|
בבית המשפט העליון |
|
רע"ב 3514/11
|
|
בפני: |
כבוד השופט י' דנציגר |
|
המבקש: |
שרלי אדרי |
|
|
נ ג ד |
|
המשיבה: |
מדינת ישראל - ועדת השחרורים |
|
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים בבאר-שבע בעת"א 14547-04-11 שניתן ביום 4.5.2011 על ידי כבוד סגנית הנשיא ר' יפה-כ"ץ והשופטים י' צלקובניק ו-י' שפסר
|
בשם המבקש: עו"ד ז' אלוני
|
החלטה |
לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (סגנית הנשיא ר' יפה-כ"ץ, והשופטים י' צלקובניק ו-י' שפסר) מיום 4.5.2011 בעת"א 14547-04-11, במסגרתו נדחתה עתירתו של המבקש כנגד החלטתה של ועדת השחרורים מיום 5.4.2011 לפי סעיף 19(5) לחוק שחרור על-תנאי ממאסר, התשס"א-2001 (להלן בהתאמה: ועדת השחרורים ו-החוק) לדחות בקשתו לעיון חוזר בהחלטתה של ועדת השחרורים מיום 16.9.2010 בה נדחתה בקשתו לשחרור על תנאי.
רקע עובדתי והליכים קודמים
1. כפי שעולה מהחלטתה של ועדת השחרורים מיום 16.9.2010 המבקש מרצה מאסר בפועל לתקופה של 45 חודשים בגין ארבעה תיקים שעניינם ביצוע עבירות אלימות וסמים. המבקש עתר לוועדת השחרורים על מנת שזו תורה לשחררו על תנאי בחלוף שני שלישים מתקופת מאסרו. עוד עולה מהחלטתה הנ"ל של ועדת השחרורים כי מהראיות הגלויות שהוצגו לפני ועדת השחרורים עולה שתפקודו של המבקש בבית הכלא תקין, אולם מדו"ח של הגורמים המטפלים בבית הכלא עלה כי מדובר באדם בעל קווי אישיות אנטי סוציאליים, נוקשה, בעל ביטחון עצמי גבוה וחסר מודעות לבעיותיו. יחד עם זאת, הערכתם העדכנית של הגורמים המטפלים בבית-הכלא שאף היא הוגשה לוועדת השחרורים הייתה כי בתנאים מסוימים קיים אופק טיפול בעניינו של המבקש. כמו כן הוצגה תוכנית שיקום לגבי המבקש בפיקוח הרשות לשיקום האסיר. בהמשך לכך הוצגו לוועדת השחרורים מידעים מודיעיניים מהם עולה כי נשקפת מסוכנות מהמבקש. על בסיס מכלול הראיות שהוצגו לפני וועדת השחרורים היא הגיעה לכלל מסקנה כי יש לדחות את הבקשה וכך עשתה בהחלטתה מיום 16.9.2010, בנימוק כי המבקש לא החל בהליך טיפולי משמעותי בין תחומי הכלא אשר יהיה בו כדי לשכנע את הוועדה שמסוכנותו פחתה. לפיכך, וועדת השחרורים קבעה כי בנסיבות העניין יש להעדיף את השיקול של ביטחון הציבור.
2. ביום 4.3.2011 הגיש המבקש בקשה לדיון חוזר בוועדת השחרורים. בקשתו נדחתה ביום 5.4.2011, בנימוק שבקשה לעיון חוזר לפי סעיף 19(5) ניתן לקבל רק בהתקיים "שינוי בנסיבות שהיוו בסיס להחלטתה שלא לשחרר את האסיר", תנאי שלא התקיים בנסיבות המקרה. וועדת השחרורים נימקה קביעתה בכך שגם לפני וועדת השחרורים הקודמת הובאו ראיות בנוגע להתנהגותו הגלויה התקינה של המבקש וכן הערכתם העדכנית של גורמי הטיפול בבית הכלא לפיה קיים אופק שיקומי בעניינו של המבקש. עוד צויין כי גם בפני וועדת השחרורים הקודמת הוצגה אותה תוכנית שיקום ומשכך לא חל כל שינוי. כנגד החלטתה של וועדת השחרורים בבקשה לדיון חוזר הוגשה עתירה לבית המשפט לעניינים מנהליים.
3. בית המשפט לעניינים מנהליים דחה את העתירה בנימוק כי וועדת השחרורים פעלה באופן סביר שכן בהיעדר שינוי נסיבות לא ניתן לדון בשנית בהחלטת וועדת השחרורים הקודמת, זאת בהתאם לאמור בסעיף 19(5) לחוק. עוד הוסיף בית המשפט המחוזי כי וועדת השחרורים הדנה בבקשה לעיון חוזר אינה בוחנת פעם נוספת את החלטת וועדת השחרורים הקודמת ומשכך אין פגם בכך שהוועדה לא עיינה בשנית במידעים החסויים. יחד עם זאת, ולפנים משורת הדין, בית המשפט לעניינים מנהליים סבר כי אפשר שהוא יבחן את המידעים אולם בא כוח המבקש התנגד לכך.
