עורכי דין רשלנות רפואית : 3000/12

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

לפניי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כבוד השופט נ' אבו טהה) מיום 5.4.2012 במ"ת 36212-02-12, שבמסגרתה הוחלט לעצור את העורר עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו.

 

 

 

 

נגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של נשיאת נשק וחבלה בכוונה מחמירה. לפי המתואר בכתב האישום, ביום 19.2.2012 התפתחת ויכוח בין פועלים שעבדו באתר בנייה באשקלון לבין שני אנשים שהפועלים טענו כי ניסו לגנוב מתכות מהאתר. השניים עזבו את המקום כשהם מאיימים על הפועלים כי בכוונתם לחזור לאתר בהמשך. בשעה מאוחרת יותר, שבו השניים, יחד עם אדם בשם זיאד אבו טראש וקבוצה של כעשרה אנשים נוספים ובמקום התפתח עימות במהלו הכתה החבורה את הפועלים, השליכה אבנים וגרמה נזק לכלי רכב. בשלב כלשהו הגיע למקום מוחמד אבו טראש שניסה ליישב את הסכסוך ואיפשר לפועלים לעזוב את המקום. בעת שהפועלים נסעו ברכבם במטרה לצאת מהאזור, הגיעו למקום שני כלי רכב, כאשר באחד מהם נהג העורר. העורר יצא מרכבו, ניגש לרכב השני וקיבל לידיו אקדח מאדם שזהותו אינה ידועה. העורר התקרב לרכב בו נסעו הפועלים כשהוא אוחז באקדח, קרא לעברם באופן מאיים וירה שתי יריות לעברם. אחד הקליעים חדר דרך השמשה הקידמית של הרכב ופצע את נהג הרכב באורח קשה. העורר נכנס בחזרה לרכבו ונמלט מהמקום.

 

 

בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה לבית המשפט המחוזי בבאר שבע בקשה למעצרו של העורר עד לתום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו. כאמור, קיבל בית המשפט המחוזי את הבקשה. בהחלטתו מיום 4.3.2012 קבע בית המשפט המחוזי כי קיימת תשתית ראייתית לכאורית לחובת העורר. עוד נקבע כי אין מחלוקת על קיומה של עילת מעצר. בעקבות זאת, הורה בית המשפט על דחיית הדיון עד לקבלת תסקיר מבחן בעניינו של העורר על מנת לבחון את האפשרות לשחררו לחלופת מעצר. בית המשפט סקר בהרחבה את הראיות בתיק החקירה וקבע כי מדובר בתשתית ראייתית הנסמכת, בין היתר, על הודעותיהם במשטרה של ארבעה עדים, ביניהם הנפגע מהירי, שמעידים כי העורר הוא זה שירה לעברם באקדח ונמלט מהמקום ברכב שחור. עוד קבע בית המשפט כי גרסת האליבי שמסר העורר לא נתמכה על ידי העדים שאת שמותיהם מסר. בנוסף, התייחס בית המשפט לכך שהמכשיר בעל מספר הטלפון אותו מסר למשטרה מעבידו של העורר, שבאמצעותו נהג לשוחח עמו, אוכן בשעה הרלבנטית בסמוך לאשקלון. בית המשפט התייחס לטענות העורר בכל הנוגע לסתירות שקיימות לטענתו בין תיאור המקרה על ידי עדי התביעה לבין תיאורו של הבלש בוזגלו, וקבע כי אין בכך כדי לכרסם בתשתית הראייתית הקיימת. עוד נקבע כי השגותיו של העורר בקשר למסדר הזיהוי שנערך לעדים, מקומן בהליך העיקרי ולא במסגרת הליך זה. לבסוף, התייחס בית המשפט גם לכך שהעורר נעלם למשך תקופה של כשלושה חודשים עד שנעצר על ידי המשטרה וכי גרסתו לפיה לא קיבל לידיו את ההזמנה לחקירה לא מתיישבת עם הראיות בעניין זה.

 

 

 

 

ביום 5.4.2012, לאחר שהתקבלו התסקירים שהוכנו בשירות המבחן, קבע בית המשפט כי יש לעצור את העורר עד לסיום ההליכים המתנהלים בעניינו. בית המשפט התייחס לכך שמהתסקיר עולה כי קיימת רמת סיכון לחזרה להתנהגות פורצת גבולות. עוד קבע בית המשפט כי ניתן ללמוד על מסוכונתו של העורר מהעבירה המיוחסת לו ומכך שירה באקדח כלפי אנשים על רקע של סכסוך נקודתי. עוד נקבע כי קיים חשש לשיבוש הליכי משפט שכן העורר לא התייצב לחקירה לאחר שקיבל הזמנה ואף הכחיש שקיבלה. עוד התייחס בית המשפט לכך ששירות המבחן ציין בתסקיר כי אין בחלופה שהוצעה על ידי העורר כדי לאיין את מסוכנותו. לאור כל זאת, ובהיעדר חלופה נאותה, הורה בית המשפט, כאמור, על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים המשפטיים.

