איקס שביר- X שביר : 865/12

עו"ד? הצטרף לאינדקס חינם
הדפסה

תסמונת איקס שביר היא דבר לא קל בכלל. בדרך כלל יש לזהותו במהלך ההריון, כאשר לא אובחן X שביר, אשר ניתן וצריך היה לזהותו, ניתן להגיש תביעה בנושא. במסגרת תביעה כזאת מקבלים הורין של הילד אשר לו איקס שביר, פיצויים משמעותיים בגין העובדה שילד עם X שביר, חייון אינם חיים כמו של כל אדם מן היישוב.

 

בבית המשפט העליון


 

 

בע"מ 865/12

 

 

 

לפני:


 

כבוד השופט י' דנציגר

 

המבקשים:

פלונים

 

 

נ ג ד

 

 

המשיבים:

1. פלונית

 

 

2. פלוני

 

 

 

 

3. היועץ המשפטי לממשלה

 

 

 

 

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 24.1.2012 בע"א 2/11 שניתן על ידי כבוד השופט ז' הווארי

 

 

בשם המבקשים: עו"ד ג' סולומונוב-פוגל

 

 

 

 

החלטה

 

 

 

לפני בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בנצרת (השופט הבכיר ז' הווארי) מיום 23.1.2012 בע"א 2/11, במסגרתה דחה בית המשפט המחוזי את בקשת המבקשים, ההורים המיועדים לאמץ את הקטין, להצטרף כצד לערעור שהגישו המשיבים, הוריו הביולוגיים של הקטין, על החלטת בית המשפט לענייני משפחה שדחה את בקשת המשיבים לחזור בהם מהסכמתם לאימוץ.

 

 

 

 

1. המשיבים הם הוריו הביולוגיים של הקטין. המבקשים הינם ההורים המיועדים לאמץ את הקטין. בבית המשפט המחוזי מתנהל כעת הליך ערעור שהגישו המשיבים על החלטת בית המשפט לענייני משפחה שדחה את בקשת המשיבים לחזור בהם מהסכמתם לאימוץ (יוער כי החלטת בית המשפט לענייני משפחה לא צורפה לבקשה דנן).

2. על פי האמור בבקשה, הקטין הוצא מחזקת המשיבים בגיל תשעה חודשים על פי צו בית משפט. לאחר מספר "גילגולים" הועבר הקטין לידי המבקשים בחודש מאי 2010. בחודשים יוני-ספטמבר 2010 התקיימו אחת לשבועיים מפגשים בין הקטין לבין המשיבים. ביום 25.10.2010 חתמו המשיבים על הסכמתם להליך אימוץ. זמן מה לאחר מכן, חזרו בהם המשיבים מהסכמתם.

 

 

3. בית המשפט לענייני משפחה דחה את בקשת המשיבים לחזור בהם מהסכמתם לאימוץ. המשיבים הגישו ערעור לבית המשפט המחוזי. המבקשים הגישו לבית המשפט המחוזי בקשה להצטרף כצד לערעור. לטענתם, הם צד רלוונטי להליך, כיוון שהקטין מתגורר איתם ועם שתי בנותיהם מחודש מאי 2010 והשתרש במשפחתו המאמצת. בבקשתם פירטו המבקשים את קשייו ההתפתחותיים והבריאותיים של הקטין ואת צרכיו המיוחדים, שלטענתם לא יקבלו מענה אם יוחזר למשיבים.

 

 

4. המבקשים טענו כי במקרים דומים בעבר ניתנה להורים המיועדים לאמץ אפשרות להשמיע טענותיהם בנוגע להליך האימוץ [המבקשים מפנים לפסקי הדין בבע"מ 377/05 פלונית ופלוני ההורים המיועדים לאימוץ הקטין נ' ההורים הביולוגיים, פ"ד ס(1), 124 (2006), ובבע"מ 7204/10 פלונית נ' היועץ המשפטי לממשלה (טרם פורסם, 22.2.2011)]. המבקשים טענו כי חוק אימוץ ילדים, תשמ"א-1981 (להלן: חוק אימוץ ילדים) לא קובע שאין להורים המיועדים לאמץ מעמד בתיקים מסוג זה, ובחלק מסעיפיו מקנה להורים המיועדים לאמץ מעמד מסוים (אם כי מעמד חלקי בלבד, אף לטענתם).

