עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 1020/12

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

השופט י' דנציגר:

 

 

 

העתירה שלפנינו מכוונת בעיקרה כנגד החלטת ביניים שנתן בית משפט השלום בתל-אביב-יפו (השופטת ד' רייך-שפירא) בת"פ 3485-05-11 מיום 11.12.2011, בה נדחתה טענתו המקדמית של העותר כי יש להורות על ביטול כתב האישום שהוגש נגדו בשל הגנה מן הצדק.

 

 

 

 

העותר מבקש לתת בידיו צו על-תנאי המופנה אל פרקליטות מחוז תל-אביב (פלילי) ומורה לה ליתן טעם מדוע לא יבוטל כתב האישום שהוגש נגדו לבית משפט השלום בתל-אביב-יפו בהליך הנ"ל; ולחלופין, מדוע לא יימחקו מכתב האישום 17 עדי תביעה שכבר העידו במשפטו של העותר המתנהל בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בת"פ 53286-07-10.

 

 

 

 

רקע עובדתי בתמצית והליכים קודמים

 

 

 

 

1 עובר ליום 1.11.2009 נחשד העותר כי במהלך שנת 2007 קיבל, במסגרת עיסוקו כמשקיע בשוק ההון, 400,000 ש"ח מידי שגיא וסיגלית כהן (להלן: המתלוננים), זאת לאחר שהציג בפני המתלוננים מצג שווא לפיו יושקע כספם באופן שיישא רווחים בלבד. לאחר כשלושה חודשים הפסיד העותר את רוב כספם של המתלוננים. כעולה מפסק דינו של בית משפט השלום, ביום 1.11.2009 נסגר תיק החקירה בעילה של חוסר ראיות להוכחת האשמה (להלן: החלטת הסגירה). ברם, בחודש יולי 2010 נפתחה נגד העותר חקירה נוספת בה נחשד בביצוע עבירות דומות במהותן. היקפה של חקירה זו היה רחב יותר הן מבחינת סכומי הכסף והן מבחינת מספר המתלוננים. חקירה זו הניבה כתב אישום שהוגש ביום 29.7.2010 לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בת"פ 53286-07-10.

 

 

 

 

2. החקירה השנייה והגשת כתב האישום לבית המשפט המחוזי הניעו את הפרקליטות לבחון בשנית את סגירת תיק החקירה הראשון. בהמשך בוטלה החלטת הסגירה. בחודש אוגוסט 2010 שלחה הפרקליטות לעותר הודעה לפי סעיף 60א לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982. העותר מימש את זכות השימוע וביום 21.9.2010 שלח בא כוח העותר טיעונים בכתב לפרקליטות. במהלך גישור שהתנהל בפני השופט ג' נויטל בחודשים ינואר-פברואר 2011 בנוגע לכתב האישום שהוגש בבית המשפט המחוזי, נדרשו הצדדים גם לעבירות שבגינן התכוונה הפרקליטות להגיש כתב אישום לבית משפט השלום בעקבות ביטול החלטת הסגירה. ביום 3.3.2011 ולאחר כשלון הליך הגישור הודיעה הפרקליטות לבא כוח העותר כי כתב אישום יוגש לבית משפט השלום ובו ייוחסו לעותר עבירה של גניבה בידי מורשה, לפי סעיף 393(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין) ועבירה של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 425 לחוק העונשין.

 

 

 

 

3. ביום 26.4.2011 הוגש כתב האישום לבית משפט השלום. בהחלטתה ציינה השופטת רייך-שפירא כי אין מחלוקת עובדתית כי בשעה שהוגש כתב האישום לבית משפט השלום לא הייתה מניעה אובייקטיבית כי אישום זה יצורף לתיק שנדון בבית המשפט המחוזי בטרם החלה שמיעת ההוכחות שם או בשלביו הראשונים של ההליך. עוד ציינה השופטת רייך-שפירא כי בבית המשפט המחוזי נשמעו עדי תביעה רבים שהם גם עדי תביעה בתיק המתנהל בבית משפט השלום.

 

 

 

 

 

 

תמצית ההליכים לפני בית משפט השלום

 

 

 

 

4. ביום 12.6.2011 כפר העותר באמצעות בא כוחו בעובדות כתב האישום. בא כוח העותר העלה טענה מקדמית לפיה יש להורות על ביטול כתב האישום מחמת התגבשותה של הגנה מן הצדק. בא כוח העותר טען כי כל הראיות המשמשות את הפרקליטות בתיק דנן נאספו ונגבו בשנת 2008 ומאז לא נוספה כל ראיה חדשה לביסוס גרסתם של המתלוננים ומשכך לא הייתה כל הצדקה לחידוש ההליך לאחר שניתנה החלטת הסגירה בחודש נובמבר 2009. בא כוח העותר טען כי הגשת כתב האישום היא בגדר ניסיון פסול "לחזק" את התיק המתנהל בבית המשפט המחוזי ומשכך דינו להתבטל. עוד טען בא כוח העותר כי אמנם הגשת כתב האישום הושהתה כדי לאפשר לעותר למצות את זכות השימוע, אולם השתהותה של הפרקליטות להשיב לטענותיו בשימוע התמשכה למעלה משבעה חודשים (מיום 21.9.2010 עד ליום 27.4.2011) ומבלי שהפרקליטות החליטה לאיזו ערכאה תגיש את כתב האישום. במשך פרק זמן זה שמע בית המשפט המחוזי עדי תביעה רבים באופן שלא איפשר בשלב מאוחר יותר צירופו של התיק דנן לתיק המתנהל בבית המשפט המחוזי. נסיבות אלה, כך טען בא כוח העותר, מצדיקות את ביטול כתב האישום.

