עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 8950/09

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

1. שתיים הן, שאלות עיקריות, אותן מבקשים הצדדים לעורר בשני התיקים המונחים לפניי. האחת היא, משמעות הסרתו של סעיף מקובל בתעודות חיסיון, לפיו "החיסיון אינו חל על מידע מחקירת הנאשם וחקירת עדי התביעה, המגלם פוטנציאל לטענות פסול". השנייה היא, מהו טיב השאלות שעל בית המשפט להתיר לסנגוריה לשאול במסגרתו של משפט זוטא, בהתחשב בגדריה של תעודת החיסיון.

 

 

 

 

ההליך שהוגש במסגרת בש"פ 8950/10 כונה "בקשת הבהרה להחלטה בעתירה לגילוי ראיה", וההליך שהוגש במסגרת בש"פ 572/11 כונה "עתירה לגילוי ראיה". נוכח הדמיון בין השאלות העולות בשני התיקים שלפניי, הוריתי ביום 13.6.2011 על איחוד הדיון בעניינם. למען נוחות הקריאה, יכונה מגיש ההליך בבש"פ 8950/10 העותר 1, ומגיש ההליך בבש"פ 572/11 יכונה העותר 2. מדינת ישראל היא המשיבה בשני התיקים, וכך גם תכונה.

 

 

 

 

רקע והשתלשלות ההליכים עד כה

 

 

 

 

2. כנגד העותרים מתנהלים הליכים פליליים נפרדים בבית המשפט המחוזי בבאר שבע (תפ"ח 1010/09 בעניינו של העותר 1 ותפ"ח 1072/08 בעניינו של העותר 2), במסגרתם הם מואשמים – בכתבי אישום שונים ועל רקע עובדתי נטען שונה – בביצוע עבירות ביטחוניות. בכל אחד מההליכים, הוצאה תעודת חיסיון החתומה על ידי שר הביטחון, בהתאם לסעיף 44 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971. בתעודות, הביע שר הביטחון את דעתו כי מסירת סוגים מוגדרים של ראיות ופרטי מידע הנוגעים לעותרים – בהם מקורות המידע של שירות הביטחון הכללי, שיטות הפעולה של השירות ופרטי הזהות של עובדיו – עלולה לפגוע בביטחון המדינה. כן נכתב בהן, כי "החסיון אינו חל על מידע מחקירת הנאשם וחקירת עדי התביעה, המגלם פוטנציאל לטענות פסול" (סעיף 5 לתעודת החיסיון שהוצאה בעניינו של העותר 1 וסעיף 4 לתעודת החיסיון שהוצאה בעניינו של העותר 2). לאחר הוצאת התעודות, הגיש כל אחד מן העותרים עתירה לגילוי ראיה לבית משפט זה. שתי העתירות נדחו. בדחיית עתירתו של העותר 1 קבעתי כי:

 

 

 

 

"לא מצאתי בחומר החסוי בו עיינתי, חומר ראיות כזה אשר חשיפתו מתחייבת על מנת שלא לקפח את קו הגנתו של העותר ושיש בו כדי לסייע לו בכל אופן אחר בהגנתו. איני סבור כי צרכי הגנתו, כפי שהדבר נלמד מן הבקשה שלפניי, מחייבים את חשיפת דרכי הפעולה של שירות הביטחון הכללי". (בש"פ 8950/09, החלטה מיום 19.1.2010).

 

 

 

 

ובדחיית עתירתו של העותר 2 קבע השופט ריבלין כי:

 

 

 

 

"בחנתי היטב את החומר החסוי שהועבר לעיוני, ומצאתי כי לא ניתן לקבל את בקשת העותר להעביר לידיו רשימה המפרטת את טיב החומר החסוי. החומר החוסה תחת תעודת החיסיון, כפי שהוצג לי, כך שוכנעתי, אינו חיוני להגנתו של העותר ואין בו מידע העשוי לסייע לעותר בטענות הפסול אותן העלה במסגרת משפטו העיקרי. [...] יחד עם זאת, הובהר, כאמור, בתגובת המשיבה ובהצהרתה בדיון שנערך בפני, כי תעודת החיסיון שהוצאה אינה מונעת את בירור טענות הזוטא שמעלה העותר. לנוכח האמור, בהתחשב בכך שאליבא דעותר עצמו – עיקר טענותיו מופנות כלפי המדובבים, ובהתחשב בכך שההגנה תוכל לזמן כל אדם, בין בשם ובין בכינוי לצורך בירור טענותיה במסגרת משפט הזוטא – אין מקום להיעתר לגלות את הראיות החסויות". (בש"פ 4887/09, החלטה מיום 4.8.2009).

