עו"ד און ליין - רשלנות רפואית בלידה- פסק דין : 5120/11

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

השופטת ע' ארבל:

 

 

 

ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת בת"פ 10508-08-10 (כבוד השופט ש' אטרש) אשר הרשיע את המערער על פי הודאתו בעובדות כתב האישום המתוקן בעבירות של החזקת נשק שלא כדין; קשירת קשר לביצוע פשע; מעשה פזיזות ורשלנות; הפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו; שיבוש מהלכי משפט; והסתייעות ברכב לביצוע פשע. בגין אלה השית בית המשפט על המערער 24 חודשי מאסר בפועל; 12 חודשי מאסר על תנאי למשך שנתיים שלא יעבור עבירה בנשק לפי סעיף 144 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); 6 חודשי מאסר על תנאי למשך שנתיים שלא יעבור עבירה מן העבירות בהן הורשע; קנס בסך 3,000 ₪; ופסילת רישיון בפועל מלהחזיק או לקבל רישיון נהיגה לתקופה של 10 חודשים.

 

 

 

 

1. על פי עובדות כתב האישום המתוקן בו הודה המערער, קודם למועדים המפורטים בכתב האישום התקיים סכסוך אלים ועקוב מדם בין משפחתו של המערער, משפחת שתיווי, לבין משפחת חמודה המתגוררת בשכנות להם. עוד על פי כתב האישום, ביום 19.1.08 נגנב מביתו של תושב קצרין נשק צה"לי מסוג M-16 קצר ומחסנית שהכילה כדורים מסוג 5.56 מ"מ (להלן: הנשק). כן נטען כי המערער החזיק ברשותו בנשק ובתחמושת. ביום 24.7.10 נורו צרורות ירי לעבר אטליז שבבעלות משפחת חמודה ומנגד נורו צרורות לעבר ביתה של בת למשפחת שתיווי. המשטרה שהגיעה למקום על מנת להרגיע את הרוחות הבחינה במערער כשהוא נוהג ברכב אשר בבעלות אחיו וסימנה לו לעצור את הרכב. כי אז, הגביר המערער את מהירות נסיעתו והחל בנסיעה פרועה במטרה להימלט מכוחות המשטרה. לאחר נסיעה בת 2 ק"מ השליך אדם אחר שהיה עם המערער ברכב את הנשק והתחמושת אל שול הדרך, והמערער המשיך בנסיעה עד שהגיע לאזור ללא מוצא. בשלב זה נטשו המערער והאחר את הרכב, השליכו תרמילי תחמושת אל מחוץ לרכב במטרה להעלימם והמשיכו במנוסה רגלית. לאחר מספר דקות איתרו בלשי המשטרה את הנשק כשהוא טעון ודרוך במצב של "אוטומט".

 

 

 

 

בגין מעשים אלה יוחסו למערער בכתב האישום עבירות של החזקת נשק שלא כדין, לפי סעיף 144(ב) רישא וסיפא לחוק העונשין; קשירת קשר לביצוע פשע, לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין; מעשה פזיזות ורשלנות, לפי סעיף 338(א)(1) לחוק העונשין; הפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו, לפי סעיף 275 לחוק העונשין; שיבוש מהלכי משפט, לפי סעיף 244 לחוק העונשין; והסתייעות ברכב לביצוע פשע, לפי סעיף 43 לפקודת התעבורה [נוסח חדש], תשכ"א-1961.

 

 

 

 

2. בגזר הדין עמד בית המשפט המחוזי על החומרה היתרה הנודעת לעבירה של החזקת נשק ועל המסוכנות הנשקפת מאדם אשר בוחר להחזיק נשק דרוך ומוכן לירי על רקע סכסוך בין בני משפחתו לבני משפחה אחרת ובסמוך לאירועי ירי. לעמדת בית המשפט, יש בהחזקת נשק בנסיבות כאלה כדי להעיד על נכונותו של המערער למעורבות פעילה בסכסוך שיכולה הייתה להוביל להסלמה ולתוצאות קשות. בנוסף, ציין בית המשפט כי נסיעתו הפרועה של המערער בסמטאות העיר נצרת יצרה סיכון ממשי לחיי אדם, נסיבה שנזקפה אף היא לחובת המערער. לצד אלה שקל בית המשפט המחוזי את הנסיבות העומדות לזכות המערער. בין אלה, נתן בית המשפט משקל להודאתו בשלב מקדמי של ההליכים, לעברו הנקי, לגילו הצעיר, ולעובדה שהמערער ניהל אורח חיים נורמטיבי עד להסתבכותו באירוע נשוא כתב האישום. עוד סבר בית המשפט כי מעצרו של המערער שנמשך 5 חודשים עלול להוות גורם מרתיע עבורו. כן נשקלו נסיבותיו האישיות של המערער והמלצות תסקיר שירות המבחן, אם כי ביחס לתסקיר צוין כי ככל הנראה שירות המבחן לא נתן משקל הולם לחומרת העבירות ומכאן נדחתה ההמלצה שלא להשית על המערער עונש מאסר בפועל. באיזון בין השיקולים השונים גזר בית המשפט על המערער עונש מאסר בפועל, מאסר על תנאי, קנס כספי ופסילת רישיון נהיגה – כפי שפורט לעיל.

