עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 4605/11

 

 

 

 

 

 

 

 

 

תאריך הישיבה: כ' בסיון התשע"א (22.6.2011)

 

 

 

 

בשם העוררים: עו"ד אבו אחמד מוסטפא

 

 

עו"ד אבו אחמד ח'אלד

 

 

 

 

בשם המשיבה: עו"ד מיטל בוכמן-שינדל

 

 

 

 

 

 

1. ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' סגן הנשיא ת' כתילי) בה הורה על מעצרם של העוררים עד תום ההליך הפלילי המתנהל נגדם.

 

 

 

 

2. העוררים עומדים לדין בבית המשפט המחוזי בנצרת. כתב האישום מייחס להם ביצוע עבירות בנשק, ניסיון רצח וירי באיזור מגורים. בגין אירוע נוסף המתואר בכתב האישום מואשם העורר 1 בלבד בביצוע עבירות של איומים ותקיפה הגורמת חבלה של ממש. כל המעשים בוצעו כלפי אותו מתלונן. מכתב האישום עולה, כי האירועים המפורטים בו התרחשו על רקע סכסוך בין משפחת המתלונן לבין משפחותיהם של העוררים. האירוע המרכזי המתואר בכתב האישום התרחש, כפי הנטען, בעיר נצרת, ביום 6.5.2011 בשעות הצהריים. בכתב האישום נאמר, כי העוררים נסעו אותה עת בכלי רכב מסוג BMW, ביחד עם חאמדה ביאטרה (להלן – חאמדה). על-פי המתואר בכתב האישום, העורר 2 נהג ברכב, חאמדה ישב לצידו, והעורר 1 ישב במושב האחורי. העורר 1 וחאמדה החזיקו, כל אחד, באקדח ושניהם אף עטו כפפות. בשלב מסויים הבחינו העוררים וחאמדה במתלונן כשהוא נוהג ברכבו. העורר 2 האיץ את מהירות הרכב, והחל לעקוף את רכבו של המתלונן. כאשר היו כלי הרכב מקבילים האחד לשני, כיוונו העורר 1 וחאמדה את האקדחים לכיוון המתלונן וירו לעברו כ-5 יריות. לאחר מכן נמלטו השלושה מהמקום. בכתב האישום מסופר, כי עקב מעשה הירי נגרמו למתלונן פציעות קשות והוא נותר משותק בפלג גופו התחתון. יצוין, כי מכתב האישום עולה כי העורר 1 הינו דודם של העורר 2 ושל חאמדה. עוד יודגש, כי במהלך הדיון בערר הסבירה באת-כוח המשיבה כי חאמדה לא נתפס ומשכך טרם הוגש נגדו כתב אישום. כאמור, בכתב האישום תואר אירוע נוסף המיוחס רק לעורר 1. אירוע זה התרחש יומיים לפני אירוע הירי הנזכר ובמהלכו, כך נטען, היכה העורר 1 את המתלונן ואיים עליו, בין היתר, כי יפגע בו באמצעות מברג בו החזיק.

 

 

 

 

3. בד בבד עם הגשת כתב האישום עתרה המשיבה למעצרם של העוררים עד תום ההליכים. בהחלטתו מיום 9.6.2011 נעתר בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' סגן הנשיא ת' כתילי) לבקשת המשיבה. זאת, לאחר שסקר את חומר הראיות הגולמי בתיק, ולאחר שמצא כי אין מקום לשקול בנסיבות העניין חלופת מעצר, נוכח מסוכנותם של העוררים. נגד החלטה זו מופנה הערר שבפניי.

