורר עד תום ההליכים נגדו. בבקשה טענה המשיבה כי בידיה ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של העורר וכי טיב העבירה ונסיבות ביצועה מקימים חזקה בדבר מסוכנותו, וכי קמה עילה למעצרו לפי חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים).
7. הראיות המרכזיות שהובאו בפני בית המשפט המחוזי הן הודעותיה של ס', רעייתו של העורר מהימים 6.2.2011, 8.2.2011 ו-9.2.2011. בהודעותיה פירטה ס' את הקשר שהיה לה עם המנוח ואת העובדה כי העורר פנה אליה יומיים לפני הרצח ואמר לה כי הוא מודע לקשר שלה עם המנוח. עוד פירטה ס' כי באותה עת הוציא העורר מכשיר טלפון נייד והורה לה להתקשר למנוח ולברר היכן הוא נמצא וכי מיד לאחר שמסרה לו את שמסר לה המנוח עזב העורר את הבית. מבדיקת נתוני התקשורת של מכשיר הטלפון הנייד של העורר עולה כי נעשו שתי שיחות ממכשיר זה למכשיר הטלפון הנייד אשר ידוע כי היה בידי המנוח. באשר לליל הרצח מסרה ס' בהודעותיה כי העורר עזב את הבית בשעה 22:30 וחזר לבית רק בשעה 05:00 בבוקר שלמחרת. אז נשכב לצדה העורר, היא התעוררה והעורר אמר לה כי עשה הכל למענה כי הוא אוהב אותה. לפי הודעותיה של ס', הראה לה העורר סרטון במכשיר הטלפון הנייד בו רואים את המנוח כשהוא כפות, ערום, מוכה ומדמם מעיניו ומאוזניו. ס' שמעה בסרטון את העורר שואל את המנוח לשמו ואת המנוח משיב, וזיהתה את זירת האירוע כדירה. העורר הוסיף ואמר לס' כי המנוח כינה אותה "שרמוטה" ובתגובה הוא בעט בראשו שהוטח כתוצאה מהבעיטה אל הקיר. עוד סיפר העורר לס' כי עטף את המנוח – כשעוד היה בחיים – בסדין והשליך אותו בסמוך למחסום קלנדיה. מספר ימים לאחר מכן לקח העורר את ס' למקום בו השליך את המנוח.
8. בנוסף להודעותיה ביצעה ס' הובלה והצבעה למקום אליו לקח אותה העורר כמקום בו השליך את המנוח. ואכן מדובר באותו המקום בו נמצאה גופת המנוח. כמו-כן ביצעה ס' הובלה לדירה וציינה כי זיהתה את המקום בו ראתה את המנוח בסרטון שהראה לה העורר כמטבח של הדירה. ואכן, באזור זה נמצאו כתמי התזה של דם שנבדקו ותאמו את דמו של המנוח. כמו כן, צורתם של כתמי ההתזה מתיישבת עם התיאור שמסר העורר לס' בדבר הטחת ראשו של המנוח בקיר.
9. בא כוח המשיבה התמודד בבית המשפט המחוזי עם האפשרות כי ס' עצמה הייתה מעורבת בביצוע המעשים. ואולם, לטענתו קיימים נתונים המרחיקים את ס' מביצוע המעשים. ראשית, נתוני חברות התקשורת מאכנים את מכשירי הטלפון של העורר ושל המנוח בליל הרצח באותו תא שטח. באותו שלב ניהל המנוח שיחה עם אישה אחרת, שהופסקה בחטף ומילותיו האחרונות בה היו שבאה ה"בולשת"; שנית, מהראיות עולה כי אין זו הפעם הראשונה בה נוהג העורר בצורה בה נהג. התברר כי בעבר כאשר נודע לעורר על קשר רומנטי של ס' עם אדם אחר, הוא הצליח להביאו בתחבולה לביתם, כפת אותו, הכה אותו ולבסוף הסגיר אותו לרשות הפלסטינית; שלישית, חברותיה של ס' העידו כי היא אהבה את המנוח, ולכן האפשרות כי תפגע בו בלתי סבירה. כך, גם העורר אמר באחת מהודעותיו כי ס' אינה מסוגלת לפגוע בזבוב.
