רשלנות בלידה פסק דין : 4567/11

 

 

 

 

 

 

 

 

תאריך הישיבה: כ' בסיון התשע"א (22.6.2011)

 

 

בשם העוררת: עו"ד אוהד גורדון

 

 

בשם המשיב: עו"ד שי נודל

 

 

 

1. ערר על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז (כבוד השופט פרופ' עופר גרוסקופף), אשר הורה על שחרור המשיב לחלופת מעצר.

 

 

2. ביום 17.1.2011 הוגש לבית המשפט המחוזי כתב אישום נגד המשיב ונגד נאשם נוסף, גל אזולאי (להלן - אזולאי; השניים יכונו להלן יחד - הנאשמים). כתב האישום מייחס לנאשמים ביצוע עבירות של חבלה בכוונה מחמירה, קשירת קשר לביצוע פשע, נשיאת נשק והובלתו ושינוי סימן זיהוי של רכב. על פי המתואר בכתב האישום, ביום 1.12.2010 פרץ סכסוך בין אזולאי לבין המתלונן. אזולאי אף אמר לקרוב משפחתו של המתלונן כי "עד שאני לא דורך על הדוד שלך על הראש אני לא ארגע". בכתב האישום נטען, כי לאחר הסכסוך קשרו הנאשמים קשר לפגוע במתלונן במטרה לגרום לו חבלה חמורה. לפי המסופר, לצורך ביצוע הקשר הצטיידו הנאשמים באקדחים, שני אופנועים, קסדות וכפפות. כן נטען, כי ביום 23.12.2011, במסגרת ביצוע הקשר, התקשר המשיב ממספר הטלפון הסלולרי שלו למתלונן מספר פעמים כשהוא מסווה את מספר הטלפון שלו. במסגרת ההכנות, כך נטען, סייר אזולאי, או אדם אחר מטעמו, כשהוא רכוב על אופנוע, בקרבת ביתו של המתלונן. על פי הנטען, באותו היום בשעה 21:17 הגיעו הנאשמים כשהם רכובים על אופנוע סמוך לביתו של המתלונן. נטען, כי השניים הגיעו למקום כשהם מצוידים באקדח ובו מחסנית מלאה ב-11 כדורים וכשהם חובשים קסדות ועל ידיהם כפפות. אחד הנאשמים אף קיפל את לוחית הזיהוי של האופנוע כדי למנוע את זיהויו. לפי המסופר, בשעה 21:19 הגיע בסמוך למקום טנדר המוכר לנאשמים כשייך למשפחתו של המתלונן. או אז, בשעה 21:21 עצרה המשטרה את המשיב, כשהוא עומד ליד האופנוע, נושא עימו את האקדח, חבוש קסדה ועל ידיו כפפות. אזולאי נעצר כשהוא מסתתר בקרבת מקום.

 

 

3. במקביל להגשת כתב האישום, הוגשה בקשה לעצור את הנאשמים עד תום ההליכים נגדם. ביום 5.4.2011 הורה בית המשפט המחוזי, בהסכמת בא-כוחו של אזולאי, על מעצרו של אזולאי עד תום ההליכים נגדו. המשיב, לעומת זאת, חלק על קיומן של ראיות לכאורה לעבירות המיוחסות לו, למעט לעניין העבירה של שינוי סימן זיהוי של רכב. בית המשפט המחוזי הורה, נוכח פגרת הפסח, על עריכת תסקיר שירות מבחן בעניינו של המשיב. ביום 12.5.2011 הוגש תסקיר שירות המבחן במסגרתו הומלץ שלא לשחרר את המשיב לחלופת מעצר שהוצעה בעיר נתניה, בה התרחשו המעשים נשוא כתב האישום. ביום 19.5.2011 דן בית המשפט המחוזי בשאלת קיומן של ראיות לכאורה. בית המשפט קבע, כי קיימות ראיות לכאורה הקושרות את המשיב לביצוע העבירות המיוחסות לו. לצד זאת נקבע, כי עוצמת הראיות ביחס לכוונת המשיב לגרום למתלונן חבלה בכוונה מחמירה (עבירה שיוחסה לו כזכור בכתב האישום) אינה ברף הגבוה. לפיכך, הורה בית המשפט על עריכת תסקיר משלים בעניינו של המשיב. ביום 14.6.2011 הוגש התסקיר המשלים, אשר גם בו לא הומלץ על שחרור המשיב לחלופה שהוצעה, מעצר בית בפיקוח מלא בבאר שבע. ביום 16.6.2011 קבע בית המשפט המחוזי, כי חרף האמור בתסקיר, יש מקום לשחרר את המשיב לחלופת מעצר בפיקוח הוריו ואחיו של המשיב באשקלון. זאת, נוכח הקביעה באשר לעוצמת הראיות ובהתחשב בכך שהמשיב שהה בעבר במעצר בית במשך כשנתיים בפיקוח הוריו במסגרת הליך קודם, אשר בסופו זוכה. על החלטה זו הגישה המדינה את הערר שלפניי.