 

 

 

 

 

 

3. מה להם אם כן, לעותרים, ששבים הם פעם נוספת לבית משפט זה לעניין הראיות החסויות בעניינם? ובכן, פניית העותרים נעשית, לטענתם, על רקע קשיים בניהול הגנתם, כאשר בכך מכוונים הם להתנגדויות המשיבה לשאלות שהוצגו לעדים במשפטי הזוטא המתנהלים בעניינם ולהחלטות בית המשפט בהתנגדויות אלו. בנוסף, אצל שני העותרים הוצגו תעודות חיסיון חדשות המשמיטות את הסעיף שבתעודות הקודמות, המבהיר כי החיסיון איננו חל על מידע המגלם פוטנציאל לטענות פסול. בהקשר זה, מבקשים העותרים לטעון הן כנגד השינוי המאוחר של התעודות והן באשר לפרשנותה הראויה של השמטה זו. לטענותיהם המפורטות, נפנה כעת.

 

 

 

 

טענות העותרים

 

 

 

 

4. בפי העותרים טענות חמורות כלפי המשיבה, ולפיהן עמדת המשיבה בשני התיקים הינה למנוע בירור אמיתי של טענות הפסול. לטענתם, אין לקבל פרקטיקה לפיה כל שאלה החורגת מהטחת טענות פסול, ונוגעת בבירור טענות הפסול בדרך מקובלת של חקירה נגדית, תיחשב כשאלה אסורה. על פי הנטען, לחקירה הנגדית דינמיקה משלה והיא הדרך המוכרת והמותרת להתמודד עם ההכחשות הצפויות של טענות הפסול. לא ניתן לבטל נדבך מהותי ובלתי נפרד בבירור טענות הזוטא, כגון התייחסות ההגנה אל אמצעי החקירה של המדובבים, בין אם מדובר בשיטות איום והפחדה או מעשי תרמית. בירור האינטראקציה בין מי שהם מדובבים, לטענת העותרים, לבין נאשמים הינה חלק בלתי נפרד מבירור טענות הפסול. בהקשר זה, מפנים העותרים להחלטות אחרות של בית המשפט המחוזי בבאר שבע בה הותרו שאלות באשר לאינטראקציה שבין הנאשמים לבין האנשים ששהו איתם במעצר (תפ"ח 1085/07, החלטה מיום 7.9.2010, כאשר העותרים סומכים ידיהם על ההנחיות שנקבעו שם; תפ"ח 1168-08, החלטה מיום 13.9.2010), וכן לפסיקת בית משפט זה, שלטענתם רלוונטית לנושא הנידון.

 

 

 

 

לטענת העותרים, כלל השאלות שהופנו מטעמם לעדים במשפטי הזוטא, היו חלק ממארג ראייתי שיש בו פוטנציאל לחזק את טענותיהם באשר לאמצעים הפסולים שהופעלו כנגדם והובילו להודאותיהם. כן היה בהן, כדי לכרסם בעמדת המשיבה ביחס לרצונם הטוב והחופשי במסירת ההודאות. משכך, שאלות אלו היו אמורות להוות חריג לתעודות החיסיון, אך לא כך התנהל הדיון בבית המשפט ולראיה צורפו הפרוטוקולים המתאימים. לטענתם, אימוץ הפרשנות המוצעת על ידי המשיבה תוביל לפגיעה קשה בהגנתם וביכולתו של בית המשפט להגיע לחקר האמת.

 

 

 

 

לבסוף, לעניין תיקון תעודות החיסיון בעניינם, טוענים העותרים כי מטרתו לצמצם את משפט הזוטא עד כדי ביטולו, וכן כי אין לקבל את תיקונן של התעודות בשלב כה מתקדם בהליכים המתנהלים נגדם.

 

 

 

 

טענות המשיבה

 

 

 

 

5. לטענת המשיבה יש לדחות מכל וכל את טענות העותרים באשר לטעמים שהובילו לתיקון תעודות החיסיון. על פי הנטען, הצורך בתיקון התעודות עלה מהערתו של בית משפט זה בבש"פ 3854/10 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 2.6.2010), לפיה בנושא מסוים החוסה תחת תעודת החיסיון חסר תיעוד מספיק, עליו יש להקפיד. בעקבות הערה זו, וכיוון שמדובר בנושא בעל אופי כללי, החליטה המשיבה לערוך תיקון רוחבי בתיקים בהם עלה עניין דומה, ובהם תיקי העותרים. בשלב זה נוסחו התעודות מחדש, ובין היתר הוחלט למחוק את הסעיף הדן בחומרים המגלמים פוטנציאל לטענות פסול, כיוון שגרם לאי הבנות בנוגע להיקף החיסיון. עם זאת, לטענתה מדובר בסעיף דקלרטיבי בלבד, ואין בהשמטתו כדי לשנות בצורה כלשהי את זכויות הנאשמים.

