רשלנות רפואית : 2628/12

רשלנות רפואית מהווה כשל בהענקת טיפול רפואי ראוי. ידוע כי רשלנות רפואית מקנה עילה לתביעה אך יש לדעת שאתם זכאים גם להגיש תלונה למשרד הבריאות ולמנהל המוסד בו התרחשה רשלנות רפואית במיוחד אם נגרם נזק.

 

 

 

 

 

 

 

 

תאריך הישיבה: ל' בניסן התשע"ב (22.4.2012)

 

 

 

 

בשם העורר: עו"ד אורי דייגי; עו"ד יו אלגרינאוי;

 

 

עו"ד יפעת עזראי

 

 

 

 

בשם המשיבה: עו"ד סיון רוסו

 

 

 

 

 

 

זהו ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע מיום 4.3.2012 (כב' השופט נ' אבו טהה), בה הורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו.

 

 

 

 

1. העורר, יליד 1989, עומד לדין בבית המשפט המחוזי בבאר שבע בעבירות של קשירת קשר לפשע, שוד בנסיבות מחמירות, נשיאת נשק וכניסה ושהייה בישראל שלא כדין. על-פי הנטען בכתב האישום העורר, תושב דהאריה, עבד בעסק "קפה אלפאיז" ברהט (להלן: בית הקפה) המנוהל על ידי פאיז אבו ג'אמעה (להלן: פאיז), ובמסגרת זו הכיר את אחד מלקוחות בית הקפה, ראפת אבו-סהיבאן (להלן: ראפת). במועד שאינו ידוע במדוייק קשר ראפת קשר עם אחרים, שזהותם אינה ידועה, לשדוד את פאיז בבית הקפה. במסגרת הקשר האמור ולשם קידומו, מספר ימים לפני יום 22.4.2011 התקשר ראפת אל העורר וצירף אותו לקשר בכך ששיתף אותו בכוונתו "לבצע מעשה שיפחיד את פאיז" תוך שימוש באקדח המוחזק על ידו, כדי לשדוד את רכבו - ג'יפ מסוג לנדקרוזר מ.ר 3508056 (להלן: הרכב), ולהעביר אותו לשטחי הרשות הפלסטינית. במסגרת הקשר ולשם קידומו, נתן העורר לראפת מספר טלפון של חברו המתגורר בשטחי הרשות הפלסטינית, כדי שראפת יעביר לו את הרכב לאחר השוד. כמו כן, בלילה שבין ה-21.4.2011 ל-22.4.2011, המועד המיועד לביצוע השוד, שוחח ראפת עם העורר וסיכם איתו כי העורר ידווח לו בהמשך הלילה מה המצב בבית הקפה וכמה אנשים יש במקום, שכן ראפת רצה לבצע את השוד בשעה שיהיו בו מעט לקוחות. בהתאם לסיכום, התקשר העורר לראפת ודיווח לו שבקפה נותרו לקוחות אחרונים.

 

 

 

 