 

 

 

 

3. המערער הגיש ערעור על גזר הדין, בו נטען כי בית המשפט המחוזי לא איזן כראוי בין חומרת העבירות לבין נסיבותיו האישיות של המערער. על פי טענת בא כוחו, בנסיבות בהן שהה המערער במעצר במשך 5 חודשים, במהלכם הוא נעדר מהאירוע המכונן של לידת בתו, ונוכח ההמלצה החיובית של שירות המבחן להימנע מהשתת מאסר בפועל, היה מקום לקבוע כי במקרה דנן האינטרס הציבורי נסוג מפני השיקולים האינדיבידואלים ולהסתפק בתקופת המעצר שהמערער ריצה. עוד גרס הסנגור כי תיקון כתב האישום במסגרת הסדר הטיעון כלל מחיקה של סעיפי אישום משמעותיים וחמורים של נשיאה והובלת נשק ושל גרימת חבלה בכוונה מחמירה, אך, לעמדתו, לא ניתן לכך משקל בגזר הדין. לבסוף, הודגשו הנסיבות המקלות אותן יש לזקוף לזכות המערער, ובכלל אלה הודאתו, היעדר עבר פלילי וניהול אורח חיים נורמטיבי עובר לאירוע נשוא כתב האישום.

 

 

 

 

בדיון שנערך בפנינו לא מצאנו לנכון לבקש את תגובת בא כוח המדינה לערעור.

 

 

 

 

4. שירות המבחן הגיש תסקיר עדכני בעניינו של המערער. על פי האמור בתסקיר, המערער השתלב באופן חיובי בכלא והביע רצון להשתלב בקבוצה טיפולית. עוד נכתב כי המערער שב והביע חרטה בפני שירות המבחן על ביצוע העבירות. עם זאת, שירות המבחן לא התרשם כי המערער מבין ונוטל אחריות לגבי המניעים והנסיבות שעמדו בבסיס ביצוע העבירה.

 

 

 

 

5. דין הערעור להידחות. כידוע, אין ערכאת הערעור מתערבת בחומרת העונש שקבעה הערכאה הדיונית, אלא במקרים חריגים בלבד, כגון אם נפלה טעות קיצונית בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית או פגם היורד לשורש העניין (ע''פ 9097/05 מדינת ישראל נ' ורשילובסקי (לא פורסם, 3.7.2006); ע''פ 1242/97 גרינברג נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 3.2.1998); ע''פ 9437/08 אלגריסי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 12.5.2009)). המקרה שבפנינו אינו נמנה על אותם מקרים חריגים המצדיקים את התערבותנו.

 

 

 

 

עיון בגזר הדין מעלה כי בנסיבות המקרה אין יסוד לטענת המערער שהעונש שהושת עליו חמור מכפי המגיע לו. בית המשפט המחוזי שקל את מכלול השיקולים הצריכים לעניין. מחד גיסא, נתן בית המשפט משקל למכלול הנסיבות אותן יש לזקוף לזכות המערער – הודאתו וחרטתו, תסקיר שירות המבחן החיובי בעניינו, היעדר עבר פלילי קודם וניהול אורח חיים נורמטיבי. מאידך גיסא, שקל בית המשפט את חומרת העבירות, הטמונה, בין היתר, בסיכון שיצר המערער במעשה החזקת נשק שלא כדין כשברקע סכסוך אלים בין משפחות, ובנהיגתו הפרועה של המערער כשניסה להימלט מהמשטרה. אנו סבורים כי בית המשפט המחוזי ערך איזון כנדרש בין השיקולים השונים, כך שאין עילה להתערב בעונש שגזר המאזן נכונה בין האינטרס הציבורי של גמול והרתעה לבין השיקולים האינדיבידואלים של המערער.

