עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 1668/11

אבחון סרטן הינו נושא מורכב. הרבה פעמים קיים אבחון סרטן מאוחר ע"י רופאים ואז קיימת עילה להגשת תביעה.

בתי משפט מעניקים פיצוי משמעותי על גילוי סרטן מאחר וידוע כי גילוי סרטן בזמן הוא קריטי.

 

 

 

 

 

 

 

 

בשם המבקשים: עו"ד יוסי ריכטר; עו"ד משה עוזיאל

 

 

 

 

 

 

 

זוהי בקשה למתן רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת (כבוד השופט ש' אטרש) מיום 20.1.2011, בה התקבלה בקשת המשיבה 1 למתן צו מניעה זמני, אשר יורה למבקשים ולמשיב 2 (להלן: המשיב הפורמאלי) להימנע מלעשות כל פעולה או דיספוזיציה שיש בהן כדי לשנות את מערך הזכויות הרשומות ביחס למקרקעין הידועים כחלקה 50 בגוש 13529 המצויים בצפת (להלן: המקרקעין) וכן יאסור על המבקשים לעשות כל פעולה שיש בה כדי לשנות את מערך המניות או הזכויות במשיבה 3.

 

 

 

 

העובדות העיקריות הצריכות לעניין הן אלה:

 

 

 

 

1. המשיבה 1 הינה חברה ציבורית רשומה בישראל שעיסוקה באספקת דלקים ומוצרי נפט אחרים באמצעות רשת של כ – 180 מתחמי תדלוק הפרוסים ברחבי הארץ. המבקשות 2-3 הינן חברות פרטיות בבעלות משותפת של המבקש 1 ואשתו והמבקש 1 אף משמש בהן כמנהל והינו בעל זכויות החתימה. במוקד ההליך העיקרי המתנהל בבית משפט קמא עומדת תביעתה של המשיבה 1 לאכיפת התחייבויותיהם של המבקשים כלפיה המעוגנות, על-פי הנטען, במערכת ההסכמית הקיימת בין הצדדים, הכוללת הסכמים שונים שנכרתו ביניהם בשנים 1995, 2002 ו - 2003. הסכמים אלו נועדו להסדיר את שותפותם של הצדדים במקרקעין לצורך הפעלת תחנת תדלוק. לשם הגשמת תכלית זו אף ייסדו הצדדים את המשיבה 3 – חברת מעלה צפת בע"מ (להלן: המשיבה הפורמאלית או החברה) שהינה בבעלותם המשותפת. בתחילת חודש אוקטובר 2010, הודיעו המבקשים למשיבה 1 כי כרתו הסכם מכר עם המשיב הפורמאלי מכוחו מכרו הם את זכויותיהם במקרקעין למשיב הפורמאלי (להלן: הסכם המכר). עוד הודיעו המבקשים למשיבה 1 כי בהתאם למערכת ההסכמית הקיימת בין הצדדים, עליה להודיע להם בתוך 30 ימים אם יש בכוונתה לממש את זכות הסירוב הראשונה העומדת לה לרכישת המקרקעין, שאלמלא כן ייכנס הסכם המכר לתוקפו. המשיבה 1, מצידה השיבה למבקשים בכתב כי לדידה הסכם המכר נעדר כל תוקף היות והוא עומד בניגוד לזכויות השונות המוקנות לה מכוח המערכת ההסכמית הקיימת בין הצדדים. לאחר דברים אלו, התנהלו בין הצדדים מגעים שונים בניסיון לפתור את הסכסוך ביניהם בהסכמה. משכשלו מגעים אלו, פנתה המשיבה 1 לבית משפט קמא בבקשה למתן צו מניעה זמני במעמד צד אחד בה טענה, בין היתר, כי הסכם המכר שנכרת בין המבקשים למשיב הפורמאלי מאיין, הלכה למעשה, את הזכויות השונות העומדות לה מכוח ההסכמים שנכרתו בין הצדדים במהלך השנים, לרבות זכות הסירוב הראשונה העומדת לה לרכישת המקרקעין וכן זכותה למנוע כל דיספוזיציה במקרקעין עד להסדרת החוב בו חבים המבקשים כלפיה בגין הלוואה שנתנה להם בעבר.