זמן קצר אחר כך, בשעה 3:03 או בסמוך לכך, נכנס ראפת ביחד עם קושר נוסף לבית הקפה כששניהם לבושים בחרמוניות, עוטים כפפות לידיהם ופניהם מכוסות בכובעי גרב (להלן: השודדים) ואחד מהם אחז בידו אקדח. השודד החמוש כיוון את אקדחו לעבר האנשים שהיו בבית הקפה, ובהם פאיז, עובדי הקפה ולקוחות, והשודדים הורו להם להניח את מכשירי הטלפון שלהם בצד ולהתכנס יחד כשידיהם מורמות. השודד החמוש דרך את האקדח וכאשר כדור חי נפל ממנו לרצפה, הוא הרים אותו, זרק אותו לעבר פאיז ואמר לו שישמור אותו למזכרת ממנו. כן הורה השודד החמוש לפאיז למסור לו את כספו ופאיז הוציא מכיסי מכנסיו כ-15,000 ש"ח ומסר אותם לשודדים, ולאחר שפתח את הקופה בהוראתם לקחו ממנה השודדים עוד כ-700 ש"ח והורו לפאיז למסור להם את מפתחות הרכב שחנה ליד בית הקפה ומסרו לו פתק כדי שיכתוב את הקוד להתנעתו. השודד החמוש נשאר בבית הקפה בזמן שהשודד השני לקח את מפתחות הרכב, יצא ממנו, נסע עם הרכב מהמקום וזמן קצר לאחר מכן חזר לבית קפה. במהלך השוד הצליח בנו של פאיז לחמוק מבית הקפה לחנות פיצה סמוכה וביקש שיתקשרו למשטרה. בשעה 3:12 או בסמוך לכך, הגיעה למקום ניידת משטרתית ובה שני שוטרי סיור שהוזעקו לאירוע, יוסי סיטבון ואליהו דסטה (להלן: סיטבון ודסטה, וביחד: השוטרים). עם הגיעם, פגשו השוטרים בבנו של פאיז שדיווח להם כי בבית הקפה מתבצע שוד מזויין. סיטבון התקרב אל בית הקפה שתריס הכניסה שלו היה סגור חלקית, הציץ פנימה וראה את השודד החמוש רעול פנים ואוחז אקדח בידו ושאר האנשים עומדים בידיים מורמות מעלה. אז שלף סיטבון את אקדחו, דרך אותו וצעק לעבר השודד החמוש: "משטרה, זרוק את הנשק!" ובתגובה השודד החמוש כיוון את אקדחו לעברו והחל לירות. סיטבון החל לסגת לכיוון הניידת כדי להזעיק עזרה במערכת הקשר ודסטה שעמד מאחוריו ניסה לירות ברובה M-16 שהיה ברשותו, אך הנשק היה תקול. כל אותה העת השודד החמוש המשיך לירות לעבר השוטרים והניידת, ובחסות הירי הצליחו השודדים להימלט מהמקום. כתוצאה מהירי נפגעה הניידת מפגיעת קליע, והרכב שנשדד ננטש ואותר לאחר זמן קצר מזרחית לכביש 310 לכיוון טראבין. בכתב האישום נטען כי במעשיו קשר העורר קשר עם ראפת ואחרים לבצע פשע, ובצוותא חדא עם ראפת ואחרים ביצע שוד בחבורה כשהשודד מזויין באקדח ונושא נשק שלא כדין.

 

 

 

 

עוד נטען בכתב האישום כי במועדים הרלוונטיים לכתב האישום לא היה לעורר, תושב הרשות הפלסטינית, היתר כניסה לישראל, וכי במועדים אלו ובהזדמנויות רבות במהלך שנת 2011 שהה בישראל שלא כדין.

 

 

 

 

2. העורר נעצר ביום 28.12.2011 וביום 18.1.2012 הוגש נגדו כתב אישום וכן בקשה למעצרו עד תום ההליכים. בהחלטה מיום 4.3.2012, קיבל בית המשפט את בקשת המעצר ועמד על התשתית הראייתית הלכאורית הקיימת לחובת העורר והנסמכת בעיקרה על הודעותיו במשטרה. בית המשפט ציין כי מההודעות עולה שהעורר זיהה את ראפת כמי שביצע את השוד, אישר ששוחח עימו שלושה או ארבעה ימים לפני המקרה אז סיפר לו ראפת את שתכננן, ועוד אישר כי שוחח עמו מספר פעמים ביום השוד בקשר לכמות האנשים בבית הקפה במהלך הערב ולפני הסגירה. בית המשפט הוסיף כי העורר טען אמנם כי כל שהיה ידוע לו הוא שראפת התכוון לאיים על פאיז ולהפחידו עם האקדח ואף ליתן לו כדור כדי להפחידו, אך מהודעתו עולה כי ידע שראפת מתכוון לגנוב את רכבו של פאיז כיוון שביקש ממנו לפני השוד מספר טלפון של אדם בשטחים שיוכל להעביר אליו את הרכב כדי שיפרקו אותו, והוא אף זיהה את אותו אדם בשמו (האני מוגד הוארין מדהרייה (להלן: הוארין)). כמו כן סיפר העורר על השיחה הטלפונית האחרונה בינו לבין ראפת טרם השוד. בית המשפט הוסיף כי נגד העורר עומדים גם פלטי תקשורת של שיחות נכנסות ויוצאות ממנוי טלפון השייך לראפת מהם עולה כי בין העורר לראפת נערכו בלילה שבין 21.4.2011 ל-22.4.2011 שיחות טלפון רבות וכי השיחה האחרונה בוצעה בשעה 2:50:44, דקות ספורות לפני השוד. עוד ציין בית המשפט כי בהודעתו מיום 13.1.2012 אישר הוארין כי העורר יצר איתו קשר לפני השוד וביקש ממנו להחביא רכב ליד הבית שלו, ואמר לו שחבר ישראלי, בדואי, יצור איתו קשר לגבי פרטים נוספים. ואכן בסמוך לכך התקשר אליו ישראלי בדואי ואמר לו שהוא רוצה להביא אליו רכב טויוטה לנדקרוזר לשם תיקונו, וביקש שיבוא לקחת את הרכב.

