עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 1899/12

 

 

 

 

 

                                          

                                                                                                    

                                          

                                          

תאריך הישיבה:                     ז' באב תשע"ב (26.7.12)

 

בשם המבקשת:                      עו"ד ד"ר רוי בר-קהן; עו"ד גדיאל בלושטיין
עו"ד דורון נחמיה

בשם המשיב 1:                      עו"ד ארז חבר; עו"ד רעות צומעי

בשם המשיב 2:                      בעצמו

בשם המשיב 3:                      עו"ד אלי כהן

בשם המשיב 4:                      בעצמו

בשם המשיב 5:                      עו"ד מרדכי זהבי ; עו"ד שרון זיתוני

בשם המשיב 6:                      עו"ד טובה פריש

 

 

 

           בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין.

 

1.        התיק עב הכרס שלפנינו מלא וגדוש בפרטים, אך אינו כה סבוך כפי שנראה במבט ראשון ואנסה לפשט את הדברים לקורא ככל שניתן.

 

2.        בני הזוג אסתר ושריה עופר, שהם המבקשת והמשיב 4 (להלן: אסתר ושריה), היו בעלי המניות של חברה בשם 'ד.ג.ש שרותי דלק בע"מ' (להלן: החברה) ושניהם ערבו אישית לחובות החברה בבנק דיסקונט בע"מ (להלן: הבנק). בנוסף, שעבדו בני הזוג לבנק את בית המגורים שלהם ברחוב הצוק 11 במושב בית ינאי (להלן: הבית או הנכס). נספר כי הנכס הוא נחלה רחבת ידיים המשתרעת על שטח של כ-20 דונם, ובחלקה א' של הנחלה בנויים שני בתים.

 

3.        בשלב מסוים צברה החברה חוב נכבד לבנק, שביקש לממש את השעבוד על הבית. או-אז נחלץ לעזרת בני הזוג קרוב משפחתו של שריה, מר יהודה (יולי) עופר ז"ל (להלן: המנוח), שהתקשר ביום 14.8.2003 בהסכם עם בני הזוג, ולפיו העמיד להם הלוואה בסך חמישה מליון ₪ לתקופה של חמש שנים, על מנת להקטין את חובותיהם לבנק (להלן: הסכם ההלוואה).

 

           בד בבד התקשר המנוח ביום 17.8.2003 בהסכם עם בני הזוג ועם הבנק, ולפיו כנגד העברת הסכום של חמישה מליון ₪ לבנק, הבנק ממחה למנוח באופן מלא את כל זכויותיו על פי שטר המשכון שנרשם על הנכס (להלן: ההסכם המשולש). סעיף 6 להסכם המשולש קבע כלהלן:

 

"לאחר העברת הזכויות הנובעות מהשעבוד כאמור לא תהא לבנק דיסקונט כל דרישה ו/או טענה ו/או תביעה בקשר עם הנכס נשוא השעבוד ובנק דיסקונט יתחייב שלא לנקוט בכל הליך נוסף בקשר עם הנכס בגין חובות שריה ו/או אסתר ו/או ד.ג.ש שירותי דלק בע"מ ו/או כל חברה אחרת בשליטתם".

 

           בנוסף, חתם הבנק בנפרד על כתב המחאת זכות לטובת המנוח (להלן: המחאת הזכות) ולפיו הסב באופן מוחלט את כל זכויותיו על פי שטר המשכון על הנכס. בהמחאת הזכות חזר הבנק במדוייק על התחייבותו כאמור בסעיף 6 להסכם המשולש.

 

           השורה התחתונה של מהלכים אלה היא, שהמנוח, שעזבונו נכנס בנעליו, הוא כיום הנושה המובטח מכוח שטר המשכון והמחאת הזכות.

 

4.        חלפו ימים, החברה לא סילקה את מלוא חובה לבנק, ובשנת 2005 הגיש הבנק תביעה כנגד החברה וכנגד בני הזוג כערבים לחברה. בשנת 2007 ניתן פסק דין כנגד החברה וכנגד אסתר (להלן: פסק הדין) ולפיו חויבו החברה ואסתר לשלם לבנק סכום של כ-6 מליון ₪ בצירוף ריבית פיגורים של 17.7% לשנה החל מיום 31.3.2005. נספר לקורא כי באותה עת, שריה כבר נמצא תחת צו כינוס בהליכי פשיטת רגל, ולכן תביעת הבנק כנגדו עוכבה. המשיב 2, עו"ד גולן, מונה כנאמן לנכסיו של שריה, ועל פי דו"חות שונים שנערכו והוגשו על ידו, עולה כי שריה צבר חובות בהיקפים גדולים לנושים שונים, בנוסף לחובו כלפי הבנק.

