עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 4852/11

המקרים הנפוצים ביותר של רשלנות רפואית הם: רשלנות בלידה (רשלנות בלידה משמעה בד"כ גרימת נזק ליילוד או ליולדת), רשלנות בהריון (רשלנות בהריון משמעה החמצה של מומים או פגמים בעובר) וכן רשלנות בניתוח (רשלנות בניתוח משמעה גרימת נזק למנותח).

 

 

 

 

 

 

 

 

בשם המבקשים: עו"ד גילה גואטה-אניסימוב

 

 

בשם המשיבות: עוד אוהד נדב

 

 

 

 

 

זוהי בקשה למתן רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז (כבוד השופט ש' מנהיים) מיום 27.6.2011, בה התקבלה בקשת המשיבות למתן צו עשה זמני אשר יורה למבקשים לפנות את דירה מספר 14 בבניין המצוי בחלקה 228 בגוש 8253 בנתניה (להלן: הדירה).

 

 

 

 

העובדות העיקריות הצריכות לעניין הן אלה:

 

 

 

 

1. המשיבה 1 והמשיבה 2 הינן חברות פרטיות הרשומות בישראל, שעיסוקן בקבלנות בניין ובייזום וביצוע פרויקטים בתחום הבניה בהתאמה (להלן: המשיבות). עניינו של ההליך העיקרי המתנהל בבית משפט קמא בתביעה כספית שהגישו המשיבות נגד המבקש 1 ושני נתבעים נוספים (שהינם בני משפחתו) בגין שירותי בנייה שסיפקו להם המשיבות בהתאם להסכם שנכרת בין הצדדים ביום 6.6.2005 (להלן: ההסכם). מכוח הסכם זה בנו המשיבות עבור המבקש 1 ויתר הנתבעים מספר דירות, מתוכן יוחדה למבקש הדירה שבמחלוקת. לטענת המשיבות היה על המבקש 1 לשאת בעלויות הבניה של דירה זו בהתאם להוראת סעיף 5 להסכם. אלא, שעל פי הנטען, פניותיהן של המשיבות למבקש 1 וליתר הנתבעים לתשלום חובם על פי ההסכם לא נענו ולפיכך הגישו הן את התביעה שעניינה, בעיקרו של דבר כאמור, בדרישתן לתשלום התמורה בגין שירותי הבניה שסופקו לנתבעים בתוספת ריבית. בנוסף, הודיעו המשיבות במסגרת כתב תביעתן כי נוכח הפרת ההסכם על ידי המבקש 1 ויתר הנתבעים, הפעילו הן את זכותן לעיכבון בדירות עד לתשלום התמורה המגיעה להן על פי ההסכם. בהתאם לכך הוסיפו המשיבות ועתרו בכתב התביעה לקבלת תשלום בגין אחזקת הדירות בתקופה זו, בסכום העומד על 1,500 ש"ח לחודש. לכתחילה הוגשה תביעתן של המשיבות כתביעה בסדר דין מקוצר. אלא, שבמהלך הדיון שהתקיים בבית משפט קמא ביום 24.3.2011 ובעקבות המלצת בית המשפט, הסכימו המשיבות למחיקת הכותרת סדר דין מקוצר מכתב תביעתן והתביעה הועברה לפסים של תביעה רגילה. במהלך אותו הדיון עמדו המשיבות, בין היתר, על העובדה כי הדירות נושא המחלוקת עומדות ריקות. המבקש 1 (אשר היה מיוצג בדיון על ידי רעייתו, המבקשת 2 שהינה עורכת דין במקצועה) לא התייחס לטענה זו בטיעוניו. אך בתום הדיון נסעו המבקשים לדירה שבאותה העת הייתה דלתה אטומה באמצעות לוח מתכת, הזמינו שירותי "פורץ", שפרץ את הדירה תוך שימוש בדיסק, ותפסו את החזקה בה. בחלוף מספר ימים אף פעלו המבקשים לחיבור הדירה לתשתיות. בנסיבות אלו, פנו המשיבות לבית משפט קמא בבקשה למתן צו עשה זמני, אשר יורה למבקשים לפנות את הדירה אליה פלשו.

