|
בבית המשפט העליון |
|
רע"א 1297/13 |
|
לפני: |
כבוד השופטת ד' ברק-ארז |
|
המבקש: |
יהודה כהן |
|
|
נ ג ד |
|
המשיב: |
בנק לאומי סניף המלך ג'ורג' ירושלים |
|
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי ירושלים מיום 19.01.2013 ברע"א 46759-12-12 שניתנה בידי כבוד השופט ר' וינוגרד |
בשם המבקש: בעצמו
|
החלטה |
1. לפני בקשת רשות ערעור על החלטה של בית המשפט המחוזי בירושלים ברע"א 46759-12-12 מיום 19.01.2013 (השופט ר' וינוגרד). ההחלטה נשוא הערעור עסקה בבקשתו של המבקש לביטול פסק דין של בית משפט השלום בירושלים מיום 6.4.1992 (ת"א 18277/90, השופטת ר' שלו-גרטל).
2. בתאריך 26.12.1990 הוגשה כנגד המבקש תביעה בסדר דין מקוצר על-ידי בנק לאומי לישראל (להלן: המשיב) בגין יתרת חוב וריבית. ביום 6.4.1992 ניתן פסק הדין של בית משפט השלום, בהיעדר הגנה, לאחר שצוין כי הנתבע לא הגיש בקשת רשות להתגונן. בפסק דין זה חויב המבקש לשלם למשיבים סכום של 8,206 שקל והוצאות.
3. בתאריך 22.12.2011, כלומר לאחר שחלפו כעשרים שנה מאז ניתן פסק הדין המקורי בעניינו, הגיש המבקש, המייצג את עצמו, בקשה לביטולו של פסק הדין, וטען כי לא ידע כלל על התביעה שהוגשה נגדו או על פסק הדין שניתן בהיעדרו. המשיב מצידו הצביע על כך שעוד בשנה שבה ניתן פסק הדין נפתח תיק הוצאה לפועל בעניין (03-12519-92-0) וכי בהמשך לכך הומצאה לחייב אזהרה וננקטו פעולות לגביית החוב לרבות עיקולים אצל צדדים שלישיים (בתאריך 16.6.1997). יצוין כי רישומי ההוצאה לפועל אכן מעידים על עיכוב הליכים בשנת 1997, וכן על פעולות נוספות שנעשו בו מאז שנת 1999.
4. הבקשה שהוגשה לבית משפט השלום נדחתה בהחלטה מיום 5.2.2012 (השופט ג' ארנברג). החלטה זו לא נדרשה להיסטוריה של הליכי ההוצאה לפועל, והתבססה, בעיקרו של דבר על כך שדין הבקשה להידחות מאחר שכתב התביעה וההזמנה לדין הומצאו למבקש כנדרש בדין. מעבר לכך, נקבע בהחלטה זו כי בשל הליכי ההוצאה לפועל שננקטו נגד המבקש בחודש יוני 2011 חזקה היא שלפחות במועד זה ידע על קיומו של פסק הדין, ומכאן שהיה עליו להגיש את הבקשה בתוך 30 יום מן המועד האמור, ומשלא הביא נימוק מיוחד לאיחור לעשות כן יש לדחות את בקשתו.
5. בשלב זה, ביום 27.2.2012, המבקש הגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בירושלים. הבקשה נדחתה ביום 17.4.2012 (השופטת ת' בזק-רפפורט) לאחר שנקבע כי הבקשה לבית משפט השלום אכן הוגשה באיחור, ללא טעמים מיוחדים לכך, ובנוסף לכך בוררו טענות המבקש לגופן בדבר ההמצאה ומועד ידיעתו בפועל על ההליכים שהתקיימו נגדו גם כן. בתאריך 24.12.2012 הגיש המבקש לבית המשפט המחוזי בקשה נוספת שנשאה את הכותרת: "בקשה דחופה לנהל משפט שלא התנהל ולא נערך". בקשה זו נדחתה בתאריך 19.1.2013, על בסיס הקביעה שהייתה זו בקשת רשות ערעור "שנייה" לאותה ערכאה, וכי ממילא המועד לערור (על החלטת בית המשפט השלום מיום 5.2.2012) חלף זה מכבר.
