עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 6167/11

עורך דין רשלנות רפואית תל אביב עוסק בתחום זה באופן בלעדי- למידע נוסף בדקו עורכי דין רשלנות רפואית תל אביב

 

 

 

 

 

 

 

 

 

בשם המבקשים: דוד ספקטור

 

 

בשם המשיבה: עו"ד יורם הירשברג

 

 

 

 

 

כנגד המבקשים הוגש, ביום 8.3.2005, לבית-משפט השלום ברמלה כתב אישום וביום 22.1.2007 הוגש כנגדם כתב אישום נוסף. הדיון בשני התיקים אוחד (ת"פ 1600/05; ת"פ 1130/07). כתבי האישום ייחסו למבקשים עבירות של אי הגשת דו"חות על הכנסות החברה במועד ותשלום המס הנובע מהם לשנות המס 2001-2006, עבירות על סעיף 117(א)(6) לחוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1976 (להלן: חוק המע"מ). בתקופה הרלוואנטית לכתב האישום, היה המבקש מס' 2, דוד ספקטור (להלן: המבקש), מנהלה של המבקשת מס' 1, חברת ספקיוריטי המוקד המרכזי בע"מ (להלן: המבקשת). המבקשת עסקה בשנים 2001-2006 בפעולות שמירה ואבטחה.

 

 

 

 

בית-משפט שלום (כב' השופטת ז' בוסתן) הרשיע את המבקשים בעבירות שיוחסו להם בכתב האישום וגזר עליהם: על המבקש הוטל עונש מאסר של 15 חודשים מתוכם ירצה בדרך של עבודות שירות שישה חודשים והיתרה תהיה על תנאי, שלא יעבור תוך 36 חודש מיום מתן גזר-הדין עבירה על חוק מע"מ ובנוסף קנס בסך 25,000 ש"ח או 150 ימי מאסר תמורתו. על המבקשת הוטל קנס בסך 50,000 ש"ח.

 

 

 

 

על הכרעת הדין ועל חומרת העונש ערערו המבקשים לבית-המשפט המחוזי מרכז. מנגד, ערערה המשיבה על קולת עונש המאסר והקנס שנגזרו על המבקש.

 

 

 

 

בית-המשפט המחוזי (כב' סגן-הנשיאה א' טל והשופטות מ' נד"ב וע' וינברג-נוטוביץ) דחה את שני הערעורים. במסגרת פסק-הדין, דחה בית-המשפט את טענות המבקשים לרבות דחיית הטענה להחלת דוקטרינת ההגנה מן הצדק. בנוסף, דחה בית-המשפט את ערעורי שני הצדדים על גזר-הדין וקבע, כי הגם שבית-משפט השלום לא מיצה את הדין עם המבקש וגזר עליו עונש מאסר מתון שניתן לרצות בעבודות שירות, הוא לא חרג באופן קיצוני מרף הענישה הנוהג בעבירות מסוג זה, אשר מצדיק התערבות ערכאת הערעור. בית-המשפט לא התעלם מריבוי העבירות, מסוכם מס שלא שולם ומעברו הפלילי של המבקש, ומנגד נתן משקל למאמצי המבקש להסיר את המחדלים, להצלחתו החלקית בכך ולכך שרשויות מע"מ סרבו להגיע להסדר עמו לאחר מתן הכרעת הדין. בית המשפט התרשם, כי הניסיונות שעשה המבקש להסדיר את חוב המבקשת הם כנים ולא התעלם מכך שבמהלכם העביר המבקש ממקורותיו סכומים ניכרים לרשויות מע"מ.

 

 

 

 

מכאן בקשת רשות הערעור שבפני, בגדרה שבים המבקשים על טענותיהם כפי שהעלו בפני בית-המשפט המחוזי.

 

 

 

 

לטענת המבקש, הרכב השופטים של בית-המשפט המחוזי, בטרם נתן את פסק-הדין, ביקש מהצדדים להידבר ואף ביקש מבא-כוח המשיבה לשכנע את הממונים לקבל את הסכמתם לביטול כתב האישום השני ולהפחתת תקופת עבודות השירות. פנייה שנייה ושלישית לממונים לא הועילה ואל נתקבלה הסכמה. משכך, החל הדיון בערעור. לטענת המבקש, כבר בפתח הדיון, הודיעו כל שופטי ההרכב את עמדתם, כי לא ניתן להרשיע את המבקשים בעבירות כתב האישום השני ואין יסוד להרשעה בעת שחשבונות המבקשת מוגבלים בעת שלא ניתן לשלם באמצעותם. שופטי ההרכב חזרו ואמרו, כי לחברה שחשבונותיה בבנק הוגבלו, אין חבות פלילית. שופטי ההרכב אף טענו טענות קשות כנגד נציג המשיבה שחזר לאולם הדיונים עם תשובה שלילית לבטל את האישום השני. עם זאת, בית-המשפט המחוזי הותיר את הרשעת המבקשים על כנה.