 

 

מכאן הערר שלפניי, במסגרתו טוען העורר כי שגה בית המשפט, הן בקביעתו ביחס לקיומן של ראיות לכאורה, הן בדחייתו את האפשרות לשחררו לחלופת מעצר. כך, מתייחס העורר, בין היתר, לסתירות שבין עדותם של ארבעת עדי התביעה אליהם מתייחס בית המשפט בהחלטתו, לבין גרסתו של הבלש בוזגלו. לטענתו בסתירות אלה יש כדי לכרסם כרסום מהותי בתשתית הראייתית, שכן יש בהן כדי להטיל ספק בזהות היורה. בנוסף, טוען העורר כי שגה בית המשפט בכך שלא נתן משקל לטענת האליבי אותה טען וכן בכך שקבע כי מדובר בטענה שהופרכה. בהקשר זה חוזר וטוען העורר כי בשעת הירי שהה במקום עבודתו בהרצליה. בכל הנוגע לחלופת המעצר, טוען העורר כי שגה בית המשפט בכך שלא שחררו לחלופה שהוצעה. לטעתנו, חומרת העבירה אינה יכולה להצדיק את מעצרו עד תום ההליכים, בייחוד לנוכח נסיבותיו האישיות והיעדר עבר פלילי. עוד טוען העורר כי בית המשפט התעלם מכך ששירות המבחן התרשם מהמפקחים שהוצעו באופן חיובי וכן מכך שהנפגע מהירי אמר שאינו חש מאוים. לטענתו החלופה שהוצעה היא חלופה ראויה והיה מקום לבחון אותה אף אם שירות המבחן המליץ שלא לשחררו.

 

 

 

 

מנגד, סומכת המשיבה את ידיה על החלטתו של בית המשפט המחוזי ועל נימוקיו. לטענתה, די בתשתית הראייתית הקיימת בתיק שנסקרה על ידי בית המשפט המחוזי כדי לקשור את העורר לאירועים המתוארים בכתב האישום. לטענתה, כל הנוכחים במקום האירוע, זיהו את העורר במסדר זיהוי, ועדים אלה היו קרובים אליו יותר מאשר הבלש בוזגלו שזיהה אדם אחר כיורה. עוד טוענת המשיבה כי העורר לא הצליח להוכיח את טענת האליבי שהעלה. לבסוף, טוענת המשיבה כי העורר התחמק ממעצר למשך שלושה חודשים ויש בכך כדי לשמש אינדיקציה לחשש מהימלטות. בעניין חלופת המעצר מציינת המשיבה את התסקיר של שירות המבחן, שאינו חיובי וטוענת שצדק בית המשפט המחוזי בכך שקבע כי אין לתת אמון בעורר.

 

 

בתגובה לטענת המשיבה לפיה העורר נמלט מהמשטרה, טען העורר כי הוא עובד בהרצליה והמשטרה לא הגיעה לשם על מנת לעצרו.

 

 

 

 

לאחר שעיינתי בהודעת הערר ובהחלטתו של בית המשפט המחוזי, ולאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים בעל פה ובחנתי את החומר הראיות שהוגש לעיוני, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערר להדחות.

 

 

לשם מעצרו של אדם, לאחר הגשת כתב אישום בהתאם לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים), על בית המשפט להשתכנע בדבר קיומם של שניים – עילת מעצר על פי אחת העילות המנויות בסעיף 21(א) לחוק המעצרים וקיומן של ראיות לכאורה להוכחת האשמה, לפי סעיף 21(ב) לחוק המעצרים. גם לאחר שהשתכנע בית המשפט כי ניתן להורות על מעצר, לא יעשה כן באם ניתן להשיג את תכלית המעצר באמצעים שפגיעתם פחותה ממעצר מאחורי סורג ובריח.