10. בא כוח העורר הצביע על סתירות בין הודעותיה של ס' לבין הודעות חברותיה. כן הדגיש בא כוח העורר את העובדה כי גרסתה של ס' נמסרה חודשים לאחר מות המנוח, וכן טען כי למנוח היו אויבים רבים והוא חשש כל העת לחייו.
החלטת בית המשפט המחוזי
11. בית המשפט המחוזי קבע כי הודעתה של ס' נתמכת בחיזוקים אובייקטיבים שהם בבחינת פרטים מוכמנים, ובראשם הימצאות דמו של העורר במטבח הדירה במקום בו ס' תיארה בהודעותיה שראתה את המנוח בסרטון כשהוא כפות, ערום וחבול. כן ציין בית המשפט כי על פי חומר הראיות, לרבות הודעותיה של ס', אכן היו למנוח אויבים רבים, אך קיימות ראיות לכאורה הקושרות דווקא את העורר לביצוע הפשע.
12. נוכח הקביעה כי מתקיימות בעניינו של העורר ראיות לכאורה לביצוע המעשים המיוחסים לו, ונוכח העובדה כי באופן טבעי לא ניתן להסתפק בנסיבות המקרה דנן בחלופת מעצר, שאף לא הוצעה, הורה בית המשפט המחוזי על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים נגדו.
מכאן הערר שלפני.
נימוקי הערר
13. העורר טוען – באמצעות בא כוחו, עו"ד ראובן בר-חיים – כי שגה בית המשפט המחוזי שהסתמך על הודעותיה של ס' לעניין ההתוודות העורר בפניה, באופן כה מהותי וזאת מבלי שהביא בכלל חשבון נתונים שיש בהם כדי להפחית מאמינותה, ובהם כבישת העדות, הפסקה חשודה במהלך גביית העדות ומצבה הרפואי-פסיכיאטרי של ס'. עוד טוען העורר כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שהתעלם מכך שכל מכשירי הטלפון הנייד של העורר נתפסו ולא נמצא באף לא אחד מהם רמז לסרט כלשהו. העורר אף טוען כי בית המשפט המחוזי ייחס לס' ידיעה של פרטים מוכמנים, שהפכו לידיעת הרבים, כדוגמת החבלות שנגרמו למנוח ומיקום מציאת הגופה. עוד טוען העורר כי שגה בית המשפט שנתן משקל מפליל משמעותי להימצאותם של כתמי דם של המנוח בדירה באזור שראתה ס' בסרטון, וזאת מכיוון שלרבים, לרבות ס', הייתה גישה אל הדירה. אף נתוני איכון מכשירי הטלפון הנייד של העורר אינם קושרים אותו ישירות לאירועים, מה גם שאף לס' הייתה גישה למכשירי הטלפון הנייד של העורר. לטענת העורר שגה בית המשפט המחוזי גם בקביעתו כי מתקיים דפוס, ואף "שיטה", בהתנהגותו ביחס למאהביה של ס', וזאת מהטעם שהעורר לא גרם למותו של המאהב האחר. העורר מוסיף וטוען כי בית המשפט התעלם מהתנהגותו בחקירתו, בעימות שנערך לו עם ס' ובשיחותיו המוקלטות עם ה"מדובב" שהוכנס לתאו. לטענתו, בכל המקרים הוא התנהג כאדם חף מפשע, הכחיש את המיוחס לו והביע זעמו על הפללתו. עוד טוען העורר כי ברכבו לא נמצאו ממצאים מפלילים וכי לא נשללה האפשרות כי המנוח נרצח על ידי אויב אחר, מבין אויביו הרבים.