 

 

4. דין הערר להתקבל. לטעמי, די בראיות הקיימות נגד המשיב כדי להצדיק את מעצרו עד לתום ההליכים. זאת, אף אם אקבל את קביעת בית המשפט המחוזי (ואינני קובע מסמרות בדבר) לעניין חוזק הראיות בדבר הכוונה המיוחסת למשיב, נוכח האשמתו בעבירה של חבלה בכוונה מחמירה, לפי סעיף 329(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977. לשיטתי, בנסיבות העניין, די באישום ביתר העבירות המיוחסות למשיב, במיוחד על רקע הנסיבות העובדתיות, על מנת להצדיק את מעצרו. המשיב נתפס, לאחר שנערך אחריו ואחרי אזולאי עיקוב משטרתי, בסמוך לביתו של המתלונן. כאשר הוא נעצר, נפל מגופו אקדח שהיה טעון במחסנית מלאה. המשיב חבש קסדה ועל כפות ידיו היו כפפות, אותן הסיר מיד כשנעצר. בנוסף, לוחית הזיהוי של האופנוע עליו רכב המשיב הייתה מקופלת, כנראה על מנת למנוע את זיהויו. לכך יש להוסיף את העובדה כי המשיב נתפס כשהטלפון הסלולרי אותו נשא מנותק מהסוללה, ככל הנראה על מנת למנוע את איכוּנו. בנוסף, כפי שפורט, ערך המשיב מספר שיחות באותו היום למספר הטלפון של המתלונן, תוך שהוא מסווה את מספר הטלפון ממנו התקשר. גם בגרסתו של המשיב אין כדי לפגום בראיות הקיימות נגדו בשלב זה. כך, כאשר נתפס טען המשיב, כי הגיע למקום לשם ביקור אצל קרובת משפחתו המתגוררת בבניין סמוך. המשיב טען, כי לאחר שירד מביתה מצא במקום את האקדח, האופנוע והקסדה. לעומת זאת, בהודעתו הראשונה במשטרה מסר המשיב גרסה אחרת ולפיה בעת שנתפס טרם הספיק לפגוש בקרובת המשפחה. עם זאת, חזר המשיב על טענתו לפיה מצא את האקדח, האופנוע והקסדה במקום. היינו, המשיב סתר עצמו ביחס להימצאו במקום האירוע. לטעמי, המסכת הראייתית שתוארה, אף אם לא נלווית לה כוונה לביצוע חבלה חמורה, מצדיקה בנסיבות העניין את מעצרו של המשיב.

 

 

5. מעבר לכך, יש ליתן משקל לעובדה ששירות המבחן נמנע בשני התסקירים מלהמליץ על שחרורו של המשיב לחלופת מעצר. זאת, הן נוכח התרשמותו מהמשיב עצמו והן נוכח החשש כי הוריו ואחיו לא יוכלו לאכוף עליו באופן מספק את תנאי חלופת המעצר. גם מטעם זה סבור אני כי אין מקום להורות על שחרורו של המשיב לחלופת מעצר.

 

 

6. אשר על כן, הערר מתקבל והחלטתו של בית המשפט המחוזי מבוטלת. המשיב יישאר במעצר עד לתום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו בבית המשפט המחוזי מרכז.

 

 

ניתנה היום, ג' בתמוז התשע"א (5.7.2011).

 

 

 

 

תביעה רפואית הינה תביעה המוגשת תוך 7 שנים ממועד התגבשות הנזק. רוב המקרים הם רשלנות בהריון או רשלנות בלידה. יש לצרף לתביעה חוות דעת רפואית והן מטופלות ע"י עו"ד לרשלנות רפואית אשר בקיאים בתחום ועברו השתלמויות רלבנטיות בנושא.

 

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 11045670_S02.doc הג/גק

 

 

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il