 

 

 

 

2. ביום 11.11.2010 נעתר בית המשפט לבקשת המשיבה 1 והוציא צו מניעה זמני במעמד צד אחד, בכפוף להפקדת סכום של 20,000 ש"ח במזומן או בערבות בנקאית וכן הפקדת ערבות צד ג' בסכום זהה. בית המשפט הוסיף וקבע דיון בבקשה לצו מניעה במעמד הצדדים. ובהחלטתו מיום 20.1.2011 שניתנה לאחר אותו דיון קבע בית המשפט (כבוד השופט ש' אטרש) כי צו המניעה הזמני יעמוד בעינו עד להכרעה בתביעה העיקרית או עד למתן החלטה אחרת. אשר לסיכויי התביעה קבע בית משפט קמא כי קיימות שאלות שבעובדה ושאלות שבפרשנות הנוגעות למערכת ההסכמית בין הצדדים הדורשות בירור במסגרת התביעה העיקרית ולפיכך אין לומר בשלב זה כי תביעתה של המשיבה 1 משוללת יסוד. בית המשפט הוסיף וקבע כי מאזן הנוחות אף הוא נוטה בנסיבות העניין לטובתה של המשיבה 1 שכן הסכם המכר מאיין לטענת המשיבה 1 את זכות הסירוב הראשונה העומדת לה לרכישת המקרקעין ואף כופה עליה שותפות עם צד ג' שעימו היא אינה מעוניינת בשותפות. בית המשפט סבר כי מימוש הסכם המכר טרם הכרעה בטענות אלה ייתר, הלכה למעשה את ההכרעה בתביעה העיקרית. לבסוף, קבע בית המשפט כי הגם שהנזקים הצפויים למשיבה 1 אם לא יינתן צו המניעה הזמני הינם כלכליים באופיים, קשה לאומדם בכסף ובהינתן אי הבהירות האופפת את הסכם המכר ביחס לשאלה אילו זכויות בדיוק כולל הממכר, מאזן הנוחות נוטה במקרה דנן לטובת המשיבה 1, קרי לטובת הקפאת המצב הקיים בצו מניעה זמני, עד להכרעה בתביעה העיקרית.

 

 

 

 

מכאן בקשת רשות הערעור שבפני.

 

 

 

 

3. לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה לה, על נספחיהן, וחרף התנגדות המשיבה 1, החלטתי לעשות שימוש בסמכותי לפי תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 ולדון בבקשת רשות הערעור כאילו ניתנה רשות והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה, אולם זאת רק ביחס לסוגיית סכומי הערבויות שקבע בית משפט כתנאי למתן צו המניעה הזמני. מנגד וכפי שיובהר להלן, נראה לי כי יתר חלקי בקשת רשות הערעור דינם להידחות. אשר לצו הזמני שניתן –ערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בהחלטות הערכאה הדיונית הנוגעות למתן סעדים זמניים, למעט במקרים חריגים (רע"א 5072/00 איזי יוגב תעשיות בע"מ נ' מסגרית האחים אבו בע"מ, פ"ד נה(2) 307, 310 (2000)), ועניינם של המבקשים אינו נמנה עם חריגים אלה. אחת מן התכליות המרכזיות העומדות במוקד הסמכות ליתן סעדים זמניים היא שימור המצב הקיים עד להכרעה בתביעה העיקרית על מנת לאפשר את ביצועו של פסק-הדין לכשיינתן (ע"א 1226/90 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' הסתדרות הרבנים דאמריקה, פ"ד מט(1) 177, 196 (1995)). בענייננו, ככל שצו המניעה הזמני יבוטל והמבקשים יהיו רשאים לפעול למימוש הסכם המכר טרם ההכרעה בתביעתה של המשיבה 1, לא יהא טעם רב בבירור טענתה כי עומדת לה זכות סירוב ראשונה לרכישת המקרקעין או טענתה כי היא זכאית למנוע את מכר המקרקעין עד שיוסדר חובם של המבקשים כלפיה.

 

 

 

 

כמו כן, לא מצאתי מקום להתערב בקביעתו של בית משפט קמא לפיה עלה בידי המשיבה 1 להניח תשתית ראייתית לכאורית לביסוס עילת התביעה, ולעניין זה די בכך שעלה בידי מבקש הסעד הזמני להראות כי תביעתו אינה משוללת יסוד והיא מעלה שאלה רצינית הדורשת בירור (רע"א 7139/96 טריגוב נ' טפחות בנק למשכנתאות לישראל בע"מ, פ"ד נא(2) 661, 666 (1997)). בהינתן העובדות המפורטות לעיל, נראה כי טענותיה של המשיבה 1 אכן דורשות בירור ענייני ואילו ההשגות וטענות הנגד שמעלים המבקשים מקומן להתברר במסגרת ההליך העיקרי (אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 531 (מהדורה עשירית, 2009)).

 

 

 

 

4. קביעתו הנוספת של בית משפט קמא לפיה מאזן הנוחות נוטה במקרה דנן לטובת המשיבה 1, אף היא אינה מצדיקה התערבות ומקובלת עלי בהקשר זה קביעתו לפיה הנזקים העלולים להיגרם למשיבה 1 עקב מימוש הסכם המכר טרם בירור התביעה ובהם הפגיעה בזכות הסירוב הראשונה לה היא טוענת וכפיית שותפות עסקית עליה עם צד שהיא אינה מעוניינת בשותפות עימו, כל אלה הינם נזקים אשר מטבעם קשה לאמוד אותם בכסף (רע"א 7284/10 המשביר לצרכן החדש בע"מ נ' סופר פארם (ישראל) בע"מ (טרם פורסם, 7.12.2010)).