 

 

5. היועץ המשפטי לממשלה התנגד לבקשת המבקשים להצטרף להליך. היועץ המשפטי ציין כי ההליך מתנהל בהתאם לסעיף 10 לחוק אימוץ ילדים, והצדדים להליך הם שניים בלבד – מצד אחד ההורים הביולוגיים (המשיבים), מגישי הבקשה שחתמו על הסכמה לאימוץ הקטין, ומצד שני היועץ המשפטי לממשלה. היועץ המשפטי ציין כי בהתאם להלכה המושרשת של בית המשפט העליון, אין להורים המיועדים לאמץ כל מעמד בתיק האימוץ (השלב הראשון של הליך האימוץ). זאת, להבדיל ממעמדם של ההורים המיועדים לאמץ בתיק בו מתבקש בית המשפט ליתן צו אימוץ (השלב השני של הליך האימוץ), בו אין להורים הביולוגיים מעמד. היועץ המשפטי הוסיף וציין כי ההלכה היא שהאינטרס של ההורים המיועדים לאמץ מיוצג על ידי היועץ המשפטי עצמו, שתפקידו להציג בפני בית המשפט את מכלול האינטרסים של כל הצדדים הנוגעים לדבר, לרבות ההורים המיועדים לאמץ, ולפיכך אין להם מעמד עצמאי בשלב זה [היועץ המשפטי מפנה לפסקי הדין בבע"מ 6930/04 פלונית ופלוני המיועדים לאימוץ הקטין נ' האב הביולוגי, פ"ד נט(1) 596, ובבע"מ 778/09 היועץ המשפטי לממשלה נ' פלוני (טרם פורסם, 29.11.2009)]. לאור האמור לעיל, טען היועץ המשפטי כי עמדתם וקולם של המבקשים יובאו על ידו בפני בית המשפט ולכן הוא מתנגד לצירופם כצד עצמאי להליך. יחד עם זאת, ציין היועץ המשפטי כי אין לו התנגדות שבית המשפט ישמע את המבקשים במסגרת דיון נפרד וחסוי בו יהיה נוכח גם בא כוח היועץ המשפטי, אך לא כצד בהליך המרכזי.

 

 

6. בית המשפט המחוזי דחה בהחלטה מיום 23.1.2012 את בקשת המבקשים. בית המשפט קבע שהחוק והפסיקה קובעים שאין למבקשים מעמד בשלב הראשון בהליך האימוץ, בו נבחנת השאלה האם להכריז על הקטין כבר אימוץ. בית המשפט ציין שמתן מעמד למבקשים בהליך זה חותר תחת ההפרדה הקבועה בין שני שלבי האימוץ והתכלית המונחת ביסודה של אותה הפרדה. בית המשפט הוסיף כי צירוף המבקשים יביא לחשיפה הדדית של הצדדים ולפגיעה בפרטיותם שהינה בעלת חשיבות עליונה בהליכים מסוג זה, וכי בחשיפה הדדית זו טמון פוטנציאל להתנגשות קשה ולא רצויה שעלולה לפגוע בקטין ולגרום לו לנזק בלתי הפיך. בית המשפט ציין שחוק אימוץ ילדים מבטא תפיסה לפיה הליך האימוץ נשלט על ידי גורמים ציבוריים ומקצועיים, ועניינו של הקטין מיוצג על ידי היועץ המשפטי לממשלה, שבידיו קיימת תמונה מלאה של כל הנסיבות בהליך והוא יכול להציג בפני בית המשפט את כל האינטרסים של כל הצדדים הנוגעים להליך. בית המשפט ציין כי לא מצא שבידי המבקשים מידע רלוונטי להליך הנוכחי שאינו מצוי בידי היועץ המשפטי לממשלה, וגם מטעם זה דין בקשתם להידחות.

 

 

7. בבקשה שבפני חוזרים המבקשים על מכלול הטענות שטענו בפני בית המשפט המחוזי. המבקשים מוסיפים ומבקשים כי יתאפשר להם להשמיע קולם וטענותיהם בפני בית המשפט בדיון נפרד וחסוי, בו ישתתפו המבקשים ובא כוח היועץ המשפטי לממשלה, מבלי שתינתן למשיבים כל הודעה או מידע על קיומו של דיון זה.

 

 

8. לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור (שהינה העתק של הבקשה שהוגשה לבית המשפט המחוזי), בתגובת היועץ המשפטי לממשלה שהוגשה לבית המשפט המחוזי ובהחלטת בית המשפט המחוזי, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות, אף בלא צורך בקבלת תגובה.

 

 

9. ההלכה בדבר מעמדם (וליתר דיוק, היעדר מעמדם) של ההורים המיועדים לאמץ במסגרת השלב הראשון להליך האימוץ, ובאופן ספציפי במסגרת דיון בבקשת ההורים הביולוגיים לבטל הסכמתם לאימוץ, הינה ברורה. ככלל, נקבע שאין להורים המיועדים לאמץ מעמד פורמאלי בשלב זה וכי האינטרס שלהם (אשר אין חולק כי הוא אחד השיקולים שעל בית המשפט לשקול בשלב זה) מיוצג על ידי היועץ המשפטי לממשלה. אינני סבור שבמסגרת ההחלטה הנוכחית יש צורך לחזור ולפרט את כל הטעמים שבבסיס כלל זה, טעמים אשר פורטו בהרחבה בפסיקה (ראו פסקאות 35-41 לפסק דינו של הנשיא א' ברק בבע"מ 6930/04 ופסקאות 67-68 לפסק דינה של השופטת ע' ארבל בבע"מ 778/09). די לציין שמדובר בטעמים הנוגעים ב"ליבת" הליך האימוץ ונועדו לשמור על ההפרדה בין שלבי האימוץ השונים, למנוע יריבות ישירה בין ההורים הביולוגיים לבין ההורים המיועדים לאמץ (אשר עשויה להפוך ל"התדיינות משפטית נוסח 'משפט שלמה'" במילותיו של הנשיא ברק בפסקה 37 בבע"מ 6930/04) ולשמור על פרטיותם של כל המעורבים, כאשר מעל לכל ולפני הכל מצוי עיקרון טובת המאומץ.