 

 

 

 

בית המשפט קבע כי בכך הניחה המשיבה תשתית ראייתית לכאורית להוכחת המיוחס לעורר. בית המשפט קבע כי גם אם יקבל את גרסת העורר שלא ידע שבכוונת ראפת לבצע שוד אלא רק לאיים על פאיז ולהפחידו, הרי משידע כי בכוונת ראפת להגיע עם אקדח היה לו יסוד סביר להניח שיתכן ויעשה בו שימוש. כן ציין בית המשפט כי פלטי התקשורת קושרים את העורר למקום ולמועד השוד וכי יש ליתן משקל גם להודעתו של איש הקשר הוארין. בית המשפט דחה את טענת העורר כי אין די ראיות באשר למעמד התכנון וקשירת הקשר בקובעו כי אלו נלמדים מהראיות לכאורה הנסיבתיות המצטברות שפורטו, וכי הסתייגויות העורר הנוגעות לשאלת חלקו בתכנון האירוע ובביצועו מקומן בהליך העיקרי. בית המשפט הוסיף וקבע כי קמה בענייננו עילת מעצר בהתאם לסעיף 21(א)(1)(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), תשנ"ו-1996 משום שהעורר שוהה בארץ באופן בלתי חוקי ומעולם לא היה לו אישור כניסה לישראל, כפי שאף עולה מהודעותיו ועל כן, קיים חשש להתחמקות מהליכי משפט. בנוסף קמה, כך קבע בית המשפט, עילת מסוכנות נוכח השתתפותו של העורר בתכנון המוקדם של השוד ביודעו על ההצטיידות באקדח לצורך ביצועו בעת שבבית הקפה שוהים אזרחים. בית המשפט קבע כי בנסיבות אלו אין בחלופת המעצר שהציע העורר - פיקוח שני ערבים (חברו שהינו תושב ישראל וגיסו שהינו תושב הרשות הפלסטינית המחזיק באישור כניסה לישראל) - כדי להשיג את מטרת המעצר ולאיין את החשש הלכאורי הנשקף מהעורר לשלום הציבור ובטחונו כמו גם את החשש להמלטות מהדין. על כן, הורה בית המשפט על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

 

 

 

 