 

 

 

 

כמו-כן, טוען המבקש, כי טעה בית-המשפט המחוזי כשלא נתן משקל לעובדה שלא ניתן לייחס כלל למבקש היותו מנהל פעיל כהגדרתו בחוק המע"מ. לטענתו, בית-המשפט לא התבקש כלל לטענה, לפיה מאז ינואר 2005, הוא לא היה כלל מנהל פעיל, אלא טיפל כמתנדב ולא יעלה על הדעת, כי מי שפועל לסייע כמתנדב ופועל להסדיר את ענייני המבקשת שלא במסגרת היותו מנהל פעיל ובעת שהוכח כי הוא עבד בחברה אחרת באותה תקופה. טעה בית-המשפט כשקבע, כי המבקש היה היחיד שפעל בשם המבקשת בשנים 2005-2006, שכן לקביעה זו אין כל ביסוס בראיות שהוגשו בתיק והיא עומדת בניגוד לראיות שכן קיימות בתיק לפיהן אחרים פעלו מטעם המבקשת מאז ינואר 2005. לטענתו, הוכח ללא צל של ספק, כי המבקש היה מעורב רק בניסיונות להסדרת החוב עם המשיבה ובגיבוש ההסכם עם מנהל התחנה.

 

 

 

 

עוד טוען המבקש, כי מן הדין לקבוע, כי בענישה בעבירות מס ובפרט בעבירות טכניות של אי הגשת דוח במועד, יש ליתן משקל מהותי למידת הירתמות החייב לסילוק החוב ולהימנעות הרשות מלסייע לו תוך הימנעותה מביצוע חובותיה.

 

 

 

 

לבסוף מוסיף וטוען המבקש, כי גם אם מצא לנכון בסופו של דבר בית-המשפט לחזור בו מעמדתו לבטל את כתב האישום השני, הרי שבחלוף 7 שנים מהאירועים, בעבירות טכניות, כאשר חשבונות הבנקים מוגבלים, במצב כלכלי ובריאותי לא טוב, ולאחר ההסכם לפיו המבקש שילם מאות אלפי שקלים, ראוי לטענתו שבית-המשפט המחוזי היה נותן לכך ביטוי בפסק-הדין. לטעמו, מי שהורשע בעבירות קלון לאין שיעור ועשה מאמצים עוד טרם האישום ובמהלכו לסלק את החוב באמצעיו הפרטיים, אינו ראוי ולו ליום עבודות שירות אחד.

 

 

 

 

מנגד, תומך בא-כוח המשיבה בפסק-הדין של בית-המשפט המחוזי ומבקש לדחות את בקשת רשות הערעור. לטענתו, אין מדובר בענייננו במי שבגין קריסה כלכלית לא הגיש דיווח תקופתי אחד או שניים למע"מ. המבקשים ביצעו שורה של עבירות על חוק מע"מ במשך כשלוש שנים ואין הם יכולים להישמע בטענה, כי במשך תקופה כה ארוכה מצבם הכלכלי לא איפשר להם לעמוד בהוראות הדין. שכן, אילו מצבם הכלכלי לא איפשר להם לנהל את עסקם כדין במשך תקופה כה ארוכה, היה עליהם להפסיק את פעילותם והם לא היו רשאים לנהל את עסקם תוך גניבת כספי המיסים. עוד מוסיף וטוען בא-כוח המשיבה, כי העובדה שהקושי הכלכלי של המבקשים בא לידי ביטוי במקרה דנן בהגבלת חשבון הבנק אינה מעלה ואינה מורידה. הגבלת חשבונות המבקשת נוצרה כתוצאה מהחלטות עסקיות כלכליות שקיבלו המבקשים אשר תוצאותיהן היו שונות מהמצופה ומדובר בסיכון שהם נטלו על עצמם. בא-כוח המשיבה טוען, כי אכן בית-המשפט המחוזי המליץ לצדדים לנסות ולסיים את הליך הערעור בהסכמה, אולם משהדבר לא צלח, טען כל צד את טענותיו. משהצדדים לא הגיעו להסכמה, לא ברור כיצד ניתן היה להבין אחרת את מהלך הדברים בדיון בערעור ובית-המשפט המחוזי לא "הבטיח" דבר ובכלל זה גם לא שבכל מקרה המבקשים יזוכו מהעבירות שיוחסו להם בכתב האישום השני. אשר לעונש, לטענתו, העונש שהוטל על המבקש – מאסר שירוצה בדרך של עבודות שירות – מקל ובוודאי שאינו חורג ממתחם הענישה המקובל בעבירות מהסוג שביצע.