 

 

 

 

4. איני רואה מקום להתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי. הראיה המרכזית עליה נסמכה המשיבה הינה עדותו של המתלונן. בהודעותיו סיפר המתלונן כי בעת שנהג ברכבו זיהה את העוררים ואת חאמדה ברכב ה-BMW. עוד סיפר המתלונן, כי העורר 2 נהג ברכב וכי העורר 1 וחאמדה ירו לעברו באמצעות האקדחים שהיו ברשותם (הודעה מיום 9.5.2011, עמ' 1, ש' 22-6; הודעה מיום 18.5.2011, עמ' 1, ש' 15-5). גרסה זו נתמכת לכאורה, ולוּ בחלקה, בהודעותיהם של שני חבריו של המתלונן, אשר נסעו מאחוריו ברכבם (חסן מגראבה ועיסא ארשייד). הללו סיפרו, כי הבחינו ברכב מסוג BMW עוקף את רכבו של המתלונן. לפתע, כך מסרו השניים, נורו מהרכב מספר יריות לכיוון המתלונן (הודעת חסן מגראבה מיום 16.5.2011; הודעת עיסא ארשייד מיום 11.5.2011). יחד עם זאת, אין להתעלם מכך שהן מגראבה והן ארשייד לא זיהו את העוררים כמי שביצעו את הירי. כך, טענו השניים כי הם אינם יודעים מי ירה במתלונן (אם כי ארשייד מסר שראה בעבר את העורר 2 ואת אחיו נוהגים באותו הרכב; הודעה מיום 11.5.2011, עמ' 2, ש' 38-35). עוד יצוין, כי בהודעתו מיום 11.5.2011 ציין ארשייד כי מגראבה לא היה עמו ברכב. אך בהודעה מיום 16.5.2011 מסר ארשייד כי לא הזכיר את שמו של מגראבה בהודעתו הראשונה משום שלא רצה לסבך אותו (שם, בש' 11-9 בעמ' 1).

 

 

 

 

5. מכל מקום, העדות הישירה היחידה הקושרת לכאורה את העוררים לביצוע מעשה הירי, הינה זו של המתלונן. העוררים סבורים, כי אין לייחס לגרסת המתלונן משקל המצדיק את מעצרם עד תום ההליכים. זאת, בעיקר נוכח אי התאמה מסויימת בינה לבין דברים שאמר אביו של המתלונן (להלן – האב) מיד לאחר אירוע הירי. בהקשר זה, מפנים העוררים לשני מזכרים שנערכו על-ידי שוטרים שונים מספר שעות לאחר הירי. המזכרים מתארים שתי שיחות נפרדות שערך כל אחד מהשוטרים עם אביו של המתלונן. במזכרים נאמר, כי האב מסר שבנו – המתלונן – סיפר לו שנורה על-ידי רעולי פנים. עוד סיפר האב (על פי האמור במזכרים), כי הוא חושד, בין היתר, בעוררים ובחאמדה בביצוע הירי (מזכרים מיום 6.5.2011, האחד של השוטר האני שחאדה והשני של השוטר איסע סמעאן). יצוין, כי בהודעתו מיום 15.5.2011 התייחס האב לאי-ההתאמה בין הדברים שאמר לשוטרים, בדבר רעולי פנים שירו בבנו, לבין גרסת המתלונן לפיה הבחין שהעורר 1 וחאמדה הם אלה שירו בו. בתמצית, ביקש האב להדגיש כי בניגוד לאמור במזכרי השוטרים, סיפר לו המתלונן מיד לאחר האירוע כי מי שירו בו היו העורר 1 וחאמדה. האב הדגיש, כי רעולי הפנים אליהם מתייחסים המזכרים הינם למעשה שני רעולי פנים שירו לעבר ביתו באותו היום בו בוצע הירי. בהקשר זה הסביר האב, כי "..מההלם לא התרכזתי אם [השוטר] שאל על אלו שירו בבני או על אלה שירו על הבית ולכן יכול להיות שהתבלבלתי כאשר שאל אותי על מי שירה בבני" (שם, ש' 25-24). יצוין, כי המתלונן נשאל על-ידי החוקרים מה אמר לאביו לאחר הירי. טענת המתלונן הייתה, כי סיפר לאביו שנורה בידי העורר 1 וחאמדה. העורר הדגיש, כי לא סיפר לאביו דבר על רעולי פנים (הודעת המתלונן מיום 18.5.2011, עמ' 1, ש' 28-23, עמ' 2 ש' 6-1).

