עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 1637/13

 

 

 

 

 

                                          

                                                                                                    

                                          

 

תאריך הישיבה:                       כ"ט באדר התשע"ג (11.3.13)

בשם המערער:                       עו"ד אייל אוחיון

בשם המשיבה :                       עו"ד עדי שגב

 

 

א.        בקשה לעיכוב ביצוע גזר דינו של בית המשפט המחוזי מרכז (השופטת רג'יניאנו) מיום 27.1.13 בת"פ 13913-08-12. הבקשה מופנית כנגד רכיבי קנס ופיצוי שנפסקו בגזר הדין, כמפורט להלן.   

 

רקע

 

ב.       כנגד המבקש ושניים אחרים הוגש כתב אישום (ת"פ 13913-08-12), המייחס למבקש עבירות של קשירת קשר לפשע לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן החוק), סחיטה באיומים לפי סעיף 428 סיפא לחוק, חבלה במזיד לפי סעיף 413ה לחוק ושימוש במרמה ערמה ותחבולה לפי סעיף 220(5) לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש]. כתב האישום מגולל פרשה קשה של סחיטה ואיומים כלפי המתלונן.

 

ג.       ביום 2.12.12 הורשע המבקש – על פי הודאתו בעובדות כתב אישום מתוקן – בעבירה של סיוע לסחיטה באיומים, לפי סעיף 31 בצירוף סעיף 428 סיפא לחוק העונשין. זאת, בהתאם להסדר טיעון. בהסדר הטיעון הוסכם, באשר לענישה, כי המשיבה תעתור למאסר של שישה חודשים בפועל שירוצו על דרך של עבודות שירות והסנגור יעתור לתקופת מאסר קצרה יותר, ובנוסף יעתרו הצדדים יחדיו לפיצוי, קנס ומאסר מותנה לשיקול דעתו של בית המשפט.

 

ד.       בגזר דין מיום 27.1.13 נגזרו על המבקש שישה חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות; 10 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים שלא יעבור עבירת אלימות או עבירת רכוש מסוג פשע; שישה חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים שלא יעבור עבירת אלימות או רכוש מסוג עוון; קנס בסך 5,000 ש"ח; ופיצוי בסך 20,000 ש"ח, שיופקדו בקופת בית המשפט בשני תשלומים חודשיים שוים ורצופים החל מ-1.3.13. בית המשפט ציין, כי "אלמלא הסדר הטיעון שהוצג בפני ועמדת התביעה לעונש כפי שהוצגה בהסדר הטיעון, היה מקום להטיל על הנאשם עונש של מאסר בכליאה", וכי "ברורה עמדתי שהעונש המוצע על ידי התביעה מקל עם הנאשם ומשכך אין להקל עם הנאשם מעבר לעמדת התביעה". בהחלטה נוספת מיום 27.1.13 נדחתה עתירת המבקש לקזז סכום של 3,000 ש"ח, שהופקד במסגרת הליך המעצר, מכספי הקנס. נקבע, כי סכום זה ישמש כערבות להבטחת התייצבותו.

 

הבקשה והדיון

 

ה.       על גזר הדין הגיש המבקש ערעור, ביום 3.3.13, בגדרו עתר להפחתה בסכום הקנס ולהפחתה "משמעותית ביותר" של סכום הפיצוי. בד בבד עתר המבקש לעיכוב ביצוע גזר הדין, ככל שהדברים אמורים בתשלום הקנס והפיצוי. בבקשה נטען, כי יש לעכב את תשלום הקנס והפיצוי על מנת שלא לייתר את הערעור, וכי המשיבה מחזיקה בסכום של כ-6,000 ש"ח השייך למבקש, שמחציתו נתפס במסגרת מעצרו ומחציתו הופקד בעת שחרורו. בבקשה צוין, כי המבקש נעדר עבר פלילי, וכי שהה כחצי שנה בתנאי מעצר בית.

 

ו.       בתגובה מיום 4.3.13 (לפי החלטה מיום 3.3.13) נאמר, כי המשיבה מתנגדת לבקשה. צוין, כי הכלל הוא שאין לעכב ביצועו של תשלום קנס ופיצוי למתלונן, וכי המבקש לא טען בבקשתו כי אם יזכה בערעורו לא יוכל לגבות את כספו בחזרה.