3. מכאן הערר שבפניי, בו מבקש העורר להורות על שחרור לחלופת מעצר, בפיקוח שני הערבים שהוצעו בבית משפט קמא. לטענת העורר הוא הסכים לקיומן של ראיות לכאורה רק בנוגע לעבירת השהייה בישראל שלא כדין ובית משפט קמא שגה בקובעו כי קיימות ראיות לכאורה גם ביחס ליתר העבירות המיוחסות לו. העורר טוען בהקשר זה כי אין באמרותיו במשטרה כדי לסבכו בביצוע אותן עבירות וכי הן מהוות עדות מפורטת ומפלילה רק כלפי מי שזמם, תכנן וביצע את מעשה השוד ולמעשה הוא זה שסייע בהודעותיו לפענוח האירוע ולאיתור מבצעי השוד. לטענתו הוא מצא עצמו מנוצל ומאויים על ידי ראפת, והדברים עולים מהודעתו מיום 1.1.2012. עוד טוען העורר כי הוא לא היה בסוד העניינים ולא ידע מה בדיוק זמם ראפת אלא שמע ממנו פרטים כלליים בלבד וחצאי אמירות, מהם הבין שראפת התכוון לבצע מעשה הפחדה נגד פאיז על רקע סכסוך שהיה לו עם משפחתו. העורר טוען כי אין כל ראיה שידע שראפת מתכנן לבצע שוד או שנטל כל חלק עם ראפת בביצוע יתר העבירות, בהדגישו כי עצם הידיעה על כוונת ראפת לבצע מעשה הפחדה אינה יכולה לבסס הרשעה בעבירה של קשר לפשע או שותפות או להוכיח שהיה לו חלק במזימה של ראפת. כן טוען העורר כי בית המשפט שגה כשהסיק שידע שראפת יעשה שימוש באקדח במהלך מעשה ההפחדה, כיוון שהראיות מעידות שהוא ידע רק שראפת רצה לתת לפאיז כדור אקדח כאיום ותו לא. העורר מוסיף וטוען כי בית המשפט שגה כשהסיק מגרסתו שידע שראפת מתכוון לשדוד את הרכב של פאיז, ולטענתו מהודעתו במשטרה עולה כי רק כשעתיים לפני אירוע הסיק משיחה שהיתה לו עם תושב הרשות שראפת מתכנן לשדוד את הרכב ועד לאותו השלב הוא חשב שראפת התכוון להגיע לבית הקפה ולבצע את מעשה ההפחדה ברכב טויוטה לנדקרוזר ולאחר מכן להעבירו לשטחים לשם טשטוש הראיות. עוד טוען העורר כי משיחתו עם ראפת טרם השוד, בה הודיע לו על מספר האנשים שנשארו בבית הקפה, לא היה מקום להסיק שהוא היה שותף לביצוע השוד. לטענתו המסקנה העולה ממכלול הראיות הינה שהוא נוצל על ידי ראפת ששאב ממנו מידע נקודתי לצרכיו, כאשר הוא עצמו כלל לא ידע לשם מה נועד מידע זה. בנוסף, אין בראיות כל אינדיקציה שידע מיהו השודד הנוסף, כי היה לו מניע לבצע עבירת שוד נגד מעסיקו או כי הובטחו לו טובת הנאה או רווח כלשהו ממעשה זה. לטענת העורר בנסיבות אלו לכל היותר ניתן היה להעמידו לדין בעבירה של אי מניעת פשע.

 

 

 

 

העורר מוסיף וטוען כי הדיבוב שנערך לו הינו דיבוב פסול אשר פגע בזכות ההיוועצות שלו וכי המדובב למעשה "תפר" את גרסתו. עוד טוען העורר כי בנסיבות שתוארו ונוכח העובדה שהוא צעיר אשר נכנס לישראל לשם מימון לימודיו האקדמיים ואין לו כל עבר פלילי, לא היה מקום לקבוע כי קמה בעניינו עילת מעצר של מסוכנות. כן הוא טוען כי לא היה מקום לזקוף לחובתו את העובדה שהוא תושב השטחים, וכי היה מקום לשחררו לחלופת המעצר שהוצעה על ידו בהדגישו כי שני המפקחים שהציע הינם אנשים רציניים וראויים אשר הביעו נכונות לערוב לשחרורו, להתחייב להופעתו לדיונים ולהפקיד ערובה כספית כפי שתקבע.

 

 

 

 

4. המשיבה מצידה טוענת כי דין הערר להידחות ולטענתה בפני בית משפט קמא הוצגה תשתית ראייתית לכאורית להוכחת המיוחס לעורר. המשיבה מפנה בהקשר זה להודעות העורר במשטרה בהן סיפר על חלקו בשוד ומסר פרטים אשר קשרו אותו לאירוע באופן משמעותי. כך הוא ידע לפני ביצוע השוד על הכוונה לגנוב את הרכב, על הכוונה לעשות שימוש באקדח ועל המניע למעשים. כן טוענת המשיבה כי יש ליתן משקל לכך שהעורר קישר בין ראפת להוארין, ולטענתה לא ניתן להתעלם מחומרת האירוע שהסתיים בירי כלפי שוטרים. עוד טוענת המשיבה כי אין יסוד לטענת העורר בדבר הפסול שנפל בדיבוב ובדבר הפגיעה בזכות ההיוועצות שלו, והיא מוסיפה כי גם ראפת הועמד לדין בגין ביצוע השוד וכי אמנם בית המשפט הורה על קבלת תסקיר מעצר בעניינו, אך בכוונת המשיבה לעמוד על מעצרו עד תום ההליכים. עוד מציינת המשיבה כי מכל מקום אין להורות על שחרורו של העורר לחלופת מעצר ברהט כבקשתו, שכן זוהי זירת ההתרחשות ושם מתגוררים עדי הראיה לאירוע ויתר המעורבים בפרשה.

