עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 8921/11

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

תאריך הישיבה: ו' בכסלו התשע"ב (2.12.11)

 

 

 

 

בשם המערער: עו"ד ארז בר צבי

 

 

עו"ד שאדי מנשהאוף

 

 

 

 

בשם המשיבה: עו"ד יאיר חמודות

 

 

 

 

 

 

 

 

א. בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט ר' כרמל) מיום 1.12.11 בעמ"י 57268-11-11, בה נדחה הערר שהגיש המבקש על החלטת בית משפט השלום (השופטת ע' כהן) מיום 29.11.11 במ"י 56734-11-11, לפיה הוארך מעצרו עד ליום 2.12.11. הבקשה עניינה טענת אלימות שוטרים נגד המבקש בעת מעצרו.

 

 

 

 

 

 

 

 

רקע והליכים

 

 

 

 

ב. ביום 29.11.11 נעצר המבקש בחשד שמכר סם מסוכן לסוכן משטרתי. כעבור מספר שעות הגיע בא כוחו של המבקש לייעץ לו בטרם חקירתו במשטרה. לדברי בא כוח המבקש, בהגיעו לתחנת המשטרה, נוכח לדעת כי שולחו פצוע וחבול. כאשר שאלו לפשר הפצעים, ענה לו המבקש כי הם נגרמו כתוצאה מאלימות שהופעלה כלפיו מצד השוטרים. בא כוח המבקש תיעד את הפצעים במצלמה וצירף אותם לבקשה שבפניי. עוד יצוין, כי במהלך החקירה הודה המבקש במיוחס לו ושיתף פעולה עם חוקריו.

 

 

 

 

ג. ביום 30.11.11 הובא המבקש להארכת מעצר בבית משפט השלום בירושלים. במהלך הדיון שאל בא כוח המבקש את בא כוח המשיבה האם המבקש התנגד למעצר; האם השוטרים שעצרו אותו הפעילו כלפיו אלימות; וכן מדוע לא נלקח המבקש לטיפול רפואי לאחר שנתגלו פציעותיו. בא כוח המשיבה ענה כי המבקש התנגד למעצר וניסה להעלים סמים; כי השוטרים הפעילו כוח במהלך המעצר; וכי פציעתו של המבקש לא חייבה טיפול רפואי מיידי, וכי כאשר פציעתו החמירה הוזמן לו אמבולנס. בית משפט השלום הגיע למסקנה כי מתקיימת עילה לכאורה למעצרו של המבקש, ולפיכך החליט להאריך את מעצרו עד ליום 2.12.11.

 

 

 

 

ד. על החלטת בית משפט השלום הוגש ביום 1.12.11 ערר לבית המשפט המחוזי. מנגד, עררה המשיבה על החלטת בית משפט השלום שלא להאריך את מעצרו של המבקש ב-5 ימים, כדי לאפשר זמן מספיק להגשת כתב אישום. במהלך הדיון העלה בא כוח המבקש את הטענה בדבר האלימות שהופעלה לכאורה כלפיו מצד השוטרים. בא כוח המשיבה ענה, כי מדוחות הפעולה עולה שהמבקש התנגד למעצרו בפראות, וכי זו הסיבה לפציעתו. כמו כן נטען, המבקש היה לבוש בטרינינג בזמן פציעתו, שהיא ברגל, ולפיכך לא הבחינו בה. כן נטען כי משהסב בא כוח המבקש את תשומת לב המשטרה לפציעתו, הוזמן לו אמבולנס והוא קיבל טיפול רפואי. בית המשפט המחוזי דחה את הערר, מן הטעם שאין זה ההליך המתאים לבירור הטענה בדבר אלימות משטרתית. בית המשפט דחה גם את הערר שהגישה המשיבה ביחס למספר ימי המעצר, וקבע כי משהודה המבקש במיוחס לו, תקופת המעצר שקבע בית משפט השלום דיה לצורך הגשת כתב אישום.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

הבקשה והדיון

 

 

 

 

ה. בבקשה הנוכחית טען בא כוח המבקש, כי על האלימות הקשה שהפעילה לכאורה המשטרה כלפיו, וכן מחדלה לספק לו טיפול רפואי, להוביל לשחרורו לאלתר. בנוסף נטען כי משהודה המבקש במיוחס לו, ונוכח עברו הנקי, אין סיבה שלא לשחררו. בשל טענת האלימות וחשיבותה החלטתי, עם הגשת הבקשה, להביאה לדיון באולם.

 

 

 

 

ו. בדיון בפניי חזר בא כוחו המלומד של המבקש על הטענה, כי ככל שמדובר באלימות – ואין מחלוקת כי נפגע – ומשלא ניתן טיפול רפואי במועדו, וכאשר גירסת המשטרה באשר לכך שהמבקש נפגע ברגלו מבעיטה בדלת מקרר היא כבושה, ניתן לבחון חלופה; האינטרס הציבורי הכרוך במסוכנות המבקש מתאזן עם האינטרס ששוטרים לא יכו; מדובר באדם ללא עבר פלילי.