 

 

מובן שגם לכלל זה, כמו לכל כלל, עשויים להתפתח חריגים. מקרה חריג שכזה הוא המקרה שנדון בע"א 6930/04, שם קבע בית המשפט כי נפלו פגמים בהתנהלות ההליכים המשפטיים בעניינו של הקטין, כאשר מערך השיקולים שהיה צריך לעמוד בפני בית המשפט לענייני משפחה (לרבות שיקולים הנוגעים להורים המיועדים לאמץ) לא עמד בפניו, עקב מחדל של באת כוח היועץ המשפטי לממשלה באותו עניין. נקבע שם שמחובתו של בא כוח היועץ המשפטי היה לפרוס בפני בית המשפט תשתית מקיפה של העובדות והשיקולים הרלוונטיים, לרבות כל ההיבטים הקשורים בהורים הביולוגיים, בקטין ובהורים המיועדים לאמץ, וכי הדבר לא נעשה. לפיכך, נקבע שם שאין מנוס מליתן מעמד להורים המיועדים לאמץ, כיוון שללא ערעור מטעמם לא ניתן יהיה לרפא את הפגמים (ראו פסקה 46 לבע"מ 6930/04 ופסקה 22 בבע"מ 377/05).

 

 

 

 

במילים אחרות, מקרה חריג בו יישקל מתן מעמד עצמאי להורים המיועדים לאמץ יכול שיהיה מקרה בו ייווכח בית המשפט כי לא הובא בפניו מכלול המידע הנדרש לשם קבלת החלטה בשלב הראשון בהליך האימוץ. כאמור, נקודת המוצא היא שעניינו של הקטין מיוצג באופן מקיף וראוי על ידי היועץ המשפטי לממשלה, אשר אמון על הצגת כל המידע הרלוונטי, לרבות האינטרס של ההורים המיועדים לאמץ, בפני בית המשפט. לא בנקל יסטה בית המשפט מנקודת מוצא זו, ונטל ההוכחה להוכיח שהיועץ המשפטי לממשלה לא הציג (או יציג) את כל המידע הרלוונטי מוטל על הצד המבקש להצטרף להליך.

 

 

 

 

עם כל ההבנה למצבם של המבקשים, אשר חוששים מתוצאות ההליך ואשר מבקשים ליטול בו חלק אקטיבי ומהותי, לא התרשמתי שנפלה טעות בהחלטת בית המשפט המחוזי ושישנה בנסיבות העניין הצדקה לאפשר להם מעמד עצמאי במקרה הנוכחי. טענותיהם של המבקשים מתמקדות כולן בתיאור השתלבותו החיובית של הקטין במשפחת המבקשים; באי התאמתם של המשיבים לשמש כהורים לקטין; בקשייו השונים של הקטין; בנזקים שייגרמו לקטין אם ינותק ממשפחת המבקשים ויוחזר לידי המשיבים. טענות אלה מצויות כולן ב"ליבת" הסמכות המקצועית של היועץ המשפטי לממשלה בהליכי אימוץ. המבקשים לא טענו שיש בידיהם מידע כלשהו שאין בידי היועץ המשפטי לממשלה. המבקשים לא טענו שהמקרה הנוכחי הוא מקרה חריג בו נפל פגם בהתנהלותו או בשיקול דעתו המקצועי של היועץ המשפטי לממשלה או של מי מטעמו. למעשה, המבקשים לא הביאו טעם כלשהו להראות מהי "חריגותו" של המקרה הנוכחי המצדיקה מתן מעמד עצמאי למבקשים. נהפוך הוא. נראה שהמקרה הנוכחי הוא המקרה "הקלאסי", בו יישמרו האינטרסים של המבקשים על ידי היועץ המשפטי לממשלה, והוא רחוק מאד מהמקרה החריג שנדון בבע"מ 6930/04.

 

 

 

 

10. נוכח כל האמור לעיל, נדחית בקשת רשות הערעור. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

 

 

ניתנה היום, י"ד בשבט תשע"ב (7.2.2012).

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

ש ו פ ט

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

_________________________

 

 

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 12008650_W01.doc חכ

 

 

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il