 

 

 

 

כידוע, בית המשפט הבוחן את קיומן של ראיות לכאורה לשם גיבושה של עילת מעצר, נדרש לבחון האם די בראיות אשר הובאו בפניו, באם תוכחנה במהלך המשפט, כדי להוכיח את אשמת הנאשם מעבר לכל ספק סביר (ראו בש"פ 8087/95 זאדה נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(2) 133, 148 (1996)). בענייננו, די בראיות הקיימות המפורטות בהחלטתו של בית המשפט המחוזי כדי לספק תשתית ראייתית לכאורית. כך, בהודעתו מיום 23.10.2011, מתאר נפגע הירי את האירועים שהתרחשו באותו היום, מספר כיצד נראה היורה ואומר שיוכל לזהות אותו במסדר זיהוי. בנוסף, מתאר הנפגע את הרכב בו נהג היורה ואת לבושו. פרטים מרכזיים בעדותו של הנפגע אושרו בעדותם של הנוכחים האחרים בזירת האירוע, כך למשל, מהיוב גועבאט העיד אף הוא בהודעתו מיום 10.10.2011 כי היורה לבש חולצה שחורה וכי יצא מרכב בצבע שחור. כמו כן, שניהם תיארו את היורה כבחור גבוה ושחום. בנוסף, בדו"ח מסדר זיהוי תצלומים מיום 25.10.2011 נכתב כי הנפגע זיהה את העורר כיורה ואמר כי "90% זה שעשה ירי". שלושת העדים הנוספים שנכחו במקום, זיהו אף הם את העורר כמי שירה בנפגע. בכל הנוגע לטענת האליבי, טען העורר בהודעותיו במשטרה כי באותו היום עבד בשמירה בהרצליה וכי מעבידו ראה אותו שם, כמו גם אדם נוסף בשם עופר שהביא לו אוכל. בהודעתו מיום 15.2.2012 סיפר המעביד כי ראה שהיה שומר באתר, אבל לא ראה מי היה אותו שומר ולכן הוא לא יכול להעיד כי העורר עבד באותה העת. עופר, אף הוא לא אישר כי העורר נכח במקום בתאריך הרלבנטי. לטעמי, די בראיות שנסקרו לעיל, ובראיות שנסקרו בהרחבה בהחלטתו של בית המשפט המחוזי, כדי לשמש כתשתית ראייתית לכאורית בשלב זה. אוסיף, כי אכן, הבלש בוזגלו לא זיהה את העורר במסדר הזיהוי וכן ייתכן וישנן סתירות בין גרסתו לבין הגרסאות שמסרו העדים האחרים. סתירות אלה, כמו גם טענותיו של העורר באשר למסדר הזיהוי, יתבררו במהלך הדיון בתיק העיקרי.

 

 

 

 

לפיכך, לא מצאתי מקום להתערב במסקנתו המבוססת של בית המשפט המחוזי, שלפיה ישנה תשתית ראייתית לכאורית להוכחת המיוחס לעורר בכתב האישום שהוגש נגדו. אף את טענותיו של העורר בעניין האפשרות לשחררו לחלופת מעצר, אין בידי לקבל. מקובלת עלי מסקנתו של בית המשפט המחוזי לפיה לא ניתן במקרה זה לשחרר את העורר לחלופת המעצר שהוצעה. זאת, לנוכח מסוכנותו הרבה הנלמדת מהמיוחס לו בכתב האישום וכן מתסקיר שירות המבחן שבו נכתב כי קיים סיכון להישנות התנהגות פורצת גבולות וכי לאור חומרת העבירות אין בחלופה שהוצעה כדי לאיין את מסוכנותו. אכן, כפי שטען העורר, אין בית המשפט מחויב לאמץ את המלצת שירות המבחן, שהיא כשמה כן היא, בגדר המלצה בלבד. אלא, שבנסיבות מקרה זה ולנוכח מסוכונתו של העורר, לא מצאתי כי נפל פגם בהחלטת בית המשפט לאמץ את המלצת שירות המבחן.

 

 

 

 

לאור האמור לעיל, לא מצאתי מקום להתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי והערר נדחה.

 

 

 

 

ניתנה היום, א' באייר התשע"ב (23.4.2012).

 

 

 

 

 

עורכי דין רשלנות רפואית נמצאים בכמויות מעטות למדי בארץ בגלל שזה אחד מן התחומים הבעייתיים מאד לפעולה ולזכייה. עורכי דין רשלנות רפואית לרוב משתלמים רבות בתחומי רפואה על מנת להעמיק את הידע שלהם בנושא רלבנטי לתביעות שבהן הם מטפלים. אפשר לומר כי עורכי דין רשלנות רפואית שעוסקים בתחום זה בלבד אין רבים בישראל.

 

 

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 12030000_H01.doc שצ

 

 

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il