 

 

 

 

ז. בא כוח המדינה מסר, כי כתב האישום נגד המבקש הוגש הבוקר עם בקשה למעצר עד תום ההליכים, ומסר לי ולבא כוח המבקש העתקו וכן העתק חומרים מן הראיות. כן הוסיף, כי המדובר בשמונה אישומים של סחר בחשיש. אשר להתנגדות, נאמר כי השוטרים כתבו מזכרים בזמן אמת, עוד בטרם נחקר המבקש, באשר להתנגדותו למעצר ולכוח פיסי שהופעל; ומשהעלה בא כוחו את הצורך בטיפול, הועבר המבקש לבדיקה, ואובחנו נקבעו פגיעות ברובד הנמוך, ללא תפירה או גיבוס. החקירה נוהלה כסדרה, והמתינו בה עד לאחר הבדיקה; אשר לעבירות, טענת המבקש היא כי ניסה דרך מכירת הסמים להתקרב לשוטר שביקש ממנו מידע, אך אין לכך ביסוס לדברי המשטרה; גם לא ניתן הסבר למקור הסם. לשאלתי בדבר תשומת אלימות להליך מעצר, והאם הדבר תלוי מקרה, השיב מר חמודות כי הנושא אכן תלוי מקרה, ויתכנו מצבים של אלימות שלא כדין שתהוה בסיס לשחרור - וגם להיפך. נמסר, כי התיק מועבר למח"ש.

 

 

 

 

ח. בא כוח המבקש טען כי עיון ראשוני מצביע על סתירה באשר למקום האלימות בין העובדות (פגיעה ברגל) לבין המזכרים, ומכל מקום גם אם מדובר בעבירה חמורה אין היא ברובד הגבוה.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

הכרעה

 

 

 

 

ט. כאמור, התיק הובא לדיון בגלגול שלישי – וערר בגלגול שלישי טעון רשות – כדי להידרש לטענת האלימות. אמנם, טענה זו עתידה להתברר, וכך מקומה הראוי, במחלקה לחקירות שוטרים. עם זאת דומני, בלא שאטע מסמרות, כי במקרים מסוימים, של אלימות חמורה מזה ועילות מעצר בעוצמה לא גבוהה מדי מזה, תהא לאלימות משטרתית תשומה בהחלטות בנושאי מעצר, כדי לאזן בין האינטרסים הציבוריים מזה ומזה.

 

 

 

 

י. במקרה דנא, לאחר עיון בחומר שהוצג, לא ראיתי מקום לרשות ערעור, אף שסבורני כי נכון נעשה בהעברת הנושא לבדיקת מח"ש, מבלי שכמובן אטע שמץ מסמרות באשר לתוצאות הבדיקה.

 

 

 

 

י"א. על פי מזכרי השוטרים מיום המעצר 29.11.11 בשעות 16:50 ו- 17:30 (המעצר היה בשעה 15:55) התפרע המבקש בעת נסיון מעצרו עד שנאזק. במזכר מ-17:30 (השוטר טויטו) נאמר כי המבקש "המשיך ... להתנגד וניסה לבעוט בי. הצלחתי להתחמק מבעיטותיו פעמיים ולציין שבשתיהן פגע ברגלו במקרר הברזל אשר ממוקם בכניסה לחנות ...". על כן ברי לכאורה שנושא הבעיטה נרשם כבר "בזמן אמת", בטרם החקירה, ואינו "גירסה כבושה". עם זאת, באישום 8 בכתב האישום פסקה 2 מואשם המבקש בהתנגדות למעצרו, "תוך שהוא מניף ידיו ומשתולל", ועל כן הואשם בהפרעה לשוטר במילוי תפקידו (אך לא נזכרו הבעיטות במקרר, אם כי הוזכרו בדיון בבית המשפט המחוזי ביום 1.12.11).

 

 

 

 

י"ב. יתכן שהיה בנסיבות מקום, נוכח ההתנגדות והפעלת הכוח, כי המבקש יועבר לבדיקה רפואית עם מעצרו, ולא לאחר שעות משביקש זאת בא כוחו, אך איני יודע אם העלה בעצמו טענת פגיעה, ואיני יכול לשלול דברי המשטרה (מזכר החוקר מ-29.11.11) שהמבקש היה לבוש טרינינג, ועל כן לא נראתה הפגיעה, שאולי התנפחה מאוחר יותר.

 

 

 

 

י"ג. מכל מקום, נוכח כל האמור איני רואה מקום לרשות ערעור. עוצמת המקרה, עד שתיבדק כאמור במח"ש, אינה מצדיקה – תודה לאל – שחרור מניה וביה, וכמובן בקשת המעצר שהוגשה עם כתב האישום תיבחן בבית משפט השלום לגופה, ואיני מביע לגביה דעה. איני נעתר איפוא לבקשה. אני יוצא מהנחה כי ככל שהמבקש עודו זקוק לטיפול רפואי ברגלו, יינתן לו הטיפול כנדרש.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

ניתנה היום, ו' בכסלו התשע"ב (2.12.2011).

 

 

 

 

 

 

 

 

למידע בנושא כימותרפיה היכנסו לעמוד- כימותרפיה

 

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 11089210_T02.doc

 

 

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il