עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 2099/12

 

 

 

 

 

 

 

תאריך ישיבה: כ"ח באדר התשע"ב (22.3.2012)

 

 

בשם המבקשת: עו"ד ארז בן-ארויה

 

 

בשם המשיב: עו"ד אסתר בר-ציון

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

1. בקשה שלישית להארכת מעצרו של המשיב לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים).

 

 

 

 

2. המשיב הועמד לדין בתפ"ח 37418-12-10 בבית המשפט המחוזי בבאר שבע ויוחסה לו, בין היתר, עבירה של רצח. על פי כתב האישום, ביום 3.12.2010 בילו המנוח וחברתו במועדון בנתיבות. משהבחינה קרובת המשפחה של המשיב, לבנת, במנוח ובחברתו, פרצה בבכי והיתה נתונה בסערת רגשות, שכן לבנת היתה בעבר בקשר רומנטי עם המנוח. משהגיע המשיב למועדון, הוא הבחין בלבנת ובמצבה וזו סיפרה לו על הפגיעה בכבודה מצד המנוח, כאשר ראתה אותו מנשק את חברתו. המשיב יצא מהמועדון יחד עם שניים מחבריו ועלה לרכבם יחד עם לבנת וחברתה. החבורה נסעה ברחבי נתיבות כשהמשיב מחפש אחר המנוח. כשהוברר למשיב מקום הימצאו של המנוח, עבר המשיב בבית העסק השייך לבני משפחתו ונטל מהמקום סכין גדולה, לאחר שגמלה בלבו ההחלטה להמית את המנוח. כאשר המשיב הבחין במנוח ובחברתו בצומת היציאה מנתיבות לכיוון שדרות, בסביבות השעה 04:00 לפנות בוקר, ירדו המשיב ואחד מחבריו מהרכב כשהמשיב מחזיק את הסכין לצד גופו. פרץ ויכוח בין המשיב לבין המנוח וחברתו והחלו חילופי מהלומות בין המשיב, המנוח וחברו של המשיב, שהתרחק מהשניים סמוך לאחר תחילת האירוע. במהלך התגרה שלף המשיב את הסכין בה החזיק ודקר את המנוח ארבע דקירות עמוקות בכוונה לגרום למותו. המנוח התמוטט ומותו נקבע בדרך לבית החולים.

 

 

 

 

3. עם הגשת כתב האישום נגד המשיב התבקש גם מעצרו עד תום ההליכים. הליכי המעצר נמשכו מספר חודשים, עד שביום 16.5.2011 הורה בית המשפט (כב' השופט י' שפסר) על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים. במהלך הדיונים בבקשה למעצרו של המשיב הוגשו שני תסקירי מעצר. התסקיר הראשון, מיום 3.3.2011, מתאר את הרקע האישי והמשפחתי של המשיב, רווק בן 22, בוגר 12 שנות לימוד, אשר שירת שירות צבאי מלא והשתחרר מהשירות כשלושה חודשים טרם מעצרו. שירות המבחן התרשם מיכולות טובות של המשיב וציין, כי ניכר שהוא בעל מערכת ערכים נורמטיבית. בנוסף, שירות המבחן התרשם, כי ביכולתו של המשיב לקבל סמכות וגבולות חיצוניים ולהציב לעצמו גבולות פנימיים. עם זאת, נלקחה בחשבון חומרת המעשה המיוחס למשיב והקושי להעריך מהי השפעת צריכת אלכוהול על יכולתו של המשיב לשלוט בתגובותיו. בנסיבות אלה לא שלל שירות המבחן קיומה של רמת סיכון. שירות המבחן גם התרשם מהמפקחים המוצעים כאנשים רציניים ואחראיים. בסיכום התסקיר ביקש שירות המבחן פרק זמן נוסף כדי להשלים את חקירותיו. בתסקיר מיום 7.4.2011 שב שירות המבחן וציין, כי לא ניתן לשלול קיומה של רמת סיכון בשל האמור לעיל, כמו גם בשל עמדותיו הקורבניות של המשיב ביחס למצבו ובשל הקושי שלו להתמודד במצבי לחץ. קצינת המבחן לא שללה קיומה של רמת סיכון והתנהגות אימפולסיבית בעתיד והגיעה למסקנה, כי שחרור המשיב לחלופה המוצעת אינה מתאימה וזאת בעיקר נוכח ההערכה כי "לא ניתן לשלול רמת סיכון בהתנהגות המשיב בכל חלופה אשר תוצע בשלב זה".