 

 

 

 

2. ביום 27.6.2011 נעתר בית משפט קמא (כבוד השופט ש' מנהיים) לבקשת המשיבות והוציא צו עשה זמני. בית משפט קמא דחה את טענת המבקשים לפיה הוא נעדר סמכות לדון בבקשה וקבע כי ענייני חזקה ושימוש במקרקעין מסורים אמנם לסמכותו העניינית של בית משפט השלום. אולם, שאלת הסמכות העניינית מוכרעת בהתאם לסעד המבוקש בתביעה העיקרית. משכך והואיל ואין חולק שמבחינת סכומה מצויה תביעתן של המשיבות בסמכותו העניינית של בית המשפט המחוזי, ממילא נתונה לו הסמכות לדון בכל בקשה לסעד זמני שהוגשה במסגרתה. בהקשר זה מצא בית המשפט לנכון לדון בשאלה נוספת, אותה עורר מיוזמתו, והיא השאלה האם יש מקום לדון בסעד הזמני המבוקש במסגרת התביעה העיקרית או שמא מן הראוי להפנות את המשיבות לבית משפט השלום לשם קיום הליך נפרד בסוגית החזקה בדירה. נקבע כי כל עוד ניתן לומר שהסעד הזמני המבוקש משרת את אחת התכליות העומדות ביסוד הסמכות להענקת סעדים זמניים, המקום לבירור בקשת המשיבות הוא במסגרת התביעה העיקרית ואין להפנותן לקיום הליך נפרד בפני בית משפט השלום. בית המשפט הוסיף וקבע כי במקרה דנן נועד הסעד הזמני המבוקש לשמר את זכות העיכבון אשר המשיבות הודיעו כי הן מממשות ואשר נשללה מהן עקב התנהלותם של המבקשים. בנסיבות אלו, כך קבע בית המשפט, יש לראות בסעד המבוקש סעד המשרת את אחת התכליות שנועדו הסעדים הזמניים להגשים - מניעת הכבדה על מימוש פסק-הדין לכשיינתן - והדבר מצדיק את בירור בקשת המשיבות לצו עשה זמני במסגרת ההליך שבפניו. עוד קבע בית המשפט כי בנסיבות העניין קמה למשיבות הזכות לעכב את הדירה בידן. לעניין זה נקבע, בין היתר, כי אין חולק שבטרם תפיסת החזקה בדירה על ידי המבקשים הביאו המשיבות לידיעתם את העובדה כי הן מממשות את זכות העיכבון בדירה. כמו כן נקבע כי אין חולק שהמבקש 1 לא שילם דבר למשיבות בגין שירותי הבנייה שהעניקו לו וזאת חרף התחייבותו המפורשת בהסכם לעשות כן. אמנם, במסגרת כתב הגנתו חלק המבקש 1 על הסכומים הנתבעים על ידי המשיבות ואף העלה טענת קיזוז. אלא, שעובדה זו, אין די בה לגישתו של בית המשפט כדי לשלול את זכותן של המשיבות לעיכבון ובייחוד כך הוא הואיל ומדובר בטענות שנטענו בעלמא ובהעדר כל פירוט. לכל אלה, כך הוסיף בית המשפט וציין, מצטרפת העובדה כי הוראות הדין הרלוונטיות, ובייחוד הוראת סעיף 18 לחוק המקרקעין התשכ"ט – 1969, מצביעות על מגמתו הכללית של הדין למנוע פעולות של תפיסת חזקה במקרקעין בדרך של סעד עצמי.

 

 

 

 

לבסוף, עמד בית המשפט על חוסר תום הלב שאפיין את התנהלותם של המבקשים, אשר בא לידי ביטוי, בין היתר, בעובדה כי במהלך הדיון שהתקיים ביום 24.3.2011 שתקו בסוגיית העיכבון ותחת זאת עשו דין לעצמם ופעלו באופן כוחני לתפיסת החזקה בדירה. בית המשפט הטעים, כי חוסר תום הלב שאפיין את התנהלותם של המבקשים בולט במיוחד על רקע העובדה כי במסגרת הליך קודם שהתנהל בין הצדדים בקשר עם הדירה הנדונה בבית המשפט לענייני משפחה (הליך אשר לא הגיע לכלל מיצוי מטעמים הקשורים בסמכות), פנו המבקשים בבקשה מתאימה לקבלת החזקה בדירה ובקשה זו לא נענתה. בנסיבות אלו, כך נקבע, ברי כי המבקשים היו מודעים לעובדה כי למן הרגע שבו הפעילו המשיבות את זכות העיכבון בדירה לא היה בכוחם לתפוס חזקה בדירה אלא באמצעות פניה לבית המשפט בהליך מתאים.

 

 

 

 

לאור כל האמור ובהינתן העובדה כי המבקש 1 לא שילם למשיבות דבר, לא נקב בכל סכום אשר לשיטתו מגיע למשיבות, לא נקב בסכום המדויק של הקיזוז לו הוא טוען ואף לא הציע כל בטוחה להבטחת סכום כלשהו העשוי להגיע למשיבות, קבע בית המשפט כי אין מנוס מקבלת בקשת הסעד הזמני. אשר על כן, קבע בית המשפט כי על המבקשים להשיב את החזקה בדירה לידי המשיבות עד ליום 4.7.2011 כשהיא פנויה מכל חפץ ואדם, אלא אם יפקידו בקופת בית המשפט ערבות בנקאית צמודה למדד ובלתי מוגבלת בזמן בסכום העומד על 920,000 ₪, טרם אותו מועד.

