|
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים |
|
|
|
ע"א 3175/11 |
|
|
בפני: |
כבוד המשנה לנשיאה א' ריבלין |
|
|
כבוד השופט ע' פוגלמן |
|
|
כבוד השופט י' עמית |
|
המערער והמשיב שכנגד: |
עוליאל דביר |
|
|
נ ג ד |
|
המשיבים והמערערים שכנגד: |
1. שלמה ציון |
|
|
2. כלל חברה לביטוח בע"מ |
|
ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי תל אביב מיום 14.3.2011 בתיק א 1881/05 שניתן על ידי כב' השופטת ד"ר מיכל אגמון-גונן |
|
בשם המערער והמשיב שכנגד: |
עו"ד אבי אלבינצר , עו"ד מיכאל גבאי |
|
בשם המשיבים והמערערים שכנגד: |
עו"ד אורי ירון, עו"ד נתנאל בר אילן |
|
פסק-דין |
השופט י' עמית:
ערעור וערעור שכנגד על פסק דינו של
1. המערער, יליד 1987, נפגע בתאונה ביום 2.3.2002 בהיותו כבן 15, עת רכב על אופניו. המערער הובהל לבית החולים כשהוא מחוסר הכרה ומונשם, ולאחר אשפוז של למעלה משבועיים הועבר לאישפוז יום שיקומי במרכז שניידר למשך כארבעה חודשים, ועד לסוף שנת 2002 נזקק למספר ניתוחים בחוליות עמוד השדרה הצווארי.
2.
לאור הסכמת המומחים כי הנכות בגין הקיבוע בצוואר משתייכת
לתחום האורטופדי, ביכר
ממועד פסק הדין ועד אוקטובר 2012 – לפי 3,500 ₪ לחודש, על פי בסיס של שכר סטודנט העובד במקביל ללימודיו בעבודה זמנית במשרה חלקית (3,500 ₪ X 20% X 23.266 = 16,286 ₪).
מחודש אוקטובר 2012 למשך חמש השנים הבאות – על פי שכר ממוצע נטו במשק (8,000 ₪ X 20% X היוון = 83,932 ₪).
מחודש אוקטובר 2017 ואילך עד לגיל 67 – על פי 150% מהשכר הממוצע נטו במשק (11,200 ₪ X 20% X היוון = 518,104 ₪).
בנוסף, פסק
על כך נסב הערעור והערעור שכנגד.
3. המערער טען כי קופח בכך ש
המשיבה מיקדה את ערעורה בשני נושאים עיקריים: לטענתה,
מתשובותיו של פרופ' שטיינברג עולה כי קיימת חפיפה בין הנכות הנוירולוגית בשל
ההמיפלגיה, לבין הנכות האורטופדית בגין הקיבוע בעמוד השדרה הצווארי. בנוסף הלינה
המשיבה על כך ש
4. אקדים ואומר כי איני מקבל טענת המשיבה לגבי חישוב הנכות הרפואית המשוקללת, ועל פני הדברים נראה כי כל אחד מהמומחים קבע את אחוזי הנכות בתחומו-שלו.
הסכום הכולל שנפסק נחזה על הצד הנמוך בהתחשב בנכות הרפואית
המשוקללת, ולכאורה יש ממש בטרונייתו של המערער על כך ש
5. מנגד, יש טעם בטענת המשיבה, כי לא היה מקום בנתוני התיק לקבוע את בסיס שכרו של המערער לעתיד לפי 150% מהשכר הממוצע במשק. בעת התאונה המערער היה כבן 15, טרם החל לכתוב את סיפור חייו, ובנסיבות אלה לא היה מקום לסטות מחזקת השכר הממוצע במשק. גם לעת מתן פסק הדין, לא הצביע המערער על נסיבות המצדיקות סטיה מהשכר הממוצע במשק.
חזקת השכר הממוצע במשק היא מעין פיקציה שבתי המשפט עושים בה
שימוש בתיקי נזיקין, שהרי גלוי וידוע כי פחות מ-50%
מהמועסקים במשק מגיעים לשכר הממוצע במשק. למרות זאת, ולשם האחידות, בתביעות נזיקין
של קטינים מקובל לחשב את הפיצוי בגין אובדן השתכרות על בסיס השכר הממוצע במשק. זאת
ועוד, החישוב לפי שכר ממוצע במשק נעשה החל מיום היציאה לעבודה (בגיל 21 או 18 לפי
העניין), למרות שברור כי מעטים המקרים בהם משתכרים שכר זה עם היציאה לשוק העבודה.
כך, לדוגמה, סטודנטים המקדישים זמנם ללימודים ולטיול בחו"ל לאחר הצבא, אשר
ברגיל משתכרים במהלך השנים הראשונות לאחר שחרורם מצה"ל פחות מהשכר הממוצע
במשק. לכן, אני סבור כי היה על
6. בהתחשב בכך שצריך היה לערוך את חישוב אבדן ההשתכרות לעתיד על פי בסיס שכר של 8,000 ₪, הרי שגם אם היינו מעמידים את אובדן כושר השתכרותו של המערער על 25%, הרי שבחישוב "גס" הסכומים כמעט מתקזזים, כך שאין הצדקה להתערבות ערכאת הערעור.
אשר על כן, אני דוחה את הערעור והערעור שכנגד. אין צו להוצאות.
ניתן היום, ה' בכסלו התשע"ב (1.12.2011).
המשנה לנשיאה ש ו פ ט ש ו פ ט
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 11031750_E05.doc נג+עכב
מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il