14. כן נטען כי בית המשפט המחוזי התעלם מהמניעים המובהקים של ס' להביא למותו של המנוח, מכך שהייתה לה גישה לדירת בה בוצע הרצח ולמכשירי הטלפון הנייד מושא מחקרי התקשורת. בהקשר זה הפנה בא כוח העורר להודעתה הראשונה של ס' שנמסרה ביום 6.2.2011 בה סיפרה כי המנוח איים עליה כי יפיץ תמונות עירום שלה באינטרנט. עוד בהקשר זה הפנה בא כוח העורר להודעת חברתה של ס' (להלן: החברה) מיום 8.2.2011. שם נכתב מפיה של החברה, כי ס' כעסה על המנוח שלא הסכים לעזוב את ארוסתו לטובתה.
15. עוד טוען העורר כי בית המשפט המחוזי התעלם כליל מכך שאף אם תתקבל במלואה אמרתו של העורר לס', לפיה הוא "תחקר" את המנוח ורק לאחר מכן, לאחר שהמנוח קרא לס' "שרמוטה", בעט בו, הרי שכלל לא מדובר ברצח כי אם בעבירה של הריגה. זאת נוכח הקנטור שבעצם כינויה של ס' "שרמוטה". לטענת העורר העובדה כי הוא לא הרג את המאהב הקודם של ס', מחזקת תזה זו.
16. לעניין קיומה של חלופת מעצר טוען העורר כי בית המשפט המחוזי מצווה היה לבחון את האפשרות לשחרר את העורר לחלופת מעצר, אף כאשר מדובר בעבירת רצח. העורר טוען כי אף אם לא הציע בדיון בבית המשפט המחוזי חלופה, רשאי הוא להציע כזו בעת הדיון בערר, ומשכך הוא מציע חלופה המבוססת על מעצר בית במקום מרוחק מביתה של ס', בפיקוח צמוד של ערבים מהימנים במשך כל שעות היממה.
טענות המשיבה
17. המשיבה – באמצעות באת כוחה, עו"ד איילת קדוש – טענה כי בתיק נבדקו כיווני חקירה שונים, ונחקרו חשודים אחרים. ואולם, לאחר הודעת אב המנוח שהזכיר את ס' חלה התפתחות בחקירה, וס' נחקרה כחשודה. אך לאחר שסיפרה את שראתה בסרטון בטלפון הנייד של העורר ולאחר שנמצאו כתמי הדם בדירה שבהחזקתו של העורר במקומות בהם תיארה שראתה את המנוח בסרטון הוידאו כשהוא חבול, כיוון החקירה השתנה והתמקד בעורר.
18. המשיבה טוענת כי התיאוריה בדבר אחריותה של ס' לרצח היא קלושה ואינה מביאה לכרסום בקיומן של ראיות לכאורה כנגד העורר, וזאת ממספר טעמים: ראשית, הודעות העורר אינן ממקדות את האחריות בס' והעורר עצמו אישר ש"אשתי לא יכולה להרוג נמלה" (הודעת העורר מיום 13.2.2011) וכי היא יכולה הייתה לפגוע רק בעצמה (הודעת העורר מיום 20.2.2011); שנית, ס' מעולם לא התגוררה בדירה המדוברת, והעורר אישר כי ס' לא שהתה בדירה הגם שביקרה בה (הודעת העורר מיום 14.2.2011 בעמודים 4-3); שלישית, העורר אישר כי המפתחות לדירה היו אצלו ואף בנותיהם של בני הזוג מאשרות כי ס' לא גרה בדירה וכי המפתחות לדירה היו בדרך כלל במונית של העורר (הודעות בנותיהם בני הזוג מימים 22.2.2011 ו-28.2.2011).