 

 

 

 

לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובת המשיבה ובפסקי-הדין של הערכאות הקודמות, החלטתי לדחות את הבקשה. בקשה זו אינה מעוררת כל סוגיה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה), פ"ד לו(3) 123 (1982)). עניינו של המבקש נדון בפני שתי ערכאות שיפוטיות. המבקש לא הצביע על עילה, המצדיקה דיון בסוגיה בפני ערכאה שיפוטית שלישית.

 

 

 

 

הלכה היא, כי ההגנות בדיני המס בדבר הצדק סביר או נקיטה באמצעים סבירים למניעת העבירות אינן חלות אם העיכוב בהעברת כספי המיסים נבע ממצוקה כלכלית קשה שהותירה בפני הפרט רק בחירה בין העברת כספי המיסים שאינם שייכים לו לבין קריסה כלכלית. יפים לעניין זה דברים שנקבעו ברע"פ 4844/00 ברקאי נ' מדינת ישראל, פ"ד נו(2) 37 (2001) ואוזכרו גם בפסק דינו של בית-המשפט המחוזי:

 

 

 

 

"העבירות על סעיף 117(א)(14) לחוק מס ערך מוסף ועל סעיף 219 לפקודה הן עבירות שנקבעו על-מנת להגן על רכוש הציבור מפני עיכוב שלא כדין של כספים המגיעים לציבור... שכן, במהלך פעילותו הכלכלית של הפרט עוברים תחת ידיו – כתוצאה מן הדרך שבה נגבים מס ערך מוסף ומס הכנסה – כספים המגיעים לרשויות המס. כך מופקדים בידי העוסק סכומי מס הערך המוסף הנקובים בחשבוניות מס שהוציא למי ששילם לו עבור שירותיו, ובידי המעביד מופקדים סכומי מס הכנסה שאותם ניכה במקור משכר עובדיו, ובענף הבנייה גם מסי הכנסה שנוכו מתשלומים לקבלני משנה. למי שבידיו הופקדו כספים אלו אין זכות להשתמש בהם למטרותיו...

 

 

זאת ועוד, גם כאשר עיכוב הכספים מוסבר בקיומם של קשיים כלכליים, ואף אם העיכוב נעשה רק מתוך שאיפה לדחות במעט את מועד העברת הכספים, עדיין מתעורר חשש שבנסיבות מסוימות לא יוכלו רשויות המס לקבל כספים אלו כלל אם הפרט ייקלע למצב של חדלות-פירעון, כפי שגם אירע במקרה שבפנינו.

 

 

 

 

יוצא אפוא כי על-פי תכליתם, האיסורים הפליליים על הימנעות מהעברת מסים שנגבו משתרעים גם על מצבים שבהם לפרט עומדת אך ברירה בין עיכוב כספי המסים בידיו לבין התמוטטותו הכלכלית. שכן, לפרט אין זכות לבסס את המשך פעילותו העסקית על כספים שאינם שייכים לו. על-כן יש לקבוע כי ההגנות של "הצדק סביר" ונקיטת האמצעים הסבירים או הנאותים למניעת העבירה אינן חלות אף אם העיכוב בהעברת כספי המסים נבע ממצוקה כלכלית קשה שהותירה בפני הפרט אך בחירה בין העברת כספי המסים, שאינם שייכים לו, לבין קריסתו הכלכלית."