 

 

 

 

6. על רקע העובדה שהמתלונן היה האדם היחיד אשר קשר לכאורה במישרין את העוררים לביצוע הירי, וכן בהתחשב בטענות בא-כוח העוררים באשר לגרסת האב, הרי ייתכן שהיה מקום לקבוע שעוצמת הראיות לכאורה אינה מצדיקה את מעצרם של העוררים בלא בחינתה של חלופת מעצר. דא עקא, בענייננו קיימים שני נתונים המטים את הכף לטובת מעצרם של העוררים עד תום ההליכים. הנתון האחד, המתייחס לעורר 1, נוגע לאירוע הנוסף המיוחס לו בכתב-האישום. מדובר באירוע שהתרחש יומיים לפני הירי ואשר במהלכו, כפי הנטען, תקף העורר 1 את המתלונן ואיים עליו. בהודעתו מיום 8.5.2011 (שעה 16:07) טען העורר 1 כי יומיים לפני אירוע הירי הרביץ לאדם שתקף אותו (שם, עמ' 2 ש' 21-14). העורר 1 אומנם טען תחילה כי אין הוא יודע מי היה אותו אדם, אך לאחר שהוצגה לו תמונתו של המתלונן, אמר העורר 1 "אני לא מכיר אותו דומה לצעיר שתקף אותי ביום רביעי" (שם, ש' 33-32) [ההדגשה הוספה – א' ג']. דומה, כי דבריו של העורר 1 מסבכים אותו, לכאורה, באישום המיוחס לו בכל הנוגע לתקיפת המתלונן מספר ימים לפני אירוע הירי. אשר לעורר 2, הנתון הנוסף המבסס לגביו תשתית ראייתית לכאורית המצדיקה את מעצרו, נוגע להפרכתה לכאורה של טענת האליבי שהעלה. בתמצית, טען העורר 2 בחקירתו כי בעת אירוע הירי שהה הוא במקום עבודתו בעפולה (הודעת העורר 2 מיום 8.5.2011, עמ' 3, ש' 55-54, ש' 64-63). אולם, טענה זו נסתרה לכאורה בהודעת מנהלו של העורר 2, אשר ציין כי מעיון בכרטיס הנוכחות עולה שהעורר 2 לא התייצב למקום העבודה ביום הירי. סיכומו של דבר, הנתונים הנוספים עליהם עמדתי, בצירוף הראיות האחרות שנסקרו, יש בהם כדי לבסס בשלב זה תשתית ראייתית לכאורית המצדיקה את מעצרם של העוררים עד תום ההליכים. יובהר, כי איני רואה מקום להתערב בקביעתו של בית המשפט המחוזי ולפיה מסוכנותם של העוררים, הנובעת מחומרת המעשים המיוחסים להם, מצדיקה את מעצרם אף בלא לבחון חלופת מעצר.

 

 

 

 

7. הנני דוחה, איפוא, את הערר.

 

 

 

 

 

 

 

 

ניתנה היום, א בתמוז התשע"א (3.7.2011).

 

 

 

 

 

 

המקרים הנפוצים ביותר של רשלנות רפואית הם בעיות מוחיות כגון אירוע מוחי, בעיות קרדיאליות כגון התקף לב או בעיות בלידה שמובילות למצב של שיתוק מוחין. בד"כ מדובר על איחור באבחון אותה מחלה. במקרה כזה יש לפנות אל עו"ד שיוועץ ברופא מומחה ויקבע אם קיימת עילה  להגשת תביעה.

 

_________________________

 

 

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 11046050_S01.doc גק

 

 

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il