עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 1482/12

 

 

 

 

                                          

                                                                                                    

                                          

                                          

 

 

           לפניי בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (עפ"ת 48582-09-11, כבוד השופט ר' בן-יוסף, מיום 2.2.2012), שבמסגרתו נדחה ערעור המבקש על גזר דינו של בית המשפט לתעבורה בתל אביב-יפו בפ"ל 5212-02-11 (כבוד השופטת ש' קריספין-אברהם).

 

           נגד המבקש הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של נהיגה בזמן פסילה, נהיגה ללא רשיון נהיגה תקף, שימוש ברכב ללא פוליסת ביטוח תקופה וכן אי ציות לתמרור ב-35. לפי המתואר בכתב האישום, המבקש נהג ברכבו ביום 14.2.2011, בעת שהיה פסול מלנהוג בעקבות שני גזרי דין (האחד ניתן על ידי בית המשפט לתעבורה בתל אביב-יפו (1722/09), והשני על ידי בית המשפט לתעבורה במחוז מרכז (2273-06-10)), ללא ביטוח בר-תוקף. המבקש נעצר על ידי ניידת משטרה לאחר שנהג בנתיב תחבורה ציבורית. ביום 3.8.2011 הרשיע בית המשפט לתעבורה את המבקש, בעקבות הודאתו, בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום.

 

           ביום 3.8.2011 הטיל בית המשפט על המבקש עונש של ארבע שנות פסילה בפועל, חמישה חודשי מאסר בפועל, הפעלת עונש מאסר מותנה בר הפעלה בן תשעה חודשים באופן מצטבר, וכן 18 חודשי מאסר על תנאי לתקופה של שלוש שנים. בגזר דינו, התייחס בית המשפט לכך שהמבקש הפקיד את רשיונו בגין הפסילה הראשונה שהוטלה עליו ביום 21.2.2010, וכי למרות זאת הורשע ביום 1.11.2010, בנוכחותו, פעם נוספת בעבירה זו. עוד ציין בית המשפט כי בעת שביצע את העבירות המתוארות בכתב האישום, היא היה נתון במעצר בית בגין תיק פלילי שעניינו סיוע לסחר בסמים. לפיכך, למעשה הפר המבקש את תנאי שחרורו לחלופת מעצר בכך שנהג לתל אביב. עוד ציין בית המשפט שבמעשה זה הפגין המבקש עזות מצח והתנהלות בוטה ומתריסה נגד בית המשפט והציבור כולו. עוד ציין בית המשפט, כי זו הפעם השלישית בה מורשע המבקש בעבירה של נהיגה בזמן פסילה תוך תקופה של שנתיים וכי הוא מפגין פעם אחר פעם זלזול בהחלטות בתי המשפט. עוד התייחס בית המשפט לעברו התעבורתי המכביד, הכולל כ-100 הרשעות קודמות מאז שנת 1997.בית המשפט התייחס לנסיבותיו האישיות של המבקש, אך קבע כי אין לתת להן משקל רב נוכח חומרת העבירות ונוכח העובדה שלא מדובר במעידה חד פעמית. בית המשפט התייחס לתסקיר מטעם שירות המבחן, שהוכן במסגרת תיק פלילי אחר המתנהל נגד המבקש והוצג על ידו, אך קבע כי אין לייחס לו משקל רב שכן אין הוא מתייחס להיבט התעבורתי אלא לנסיבותיו האישיות של המבקש בהקשר להליך הפלילי.

 

           על גזר דינו של בית משפט השלום ערער המבקש לבית המשפט המחוזי.  בפסק דינו ציין בית המשפט המחוזי כי הורה על הכנת תסקיר נוסף מטעם שירות המבחן, שיתייחס להליך הנוכחי. עוד ציין בית המשפט כי מדובר בתסקיר "חיובי על פניו", אם כי מייחס משקל בעיקר לדברי המבקש ומתעלם מהתנהגותו העבריינית התחבורתית הקשה. עוד התייחס בית המשפט לעברו התעבורתי המכביד של המבקש אשר יש בו כדי להעיד על מסוכנותו לציבור הנהגים. בית המשפט התייחס לנסיבותיו האישיות של המבקש, אך קבע כי אין בהן כדי להביא להתערבותו בגזר דינו של בית המשפט המחוזי.

