עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 1802/13

 

 

 

 

 

                                          

                                                                                                    

                                          

 

תאריך הישיבה:                       כ"ו באדר התשע"ג (8.3.13)

בשם העוררת:                         עו"ד א' בן ארויה, עו"ד ר' ענבוסי  

בשם המשיב:                          עו"ד ג' זילברשטיין, עו"ד ש' אבו טביק, עו"ד א' שוחט

 

 

 

א.             ערר המדינה על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז (סגן הנשיאה א' יעקב) מיום 6.3.13 במ"ת 28400-11-12, בגדרה שוחרר המשיב לחלופת מעצר בתנאים מגבילים. עניינה של הפרשה אישום בניסיון לרצח ובנשיאת נשק שלא כדין.

 

רקע

 

ב.             כנגד המשיב הוגש כתב אישום, המייחס לו עבירות של נסיון רצח לפי סעיפים 305(1) ו-25 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן החוק) ונשיאת נשק לפי סעיף 144(ב) לחוק. כנטען בכתב האישום, ביום 22.10.12 עקב המשיב אחר המתלונן וחברו, ובהגיעם לצומת הרחובות שדרות הציונות וכביש 40 בלוד, בעודם ממתינים ברמזור, ירד מרכבו כשהוא רעול פנים, ניגש לרכבם וירה במתלונן שלוש יריות מתוך כוונה להמיתו. נטען, כי כתוצאה מן הירי נגרמו למתלונן נזקים לאברים פנימיים, והוא פונה לבית החולים. בכתב האישום נטען, כי הרקע למעשה הוא אירוע רצח בו נרצח אחיו של המשיב, המיוחס לבנו ואחיינו של המתלונן. בד בבד עם כתב האישום הוגשה בקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים (מ"ת 28400-11-12).

 

ג.              בהחלטה מיום 16.1.13 קבע בית המשפט (סגן הנשיאה יעקב), כי קיימות ראיות לכאורה כנגד המשיב. נאמר, כי "קיים סיכוי סביר שעיבודן של הראיות הלכאוריות המונחות לפני יביא להוכחת אשמתו של המשיב במעשה המיוחס לו". עוד נקבע, כי קמה עילת מסוכנות סטטוטורית, וכי מסוכנות זו נלמדת גם מהמעשה המיוחס למשיב. על כן, ומשלא הוצגה חלופת מעצר כלשהי, הורה בית המשפט על מעצרו עד תום ההליכים.

 

ד.             ביום 23.1.13 פנה המשיב לבית המשפט בבקשה לבחון חלופת מעצר בעניינו. בהחלטה מיום 31.1.13 הורה בית המשפט המחוזי על הגשת תסקיר.

 

ה.             בתסקיר מיום 14.2.13 נאמר, כי המשיב "מוסר מידע מגמתי ונמנע מהתייחסות ישירה ומשמעותית להשתלשלות האירועים סביב מעצרו", וכי "התקשה לגלות התמדה במסגרות שונות למשך שנים". על רקע קשייו להיעזר בקשר טיפולי ובחירתו לשתף באופן סלקטיבי ומניפולטיבי, נוכח הקושי להתמודד עם אחריותו למצבו, ונוכח מאפייני הסיטואציה האלימה, רקע של התנהגות עוברת חוק בעבר ומאפיינים קוגניטיביים, נאמר כי קיימת רמת סיכון בינונית להישנות התנהגות אלימה ברמת חומרה גבוהה. באשר למפקחים המוצעים נאמר, כי "מדובר באנשים רציניים המבינים ברמה הטכנית את הנדרש מהם כמפקחים אולם להערכתנו גישתם השוללת כל בעייתיות והימנעות מהתייחסות מעמיקה ורצינית לנסיבות בהן נעצר תקשה עליהם לגלות ערנות ומודעות לסיכון אפשרי". לפיכך, נמנע שירות המבחן מלהמליץ על שחרורו של המשיב ממעצר.