 

 

נוכח התסקיר האמור החליט בית המשפט, כאמור לעיל, לעצור את המשיב עד לתום ההליכים. בהחלטה מיום 16.5.2011 עמד בית המשפט על כך שמדובר בנסיבות חמורות במיוחד, לפיהן הגיע המשיב למפגש עם המנוח כשהוא מצויד בסכין גדולה, רצח את המנוח בארבע דקירות עמוקות ונמלט מהמקום. המשיב לא הכיר את המנוח, מה שמעצים את מסוכנותו והאימפולסיביות הנובעת ממעשיו. בית המשפט התייחס גם לקיומו של אישום נוסף הנוגע להחזקת סכין כחודש קודם לאירוע. מסקנת בית המשפט היתה כי אין מנוס ממעצר המשיב עד לתום ההליכים, שכן אין מדובר במסוכנות נקודתית, אין מדובר בנסיבות אישיות חריגות או באירוע שנסיבותיו חריגות וגם לא קיימת המלצה חיובית מצד שירות המבחן.

 

 

 

 

4. משפטו של המשיב עדיין לא הסתיים, כפי שיפורט להלן. ביום 18.9.2011 האריך בית משפט זה, בהסכמה, את מעצרו של המשיב ב- 90 ימים נוספים החל מיום 22.9.2011. הארכת מעצר שניה ל-90 יום, אף היא בהסכמה, נעשתה ביום 13.12.2011, והבקשה דנן היא, כאמור, הבקשה השלישית, והפעם לא ניתנה לה הסכמת המשיב.

 

 

 

 

5. כפי שמפורט בבקשה, עד כה התקיימו חמישה מועדי הוכחות ובשלב זה קבוע התיק העיקרי לסיום פרשת התביעה ולשמיעת פרשת ההגנה ליום 24.5.2012. המבקשת העריכה, כי במועד האמור צפויה להסתיים שמיעת ההוכחות, אך נראה כי מדובר בהערכה אופטימית, שכן נוכח דברי באת כוח המשיב, מתקבל הרושם כי לא ניתן יהיה לסיים את פרשת ההוכחות, כאשר לאחר מכן גם יהיה צורך לקצוב מועדים לשמיעת הסיכומים וכו'. התוצאה היא, שגם אם יוארך המעצר כמבוקש, אין סיכוי סביר שמשפטו של המשיב יסתיים במהלך תקופת הארכה.

 

 

 

 

6. באת כוח המשיב ציינה, כי אינה יכולה לבוא בטרוניה לנציגי התביעה וגם לא לבית המשפט על הימשכות ההליכים, כשכל המעורבים עושים כל שלעיל ידם על מנת לקדם את בירור המשפט, אלא שבהתחשב בחומר הראיות, הכולל, בין היתר, חוות דעת מומחים ובצורך לתמלל עדויות רבות וכו', לא ניתן היה לקיים את שמיעת המשפט בלוח זמנים מהיר יותר. בנסיבות אלה אינני רואה לנכון לפרט בהרחבה בהחלטה זו את לוח הזמנים של שמיעת הראיות עד כה, שכן אין טענה שמדובר במהלכים בעייתיים או לא תקינים, וזו גם התרשמותי.