 

           מכוח פסק הדין, ביקש הבנק להכריז על אסתר כפושטת רגל והמשיב 1 (להלן: עו"ד חבר) מונה מטעמו כמנהל מיוחד על נכסיה, ועתר למימוש הנכס לטובת נושיה של אסתר.

 

5.        ביני לביני העביר שריה במסגרת הסכם יחסי ממון את זכויותיו בנכס (מחצית) לאסתר, כך שאסתר הפכה לבעלים יחיד של הנכס.

 

           בעקבות הליכים שננקטו על ידי עו"ד גולן לביטול ההענקה, הגיעו עו"ד חבר ועו"ד גולן ביום 28.3.2011 להסדר, במסגרת תיק פשיטת הרגל של שריה, ולפיו קופת פשיטת הרגל של שריה תהא זכאית ל-30% מהתמורה נטו שתיוותר בעקבות מימוש הבית.

 

6.        בהחלטתו מיום 13.5.2012 נעתר בית המשפט המחוזי לבקשה למימוש הנכס, למרות התנגדותה של אסתר.

 

           בהחלטתו עמד בית המשפט על כך שהמנוח, שעזבונו נכנס בנעליו, הוא נושה מובטח, ובמצב הדברים הרגיל, הנושה המובטח הוא שזכאי לממש את הנכס המשועבד לזכותו. ברם, מאחר שהנושה המובטח התמהמה בשעתו במימוש הנכס, משיקולים משפחתיים לגיטימיים כשלעצמם, הרי שהחוב על פי הסכם ההלוואה ממשיך לצבור ריבית וכך נפגעים הנושים האחרים של אסתר ושל שריה. לכן, נוכח ניגוד העניינים האינהרנטי בו מצוי הנושה המובטח; על מנת שלא להמשיך ולהרע את מצב הנושים הרגיל; ובהתחשב בכך שלא מדובר בדירת מגורים צנועה וקטנה אלא "באחוזה של ממש" – אישר בית משפט קמא את בקשתו של עו"ד חבר למימוש הנכס.

 

           בשולי הדברים ציין בית משפט קמא כי אם הנושה המובטח מבקש לסייע לאסתר בהסדר נושים, הרי שהדרך היחידה לעשות כן היא בהסכמה מיידית וחד משמעית מצדו לעצור לחלוטין את מרוץ הריבית בגין ההלוואה המובטחת מכאן ואילך.

 

7.        על החלטה זו הוגשה בקשת רשות ערעור על ידי אסתר, שהוסבה מאוחר יותר לערעור בזכות. בד בבד הגישה אסתר בקשה לעיכוב ביצוע, היא הבקשה המונחת לפני.

 

           בהחלטתי מיום 3.6.2012 נתבקש עיזבון המנוח להודיע אם הוא נכון לעצור את "מרוץ הריבית" על פי הסכם ההלוואה מכאן להבא. מנהלי העיזבון הזמניים הודיעו כי אין בסמכותם לוותר בשם עזבונו של המנוח על הריבית. משכך, נתבצרו הצדדים בעמדותיהם, ואין לי אלא להכריע בבקשה.

 

           הצדדים הרחיבו בטיעוניהם בכתב ובעל פה, אך איני רואה טעם לפרט את טענותיהם, באשר טיעוני הצדדים והשיקולים הרלוונטיים ימצאו את ביטויים בהחלטתי זו.

 

8.        שאלה ראשונה הצריכה לעניין היא מי הם הנושים הלא מובטחים של אסתר. בשלב זה, מתברר כי לאסתר יש שלושה נושים בלבד, והם: הבנק - מכוח פסק הדין; המועצה המקומית - בגין חוב ארנונה של 30 אלף ₪; ופלוני בשם טופז - שהחליק ונפגע בתחנת דלק בבעלות החברה והגיש תביעת נזיקין אישית נגד אסתר כבעלת מניות בחברה. אותו טופז זכה בפסק דין בהיעדר הגנה, אך פסק הדין בוטל, כך שכיום הוא הוא אך בחזקת נושה פוטנציאלי שנשייתו תלויה בכך שבית המשפט יקבל טענתו להרמת מסך נגד אסתר בתביעת נזיקין נגד החברה.