 

 

 

 

5. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובחומר החקירה הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערר להתקבל בחלקו, כפי שיפורט להלן.

 

 

 

 

טענת העורר כי אין בנמצא ראיות לכאורה להוכחת המיוחס לו דינה להידחות ובצדק קבע בית משפט קמא כי הראיות שהוצגו מקימות תשתית ראייתית לכאורית נגדו. בהודעתו הראשונה במשטרה (הודעה מיום 4.10.2011) סיפר העורר אודות השוד ולא הזכיר כל מעורבות מצידו באירוע. גם כאשר נחקר באזהרה (הודעות מיום 28.12.2011 ומיום 29.12.2011) הכחיש העורר כל קשר לאירוע השוד ואף ציין כי מעולם לא שוחח בטלפון עם ראפת. בהודעה נוספת (מיום 30.12.2011) הודה העורר ששוחח עם ראפת (אותו כינה "עבדו") מספר ימים לפני השוד וכי זה סיפר לו כי יגיע להפחיד את פאיז וכן הודה שביום האירוע מסר לראפת מידע בדבר מספר הלקוחות שנותרו בבית הקפה. עם זאת העורר הדגיש שוב ושוב כי "אני לא ידעתי על השוד, גם כל הסיפור היה הפחדה בלבד. לא היה שום הסכם על כסף ולא שום הסכם על שום דבר". עוד טען כי קישר בין ראפת לבין הוארין לאחר שראפת אמר לו כי הוא מבקש לפרק את הרכב שבו תכנן להגיע לבית הקפה, ולא ידע כי ראפת מתכנן לשדוד את רכבו של פאיז. בהודעה נוספת (מיום 1.1.2012) שב אמנם העורר על גרסתו כי הבין שראפת מתכנן להגיע לבית הקפה על מנת לאיים על פאיז ולהפחידו, אך הוסיף וסיפר כי ראפת אמר לו שיש לו אקדח וכי הוא מתכנן ליתן לפאיז כדור (אך טען שלא אמר לו כי הוא מתכוון להשתמש באקדח) ובנוסף הודה שעוד לפני ביצוע השוד הבין שראפת מתכנן גם לשדוד את רכבו של פאיז. כן ציין העורר (הודעה מיום 12.1.2012) כי כל השתיקה שלו "היתה מההתחלה טעות" וכי לא סיפר לפאיז על הארוע המתוכנן נוכח איומו של ראפת. הנה כי כן, העורר קשר עצמו לאירוע ולמעשה הודה כי עוד לפני השוד הבין כי ראפת מתכנן לשדוד את הרכב של פאיז והבין כי למטרה זאת ביקש ממנו לקשר אותו להוארין. עוד ידע כי ראפת מתכנן להגיע לבית הקפה כשהוא נושא נשק. בנוסף הודה העורר כי סמוך לביצוע השוד מסר לראפת מידע בדבר מספר האנשים ששהו בבית הקפה. האמור בהודעותיו של העורר נתמך בהודעתו של הוארין אשר סיפר על שיחתו עם העורר ועל ה"בדואי" שהתקשר עליו בעקבות אותה שיחה ואמר לו שהוא רוצה להביא אליו רכב טויוטה לאנדקרוזר לתיקון. כמו כן לא ניתן להתעלם מכך שיום לפני מועד ביצוע השוד וביום ביצועו התנהלו שלוש-עשרה שיחות טלפון בין העורר לראפת, האחרונה כרבע שעה לפני האירוע. הנה כי כן, גם אם העורר לא ידע את פרטי הפרטים של האירוע המתוכנן, קיימות ראיות לכאורה כי ידע על תכנונו של שוד מזויין וסייע בידו של ראפת להוציאו לפועל.