 

 

 

 

עמדת המשיב לענין הבקשה דנן, היא, שיש מקום להורות על קבלת תסקיר מעצר משלים. זאת נוכח חלוף הזמן מאז שניתנו התסקירים הקודמים, מה שיכול להקהות את המסוכנות מצדו של המשיב שהיה נתון פרק זמן ממושך במעצר, וגם בשל מה שהמשיב תופס כשינוי כיוון בעמדת שירות המבחן, שהתרחש בין מועד מתן התסקיר הראשון לבין מועד התסקיר השני. לטענת המשיב, התסקיר הראשון היה חיובי בעיקרו וניתן היה להבין ממנו ששחרור לחלופת מעצר יכול להלום את נסיבות המקרה. מאידך גיסא, בלא הסבר של ממש, השירות הגיע בתסקיר השני למסקנה שלילית נחרצת. באת כוח המשיב העלתה אפשרות שהדבר נבע מההשפעה החזקה שיכולה להיות למשפחת המנוח, בהתחשב בפעילותם הקולנית במהלך שמיעת המשפט. לעניין זה אציין כבר עתה שאין כל יסוד להניח ששירות המבחן ביסס את מסקנותיו על שיקולים שאינם מקצועיים טהורים. בא כוח המבקשת ציין, כי אין מקום להורות על קבלת תסקיר בהתחשב בנקודת הזמן בה מצוי בירור המשפט, כמפורט לעיל, כמו גם נוכח מכלול נסיבות הפרשה.

 

 

 

 

7. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים הגעתי למסקנה, כי יש להיעתר לבקשה. תחילה יצוין, כי, כפי שגם מסכימה באת-כוחו המלומדת של המשיב, המשפט מתנהל בקצב ראוי ביותר והעיכובים בשמיעתו היו עיכובים הכרחיים שנבעו מסיבות אובייקטיביות שונות. לענין זה יוזכר, כי רובו ככולו של שלב שמיעת ראיות התביעה כבר התקיים ונראה שיסתיים בישיבה הבאה. ככל שההגנה סבורה כבר עתה שלא ניתן יהיה לסיים באותה ישיבה את פרשת ההגנה, עליה לפנות בהקדם האפשרי לבית המשפט המחוזי ולבקש קביעת מועדים נוספים, מה שלא נעשה עד כה.

 

 

 

 

באשר למסוכנות המשיב, נראה, כי במקרה דנן לא יהיה זה נכון לומר שחלוף הזמן כשלעצמו צריך להוות גורם בעל משמעות שיצדיק שינוי בהערכתה, הן מצד שירות המבחן והן מצד בית המשפט. אחזור ואפנה לענין זה להחלטת כב' השופט שפסר מיום 16.5.2011, שבה פורטה בצורה ברורה ומשכנעת מערכת השיקולים הרלוונטית למקרה הנדון. גם אם מדובר, לכאורה, באדם שעד לאירוע המצער ניהל חיים נורמטיביים, הרי שנסיבות המקרה מצביעות על מסוכנות רבה ביותר, שלטעמי לא ניתן יהיה להפיגה בדרך של שחרור לחלופת מעצר, גם אם החלופה תהא הדוקה. במיוחד תצוין העובדה, שמעת שנעשה המעשה שלכאורה העלה את חמתו של המשיב (שהוא, כשלעצמו, מעשה מינורי יחסית שפגע ברגשותיה של קרובת משפחה של המשיב ולא נעשה בנוכחות המשיב), עברה כחצי שעה במהלכה חיפש המשיב את המנוח, שלא היה מוכר לו, הצטייד בסכין במטרה לפגוע בו ולא נתקררה דעתו עד אשר הביא למותו של המנוח בארבע דקירות קטלניות. מדובר ברמת מסוכנות גבוהה ביותר, שאין בכוח עברו הנורמטיבי של המשיב כדי להקהותה.

 

 

 

 

8. הבקשה מתקבלת. אני מאריך את מעצרו של המשיב ב- 90 ימים החל מיום 20.3.2012, או עד למתן פסק דין בתפ"ח 37418-12-10 בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, לפי המוקדם.

 

ניתנה היום, ‏כ"ח באדר התשע"ב (‏22.3.2012).

 

 

 

 

 

_________________________

 

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 12020990_L02.doc סח

 

 

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il