כנגד פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים מכוונת הבקשה שלפני.
נימוקי הבקשה
4. לטענת המבקש, שגה בית המשפט לעניינים מנהליים בקביעתו כי לא חל שינוי נסיבות. לטענת המבקש בין החלטותיהן הנ"ל של וועדות השחרורים הוא עבר קורס "שליטה בכעסים" ושיחות עם עו"ס. לאור חלוף הזמן מאז ניתנה החלטת וועדת השחרורים הקודמת במהלכו השתלב בהליך שיקומי, עתר המבקש לוועדת השחרורים במסגרת הבקשה לדיון חוזר לקבלת חוות דעת עדכנית של הגורמים המוסמכים, זאת על מנת שניתן יהיה לבחון התקדמותו הטיפולית. ברם, לטענת המבקש משנדחתה בקשתו לדיון חוזר מובן מאליו גם כי לא ניתן היה לבחון אם חל שינוי נסיבות בעניינו אם לאו.
דיון והכרעה
5. לאחר שעיינתי בבקשה על כל נספחיה הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות אף מבלי להיזקק לתגובת המשיבה.
6. כידוע, ההלכה מורה כי רשות ערעור על החלטת בית המשפט לעניינים מנהליים הדן בעתירת אסיר, תינתן כאשר מתעוררת בעיה משפטית או נושא אחר שהם בעלי חשיבות כללית [ראו: רע"ב 7/86 וייל נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 26.6.1986)]. הבקשה שלפניי אינה מעלה כל שאלה משפטית או שאלה אחרת בעלת חשיבות כללית וכל כולה מתמקדת בנסיבותיו הפרטניות של המבקש. הלכה זו חלה גם כאשר עסקינן בהחלטת וועדת השחרורים בבקשה לעיון חוזר [ראו למשל: החלטתה של השופטת ע' ארבל ברע"ב 6392/09 פלוני נ' ועדת השחרורים (לא פורסם, 27.8.2009). אמנם ברע"ב 6956/09 יונס נ' שירות בתי הסוהר (לא פורסם, 7.10.2010) הטעמתי כי יש הסוברים כי ראוי להעמיד מבחנים מרחיבים יותר למתן רשות ערעור בעניינם של אסירים כגון כאשר מדובר "בעניינים אנושיים" (ראו: רע"ב 6687/09 אביטל נ' שירות בתי הסוהר (לא פורסם, 24.8.2009), פסקה י"א להחלטתו של השופט א' רובינשטיין). ברם, איני סבור כי עניינו של המבקש מצדיק מתן רשות ערעור גם לא לפי גישה זו.
7. סעיף 19(5) לחוק קובע כי:
"האסיר הגיש לועדה בקשה מנומקת לקיים דיון חוזר בעניין שחרורו על-תנאי, בתום חצי שנה לפחות ממועד החלטת הועדה שלא לשחררו, ולגבי אסיר עולם – בתום שנה לפחות מהמועד האמור, והועדה סברה כי חל שינוי בנסיבות שהיוו בסיס להחלטתה שלא לשחרר את האסיר, המצדיק קיומו של דיון חוזר".
8. הנה כי כן, התנאי לקיום דיון חוזר בהחלטתה הקודמת של וועדת השחרורים מותנית לפי החוק ב"שינוי נסיבות". השאלה האם חל שינוי נסיבות בעניינו של המבקש הינה שאלה קונקרטית ותלוית נסיבות ומשכך אין הבקשה מגלה שאלה משפטית כללית.
9. אף לגופו של עניין, סבורני כי דין הבקשה להידחות. מהמבקש נשקפת מסוכנות כפי שניתן ללמוד מהחלטתה של וועדת השחרורים הראשונה שעיינה במידעים. עתה החל המבקש בהליך שיקומי, שיש לקוות שיצליח בו, אך מטבע הדברים מדובר בתהליך מדורג והעובדה כי הוא נמצא בראשיתו אין בה כשלעצמה להפוך את הקערה על פיה באופן המהווה "שינוי נסיבות" המצדיק דיון חוזר.
10. יוער כי התאריכים המופיעים על גבי דו"חות הגורמים הטיפוליים שצורפו לבקשה (א1 ו-א2) נושאים את התאריכים 24.3.2011 ו-6.4.2011 באופן שאינו מתיישב עם מועד מתן החלטתה של וועדת השחרורים הראשונה (16.9.2010) ככל שדו"חות אלו הובאו לפני הוועדה. יחד עם זאת, בנסיבות המקרה אין בכך להשליך על ההחלטה בבקשה דנן נוכח הנימוקים המפורטים לעיל.
11. אשר על כן, דין הבקשה להידחות.
ניתנה היום, י"ד באייר התשע"א (18.5.2011).
|
|
|
ש ו פ ט
|
מאמרים מומלצים לקריאה:
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 11035140_W01.doc צמ
מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il