 

ו.              בהחלטה מיום 17.2.13 הורה בית המשפט, לבקשת בא כוח המשיב, לבחון אפשרות של עיבוי החלופה בדמות איזוק אלקטרוני וחיוב שני מפקחים להשגיח על המשיב בו זמנית. בתסקיר מיום 26.2.13 נאמר, באשר למפקחים שהוצעו, כי "להערכתנו יתקשו לקיים פיקוח אפקטיבי ומשמעותי ולהיערך מול מצבי סיכון אפשריים". גם זו הפעם, הומלץ שלא לשחרר את המשיב.

 

ז.              בהחלטה מיום 27.2.13 הורה בית המשפט לשירות המבחן להתייחס לעיבוי החלופה, קרי, לאיזוק אלקטרוני ולפיקוח של שני מפקחים בו זמנית. בתסקיר מיום 4.3.13 נאמר, כי "בשל אופי הסיכונים האפשריים התנהלותו, ישנו צורך בחלופה הרמטית ובעלת פיקוח אנושי משמעותי. בהעדר פיקוח שכזה ... אין להערכתנו באמצעי טכני ומתריע כגון האיזוק האלקטרוני, שאף לא מאפשר תגובה מיידית מצד פקחי האיזוק והמשטרה, להוות גורם המקיים תנאים של הצבת גבולות, מניעת הפרות וצמצום סיכונים".

 

ח.             בהחלטת בית המשפט מיום 6.3.13 נאמר, כי לא נמצא מקום לשנות ממסקנתו של שירות המבחן באשר למסוכנות הנשקפת מהמשיב. באשר למפקחים שהוצעו על ידי המשיב ציין בית המשפט, כי "שירות המבחן הרחיב יתר על המידה את תפקידם של המפקחים. תפקידם איננו להפעיל שפיטה על המשיב אלא אך ורק לפקח עליו", וכי אינו מבין על מה מבוססת הקביעה כי "יקשה על המפקחים לגלות ערנות ומודעות לסיכון אפשרי". עוד נאמר, כי תפקידם של המפקחים אינו להגן על המשיב מפני מי שמתנכל לו. בית המשפט המחוזי הטעים, כי שירות המבחן אינו מסביר מדוע באיזוק אלקטרוני ופיקוח סימולטני של שני מפקחים לא ניתן יהא לאיין את מסוכנותו של המשיב. בהקשר זה צוין, כי החלופה המוצעת מצויה במרחק 100 ק"מ מג'לג'וליה, שם שוכנת משפחת המתלונן, ועל כן גם אם יופרו תנאי השחרור ניתן יהא להתריע על כך מבעוד מועד. נאמר, כי הגם שככלל לא בנקל יסטה בית המשפט מהמלצת שירות המבחן, במקרה דנא "יש בהחלט מקום לעשות כן". על רקע האמור, הורה בית המשפט על שחרורו של המשיב בתנאים הבאים: מעצר בית מוחלט ברהט, כאשר ישהה בפיקוח של שניים מתוך ארבעת המפקחים המוצעים בכל עת; הפקדה בסך 50,000 ש"ח; התחייבות עצמית בסך 100,000 ש"ח; העמדת ערבות צד ג' בסך 100,000 ש"ח על ידי כל אחד מן המפקחים; ואיזוק אלקטרוני. כן נאסר על המשיב ליצור קשר עם המעורבים בפרשה.

 

הערר והדיון

 

ט.             מכאן הערר, בו נטען כי הכלל בעבירות המיוחסות למשיב הוא מעצר והחריג הוא שחרור. נטען, כי גם נסיבות המעשה מצביעות על מסוכנות מופלגת, המתגברת נוכח עברו הפלילי של המשיב והעובדה כי ביצע את המיוחס לו בזמן היותו נתון תחת צו מבחן. נטען, כי בנסיבות אלה שחרורו של המשיב מקים חשש ממשי לביטחון הציבור. לטענת המבקשת, שגה בית המשפט המחוזי כאשר הורה על שחרורו של המשיב חרף שלושה תסקירים שאינם חיוביים בעניינו.