 

           הנה כי כן, למעשה, לאסתר יש נושה אחד של ממש, והוא הבנק. אולם, שאלה נכבדה היא האם הבנק זכאי בכלל "לרדת" לנכס או ליהנות מפרי מימוש הנכס, נוכח התחייבותו הגורפת בהסכם המשולש ובכתב המחאת הזכויות שלא לנקוט כל הליך בקשר לנכס.

 

           עו"ד חבר והבנק טענו כי יש לפרש את התחייבות הבנק כנוגעת למעמדו של הבנק כנושה מובטח, להבדיל ממעמדו כנושה רגיל. מנגד, טענה אסתר כי נוכח הלשון הגורפת והחד-משמעית של התחייבות הבנק בהסכם המשולש ובהמחאת הזכות, הבנק אינו זכאי להושיט כלל ידו אל הנכס, לא במישרין ולא בעקיפין בדרך של זכיה בפרי מימוש הנכס.

 

           מחלוקת פרשנית זו היא שאלה נכבדה אשר ראוי לה להתברר בהליך נפרד. החשוב לענייננו הוא שאם תתקבל טענת אסתר – טענה שאינה מופרכת כלל וכלל נוכח לשונו הגורפת של סעיף 6 בהסכם המשולש – אזי בעלי האינטרס היחיד במימוש הנכס הם נושיו של שריה. אציין כי חלק נכבד מהחוב של שריה הוא כלפי הבנק, וגם כאן מתעוררת השאלה האם זכאי הבנק ליהנות מפרי מימוש הנכס. מכל מקום, ממילא יש לשריה נושים לא מובטחים נוספים, הזכאים ליהנות מפרי מימוש הנכס. אלא שאותם נושים של שריה זכאים רק ל-30% מהנטו מתמורת המימוש, קרי, מהתמורה לאחר ניכוי החוב לנושה המובטח ולאחר ניכוי כל ההוצאות והמיסים הכרוכים במימוש הנכס.

 

9.        בנקודה זו אנו מגיעים לשאלה היחידה, לטעמי, הצריכה לענייננו בשלב זה של בקשה לעיכוב ביצוע: האם לנושים הלא מובטחים של שריה תצמח תועלת ממימוש הנכס.

 

           על מנת להשיב לשאלה זו, נבחן את הנתונים שבפנינו.

 

10.      הבית הוערך על ידי שמאי מטעם המנהל המיוחד בסכום של 15 מליון ₪ לפני הוצאות ומיסים. השמאי מטעם הנושה המובטח (עזבון המנוח), גרס בחוות דעתו כי מסכום זה יש להפחית כ – 15% בגין צורה לא רגולרית של הנכס ובגין הצורך בוועדת קבלה במושב ובנייה חלקית של הבית העורפי ללא היתר, ועל כן העריך את הסכום למימוש בסך 12,825,000 ₪ ברוטו.

 

           לצורך החלטה זו, וכנקודת מוצא, אבכר את חוות דעתו של השמאי מטעם המנהל המיוחד. 

 

11.      אין חולק כי מסכום המימוש, המוערך כאמור ב-15 מליון ₪, יש להפחית את הסכומים והתשלומים הבאים:

 

             א. החוב לעיזבון המנוח כנושה המובטח – העיזבון טען כי החוב מגיע היום לסכום של כ-8.8 מליון ₪, אך המנהל המיוחד חלק על גובה החוב, וטען כי הוא עומד על כ-6 מליון ₪ בלבד.

 

           אציין כי בהתכתבות שנערכה בשעתו בין המנהל המיוחד לבין עו"ד שפירא (שהתמנה לבדוק את תביעות החוב כנגד אסתר), כתב המנהל המיוחד כי הנושים הגדולים של אסתר הם בנק דיסקונט וכן הנושה המובטח, שהחוב כלפיו עמד על כ-8 מליון ₪. אני נכון להניח לזכות המנהל המיוחד כי אין "לתפוס" אותו על דברים אלה שנכתבו על-ידו טרם בדיקת חוב הנושה המובטח לגופו. החשוב לענייננו הוא, שלפנינו מחלוקת של ממש לגבי גובה החוב של הנושה המובטח. מקור המחלוקת הוא בפרשנות הסכם ההלוואה ובשאלה אם שער הדולר של 4.4 ₪ הנקוב בהסכם הוא שער "רצפה" שאין לרדת ממנו כטענת העיזבון, למרות שסכום ההלוואה השקלי הוצמד לשער הדולר.