 

 

 

 

באשר להיקף החיסיון וסוג השאלות המותרות, טוענת המשיבה כי האבחנה עליה עמד בית משפט זה בעבר, בין מידע הקשור לטענות פסול קונקרטיות לבין מידע בדבר שיטות חקירה כלליות, צריך להוות את הקו המנחה לעניין זה. כך, למשל, בעוד ששאלה באשר לתקיפתם של העותרים על ידי שותפיהם לתא המעצר הינה מותרת ואיננה חוסה תחת החיסיון, הרי ששאלות בדבר עצם השימוש במדובבים ותיעוד הנעשה בתא המעצר חוסים תחת החיסיון, ונכון לפסול שאלה לגביהם. לטענתה, משמעות קבלת הפרשנות המוצעת על ידי העותרים לתעודת החיסיון, היא כי די בעצם העלאתן של טענות פסול כדי להסיר את החיסיון מכל פעולת חקירה שלגביה נטענה הטענה. זוהי, כך נטען, תוצאה שאינה מתקבלת על הדעה שכן היא מאפשרת לנאשמים לקבוע בהבל פיהם את גבולות החיסיון, בניגוד לאינטרס הציבורי ומבלי שיהיה בדבר כדי להועיל להגנתם. באופן קונקרטי, ניתן לטענתה ללמוד מן הפרוטוקולים שהגישו העותרים, כי ההגנה מתמקדת דווקא בשיטות החקירה עצמן החוסות תחת החיסיון תחת התמקדות בטענת הפסול שהועלו.

 

 

 

 

בנוסף, מלינה המשיבה על עצם שיקול הדעת המוקנה לבית המשפט המחוזי להורות לעדים במשפטי הזוטא לענות לשאלות המופנות אליהם, אשר חוסות לדעת המשיבה תחת תעודת החיסיון. בכך, טוענת המשיבה, מורה למעשה בית המשפט המחוזי על גילוי ראיה, סמכות הקיימת לבית המשפט העליון לבדו. דוגמא לכך, היא הוראתו של בית המשפט בסוף הדיון במשפט הזוטא של העותר 2, מיום 23.6.2011.

 

 

 

 

דיון והכרעה

 

 

 

 

6. לאחר שעיינתי עיין היטב, בבקשת ההבהרה ובעתירה לגילוי ראיה על צרופותיהן, בפרוטוקולים מן הדיונים במשפטי הזוטא, בטענות הצדדים בכתב, וביתר ההחלטות שניתנו בנוגע לתיקים המונחים בפניי, ולאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים בעל פה, נחה דעתי כי דין בקשת ההבהרה והעתירה לגילוי ראיה – להידחות. וזאת מן הטעמים שאפרט להלן.

 

 

 

 

7. ראשית ייאמר, כי נוכח הצהרת המשיבה, לפיה השמטת הסעיפים המתייחסים לחומר המגלם פוטנציאל לטענות פסול "אינה משנה בצורה כלשהי את זכויות הנאשמים" וכי מדובר ב"סעיף הצהרתי בלבד, אשר אומר את הברור מאליו: לו הייתה בחומר החקירה ראיה, שיש בה כדי לתמוך בטענת פסול, אזי אין להטיל עליה חיסיון, שכן ראיה כזו חיונית להגנתו של נאשם", הרי שההכרעה בעניין זה מתייתרת. אכן, אם על פי הצהרת המשיבה, אין כל שינוי בזכויות העותרים – היינו, היקפה של תעודת החיסיון והשלכותיה אינן משתנות – הרי שהטעמים לשינוי אינם רלוונטיים להליך זה.

 

 

 

 

עם זאת, מוצא אני לנכון להעיר כי לא היה בטעמים שהציגה המשיבה כדי להניח את דעתי. כחברי השופט גרוניס, סבור גם אני "שבין אם התעודה כוללת הוראה בעניין זה ובין אם אין היא כוללת הוראה כאמור, הרי כאשר בחומרי החקירה נמצא בסיס לטענות פסול יש לגלות את הדברים, כמובן בכפוף ובהתאם לדין הנוהג בסוגיה" (בש"פ 5315/10 חלס נ' מדינת ישראל, פס' 6 להחלטה (לא פורסם, 14.10.2010)). כיוון שכך, וכיוון שגם על פי הצהרת המשיבה אין בהשמטת הסעיפים כדי לשנות מהיקף החיסיון שהוטל, אינני רואה כל טעם בהשמטתם. זו, איננה תורמת כהוא זה לבהירותה של תעודת החיסיון (כפי המודגם היטב בתיקים שלפניי), ואיננה נותנת כל מענה לקשיים בהם נתקלו הצדדים ובית המשפט המחוזי בחקירת העדים ובבירור טענות הזוטא.