 

 

 

 

לא אחת עמד בית משפט זה על החומרה היתרה הנודעת לעבירות נשק בכלל, ולעבירת החזקת נשק שלא כדין בפרט, המקימה סיכון ממשי וחמור לציבור ויוצרת פוטנציאל להסלמה עבריינית, ולפיכך מחייבת ליתן ביטוי עונשי הולם ומרתיע באמצעות הרחקת מבצע העבירה מן החברה לתקופת מאסר ממשית לריצוי בפועל (רע"פ 5921/08 רג'בי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 6.5.2009); ע"פ 6583/06 אדהאם נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 5.12.2006); ע"פ 6294/10 אלקיעאן נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 13.2.11). אך לאחרונה נקבע כי הגיעה העת להחמיר בעבירות של החזקה שלא כדין ושימוש בנשק (ע"פ 4460/11 מדינת ישראל נ' פאיד (לא פורסם, 28.11.11)). וראו לעניין זה גם דבריו של כבוד השופט א' לוי:

 

 

 

 

"ניסיון השנים האחרונות מלמד שנשק המוחזק שלא כדין מוצא את דרכו לעתים לידיים עוינות, ולעתים נעשה בו שימוש למטרות פליליות, ואלה גם אלה כבר גרמו לא אחת לאובדן חיי אדם, ולפגיעה בחפים מפשע שכל "חטאם" נבע מכך שהם נקלעו בדרך מקרה לזירת הפשע. כדי להלחם בכל אלה צריך העונש לבטא את סלידתה של החברה ודעתה הנחרצת שלא להשלים עם עבריינות בכלל, ומסוג זה בפרט" (ע"פ 761/07 מדינת ישראל נ' אדרי (לא פורסם, 22.2.07)).

 

 

 

 

 

 

מלבד השיקול הכללי כבד המשקל של האינטרס הציבורי והצורך להרתיע עבריינים בכוח מביצוע עבירות בנשק ובכלל אלה החזקתו שלא כדין, בענייננו קיימות נסיבות קונקרטיות נוספות המצדיקות השתת עונש מאסר משמעותי כפי שנגזר על המערער. ראשית, המערער החזיק נשק שלא כדין כשברקע סכסוך מתמשך ואלים בין שתי משפחות ובסמוך לאירוע ירי. כפי שציין בית המשפט המחוזי, פוטנציאל נפיצות הסכסוך והסלמתו מהווה נסיבה נוספת אותה יש לזקוף לחובת המערער. שנית, המערער החזיק נשק דרוך ומוכן לפעולה באופן המקים סיכון מוחשי וממשי לחיי אדם. אף עניין זה מצדיק הטלת עונש מאסר החורג מתקופת המעצר שריצה המערער.

 

 

 

 

6. נוסף על האמור, המערער הורשע בעבירות נוספות, ובכלל אלה קשירת קשר לביצוע פשע בדרך של סיכון חיי אנשים במזיד בנתיב תחבורה, הפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו ושיבוש מהלכי משפט. ההתנהגות בגינה יוחסו למערער העבירות הללו מצדדת אף היא בהשתת עונש מאסר ממשי. המערער נהג במהירות מופרזת, סטה מנתיב נסיעתו ועקף בפראות כלי רכב, תוך שהוא מסכן את השוטרים ואת המשתמשים בדרך, וזאת בין סמטאותיה הצרות של העיר נצרת. התנהגות זו חמורה היא ומצדיקה, כשלעצמה, השתת עונש משמעותי, נוכח החומרה שבתופעה של בריחה מאנשי חוק תוך נהיגה פרועה המסכנת את שלום הציבור ( ע"פ 5206/10 פוקהא נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 18.1.11); ע"פ 5691/09 גבארין נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 11.10.09); ע"פ 695/07 הייב נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 23.7.07)).

 

 

 

 

נוכח דברים אלה, בדין פסק בית המשפט המחוזי כי אין לאמץ את המלצתו החיובית של שירות המבחן בעניינו של המערער וכי יש להשית עליו תקופת מאסר שאינה קצרה. כידוע, תסקיר שירות המבחן הינו כלי עזר סטאטוטורי חשוב בבואו של בית המשפט לגזור את הדין. ואולם, ההחלטה הסופית מסורה לבית המשפט אשר יפעיל את שיקול דעתו העצמאי ויכריע על יסוד מכלול השיקולים הצריכים לעניין (ראו למשל: ע"פ 4872/95 מדינת ישראל נ' אילון, פ"ד נג(3) 1, 10 (1999)). במקרה דנן, כפי שציין בין המשפט המחוזי נראה כי תסקיר שירות המבחן לא נתן משקל ראוי לחומרת העבירות ולנסיבות ביצוען בגיבוש המלצותיו, ומשכך טוב עשה בית המשפט המחוזי משבחר לדחותן נוכח מכלול השיקולים הרלוונטיים. אם כן, כאמור, בנסיבות העניין אין אנו סבורים כי יש בנסיבותיו האישיות של המערער כדי להצדיק את התערבות ערכאת הערעור בגזר הדין כמבוקש.

 

 

 

 

הערעור, אפוא, נדחה.

 

 

 

 

ניתן היום, כ"ב בכסלו תשע"ב (18.12.11).

 

 

 

 

 

רשלנות רפואית בלידה

_________________________

 

 

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 11051200_B02.doc עכ

 

 

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il