 

           מובן כי אין בדעתי להכריע במסגרת בקשה זו בשאלת פרשנות הסכם ההלוואה, אך בשלב זה, ובהיעדר תחשיב מפורט מצד המנהל המיוחד, דומני כי יהא זה סביר לצורך ההחלטה דכאן להעריך את גובה החוב של הנושה המובטח בכ-8 מליון ₪.

 

             ב. דמי הסכמה – נטען על ידי עיזבון המנוח ועל ידי אסתר, ולא נסתר בשלב זה על ידי המנהל המיוחד, כי דמי ההסכמה יעמדו על כ-3 מליון ₪.

 

             ג. מס שבח – נטען על ידי עיזבון המנוח ועל ידי אסתר, ולא נסתר בשלב זה על ידי המנהל המיוחד, כי מס השבח יעמוד על כ-3 מליון ₪.

 

             ד. דיור חלוף – על פי סעיף 86א לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], תש"ם-1980 (להלן: פקודת פשיטת הרגל), זכאי החייב למקום מגורים סביר או לדיור חלוף, וס"ק (ב) קובע כי הסידור החלוף יהיה "בהמצאת דירה אחרת או בתשלום פיצויים או בדרך אחרת". לעמדת המנהל המיוחד יש להחיל את הוראות סעיף 38(ג)(2)(א) לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967, כך שאסתר תהא זכאית לדיור חלוף בדמות שכר דירה לתקופה של כ-18 חודשים בסכום של כ-100 אלף ₪ בלבד.

 

           כשלעצמי, איני משוכנע כלל וכלל כי הוראת הדיור החלוף בסעיף 38 לחוק ההוצאה לפועל ישימה לדיור החלוף בסעיף 86א לפקודת פשיטת הרגל, והא-ראיה שהמחוקק לא מצא לתקן את פקודת פשיטת הרגל בנושא זה. הרפורמה שנערכה בעניין זה בחוק ההוצאה לפועל מקורה בהתניות בשטרי המשכנתא ובפסיקה העניפה בנושא זה, כך שהרציונל שעמד בבסיס הרפורמה אינו הרציונל שעמד מלכתחילה בבסיס סעיף 86א לפקודת פשיטת הרגל (אודות הרפורמה בחוק ההוצאה לפועל ואי השפעתה על נושים לא מובטחים בפשיטת רגל ראו פבלו לרנר "דיור חלופי במקרה של מימוש משכנתה על דירת מגורים: דיון בעקבות הפסיקה והרפורמה בחוק ההוצאה לפועל" הפרקליט נא 51, 93 (2011)). בערכאות הדיוניות אף ניתן למצוא החלטות שניתנו לאחר הרפורמה בחוק ההוצאה לפועל, שיישמו את סעיף 86א לפקודת פשיטת הרגל בדרך של מתן דירה חלופית (ראו פסק דינו של השופט דרורי בה.פ. (מחוזי י-ם) 34589-12-10 אזובל אנריקה (בפשיטת רגל) נ' בנק מזרחי-טפחות בע"מ בפסקאות 264-251 (לא פורסם, 17.10.2011)).

 

           למרות האמור לעיל, ולצורך הדיון גרידא, אאמץ את הערכתו של המנהל המיוחד כי ההוצאה המוערכת לשם דיור חלוף תעמוד על 100,000 ₪ בלבד.

 

             ה. הוצאות כינוס ומימוש – אני נכון לקבל עמדת המנהל המיוחד כי הסכום יעמוד על כ -400 אלף ₪.

 

           אסתר טענה כי לכך יש להוסיף הוצאות נוספות, כמו חידוש חוזה החכירה ביחס לנכס (החוזה פקע לטענתה בשנת 1982); כי היא זכאית למעמד של דיירת מוגנת כלפי הנושה המובטח לאור הסכם ההלוואה, מה שיוריד עד מאוד את ערך הנכס; וכיו"ב טענות שאיני רואה להידרש להן בשלב זה.

 

12.      אם נסכם את המספרים שלפנינו אזי מסכום מימוש של כ-15 מליון ₪ יש להפחית מיסים והוצאות בסך של כ-6.5 מליון ₪, כך שהסכום המוערך נטו יעמוד על כ-8.5 מליון ₪. בהנחה כי החוב של העיזבון כנושה מובטח הוא כ-8 מליון ₪, הרי שהנטו לחלוקה הוא כחצי מליון ₪ בלבד. אולם, בהנחה שבנק דיסקונט אינו זכאי ליהנות מפרי המימוש, הרי שהתועלת היחידה היא לנושים הלא מובטחים של שריה הזכאים ל30% מסכום זה , דהיינו כ-170 אלף ₪.