 

           מכאן הבקשה שלפניי. לטענת המבקש בקשתו מעלה שאלה משפטית בלעת חשיבות ציבורית המצדיקה דיון בפני ערכאה שלישית. עוד טוען המבקש כי מדובר במקרה חריג המצדיק התערבות בחומרת העונש, וכי אף לאורם של שיקולי צדק יש להקל בעונש שהוטל עליו. לגופו של עניין, טוען המבקש, כי יש להיעתר לבקשתו להשיב את התיק לדיון מחדש בפני ערכאת הערעור. זאת, שכן לא ניתנה לו הזדמנות לטעון ולהגיב לטענות המשיבה ולכן לא ניתנה לו "המילה האחרונה", זכות המוענקת לו בחוק. לטענתו, לא הגיב לעמדת המשיבה במהלך הדיון שכן הסתמך על הערתו של בית המשפט שלפיה, במידה ויבוטל עונש המאסר יהיה מקום להטיל עליו קנס כספי ממשי. לפיכך, יש לטענתו להורות על החזרת הדיון לבית המשפט המחוזי ולאפשר לו להשלים את טענותיו בנוגע לתסקיר ואף לשלוח אותו לתסקיר משלים. עוד טוען המבקש כי העונש שהוטל עליו הוא עונש חמור, וכי היה מקום להורות על הארכת המאסר המותנה חרף הטלת עונש מאסר בפועל. כמו כן, חוזר וטוען המבקש כי יש לתת משקל גדול יותר לנסיבותיו האישיות ולתסקירי המבחן שהוגשו בעניינו.

 

           לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובפסקי הדין של הערכאות שקדמו לי, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות, זאת מבלי להידרש לתגובת המשיבה.

 

הלכה היא כי אין מעניקים רשות לערעור שני, אלא אם כן עולה מבין טענות הצדדים טענה בעלת חשיבות כללית, בין משפטית ובין ציבורית, החורגת מעניינם הפרטי (ראו: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (1982)). בענייננו, על אף האמור בה, הבקשה אינה מעלה שאלות משפטיות המעלות סוגיות בעלות חשיבות ציבורית. בנוסף, לא שוכנעתי כי מדובר במקרה חריג המצדיק מתן רשות ערעור מטעמים של צדק ומשפט הוגן. יתרה מכך, הלכה היא כי טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמה אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו למשל: רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 24.3.1997)). בנסיבות המקרה, לא מצאתי סטייה שכזו מנורמת הענישה המקובלת בעבירה אותה ביצע המבקש.

 

           אוסיף, בבחינת למעלה מן הנדרש, כי אף לגופו של עניין דין הבקשה להידחות. למבקש עבר תעבורתי מכביד ביותר, הכולל כ-100 הרשעות קודמות בעבירות שונות. הוא הורשע בעבר בעבירה של נהיגה בזמן פסילה, אך למרות זאת ועל אף שידע שתלוי ועומד נגדו מאסר מותנה בר הפעלה, חזר ונהג בזמן פסילה, תוך שהוא מסכן את ציבור הנהגים ומביע זלזול בהחלטות בתי המשפט ובשלטון החוק. יתרה מכך, המבקש עבר את העבירות המתוארות בכתב האישום בעת שהפר את תנאי השחרור לחלופת מעצר שהוטלו עליו בתיק פלילי אחר. אכן, יש להתחשב גם בנסיבותיו האישיות של הנאשם בגזירת העונש, אך במקרה זה, לנוכח העובדה שמדובר בעבריין תנועה סדרתי, אף לטעמי אין לתת לנסיבותיו האישיות והמשפחתיות משקל מכריע ויש להעדיף במקרה זה את שיקולי הגמול וההרתעה. לאור האמור לעיל, לא מצאתי מקום להתערב בעונש שהוטל על המבקש, שהינו עונש סביר בנסיבות העניין המאזן נכונה בין כלל השיקולים השונים.

 

           אשר על כן, דין הבקשה להידחות.

 

           לאור האמור לעיל, הבקשה לעיכוב ביצוע – מתייתרת. 

 

 

           ניתנה היום, ו' באדר התשע"ב (29.2.2012).

 

 

 

 

 

 

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   12014820_H01.doc   שצ

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il