 

י.              בדיון טען בא כוח המדינה, כי יש לתת משקל משמעותי לעובדה כי עסקינן בסכסוך בין משפחות, והודגשו שוב עברו הפלילי של המשיב והעובדה כי ביצע את המיוחס לו כאשר הוא נתון בצו מבחן. נטען, כי אלה מלמדים על קושי במתן אמון במשיב. בא כוח המשיב צידד בהחלטתו של בית המשפט המחוזי, והפנה – באשר לסטיה מהמלצת שירות המבחן – להחלטה בבש"פ 2006/10 מדינת ישראל נ' פלוני (2010). כן נשמעו טיעונים בנוגע לראיות לכאורה.

 

הכרעה

 

יא.           בהחלטתו מיום 16.1.13 קבע בית המשפט המחוזי כי קיימות ראיות לכאורה בעניינו של המשיב. 30 הימים הקבועים בחוק (סעיף 53(ג) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), תשנ"ו-1996) להגשת ערר חלפו, והמשיב לא עשה כן. משאלה פני הדברים, נקודת המוצא לדיוננו היא לכאורה כי קיימות ראיות לכאורה בעניינו של המשיב. מכל מקום עיינתי בהחלטת בית המשפט לעניין הראיות, בטענות ובחומר הראיות וכשלעצמי איני רואה כי נפל דופי בהכרעה, עם שישנם נושאים שיהא צורך לבררם במשפט.

 

יב.           העבירות המיוחסות למשיב מקימות חזקת מסוכנות על פי דין, ומסוכנות הרבה עולה גם מפרטי האירוע, ונדמה כי למותר יהא להכביר מלים. ואולם, גם במקרים בהם המסוכנות ניכרת על פניה חזקה עלינו "מצוות המחוקק שבסעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), תשנ"ו-1996 לבדוק אם לא ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של שחרור בערובה ותנאי שחרור שפגיעתם בחרותו של הנאשם פחותה"  (בש"פ 10515/07 כראדי נ' מדינת ישראל (13.12.07); ראו גם בש"פ 5431/04 בדראן נ' מדינת ישראל (15.6.04) ובש"פ 9584/06 בילינסון נ' מדינת ישראל (26.11.06)). זו הוראת יסוד בדיני המעצרים, שהעוגן החוקתי לה הוא חוק יסוד: כבוד האדם וחרותו. בענייננו, הורה בית המשפט המחוזי על עריכת תסקיר ובדיקת חלופת מעצר, והשאלה היא האם ניתן להסתפק בחלופה שנקבעה. לאחר העיון, ולא בלי התלבטות, סבורני כי אין מקום להתערב בהכרעתו של בית המשפט המחוזי, כי התשובה לשאלה זו היא בחיוב. אכן, יתכן מאוד כי אם יורשע המשיב בתיק העיקרי, עלול הוא להיות צפוי למאסר ממושך, ואיני נוטע כמובן מסמרות; אך המחוקק התוה מסלול מיוחד לדיני המעצרים.

 

