עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 3207/13

 

 

 

                                          

                                                                                                    

                                          

                                          

תאריך הישיבה:                     כ"ג באייר התשע"ג (3.5.2013)

בשם העוררת:                        עו"ד רחל זוארץ-לוי

בשם המשיב:                         עו"ד נעם בונדר

 

 

 

           לפניי ערר המדינה על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופט נ' אבו טהה), שהורה לשחרר את המשיב למעצר בית בבית חבריו, באיזוק אלקטרוני, ובכפוף לערבויות כספיות.

 

1.             נגד המשיב הוגש כתב אישום שבו מיוחסות לו עבירות של מעשה מגונה בקטין מתחת לגיל 16, הדחה בחקירה ושיבוש מהלכי משפט. לפי עובדות כתב האישום, המשיב עבד כמעסה במלון, וביצע את זממו בקטין יליד 1998 (להלן: המתלונן), שבא לקבל עיסוי שהוזמן עבורו על-ידי אימו. המשיב הורה למתלונן להסיר את כל בגדיו ולהישאר עירום כשמגבת מכסה את פלג גופו התחתון. במהלך העיסוי, הסיר המשיב את המגבת, הניח את ידו על איבר מינו של המתלונן, ובהמשך הכניס אותו לפיו. בעקבות המעשים, קם המתלונן בבהלה מן המיטה ואמר למשיב כי הדבר אינו מקובל עליו. המשיב התנצל והוסיף כי "זה קורה לו הרבה". לאחר מכן, שאל המשיב את המתלונן אם הוא מעוניין בכספו בחזרה, ולאחר שהאחרון השיב בחיוב – נתן לו שטר של 100 דולר. בהמשך, פנה המשיב למתלונן והורה לו לא לספר לאיש על שהתרחש בחדר.

 

2.             בד בבד עם הגשת כתב האישום, הוגשה בקשה למעצר המשיב עד תום ההליכים נגדו. המשיב הסכים לקיומן של ראיות לכאורה, אך כפר בכך שהמשיב ידע את הגיל של הקטין. בית המשפט הורה על עריכת תסקיר מעצר בעניינו של המשיב. תסקיר המעצר שהוגש ביום 23.4.2013 לא בא בהמלצה על שחרור המשיב לחלופת מעצר. התרשמות שירות המבחן הייתה כי קיימת רמת סיכון להישנות התנהגות פורצת גבולות על-ידי המשיב באופן כללי, ובתחום המיני בפרט. בהמשך, נשללה החלופה שהוצעה (בביתם של זוג חברים), בשל קרבתה למוסדות לימודים של קטינים, וכן משום שבני הזוג שהוצעו כמפקחים עיקריים – ונמצאו מתאימים לתפקיד זה – אינם יכולים לפקח על המשיב 24 שעות ביממה. המלצתו של שירות המבחן לגבי המפקח השלישי שהוצע הייתה מסויגת יותר, נוכח עמדות מגוננות שהפגין כלפי המשיב.

 

3.             בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופט נ' אבו טהה) בחן את התסקיר והחליט להורות על שחרור המשיב לחלופה המוצעת. בהחלטתו, ציין בית המשפט כי המשיב בעל עבר נורמטיבי, נעדר עבר פלילי, ללא הסתבכויות קודמות עם רשויות החוק, וכי גם שירות המבחן התרשם כי ההליך הפלילי הוא גורם מרתיע עבורו. בית המשפט סבר כי ניתן להתגבר על החשש שהעלה שירות המבחן בנוגע למיקום החלופה (בקרבה גיאוגרפית למסגרות לימוד של קטינים), וזאת באמצעות הוספת פיקוח אלקטרוני. אשר על כן, הוחלט לשחרר את המשיב לחלופת מעצר בית מלא בבית חבריו בערד, בפיקוחם של בני הזוג ושל המפקח הנוסף, ותחת פיקוח אלקטרוני. בנוסף, נדרש המשיב להפקיד 15,000 ש"ח ולחתום ערבות עצמית על סף 50,000 ש"ח, והערבים נדרשו אף הם לחתום על ערבות בסך 50,000 ש"ח.

 

4.             מכאן הערר שלפניי. המדינה טוענת כי אין לשחרר את העורר על רקע המסוכנות הנשקפת ממנו. מסוכנות זו נלמדת מהעבירות המיוחסות לו, נסיבות ביצוען, והתרשמות שירות המבחן בתסקיר המעצר שלא בא בהמלצה לשחררו. ראשית, נטען כי שחרור לחלופה כאשר מדובר בעבירות מין כלפי קטינים יתאפשר במקרים חריגים בלבד. שנית, נסיבות ביצוע המעשה מלמדות על תעוזה רבה ועוצמת התנהגותו פורצת הגבולות של המשיב, ולכן המדינה חולקת על קביעת בית המשפט קמא כי "נסיבות המעשה יחסית אינם ברף החומרה הגבוה". לשיטתה, נסיבות המעשה גם מלמדות על עצמת דחפיו המיניים של המשיב, המהווים גורם מגביר סיכון. המדינה מוסיפה כי על אף היעדר עבר פלילי, המשיב עצמו אמר למתלונן כי "זה קורה לו הרבה". שלישית, נטען כי שגה בית המשפט קמא בהחלטה לשחרר את המשיב לחלופה לא מתאימה, בניגוד להערכתו המקצועית של שירות המבחן. בין היתר, מתייחסת המדינה לקרבה הגיאוגרפית של החלופה למוסדות חינוכיים של קטינים.