 

 

 

 

מכאן בקשת רשות הערעור שבפני. לצד בקשת רשות הערעור הגישו המבקשים בקשה לעיכוב ביצוע החלטתו של בית משפט קמא וביום 29.6.2011 החלטתי ליתן צו ארעי, לפיו החלטתו של בית משפט קמא לא תבוצע עד למתן החלטה אחרת ועוד הוריתי למשיבות להגיש תגובתן לבקשת עיכוב הביצוע בתוך 10 ימים.

 

 

 

 

3. דין בקשת רשות הערעור להידחות. כידוע, אין ערכאת הערעור נוהגת להתערב בהחלטות הערכאה הדיונית הנוגעות למתן סעדים זמניים, למעט במקרים חריגים (רע"א 5072/00 איזי יוגב תעשיות בע"מ נ' מסגרית האחים אבו בע"מ, פ"ד נה (2) 307, 310 (2000)) (להלן: עניין איזי יוגב).

 

 

 

 

לא מצאתי מקום לסטות מכלל זה בנסיבות המקרה דנן.

 

 

 

 

טענת המבקשים כי בית משפט קמא נעדר סמכות לדון בבקשת הסעד הזמני שהגישו המשיבות דינה להידחות. הסמכות לדון בבקשה לסעד זמני נובעת מן הסמכות לדון בתביעה העיקרית (ראו: יואל זוסמן סדר הדין האזרחי 84 (מהדורה שביעית, 1995)). בענייננו אין חולק כי תביעת המשיבות, העומדת על סכום של 4,453,294 ש"ח מצויה בסמכותו העניינית של בית המשפט המחוזי. לפיכך, היה בית המשפט המחוזי מוסמך לדון גם בבקשה לצו עשה זמני שהגישו המשיבות אשר נדרש בשל שלילת זכותן של המשיבות לעיכבון בדירה על ידי המבקשים ועל מנת שלא להכביד על מימוש פסק-הדין לכשיינתן, אשר לזכות העיכבון בדירה העומדת למשיבות אציין כי העובדה שקיימת בין הצדדים מחלוקת בדבר קיומו של חוב או בדבר סכומו, אין בה כשלעצמה כדי לשלול את זכות העיכבון (רע"א 5095/93 פ.א. ארבן בע"מ נ' גבי א.ג.ר. שותפות לבנין ופיתוח, פ"ד מט(1) 730, 738 (1995)). הדבר נכון ביתר-שאת בנסיבות המקרה דנן נוכח העובדה שהשגות המבקשים על הסכומים אותם דרשו המשיבות נטענו בעלמא וללא כל פירוט.

 

 

 

 

טענתם הנוספת של המבקשים כי יש להורות על ביטול החלטת בית משפט קמא משום שניתנה מבלי שבית המשפט הכריע תחילה בבקשת פסלות שהגיש המבקש 1, אף היא אין לה על מה שתסמוך. זאת משום שמהחלטת בית משפט קמא מיום 27.6.2011 בבקשת הפסלות ומהחלטתו מיום 4.7.2011 (אשר צורפו שתיהן כנספחים לתגובת המשיבות), עולה כי ההחלטה בבקשת הפסלות ניתנה ביום 27.6.2011, בסמוך לפני מתן ההחלטה בבקשת הסעד הזמני. לבסוף, ראוי לציין כי מעשי המבקשים, אשר במקום להתמודד עם סוגיית העיכבון בדיון שהתקיים בפני בית משפט קמא, עשו דין לעצמם ופרצו את הדירה תוך שימוש בכוח, מחזקים אף הם את המסקנה כי יש לדחות את בקשת רשות הערעור והלכה היא כי בית משפט זה אינו נוטה להעניק סעדים לבעל דין אשר בא לפניו בחוסר ניקיון כפיים (ראו: עניין איזי יוגב, פסקה 3).

 

 

 

 

4. סיכומם של דברים, בקשת רשות הערעור נדחית. הצו הארעי שניתן ביום 29.6.2011 מבוטל בזאת. המבקשים יחזירו את החזקה בדירה לידי המשיבות כשהיא פנויה מכל אדם וחפץ עד ליום 14.8.2011 בשעה 10:00 בבוקר, אלא אם יפקידו בקופת בית משפט קמא טרם מועד זה את הערובה שנקבעה בסעיף 17 להחלטתו של בית המשפט קמא. כמו כן ישאו המבקשים בשכר טרחת עורך דינם של המשיבות 1-2 בסכום של 10,000 ש"ח.

 

 

ניתנה היום, ‏כ"ו תמוז תשע"א, ‏28.7.2011.

 

 

 

 

 

 

 

 

_________________________

 

 

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 11048520_V05.doc מו

 

 

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il