6. בקשת רשות הערעור שלפני מופנית כנגד החלטתו האחרונה של בית המשפט המחוזי מיום 19.1.2013, ובה מעלה המבקש מספר טענות. ראשית, נטען בה כי הבקשה שהוגשה לבית המשפט המחוזי נדחתה ללא דיון. בהקשר זה, הוסבר כי הבקשה האמורה לא הייתה בקשה זהה לזו שניתנה בה ההחלטה הראשונה של בית המשפט המחוזי (מיום 17.4.2012). לשיטת המבקש, זו הייתה בקשה "לנהל משפט שלא נערך ולא התרחש", להבדיל מ"בקשה לביטול פסק דין". שנית, חוזר וטוען המבקש כנגד החלטת בית המשפט השלום (מיום 5.2.2012). לדבריו, טעה בית המשפט השלום בקובעו שבוצעה לו מסירה אישית (אם כי אף המבקש מאשר כי נחשף לפסק הדין שניתן נגדו במסגרת הדיון שנערך ב-28.6.2011 בהוצאה לפועל). שלישית, המבקש מעלה טענות שעניינן החוב המקורי כלפי בנק לאומי, שהוליד את ההליכים כולם (תוך הצגת רישומים ישנים לגבי מצב חשבונו).
7. לאחר עיון בבקשה ובחינת החומר המצורף לה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות אף מבלי להידרש לתגובתם של המשיבים. הלכה מבוססת היא כי במקרים שבהם אין מתעוררת שאלה בעלת חשיבות כללית או ציבורית החורגת מעניינם של בעלי הדין וכאשר לא נדרשת התערבותו של בית משפט לשם מניעת עיוות דין, לא תינתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי" (ראו: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (1982)).
8. המבקש אמנם סבור כי נגרם לו עיוות דין, אך אמת המידה לכך אינה תחושתו הסובייקטיבית של הנוגע בדבר. בפועל, ביסודה של הבקשה נמצאת למעשה מחלוקת עובדתית שנסבה על שאלת ידיעתו של המבקש אודות ההליכים שהתקיימו נגדו. ברגיל בית משפט זה אינו נוהג להתערב במחלוקות עובדתיות מסוג זה, ללא טעם מיוחד, קל וחומר שאינו נוטה לעשות כן ב"גלגול שלישי" (ראו: בע"מ 9101/12 פלוני נ' פלונית, בפסקה 10 (11.3.2013)). לא כל שכן, בשים לב לכך שפסק דינו של בית המשפט המחוזי מיום 17.4.2012 בחן את עניינו של המבקש באופן מקיף, לגופו של עניין ולמעלה מן הצורך. משכך, בצדק לא נדרש בית המשפט המחוזי, לבירור מחודש של הסוגיה בפסק דינו נשוא ערעור זה.
9. משלא הוכח שנפל פגם בהחלטתו של בית המשפט קמא, ומאחר שהמבקש לא הצביע על כל טעם אחר המצדיק את התערבותו של בית משפט זה, דין הבקשה להידחות.
10. כפי שציינתי, המבקש ייצג את עצמו, וניכר היה שאי-הכרת ההליכים המשפטיים ומגבלותיהם הקשתה עליו. עובדה זו הטרידה אותי. אולם, בסופו של דבר, לא ניתן לחלוק על העובדות הבאות, שיש בהן כדי לחזק את מסקנתי, אף מעבר לפן הפורמאלי של הדברים: פסק הדין המקורי נגד המבקש ניתן לפני יותר מעשרים שנה, בשנת 1992, ובסמוך לאחר מכן הוחל גם בנקיטת הליכי הוצאה לפועל נגדו. קשה לצפות כי שנים כה רבות לאחר מתן פסק הדין יידרש הצד שכנגד להידרש לטענות עובדתיות לגופו של עניין בכל הנוגע למחלוקת המקורית. על כך יש להוסיף שהמבקש לא פנה לביטול פסק הדין נגדו בהזדמנות הראשונה לאחר שננקטו נגדו הליכי הוצאה לפועל, ולכאורה עשה כן באיחור ניכר.
11. סוף דבר, הבקשה נדחית. בנסיבות העניין, ומשלא התבקשה תגובת המשיב, אין צו להוצאות.
ניתנה היום, י' בניסן התשע"ג (21.3.2013).
|
|
|
ש ו פ ט ת |
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 13012970_A03.doc ענ
מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il