|
בבית המשפט העליון
|
|
בש"פ 1305/12
|
|
לפני:
|
כבוד השופט ס' ג'ובראן |
|
המבקשת: |
מדינת ישראל |
|
|
נ ג ד |
|
המשיב: |
אברהם דהן |
|
בקשה להארכת מעצר מעבר לתשעה חודשים לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996
|
|
תאריך הישיבה:
|
כ"ז בשבט התשע"ב
|
(20.2.2012)
|
|
בשם המבקשת: |
עו"ד איילת קדוש |
|
בשם המשיב: |
עו"ד ניר פוגל |
|
החלטה |
לפניי בקשה לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים), להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים, החל מיום 29.2.2012 או עד למתן פסק דין בת"פ 57207-05-11 בבית משפט השלום בבאר שבע, לפי המוקדם.
נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית. לפי המתואר בכתב האישום, המשיב, ביחד עם אחיו, החזיק סם מסוכן מסוג הרואין במשקל של כ-
מבחינת התקדמות ההליכים בתיק העיקרי אציין כי ביום 14.6.2011 התקיימה הקראה וביום 5.7.2011 ניתן מענה לכתב האישום. ביום 15.9.2011 התחילו דיוני ההוכחות ונשמעה עדותם של שלושה עדי תביעה. מאז, התקיימו ארבעה דיונים נוספים ונסתיימה פרשת התביעה. הדיון הבא בתיק נקבע ליום 13.3.2012 לשמיעת פרשת ההגנה.
משפטו של המשיב לא הסתיים, ולכן בחלוף תשעת החודשים, בהתאם לסעיפים 61 ו-62 לחוק המעצרים, הוגשה בקשה זו שלפניי.
המבקשת טוענת כי למשיב מיוחסת עבירה חמורה אשר מחייבת את הארכת מעצרו ומעידה על מסוכנותו לציבור. מסוכנות זו מתחזקת, כך לטענתה, לנוכח עברו הפלילי המכביד. עוד טוענת המבקשת כי המשפט מתקדם בקצב סביר וכי פרשת התביעה הגיעה לסיומה.
מנגד, טוען המשיב, כי הדיון בעניינו לא מתקדם בקצב סביר, וזאת שלא באשמתו שכן שני דיונים נדחו, האחד ביוזמת בית המשפט והשני לנוכח בקשת המבקשת. לטענת המשיב נסיבותיו האישיות והזמן שחלף מצדיקים בחינה של האפשרות לשחררו לחלופת מעצר לאחר הזמנת תסקיר מטעם שירות המבחן בעניינו.
לאחר שעיינתי בבקשה ושמעתי את טיעוני הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל.
הלכה היא, כי נאשם שהיה נתון במעצר תשעה חודשים ומשפטו לא נגמר בהכרעת דין ישוחרר מן המעצר, אלא אם קיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות את הארכת המעצר (ראו למשל: בש"פ 9921/02 מדינת ישראל נ' סבג (לא פורסם, 1.12.2002)). עוד נקבע בפסיקה, כי עם חלוף הזמן והתמשכות ההליך, הולכות וגוברות משקלן של חזקת חפותו של נאשם וזכותו לחירות, על פני שיקולים אחרים (ראו למשל: בש"פ 2970/03 מדינת ישראל נ' נסראלדין (לא פורסם, 2.4.2003); בש"פ 1875/06 מדינת ישראל נ' גבועה (לא פורסם, 14.3.2006)). עם זאת, ישנם מקרים, שבהם חובה על בית משפט זה לעשות שימוש בסמכותו לפי סעיף 62 לחוק המעצרים ולהאריך את המעצר בתשעים ימים נוספים. השיקולים העיקריים אותם יש לשקול על מנת להכריע בשאלה זו הם קצב התקדמות שמיעת הראיות בתיק ואופייה של העבירה ומידת המסוכנות הנשקפת מן המשיב (ראו למשל בש"פ 926/06 מדינת ישראל נ' מחמיר (לא פורסם, 6.3.2006); בש"פ 1461/07 מדינת ישראל נ' חכמיגרי (לא פורסם, 21.2.2007)).
במקרה שלפניי שני השיקולים תומכים בקבלת הבקשה. מסוכנותו של המשיב, כפי שהיא נלמדת מהמתואר בכתב האישום היא רבה. כמו כן, מסוכנותו מתחזקת לנוכח עברו הפלילי המכביד הכולל עבירות סמים, שבגינן ריצה בעבר תקופות מאסר ממושכות. בנוסף, קצב התקדמות שמיעת העדויות בהליך העיקרי סביר ויש לקוות כי בתוך תקופת ההארכה המבוקשת תסתיים שמיעת ההוכחות ותינתן הכרעת הדין. אוסיף, כי ככל שיש בפי המשיב טענות כלפי עצם קיומה של עילת מעצר, ובכלל זה גם בנוגע לאפשרות להורות על הכנת תסקיר מבחן בעניינו בשל נסיבותיו האישיות, הרי שעליו להפנות טענות אלה לבית משפט השלום בהליך המתאים לכך ואיני מביע כל עמדה בעניין זה במסגרת החלטתי זו.
לאור האמור לעיל, אני מאריך בזה את מעצרו של המשיב, בתשעים ימים, החל מיום 29.2.2012 או עד למתן פסק דין בת"פ 57207-05-11 בבית משפט השלום בבאר שבע, לפי המוקדם.
ניתנה היום, כ"ז בשבט התשע"ב (20.2.2012).
|
|
|
ש ו פ ט
|
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 12013050_H01.doc שצ
מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il