 

 

 

 

ואולם, כפי האמור, במסגרת הליך זה השלכותיה של ההחלטה להסיר את הסעיפים הן אלו העומדות לבחינה, ולא ההחלטה גופה. משכך, ובהעדר כל שינוי בפועל בהיקפן של תעודות החיסיון, אין מקום לשנות מן ההחלטות הקודמות בעניין אשר דחו את עתירת העותרים לגילוי ראיה, לאחר בחינתו של החומר החסוי.

 

 

 

 

8. נותרנו עם טענות הצדדים באשר למהלך הדיון במשפטי הזוטא, ובקשת העותר 1 כי אבהיר את החלטתי מיום 19.1.2010 במסגרתה נדחתה עתירתו לגילוי ראיה.

 

 

 

 

טענות הצדדים בהקשר זה הינן, למעשה, ערעור על החלטות בית המשפט בהתנגדויות המשיבה, במסגרת משפטי הזוטא המתנהלים אצלו. לטעמי, אין מקום לטענות אלו במסגרת הליך זה. מצב דברים בו כל התנגדות של המשיבה מביאה להפסקת הדיון במשפט הזוטא ולפנייה לבית המשפט העליון לבירור והכרעה, איננו תקין וודאי שאיננו משרת את האינטרסים של הנאשם או את האינטרסים הציבוריים. לבית המשפט המחוזי נתונה הסמכות ושיקול הדעת להכריע בהתנגדויות המשיבה. בין היתר, מונחה שיקול דעתו, כפי שצוין לא אחת בהחלטותיו של בית משפט זה בעבר, על ידי ההבחנה שבין מענה קונקרטי לטענות הפסול שמציג העותר (החייב בגילוי), לבין מידע הנוגע לשיטות החקירה שהופעלו וזהות המעורבים בחקירות (החוסה תחת החיסיון) (ראו: בש"פ 3419/07 סלימאן נ' מדינת ישראל, פס' 5 להחלטה (לא פורסם, 27.6.2007); בש"פ 6225/07 דהיינה נ' מדינת ישראל, פס' 4 להחלטה (לא פורסם, 25.11.2007); בש"פ 8776/07 אלחסין נ' מדינת ישראל, פס' 5 להחלטה (לא פורסם, 5.12.2007); בש"פ 3074/11 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 13.6.2011)).

 

 

 

 

נכון אמנם כי בית המשפט המחוזי איננו חשוף לחומר החסוי. אך בכך אין כדי לגרוע מיכולתו להכריע בהתנגדויות. מאחר והנאשם יודע מה היו אותם אלמנטים שהשפיעו על רצונו הטוב והחופשי במסירת ההודאה, ולמעשה מה הוביל אותו למסירת ההודאה, הרי שיש ביכולתו להעלות טענות זוטא מפורטות, וכך אמנם עליו לעשות. בהתאם לטענות שמעלה הנאשם ובכפוף להבחנה בין מענה קונקרטי לטענת זוטא לבין שיטת חקירה, יוכל בית המשפט להכריע בהתנגדויות. הכרעות אלו, אינן בבחינת הוראה לגילוי ראיה, אלא יישום הדין והאמור בתעודת החיסיון.

 

 

 

 

אכן, התנהלות הצדדים בצילה של תעודת החיסיון איננה פשוטה. העותרים מן הצד האחד נאלצים להתמודד עם ניהולה הלא רגיל של החקירה הנגדית. המשיבה מנגד, עומדת בפני הסיכון כי לא תעמוד בנטל המוטל עליה להפריך את טענות הזוטא אותן מעלים העותרים. ואולם, קשיים אלו נגזרים כולם מנקודת האיזון הקבועה בחוק בין אינטרס הנאשם לגילוי והאינטרס הציבורי שבחיסיון. בהידרשו להכרעה במשפטי הזוטא, יבחן בית המשפט המחוזי, בין היתר: את תשובות העדים (או את העדרן של תשובות אלו); את עדות הנאשם (או העדרה); את נקודת הזמן בו הועלו טענות הזוטא; וכן ממצאים נוספים שיוצגו (כגון מסמכים רפואיים). על בסיס כל אלו, יקבע בית המשפט – אשר איננו חשוף לחומר החסוי בדומה לעותרים – האם עמדה המשיבה בחובתה להוכיח, כי הודאותיהם של העותרים ניתנו מרצונם הטוב והחופשי. ככל שיעלה הצורך בכך, יהיו נתונות כלל החלטותיו לביקורת, במסגרת הליך של ערעור על פסקי דינו בתיקים העיקריים.

 

 

 

 

אשר על כן, ובכפוף לאמור לעיל, בקשת ההבהרה והעתירה לגילוי ראיה נדחות.

 

 

 

 

ניתנה היום, י' באב התשע"א (10.8.2011).

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

_________________________

 

 

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 09089500_H23.doc שצ

 

 

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il