 

           אין חלילה לזלזל בסכום זה, אולם בהערכות עסקינן, שמא גם בהערכות על הצד האופטימי (ואזכיר כי אימצתי כנקודת מוצא את הערכת שמאי המנהל המיוחד, ואת ההנחה כי הדיור החלוף יחושב על פי אמות המידה הקבועות בסעיף 38 לחוק ההוצאה לפועל), כך שייתכן גם ייתכן שלנושים האחרים לא תישאר ולו אגורה שחוקה אחת לאחר שהנושה המובטח יקבל את המגיע לו.

 

13.      הנה כי כן, נמצאים אנו במצב בו המנהל המיוחד שועט במרץ למימוש הנכס כאשר עובדות בסיסיות ביותר עדיין אינן נהירות לו. טרם נתברר גובה החוב של הנושה המובטח; טרם נתברר אם בנק דיסקונט זכאי לרדת לחלקה של אסתר בפירות המימוש (70%); וטרם נבדק נושא מס השבח ודמי ההסכמה. במצב דברים זה, נוכח הספק הרב אם בכלל תצמח תועלת לנושים מהמימוש, נחה דעתי, כי באיזון האינטרסים בין הצדדים דין הבקשה להתקבל. לא למותר להזכיר כי הנכס בו מדובר הוא בית מגוריה של אסתר – גם אם בבית רחב ידיים עסקינן – וגם לכך יש ליתן משקל בבואנו לבחון את מאזן הנוחות בין הצדדים. זאת, לאור ההלכה לפיה כאשר בעיכוב ביצוע פינוי המבקש מדירת מגוריו עסקינן, יטה בית המשפט להיעתר לבקשה, מאחר שפינוי אדם מדירת מגוריו עלול להביא למצב דברים בלתי הפיך ולקושי בהשבת המצב לקדמותו אם יתקבל הערעור (ראו, לדוגמה, רע"א 8552/10 אליהו שני נ' בנק מזרחי-טפחות (לא פורסם, 23.12.2010)).

 

           עם זאת, במסגרת איזון האינטרסים, ועל מנת למנוע מצב בו החוב של הנושה המובטח – שהצטרף לאסתר והביע התנגדותו למימוש הנכס – יעלה ויתפח במהלך הזמן עד שהערעור יוכרע לגופו, אני מורה כי הריבית ההסכמית על פי הסכם ההלוואה תיעצר מכאן ואילך (לאפשרות להפחית ריבית של נושה מובטח שלא פעל משך שנים למימוש בטוחה במסגרת הליכי חדלות פרעון, ראו החלטתו של השופט (כתוארו אז) גרוניס ברע"א 2977/11 תומר רבינוביץ נ' גדעון און, בפסקה 5 והאסמכתאות שם (לא פורסם, 18.7.2011)).

 

14.      בשולי הדברים אציין כי ניתן להצביע על גורמים נוספים התומכים בעיכוב מימוש הנכס בשלב זה.

 

           בין המנוח לבין אסתר ושריה היו קשרים משפחתיים וברי כי המנוח ניסה לסייע לבני הזוג. עם פטירת המנוח, כאשר עדיין שורר ערפל לגבי עמדות יורשי המנוח, התקשו מנהלי העיזבון, מטבע הדברים, לגבש עמדה לגבי האפשרות לוותר על הריבית ההסכמית או שמא לתרום ל"פדיון" הנכס מהליכי המימוש. דומני כי גם באספקלריה זו יש ליתן לעיזבון שהות להתארגן ולגבש דעתו.

 

           עוד אציין כי במסגרת הליכי כינוס הנכסים כנגד אסתר ושריה, מומש בית המגורים של בני הזוג בקיסריה במהלך חודש פברואר 2010. משמעות הדבר, שאם הנכס ימומש כיום, יחול חיוב במס שבח. לעומת זאת, אם מימוש הנכס יעוכב עוד כשנה וחצי, ובכפוף לחקיקה המשתנה בארצנו חדשות לבקרים, שמא ניתן יהיה לקבל פטור ממס שבח בעת מימוש הנכס. דומה כי גם נקודה זו ראויה לבחינה ולעיון.

 

15.      סופו של דבר שאני נעתר לבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.

 

 

           ניתנה היום, ז' באב התשע"ב (26.7.2012).

 

 

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   12018990_E09.doc   הג

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il