|
בבית המשפט העליון |
|
רע"א 2541/13 |
|
לפני: |
כבוד השופטת ד' ברק-ארז |
|
המבקשת: |
Societe Diamantairc Ch Finkclstein Et.Co NV |
|
|
נ ג ד |
|
המשיב: |
בנק דיסקונט לישראל בע"מ |
|
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 11.3.2013 בע"ר 34391-01-13 שניתן על ידי כבוד השופט ע' צ'רניאק |
|
בשם המבקשת: |
עו"ד יוסף יפרח |
|
החלטה |
1. בפני בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב יפו (ע"ר 34391-01-13, השופטת ע' צרניאק) מיום 11.3.2013. פסק הדין דחה ערעור שהגישה המבקשת על החלטתה של רשמת בית המשפט (ת.א 39367-01-10, הרשמת א' כהן) מיום 9.11.2012, אשר דחתה בקשה לביטול היתר המצאה מחוץ לתחום.
2. בעיקרו של דבר, העובדות שביסוד הבקשה הן אלה: בנק דיסקונט לישראל בע"מ (להלן: הבנק) הגיש תביעה כנגד המבקשת – חברה רשומה בבלגיה שעוסקת בין היתר בעסקי יהלומים. בכתב התביעה נטען כי חברה אחרת, צבי אור יהלומים 1981 בע"מ (להלן: צבי אור), שהייתה לקוחה של הבנק, נקלעה להליכי פירוק ונותרה חייבת לו כספים. עוד נטען, כי לבקשת צבי אור, הבנק מימן משלוח יצוא של יהלומים למבקשת, כאשר מנגד המבקשת התחייבה בפני הבנק לשלם לו את תמורת היהלומים במקרה שאלה יימכרו או להחזירם לבנק כדי שיוסיפו לשמש כביטחון לחובות צבי אור. למרות זאת, לטענת הבנק, המבקשת לא העבירה לו את התמורה המלאה בגין היהלומים, ואף היהלומים עצמם לא הוחזרו אליו.
3. לצד התביעה, הגיש הבנק בקשה למתן רשות להמצאת כתבי בית דין מחוץ לתחום. בית המשפט נעתר לבקשה, ועל רקע זה הוגשה בקשה לביטול היתר ההמצאה שניתן. ביום 21.2.2011 קיבל הרשם ח' ברנר (כתוארו אז) את הבקשה וביטל את היתר ההמצאה בנימוק כי הבנק לא הראה שנכרת חוזה בינו לבין המבקשת. ערעור שהגיש הבנק על החלטת הרשם נדון על-ידי השופטת צ'רניאק, אשר קיבלה אותו וקבעה כי הבנק הצליח להראות, לפחות לכאורה, כי המבקשת התחייבה לשלם לו תמורה בגין היהלומים או להחזירם במקרה של אי מכירתם. עוד נקבע כי הדיון יוחזר לרשמת על מנת שתדון בשאר הטענות שעולות מהבקשה לביטול היתר המצאה.
4. בהמשך לכך, דחתה הרשמת כהן את הבקשה לביטול היתר ההמצאה. בהחלטתה הוסבר כי הבנק הוכיח שמתקיימת עילה להמצאה מחוץ לתחום בהתאם לתקנה 500(5) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות) המאפשרת המצאת כתבי בי-דין מחוץ לתחום השיפוט מקום בו הופר חוזה בתחום המדינה. בעניין זה נקבע, כי על-פי ההסכם בין הצדדים התמורה בגין היהלומים הייתה אמורה להתקבל אצל הבנק בישראל, ולפיכך כתב התביעה מתבסס על הפרות חוזה שלכאורה התרחשו בישראל. כן נקבע כי לבנק עומדת עילת תביעה לגופו של עניין בהתאם לרמת ההוכחה הנדרשת בשלב זה, וכי התביעה מעוררת שאלה רצינית שיש לדון בה. הרשמת הוסיפה וקבעה כי קיימת זיקה בין הסכסוך לבין מדינת ישראל ועל כן ישראל מהווה פורום נאות לדון בה. הרשמת ציינה כי המבקשת הגישה תביעה כנגד הבנק בבית המשפט בבלגיה, וכי בית המשפט בבלגיה ציין מפורשות בפסק דינו כי הוא לא דן בחילוקי הדעות החוזיים שתלויים ועומדים בפני בית המשפט בישראל.
5. כאמור, בית המשפט קמא דחה ערעור שהוגש על החלטה זו של הרשמת. בפסק הדין נקבע כי לא נפל פגם בהחלטת הרשמת המחייב התערבות של ערכאת הערעור. בית המשפט קמא הוסיף וקבע כי פסק דינו של בית המשפט בבלגיה, שבו נקבע כי חילוקי הדעות בין הצדדים תלויים ועומדים בבית המשפט בישראל, מחליש את טענות המבקשת ותומך במסקנה כי יש להתיר את המצאת כתבי הטענות מחוץ לתחום.