19. המשיבה טוענת כי ישנן ראיות נוספות המצטרפות להודעתה של ס' ומחזקות אותה, והן: נתוני חברות התקשורת שמצביעים על שיחות הטלפון מהטלפון הנייד של העורר לטלפון הנייד של המנוח יומיים לפני האירוע; נתוני חברות התקשורת שמיקמו את העורר באזור הדירה בליל האירוע; העובדה כי המפתחות לדירה היו דרך קבע בהחזקתו של העורר; העובדה כי בליל האירוע לא שהה העורר בביתו והעובדה שלא ציין מקום אחר בו הוא היה או נסיעה ספציפית שעשה במונית; היעדר קבלות בגין נסיעות המונית מליל האירוע; ידיעת הפרטים המוכמנים על ידי ס': סוג החבלות, מיקום הרצח – זיהוי הדירה וזיהוי המיקום בדירה ומיקום מציאת הגופה; והתנהלות העורר כנגד אותו אדם אחר שנחשד על ידו כמי שמקיים קשר רומנטי עם ס' שהייתה בעלת קווי דמיון להתנהגות הנוכחית.
20. לעניין הטענה שמטילה ספק בכושרה הנפשי של ס' הפנתה המשיבה לחוות דעת פסיכיאטרית בעניינה של ס', בה נקבע כי היא סובלת מהפרעת חרדה אך לא מדיכאון או מפסיכוזה.
דיון והכרעה
21. לאחר שעיינתי בהודעת הערר על נספחיה ובחומר החקירה ולאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים בעל פה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערר להידחות.
22. בהתאם להוראת סעיף 21(ב) לחוק המעצרים בדיון לעניין מעצר נאשם עד לתום ההליכים נגדו, על בית המשפט לבחון התקיימותן של ראיות לכאורה להוכחת אשמו של הנאשם במיוחס לו בכתב האישום. בשלב זה בוחן בית המשפט האם יש בכוחו של חומר הראיות הגולמי המצוי בידי התביעה להצביע על סיכוי סביר להרשעה [ראו: בש"פ 8087/95 זאדה נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(2)133 (1996)]. המשקל שצריך להינתן לכל ראיה והשאלה האם הראיות כולן מוכיחות מעל לכל ספק סביר כי הנאשם אכן ביצע את המעשים המיוחסים לו נבחנים על ידי הערכאה הדיונית בשלב בירור אשמתו של הנאשם. עניינים אלו אין לבוחנם בשלב זה של המעצר עד תום ההליכים. רק מקום בו מוצא בית המשפט כי מדובר בסתירות מהותיות הגלויות על פני הדברים, עשוי הדבר לעתים להוביל למסקנה כי בשל חולשת הראיות לכאורה אין הצדקה למעצר מאחורי סורג ובריח או שיש מקום להורות על חלופת מעצר [ראו: בש"פ 4692/06 אלמוגרבי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 20.6.2006)]. סבורני, כי המקרה שלפני אינו אחד מאותם מקרים.
23. במקרה דנן ישנן ראיות לכאורה למכביר, ובהן: הודעותיה של ס' על שהראה לה העורר בסרטון הוידאו, שידעה פרטים מוכמנים; הובלת החוקרים על ידי ס' למקום אליו לקח אותה העורר כמקום בו השליך את המנוח; זיהוי ס' את הדירה ואת מטבח הדירה בו הוכה המנוח ומציאת כתמי הדם שם; נתוני חברות התקשורת אשר קשרו את העורר לאיזור הדירה בליל הרצח; העובדה כי נמצאו כתמי דם בדירה אותה החזיק העורר; הודעתה של ס' כי העורר לא היה בבית בליל הרצח והעובדה כי בשעות אלה לא נמצאו קבלות בגין נסיעות במונית; הודעתה של ס' בדבר דרישת העורר כי תתקשר למנוח ותגלה לו היכן הוא נמצא, אשר נתמכת בנתוני התקשורת של הטלפון הנייד של העורר והטלפון הנייד של המנוח; התנהגותו של העורר בעבר בהקשר דומה שהייתה בעלת קווי דמיון רבים להתנהגותו במקרה זה, לרבות הבאה לדירה, הכאה וצילום בטלפון הנייד. נוכח כל אלה, דומה כי כנגד העורר קיימות ראיות לכאורה לביצוע המעשים המיוחסים לו ברמה המספיקה לשם מעצרו עד לתום ההליכים נגדו.