 

5.             ב"כ המשיב סמך את ידיו על החלטת בית המשפט קמא. לדבריו, הנחת המוצא של שירות המבחן שלפיה בני הזוג אינם יכולים לפקח על המשיב 24 שעות ביממה – היא שגויה, ומכאן היעדר ההמלצה על שחרור. דא עקא, משהתברר כי הם אכן מסוגלים לפקח עליו בצורה הרמטית, ואילו המפקח השלישי הוא בבחינת תוספת בלבד – אין מניעה לשחררו כפי שהחליט בית המשפט קמא. עוד צוין כי בית המשפט קמא תגבר את החלופה שנבחנה בכך שהוסיף פיקוח אלקטרוני. אשר לטענה בדבר קרבת החלופה למוסדות חינוך של קטינים, נטען כי מוסדות מעין אלה נמצאים בכל מקום, וממילא נסיבות ביצוע העבירה (במסגרת ביצוע מסאז', כאשר המתלונן – לטענת המשיב – נראה מבוגר מכפי גילו) אינן מעידות על מסוכנות ספציפית כלפי קטינים.

 

6.             לאחר בחינת הערר ושמיעת טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דינו להתקבל באופן חלקי כמפורט להלן.

 

7.             ראשית אציין כי לא מצאתי להתערב בהשקפתו של בית המשפט קמא כי לא ניתן בנסיבות העניין לשלול שחרור לחלופת מעצר. אמנם, החומרה במעשים המיוחסים לעורר היא ברורה ואין להקל ראש במסוכנות הנשקפת ממנו. ברם, גם בהתקיים תשתית ראייתית לכאורית ועילת מעצר נגד נאשם, וגם כאשר מדובר בעבירות חמורות, מצווה בית המשפט לבחון אם ניתן להשיג את תכלית המעצר על דרך של שחרורו לחלופת מעצר (סעיף 21(ב)(1) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים)). לשם כך, רשאי בית המשפט להיעזר בשירות המבחן באמצעות הגשת תסקיר מעצר (סעיף 21א לחוק המעצרים).

 

           בענייננו, שירות המבחן לא בא בהמלצה על שחרורו של המשיב לחלופה המוצעת. כפי שנפסק לא אחת, רק לעיתים נדירות יסטה בית המשפט מהמלצה שלילית של שירות המבחן בתסקיר המעצר, והוא יעשה כן רק בהתקיים נימוקים מבוססים וכבדי משקל (ראו: בש"פ 9376/09 פלוני נ' מדינת ישראל (1.12.2009); בש"פ 7017/10 עטייה נ' מדינת ישראל (5.10.2010)). בהקשר זה אציין כי מתסקיר השירות עולה כי לא נשללה האפשרות לשחרר את המשיב לחלופת מעצר, אולם הודגש כי זו חייבת להיות "הרמטית". בענייננו סבר שירות המבחן כי החלופה אינה הרמטית, זאת על רקע התרשמותו המסויגת מהתאמת הערב השלישי לתפקיד הפיקוח והנחתו כי שני המפקחים בני הזוג, שנמצאו על ידי שירות המבחן מתאימים לתפקיד פיקוח, לא יוכלו לפקח על המשיב 24 שעות ביממה. דא עקא שלטענת הסניגור הנחה זו שגויה. במהלך הדיון בבקשת המעצר בבית המשפט המחוזי לא הובררה שאלה זו במישרין עם המפקחים, ובית המשפט הסתפק לעניין זה בהצהרת הסניגור, על אף התשתית השונה שבתסקיר שירות המבחן. אני סבור כי נקודה זו – שיש בה השלכה ניכרת על האפקטיביות של החלופה המוצעת – לא הובררה כדי צרכה, ומן הראוי לעשות כן לפני הכרעה בשאלת שחרור המשיב לחלופה. ראוי כי הבירור ייעשה על ידי שירות המבחן באמצעות הגשת תסקיר משלים, כמפורט להלן.

 

           במאמר מוסגר מבקש אני להתייחס לטענת העוררת באשר לקרבת החלופה המוצעת למוסדות חינוך של קטינים. הגם שמדובר בנתון שאין להתעלם ממנו, אינני סבור כי הוא שולל אפשרות שחרור לחלופה המוצעת כל עוד תובטח ההרמטיות שלה. אין מדובר במצב שבו באותו מבנה שבו נמצאת החלופה המוצעת שוהים קטינים, ובמציאות הקיימת של יישובים עירוניים בישראל, נראה כי כל חלופה אחרת שהייתה מוצעת הייתה בקרבה כזו או אחרת למוסד חינוכי שבו שוהים קטינים. יצוין גם כי נסיבות ביצוע העבירה אינן מלמדות על כך שקרבה גיאוגרפית למוסד חינוכי אינה יכולה לקבל מענה, בהינתן קיומה של חלופה הרמטית. נזכיר בנוסף כי בית המשפט קמא נתן לנתון זה משקל בהחלטתו לתגבר את החלופה המוצעת על דרך של פיקוח אלקטרוני.

 

           נוכח האמור, אורה לשירות המבחן להגיש תסקיר משלים שבו יבחן את יכולתם של בני הזוג לפקח על המשיב 24 שעות ביממה, ויפרט את המלצתו כפועל יוצא. התסקיר המשלים יוגש לבית המשפט המחוזי בבאר שבע עד ליום 9.5.2013, ובית המשפט יפעל כחכמתו, בשים לב להערותיי בהחלטה זו.

 

           ההחלטה נושא הערר מבוטלת אפוא. מעצרו של המשיב יוארך עד להחלטה אחרת של בית המשפט המחוזי בבאר שבע.

 

            ניתנה היום, ‏כ"ג באייר התשע"ג (‏3.5.2013).

 

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   13032070_M02.doc   הג

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il