6. על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור שלפני. בבקשה נטען כי פסק דינו של בית המשפט קמא אינו מנומק וחסרה בו התייחסות לטענות שהועלו בערעור. כן נטען כי המבקשת הגישה את התביעה בבלגיה כנגד הבנק עובר להגשת התביעה בישראל. לשיטת המבקשת, שאלת החבות שלה כלפי הבנק תידון בהליך בבלגיה ואף תיצור השתק פלוגתא לגבי ההכרעה בישראל. בנוסף, נטען מטעם המבקשת כי הבנק הסתיר את קיומו של ההליך הקודם בבלגיה בבקשה שהגיש למתן היתר המצאה מחוץ לתחום באופן שעולה כדי חוסר תום לב ושימוש לרעה בהליכי משפט. המבקשת הוסיפה וטענה כי הבנק לא טען בבקשה למתן היתר המצאה כי הפורום הנאות הוא בישראל (ולא בבלגיה) ועל כן לא הרים את הנטל למתן היתר המצאה. עוד טענה המבקשת כי בהחלטת הרשמת לא נדונה השאלה היכן נכרת ההסכם בין הצדדים. בשאלה זו יש, לשיטת המבקשת, השלכה על קביעת הפורום הנאות.
7. בנוסף הגישה המבקשת בקשה לעיכוב ביצועו של פסק הדין של בית המשפט קמא באופן שדוחה את המועד להגשת כתב הגנה עד לאחר 45 ימים מיום ההחלטה בבקשת רשות הערעור.
8. לאחר שעיינתי בבקשה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות אף מבלי להידרש לתגובתו של הבנק. משכך, הבקשה לעיכוב ביצוע שהגישה המבקשת מתייתרת.
9. כידוע, במקרים שבהם בקשה למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי" לא מעוררת שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית אשר חורגת מעניינם הקונקרטי של בעלי הדין בית המשפט לא ייענה לה (ראו: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (1982)). הסתייגותו של בית המשפט ממתן רשות לערער ב"גלגול שלישי" מקבלת משנה תוקף בהתייחס לבקשות כנגד החלטות ביניים דיוניות. ערעור מסוג זה יישמע ב"גלגול שלישי" לעיתים נדירות ביותר (ראו: רע"א 11527/05 עיריית תל אביב-יפו נ' לוי, (6.3.2006), בפסקה ד(2)). עניינה של הבקשה שבפני הוא ביישום הכללים למתן היתר המצאה שנקבעו בתקנה 500 לתקנות ובפסיקת בית משפט זה, ואין בה כדי לעורר שאלה משפטית או ציבורית מעבר לזאת (ראו: רע"א 749/05 Insight Venture Partners IV L.P נ' טכנו הולד אחד בע"מ (11.4.2005), בפסקה ה(2)).
10. למעלה מהצורך אעיר כי לא מצאתי שיש ממש בטענות המבקשת אף לגופו של עניין. אשר לטענה בדבר היעדר הנמקה, נדמה כי בית המשפט קמא נסמך על הוראות תקנה 460(ב) לתקנות, המורות כי בית משפט הדוחה ערעור רשאי לכלול בפסק דינו רק את קביעתו בדבר דחיית הערעור, ובלבד שלדעתו מתקיימים כל אלה לגבי ההחלטה שעליה מערערים: (1) אין מקום לדחות את הממצאים העובדתיים שנקבעו בה; (2) הממצאים שנקבעו בה תומכים במסקנה המשפטית; (3) אין לגלות בה טעות שבחוק. בפסיקתו של בית משפט זה נקבע כי אין מניעה לכך שבית המשפט של ערעור יסתפק במסגרת הכרעתו בהפניה אל ההנמקה בהחלטה שעליה מערערים ואין הכרח שישוב ויבהיר את אשר הובהר, והכל בהתאם לנסיבות המקרה (ראו: ע"א 668/89 פאר נ' חברת בית פרישמן 38 בע"מ, פ"ד מד(4) 693 (1990); רע"א 8996/04 עודד שכטר נ' נציגות הבית המשותף (21.12.2004)נ). בעניין שבפנינו, בית המשפט קמא ציין את המסקנות העולות מהחלטת הרשמת, ואף הוסיף כי גם מפסק דינו של בית המשפט בבלגיה עולה כי יש לברר את הטענות בין הצדדים בישראל. הגם שראוי היה כי בית המשפט קמא יציין באופן מפורש כי הוא עושה שימוש בתקנה 460(ב) אין בדבר כדי להצדיק מתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי" (ראו: רע"א 8808/12 איילון חברה לביטוח בע"מ נ' תדיראן בע"מ (5.2.2013), בפסקה 7).
11. גם בטענות המבקשת לעניין מתן היתר ההמצאה לא מצאתי ממש. רשמת בית המשפט קבעה כי בהתאם למבחן "מרב הזיקות" ישראל היא הפורום הנאות לדון בתובענה: הבנק מקיים את עסקיו בישראל והתמורה בגין העסקה הייתה צריכה אף היא להשתלם בישראל. קביעה זו אינה חורגת מהמבחנים המשפטיים שנקבעו בפסיקה ואין מקום להתערב בה. בכל הנוגע לתביעה שהגישה המבקשת בבלגיה אציין כי היא הוגשה בעילה שונה מזו שעליה התבססה התביעה שהוגשה בישראל. בית המשפט בבלגיה אף קבע מפורשות כי הוא אינו דן בסכסוך החוזי בין הצדדים אשר נדון בישראל. משכך, גם בתביעה זו אין כדי לקבוע בשאלת הפורום הנאות.
12. אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית, ומתייתר הצורך להכריע בבקשה לעיכוב ביצוע. בנסיבות העניין, ומשלא התבקשה תגובת הבנק, אין צו להוצאות.
ניתנה היום, ח' באייר התשע"ג (18.4.2013).
|
|
|
ש ו פ ט ת |
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 13025410_A01.doc אמ
מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il