24. לעניין טענת העורר כי הראיות כנגדו הן נסיבתיות בלבד; כידוע, אין מניעה להרשיע גם על סמך ראיות נסיבתיות בלבד. משכך לא ניתן לטעון כי סיכוי ההרשעה על סמך אותן ראיות גולמיות, לאחר שיתברר טיבן במהלך המשפט, הוא בלתי סביר.
25. גם התיזה החלופית שמציע העורר לפיה ס' היא זו שעומדת מאחורי הרצח לא צריכה ככלל להיבחן בשלב המעצר עד תום ההליכים. בשלב זה, ככלל, אין לבחון את התיזות החלופיות שמציגה ההגנה ותחת זאת יש להתרכז בקיומן או היעדרן של ראיות לכאורה כנגד הנאשם. זאת ועוד, הטענה כי ס' היא שעומדת מאחורי הרצח שכן לה המניע העיקרי אינה מתיישבת עם העובדה שס' ואף חברתה ציינו בהודעותיהן כי ס' אהבה את המנוח ואינה מתיישבת עם הודעתו של העורר לפיה ס' אינה מסוגלת לפגוע בנמלה. ייתכן כי בסופו של יום יהיה בכוחה של תזה חלופית שהציגה ההגנה להקים את אותו ספק סביר שיביא לזיכויו של הנאשם, אולם זאת יש לבחון בגדר ההליך העיקרי.
26. כך גם הטענה כי לא מדובר ברצח אלא בהריגה נוכח הקנטור, אינה יכולה להתברר במסגרת ההליך של מעצר עד תום ההליכים, ומקומה להתברר בהליך העיקרי. אף טענתו של העורר כי לא מוצו כל כיווני החקירה, ועל המשטרה היה לחקור חשודים נוספים אפשריים אינה מכרסמת בראיות לכאורה כנגד העורר, ובהקשר זה מקובלת עליי טענת המשיבה כי מרגע שנמצאו תימוכין אובייקטיביים להודעותיה המפלילות של ס', הרי שטבעי הוא כי כיוון החקירה המרכזי יתמקד בעורר. ממילא אף עניין זה שהוא למעשה טענה על מחדל חקירתי צריך להתברר במהלך המשפט ולא בשלב המעצר עד תום ההליכים. דברים אלו נכונים גם בכל הנוגע לעניינים שלהלן: משקל הודעתה של ס' נוכח מצבה הרפואי; משמעותן של הראיות שנמצאו בזירה ואשר תאמו את הודעתה המפלילה של ס'; השאלה האם התנהגות העבר של העורר מבססת "שיטה"; אמירותיו של העורר בפני המדובב; היעדרן של ראיות כלשהן ברכבו הקושרות אותו לאירוע. אף לא אחת מטענות אלה מכרסמת בראיות לכאורה שנמצאו כנגד העורר עד כדי שניתן יהיה לומר שהן הופרכו. משכך, מקומן להתברר במהלך ההליך העיקרי במסגרתו יבחן בית המשפט אם הוכחה אשמתו של העורר מעבר לכל ספק סביר, גם לנוכח ראיות אלה.
27. לבסוף, אף טענתו של העורר כי בית המשפט חייב היה לבחון אפשרות לחלופת מעצר לאחר קבלת תסקיר, דינה להידחות. מסוכנותו של העורר, אשר נלמדת מהמעשים המיוחסים לו, היא גבוהה במידה כזו שאם הוא ישוחרר יהיה בכך משום חשש אמיתי לשלום הציבור. בנסיבות ייחודיות מסוג זה ניתן להורות על מעצר עד תום ההליכים גם מבלי לבחון חלופת מעצר [ראו, למשל: בש"פ 8495/08 טבאש נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 26.10.2008), סעיף 8].
28. אשר על כן, הערר נדחה.
ניתנה היום, כ' באייר התשע"א (24.5.2011).
|
|
|
ש ו פ ט |
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 11036500_W01.doc צמ
מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il