 

 

 

 

השאלה האם חלקו הלכאורי של העורר באירוע אכן עולה כדי ביצוע העבירות שיוחסו לו בכתב האישום, או שמא, כטענתו, היה מקום להעמידו לדין בעבירה שחומרתה פחותה, שאלה זו ראוי לה כי תתברר בהליך העיקרי המתנהל נגדו והוא הדין ביחס לטענתו כי בדיבוב שבוצע לו נפל פסול אשר יש בו כדי להשליך על משקלן או על קבילותן של ההודעות אותן מסר במשטרה (השוו: בש"פ 2830/11 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 11 (טרם פורסם, 14.4.2011); בש"פ 3809/09 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 7 (17.5.2009)).

 

 

 

 

6. מעורבותו לכאורה של העורר באירוע השוד שכוון נגד פאיז ובוצע לכאורה תוך איום בנשק חם במקום בילוי בו שהו אותה עת מבקרים ואף הסלים בהמשך נוכח הירי שבוצע לעבר השוטרים, יש בה ללא ספק כדי להצביע על מסוכנות. אולם, נוכח העובדה כי לא מיוחס לעורר חלק מרכזי בביצוע האירוע וכך אף עולה מן הראיות לכאורה, אין לשלול את האפשרות לפיה תאויין המסוכנות הנשקפת מן העורר באמצעות חלופת מעצר. בהקשר זה יש ליתן משקל לעובדה שהעורר הינו בחור צעיר ללא עבר פלילי וכי שיתף פעולה בחקירה ומסר פרטים שאיפשרו להעמיד לדין את רפאת כמי שעל פי הנטען ביצע את השוד והיה "הרוח החיה" באירוע. כמו כן לא ניתן להתעלם מן העובדה שלגבי ראפת, אשר על פי הנטען היה היוזם והמבצע העקרי של השוד והחלק המיוחס לו באירוע גדול וחמור באופן משמעותי מזה המיוחס לעורר, הורה בית המשפט המחוזי בבאר שבע על קבלת תסקיר (מ"ת 39850-01-12. וראו ההחלטות בפרשה הנוספת המיוחסת לו - החלטה מיום 28.9.2011 בבש"פ 7021/11 והחלטה מיום 11.10.2011 במ"ת 25183-08-11 בדבר שחרורו לחלופת מעצר). אכן בענייננו, ובשונה מראפת, קמה נגד העורר עילת מעצר נוספת בשל החשש מהימלטות, בהיותו תושב דהאריה השוהה בישראל באופן בלתי חוקי. אולם נראה לי כי עובדה זו לבדה אינה צריכה להוביל אל המסקנה הגורפת כי אין מקום לשקול לכתחילה את שחרורו לחלופת מעצר הולמת.

 

 

 

 

כמתואר העורר ביקש לשחררו לחלופת מעצר ברהט בפיקוח שני ערבים אך בצדק ציינה המשיבה כי אין לאפשר חלופה לפיה ישהה העורר בעיר בה התבצע השוד ובה מתגוררים מרבית המעורבים ועדי הראיה לאירוע. עם זאת, בנסיבות שתוארו ראוי בעיני לאפשר לעורר להציע חלופת מעצר אחרת בתחומי המדינה שתהא מרוחקת דיה מרהט ותבטיח פיקוח הולם על העורר. חלופה כזו, ככל שתוצע, תיבחן על ידי בית המשפט המחוזי (אשר יוכל במידת הצורך ולפי שיקול דעתו לקבל את הערכת שירות המבחן בעניין).

 

 

 

 

בשלב זה ובכפוף לאמור לעיל, ישאר העורר במעצר עד החלטה אחרת של בית המשפט המחוזי, ככל שתינתן.

 

 

 

 

 

 

ניתנה היום, ז' באייר התשע"ב (29.4.2012).

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

רשלנות רפואית מהווה כשל בהענקת טיפול רפואי ראוי. ידוע כי רשלנות רפואית מקנה עילה לתביעה אך יש לדעת שאתם זכאים גם להגיש תלונה למשרד הבריאות ולמנהל המוסד בו התרחשה רשלנות רפואית במיוחד אם נגרם נזק.

 

_________________________

 

 

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 12026280_V02.doc גק

 

 

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il