 

ז.       בדיון טען בא כוח המבקש להיעדר פרופורציה בין סכום הפיצוי (הגבוה לשיטתו) שנפסק בבית המשפט המחוזי למעשים (המינוריים לשיטתו) בהם הורשע. בא כוח המבקש שב ועתר, כי הסכום המוחזק אצל המשיבה, שהוא כ-5,900 ש"ח, שחציו לערך תפוס בידי המשטרה וחציו האחר מופקד בבית המשפט. יועבר למתלונן על חשבון הפיצוי. באת כוח המשיבה ציינה כי לא הועלתה טענה באשר ליכולתו של המתלונן להשיב את סכום הפיצוי, אם יתקבל הערעור. באת כוח המשיבה מסרה, מפיו של המתלונן, כי הוא מודע לכך שחלקו של המבקש בפרשיה קטן יותר מזה של המעורבים האחרים אך אין בכך כדי להצדיק את הפחתת הפיצוי. באשר לסכום המוחזק אצלה נאמר, כי אין מניעה – בכפוף להצגת דו"ח תפיסה – להעברת הסכום המוחזק במשטרה למתלונן, ולגבי הסכום המופקד בקופת בית המשפט ניתן יהיה לדון בעניין לאחר ריצוי עבודות השירות, שכן הוא בא גם להבטיח מילוין.

 

הכרעה

 

ח.      לאחר העיון אין בידי להיעתר לבקשה. מדובר בערעור על גזר דין, שניתן בהרשעה לפי הסדר טיעון, בו הושארו רכיבי הפיצוי והקנס לשיקול דעתו של בית המשפט, ועל כן דומה – מבלי לטעת מסמרות – כי על פני הדברים סיכויי הערעור אינם גבוהים ביותר. באשר למאזן הנוחות נזכיר, כי כשהמדובר בחיוב כספי אין תשלומו מהוה נזק בלתי הפיך, והעיכוב ניתן אך במקרים חריגים (ע"פ 10733/08 גולדבלט נ' מדינת ישראל (15.1.09)). בבקשה אפילו לא נטען להעדר יכולת של המשיבה ושל המתלונן להחזיר את כספי הקנס והפיצוי (ככל שיתקבל הערעור), ועל כן סבורני כי לא הורם הנטל להוכיח רכיב זה, שבלעדיו לא יכון עיכוב ביצוע. בבקשה לא נטען גם להעדר יכולת לשלם, ומכל מקום בהתאם לסעיף 5ב לחוק המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות, תשנ"ה-1995 מנהל המרכז לגביית קנסות רשאי לבחון אפשרות של פריסת תשלום או דחייה מסיבות סבירות או בנסיבות אישיות מיוחדות (ראו ע"פ 5761/05 מג'דלאוי נ' מדינת ישראל (24.7.06)). בידי המבקש איפוא לפעול לפי סעיף זה, ככל שיסבור כי הדבר נחוץ ובעל סיכוי, ופשיטא שאיני מביע עמדה לגבי תוצאת פנייתו.

 

ט.      בדיון הסכימה באת כוח המשיבה להעביר את הסכום המוחזק במשטרה לידי המתלונן, בכפוף להצגת דו"ח תפיסה. מובן, כי נוכח הסכמה זו אין מניעה לעשות כן, ובא כוח המבקש יבוא בדברים עם המשיבה בעניין, ובצדק ציין הסניגור כי דו"ח התפיסה מצוי גם בידי הרשויות. סבורני כי גם את הסכום המופקד בבית המשפט ניתן להעביר לטובת המתלונן כבר עתה, משהחל המבקש בביצוע עבודות השירות, וכמובן אם חלילה לא יבוצעו כהלכה ישנן סנקציות אפקטיביות אחרות.

 

י.       בנתון לאמור בסעיף ט' מעלה, איני נעתר לבקשה.

 

           ניתנה היום, כ"ט באדר תשע"ג (11.3.13). 

 

 

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   13016370_T02.doc   רח

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il