עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 4970/11

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

לפניי בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז בפתח תקוה בעפ"ת 8759-04-11 (כבוד השופטת נ' אהד) מיום 22.5.2011 בו התקבל בחלקו ערעורו של המבקש, על פסק דינו של בית משפט השלום לתעבורה בפתח תקווה (תת"ע 3136-09-10, כבוד השופטת ר' טאובר) מיום 24.3.2011. יחד עם הבקשה שלפניי הוגשה גם בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין שניתן בבית המשפט המחוזי.

 

 

 

 

המבקש הועמד לדין בעבירה של נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף. לפי הנטען בכתב האישום, בתאריך 29.8.2010 נהג המבקש ברכב כשתוקף רישיון הנהיגה שלו פקע למעלה מ-6 חודשים קודם לכן. ביום 24.3.3011 הורשע המבקש, על יסוד הודאתו, בעבירה שיוחסה לו בכתב האישום. בית המשפט לתעבורה גזר עליו פסילת רישיון נהיגה למשך שנה, פסילה על תנאי וקנס בסך של 2000 ש"ח. בית המשפט פירט, בין שיקוליו, את עברו המכביד של המבקש הכולל 213 הרשעות ואת מסוכנותו כנהג מקצועי. בית המשפט המחוזי, קיבל את ערעורו של המבקש וקבע כי בהתאם לפסיקות אחרות שלו, יעמוד העונש שנגזר על המערער על 9 חודשי פסילה בפועל ויתר חלקי גזר הדין יישארו בעינם.

 

 

 

 

מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי, בגדרה טוען המבקש כי שגה בית המשפט המחוזי כאשר לא נתן משקל ראוי לכך שהוא הסדיר את עניין רישיונו וכעת מחזיק ברישיון תקף, לעובדה שרישיון הנהיגה הנו מקור פרנסתו ופרנסת בני משפחתו, לכך שהוא הודה וחסך זמן שיפוטי, ולעובדה שבתיק אחר שמתנהל בעניינו הוטלו עליו רק מספר חודשי פסילה. המבקש טוען כי העונש שהושת עליו חורג מן הענישה המידתית ההולמת את נסיבות המקרה הספציפי ומבקש כי יבוטל רכיב הפסילה בפועל למשך 9 חודשים.

 

 

 

 

לאחר שעיינתי בבקשה ובפסקי הדין של הערכאות שקדמו לי, הגעתי למסקנה שדין הבקשה להידחות אף מבלי לקבל את תגובתה המשיבה. כידוע, רשות ערעור ניתנת אך במקרים בהם הבקשה מעוררת סוגיה עקרונית ציבורית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (1982). המבקש, שעונשו הופחת על ידי בית המשפט המחוזי, מלין אך ורק בנוגע לגובה העונש. טענותיו עוסקות בשיקולים ששקל בית המשפט המחוזי ובמשקלם הראוי לדעתו ואין בהן כל שאלה עקרונית המצדיקה דיון בגלגול שלישי. עצם הטענה בדבר חומרת העונש, איננה מצדיקה מתן רשות ערעור אלא אם ניתן להצביע על סטייה ניכרת ממדיניות הענישה המקובלת במקרים דומים (ראו רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 24.3.1997); רע"פ 7201/97 בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם, 11.12.1997)). בענייננו, לא מצאתי סטייה שכזו.

 

 

 

 

מעבר לנדרש יוער, כי לטעמי דין הבקשה להידחות אף לגופה. בית המשפט המחוזי הקל בעונשו של המבקש, משמצא כי איננו עומד ברף המקובל לדעתו. החלטה זו מקובלת עליי. כמו כן, לאור עברו המכביד בתחום עבירות התעבורה, וחרף נסיבות חייו הקשות ורצונו העז לפרנס את משפחתו בעזרת רישיון הנהיגה, העונש שנגזר נראה בעיני ראוי. לא מצאתי מקום להתערב בעונש שנגזר על ידי בית המשפט המחוזי.

 

 

 

 

סוף דבר, הבקשה נדחית, וממילא מתייתרת הבקשה לעיכוב ביצוע של גזר הדין.

 

 

 

 

ניתנה היום, ח' בתמוז התשע"א (10.7.2011).

 

 

 

 

 

 

עו"ד רפואי יכול לעיין במסמכים ולקבוע מה סיכויי של תביעה לרשלנות רפואית. אך כדי לדעת בוודאות עליו לקבל גם חוות דעת רפואית.

 

_________________________

 

 

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 11049700_H01.doc שצ

 

 

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il