 

 

 

 

במקרה שלפני, אין מדובר במי שבגין קריסה כלכלית לא הגיש דיווח תקופתי אחד או שניים למע"מ, אלא שהמבקש ביצע שורה של עבירות על חוק מע"מ במשך שלוש שנים (2001-2004) ואין הוא יכול להישמע בטענה, כי במשך תקופה כה ארוכה מצבו הכלכלי לא איפשר לו לעמוד בהוראות הדין. אם מצבו הכלכלי של המבקש היה כה קשה במשך תקופה כה ארוכה, היה עליו להפסיק את פעילות החברה, אולם אין הוא רשאי היה לנהל את עסקו תוך גניבת כספי המיסים. כמו-כן, העובדה שהקושי הכלכלי של המבקשים בא לידי ביטוי בהגבלת חשבון הבנק אינה מהווה נסיבה מקלה. הגבלת חשבונות המבקשת נוצר כתוצאה מהחלטות עסקיות כלכליות שקיבלו המבקשים תוך סיכון כלכלי שנטלו על עצמם. הבחירה בין תשלום המס לבין השימוש בכספי המע"מ למטרות אחרות היה נתון בידי המבקשים.

 

 

 

 

יתר טענות המבקשים בדבר אופן חישוב חובם לרשויות המס, הבטחה שלטונית, היות המבקש 2 מנהל פעיל, אפליה וכדומה הן טענות עובדתיות שנדונו ונדחו בבית-משפט השלום ובבית-המשפט המחוזי. כידוע, אין ערכאת הערעור נוהגת להתערב בקביעות עובדתיות של הערכאה הדיונית, אלא במקרים חריגים ואין זה המקרה שלפני.

 

 

 

 

יתרה מכך, המבקש שב וטוען לעניין חומרת העונש שהוטל עליו. הלכה היא, כי טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמה, אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 329/09 חוסין נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 22.5.2008); רע"פ 1146/07 שאול נמרי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 22.3.2007); רע"פ 6252/03 שאול זאבי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 9.7.2003); רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 24.3.1997); רע"פ 7201/97 בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם, 11.12.1997)). בנסיבות העניין, אין בעונש שהוטל על המבקש משום סטייה מרמת הענישה הנוהגת באופן המצדיק את התערבותו של בית-משפט זה. העונש שהוטל על המבקש – מאסר שירוצה בדרך של עבודות שירות – מקל ובבירור אינו חורג ממתחם הענישה המקובל בעבירות מהסוג שביצע. בית-משפט זה עמד לא אחת על החומרה שבעבירות בהן הורשעו המבקשים. כך למשל נקבע ברע"פ 1875/98 אורן בנגב – מתכות בע"מ נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(4) 535, 529:

 

 

 

 

"אי-הגשת דוחות במועד משמעותה שימוש פרטי בכספי הציבור. אי-רישום במועד משמעותו אי-תשלום מס וכן ניכוי שלא כדין של מס תשומות על חשבון הציבור. אי-דיווח במועד ואי-רישום במועד הם גם אמצעים להשתמטות ממס. לאור כל זאת בולט האופי השלילי שבהתנהגות שמהווה את העבירות."

 

 

 

 

בענייננו, לאור עברו הפלילי של המבקש, ריבוי העבירות ואי הסרת חלקו הארי של המחדל, הרי שלפי הפסיקה הנוהגת, ניתן היה לצפות שייגזר על המבקש עונש של מאסר בפועל. אלא, שבית-משפט השלום נתן משקל רב לנסיבותיו האישיות של המבקש, אשר אינן שונות מהותית מאלו של עברייני מס אחרים, וגזר עליו עונש מאסר שירוצה בעבודות שירות בלבד. בנסיבות אלה, וודאי שאין מקום לבחון את גזר-הדין בגלגול שלישי.

 

 

 

 

סוף דבר, הבקשה נדחית.

 

 

 

 

על המבקש להתייצב ביום 18.3.2012 לא יאוחר מהשעה 8:00 במפקדת מחוז מרכז לשם תחילת ריצוי עבודות השירות. עבודות השירות יתבצעו בבית החולים "תל השומר" בימים א'-ה' בין השעות 7:00-15:00.

 

 

 

 

עותק מהחלטה זו יישלח לממונה על עבודות השירות.

 

 

 

 

ניתנה היום, כ"ו בשבט התשע"ב (19.2.2012).

 

 

 

 

 

 

עורך דין רשלנות רפואית תל אביב עוסק בתחום זה באופן בלעדי- למידע נוסף בדקו עורכי דין רשלנות רפואית תל אביב

 

_________________________

 

 

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 11061670_H05.doc דפ

 

 

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il