יג.            התלבטותי נבעה מן התסקירים; לא נעלמו מעיני המלצותיו הלא חיוביות העקביות של שירות המבחן, ואין צריך לומר שיש לי הערכה רבה לתרומתו הסגולית של השירות; ואולם בסופו של יום "האחריות להכרעה היא של בית המשפט ועליו לבחון את התמונה במלואה" (בש"פ 2006/10 הנזכר; ראו גם בש"פ 7842/07 אדגו נ' מדינת ישראל (20.9.07)). ועוד יש לזכור, כי "סיכון קיים לעולם, אך השאלה היא מה מידת ההסתברות להתממשות הסיכון" (בש"פ 5376/01 מדינת ישראל נ' זהראן (6.7.01; השופטת – כתארה אז – נאור)). לעניין תסקירים, ציינתי בבש"פ 2006/10 הנזכר (פסקה ז') כך: "מעשה שבכל יום באולמות בתי המשפט הוא, שכאשר התסקיר חיובי טוענת הסניגוריה בלהט לאמצו והתביעה טוענת לא אחת בלהט את ההיפך, וכאשר התסקיר אינו חיובי מתהפכים התפקידים. כך גם בענייננו. על בית המשפט לבחון את הדברים לגופם, בעינו שאינה מביטה לעבר זה או אחר, והאמורה לשקלל את הדברים. אכן, מקובל כי מקום שהמדובר בתסקיר שאינו חיובי, דחייתו טעונה הנמקה בעלת משקל". סבורני, כי במכלול תנאי שחרורו של המשיב – מעצר בית מלא בפיקוח תמידי של שני מפקחים; זהותם של המפקחים; ריחוקה הגיאוגרפי של החלופה; איזוק אלקטרוני שיש לו חשיבות רבה; והפקדה של בטוחות גבוהות – יש  כדי להפחית במידה רבה את מסוכנותו של העורר, עילת המעצר המרכזית, גם כשעסקינן באירוע על רקע של סכסוך בין משפחות (ראו בש"פ 5886/10 מדינת ישראל נ' אלטורי (16.8.10)).

 

יד.           שירות המבחן הטעים, בכל שלושת התסקירים, באשר למפקחים המוצעים כי "מדובר באנשים רציניים המבינים ברמה הטכנית את הנדרש מהם כמפקחים". בתסקיר מיום 14.2.13 צוין, כי אחד מהמפקחים – מר מדאגמה – "משמש כבורר ומשכין שלום בכל מיני סכסוכים". נוסף על כך, מדובר במעצר בית בישוב רהט, המרוחק ממקום מגוריה של משפחת המתלונן (בית המשפט המחוזי ציין כי מדובר ב-100 ק"מ), וגם לכך יש ליתן משקל בהחלטה. על אלה יש להוסיף, כי בית המשפט המחוזי הכפיל את נוכחותם של המפקחים, באופן שבכל עת ובכל שעה יימצא המשיב בפיקוח כפול, ולאו מילתא זוטרתא היא. אוסיף, בבחינת פשיטא, כי משטרת ישראל רשאית לערוך ביקורות על מנת לפקח על קיומם של תנאי השחרור, והדבר אף רצוי, וכי בא כוחו של המשיב יסביר למפקחים את תפקידיהם וחובותיהם, דבר דבור אל אפניו.

 

טו.           המדינה טענה כי יש ליתן משקל לעברו הפלילי של המשיב. גליון הרישום הפלילי של המשיב לא צורף, אולם מתסקיר שירות המבחן מיום 14.2.13 עולה, כי לחובתו הרשעה בעבירות פריצה וגניבה מרכב ואחזקת סכין למטרה לא כשרה (איני נדרש לתיקי מב"ד; ראו בש"פ 6718/06 פלוני ופלוני נ' מדינת ישראל (2006)). מבלי להקל ראש חלילה בעבר זה, ואין עסקינן ככל הנראה בצדיק בדורותיו, איני סבור בנסיבות, כי מדובר בהצטברות שיש בה למנוע את שחרורו של המשיב לחלופת מעצר הדוקה.

 

 

כללם של דברים

 

טז.           סיכומו של דבר, אין בידי להיעתר לערר. טרם חתימה אציין, כי נמסר לי על קיומה של בעיה פרקטית בכל הנוגע לאיזוק אלקטרוני. פשיטא, כי המשיב ישוחרר רק לאחר שיתקיימו כל התנאים שנקבעו בהחלטת בית המשפט המחוזי, ומשיוברר כי ניתן להפעיל איזוק.

 

           ניתנה היום, א' בניסן תשע"ג (12.3.13). 

 

 

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   13018020_T03.doc   רח

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il