 

 

 

 

5. המבקשים מוסיפים וטוענים כי הבקשה לסעד זמני לוקה בשיהוי ניכר המצדיק את דחייתה. טענה זו אף היא דינה להידחות. כידוע, המועד הרלוונטי לבחינת טענת שיהוי הינו המועד בו התעורר הצורך בקבלת הסעד הזמני (רע"א 8630/05 ניר שיתופי – אגודה ארצית להתיישבות עובדים עבריים בישראל בע"מ נ' עיריית הוד השרון (לא פורסם, 10.4.2007)). בענייננו, המבקשים אמנם הודיעו למשיבה 1 על כוונתם למכור את זכויותיהם במקרקעין בתחילת חודש אוגוסט 2008, אך לאחר אותו מועד התנהלו בין הצדדים מגעים בניסיון לפתור את הסכסוך בהסכמה ובמסגרת אותם המגעים הסכימו המבקשים להשהות את הפעולות למימוש הסכם המכר עד ליום 14.11.2010. משהוברר למשיבה 1 בפגישה שהתקיימה בין הצדדים ביום 3.11.2010 כי מגעים אלו כשלו פנתה ביום 11.11.2010 (קרי, בחלוף שמונה ימים) לבית משפט קמא בבקשה לצו המניעה הזמני. משכך אין לומר כי הבקשה נגועה בשיהוי המצדיק את דחייתה. עוד טוענים המבקשים להעדר יריבות בין המבקש 1 למשיבה 1 בשל העובדה שהסכם המכר נכרת בין המבקשות 2-3 למשיב הפורמאלי. אולם, בחינת המערכת ההסכמית עליה מבוססת תביעת המשיבה 1 מעלה כי המבקש 1 הוגדר בה כמי שמוסמך בחתימתו בלבד לחייב את המבקשות 2-3 והוא אף חתום על הסכם הרכישה משנת 1995 אשר מכוחו מבקשת המשיבה 1 לאכוף את זכות הסירוב הראשונה לרכישת המקרקעין. לפיכך, מקובלת עלי עמדתה של המשיבה 1 כי המבקש 1 הינו, למצער, בעל דין דרוש לניהול ההליך בבית משפט קמא.

 

 

 

 

לבסוף, לא מצאתי מקום להיזקק לטענות המבקשים בסוגית הוצאות המשפט שהושתו עליהם. זאת נוכח הוראת סעיף 1(8) לצו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשס"ט – 2009 (להלן: צו בתי המשפט), לפיה לא תינתן רשות ערעור ביחס להחלטה שעניינה "הטלת הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין ושיעורם, למעט אם ניתנה לאחר מתן פסק הדין ואינה נבלעת בו". בעניין זה שמורה למבקשים כמובן הזכות לערער על קביעת בית משפט קמא במסגרת הערעור על פסק-הדין הסופי שיינתן בתביעה (ר' לעניין זה סעיף 2 לצו בתי המשפט).

 

 

 

 

6. עניין אחד מצדיק עם זאת מתן רשות ערעור וקבלת הערעור, וכוונתי לשיעור הערבויות שקבע בית משפט קמא כתנאי למתן צו המניעה הזמני. הסכומים שנקבעו (20,000 ש"ח) אין בהם כדי להבטיח כראוי את פיצוי המבקשים בגין הנזקים הכספיים העלולים להיגרם להם עקב מתן הצו. זאת, בין היתר, בשים לב לעובדה כי עקב מתן הצו נאסר על המבקשים לעשות כל דיספוזיציה במקרקעין, לרבות מימושו של הסכם המכר שנכרת עם המשיב הפורמאלי, אשר סכום התמורה הנקוב בו עומד על 3,570,000 ש"ח, בתוספת מע"מ. החשש כי בתקופה שבין מתן הצו ועד להכרעה בהליך העיקרי עלול ערכם של המקרקעין לרדת מהווה אף הוא סיבה להעמדת הערבויות על סכומים ממשיים יותר (רע"א 7775/08 צמרות המושבה יזום והשקעות בע"מ נ' ישיבה וכולל אבן חיים (טרם פורסם, 28.1.2009)).

 

 

 

 

סיכומם של דברים, הערעור מתקבל חלקית במובן זה ששיעור הערבויות שבהפקדתם חויבה המשיבה 1 יועמד על 350,000 ש"ח במזומן או בערבות בנקאית צמודה וכן בהפקדת ערבות צד ג', הערבויות כאמור תופקדנה בבית המשפט המחוזי עד ליום 10.8.2011, אחרת יפקע צו המניעה הזמני. בנסיבות העניין, משדחיתי את חלק הארי של בקשת רשות הערעור, איני עושה צו להוצאות.

 

 

ניתן היום ‏כ"ה תמוז, תשע"א (‏‏27.07.2011).

 

 

 

 

 

 

 

 

_________________________

 

 

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 11016680_V06.doc מו

 

 

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il