 

 

 

 

5. בא כוח המשיבה טען כי אין מקום להורות על ביטול כתב האישום מחמת הגנה מן הצדק. נטען כי החקירה השנייה הניבה ראיות המחזקות את הראיות בתיק דנן ועל סמך הראיות החדשות הוחלט ביום 3.8.2010 לבטל את החלטת הסגירה ולהגיש את כתב האישום. בא כוח המשיבה הסכים כי הפרקליטות שגתה בכך שלא הזדרזה בהגשת כתב האישום. יחד עם זאת, טען כי בשיחותיו עם בא כוח העותר איפשר לו לבחור בין צירוף האישום דנן לתיק המתנהל בבית המשפט המחוזי לבין הגשת כתב אישום נפרד. עוד טען בא כוח המשיבה כי הוגש כתב אישום נפרד על מנת שלא להשחיר את פניו של העותר בבית המשפט המחוזי. לטענת בא כוח המשיבה, בא כוח העותר עצמו ביקש כי יוגש כתב אישום נפרד. בא כוח העותר השיב כי היו אלה שיחות בלתי פורמאליות ואין בהן להצדיק את השיהוי בהתנהלותה של הפרקליטות. בא כוח המשיבה הטעים כי אין מקום להורות על ביטול כתב האישום מחמת השיהוי נוכח השתלשלות האירועים בתיק דנן ולאור העובדה כי הוחלט על הגשת כתב האישום לאחר כשלון הליך הגישור כאמור.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

החלטת בית משפט השלום

 

 

 

 

6. בית משפט השלום קבע כי לא ניתן להפחית מחומרת הפגיעה בהליכי בית המשפט וזכויותיו של העותר עקב השתהותה של הפרקליטות בקבלת החלטה לגבי הגשת כתב האישום דנן. הפרקליטות, כך נקבע, השתהתה ופגעה באינטרס הציבורי שבניהולם היעיל, הזריז והחסכוני של משפטים תוך שמירה על זמנם של בית המשפט, העדים, הצדדים ובאי כוחם, שכן שמיעת רוב עדי התביעה בבית המשפט המחוזי הסתיימה וככל הנראה הם ידרשו להעיד בשנית בבית משפט השלום. בית משפט השלום קבע כי על הפרקליטות היה להודיע לבא כוח העותר על דחיית טענות השימוע והכוונה להגיש כתב אישום נפרד ללא קשר לניהול הגישור ומיד עם כישלונו היה על הפרקליטות לפנות לבית המשפט המחוזי ולעתור לצירוף האישומים. בית משפט השלום דחה את טענתה של הפרקליטות כי הגישה כתב אישום נפרד כדי לא להשחיר את פניו של העותר, שכן היקף היריעה הפלילית בבית המשפט המחוזי ממילא רחב יותר באופן שהאירועים בכתב האישום דנן אינם משנים מהותית. זאת ועוד, קבע בית המשפט כי לצד החשש מפני השחרת שמו של העותר קיים האינטרס הציבורי וזכותו של נאשם שלא יתנהל דיון פעמיים. לפיכך קבע בית המשפט כי "השיהוי... גרם לתקלה חמורה, מקוממת ופוגעת פגיעה חריפה בתחושת הצדק וההגינות". ודוק, בית המשפט הטעים כי הגם שהוא משוכנע כי ניהול המשפט כרוך בפגיעה כאמור, אין בו כדי לגרור את ביטולו של כתב האישום. בית המשפט הדגיש כי הפגמים ניתנים לריפוי באמצעים מידתיים כגון שקילת הטלת הוצאות והקלה בעונש במידה והעותר יורשע.

 

 

 

 

כנגד החלטת בית משפט השלום מכוונת העתירה שלפנינו ובה התבקשו הסעדים המפורטים ברישא.

 

 

 

 

טיעוני הצדדים בעתירה

 

 

 

 

7. טיעוניו של העותר דומים לאלו שהועלו בבית משפט השלום ומשכך לא מצאתי מקום לפרטם בשנית. העותר מטעים כי הוא מודע להלכה בדבר נטייתו של בית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק שלא להתערב בהחלטות ביניים בהליך הפלילי, אולם לטענתו נסיבותיו החריגות והמיוחדות וקביעותיו החד משמעיות של בית משפט השלום באשר להתנהלותה הפסולה של הפרקליטות מצדיקים מתן הסעדים המבוקשים.

 

 

 

 

8. ביום 3.2.2012 הוריתי על הגשת תגובתה של המשיבה 2 – הפרקליטות. בתגובתה מפנה המשיבה להלכה בדבר אי התערבות בהחלטות ביניים בהליך הפלילי ומטעימה כי אין במקרה דנן נסיבות חריגות המצדיקות סטייה מהלכה מושרשת זו וכי על העותר להמתין לסיום משפטו בטרם יוכל להשיג על החלטת הביניים של הערכאה הדיונית, אשר הצביעה על האיזון הראוי ועל סעדים חלופיים אפשריים בגדרי ההליך הפלילי. עוד מוסיפה המשיבה וטוענת כי הטעם העיקרי העומד ביסוד העתירה הוא טענתו של העותר כי ניהול ההליך בבית משפט השלום יחייב העדה חוזרת של העדים שהופיעו בפני בית המשפט המחוזי. באשר לטעם זה טוענת המשיבה כי אין בכוונת המאשימה "לשחזר" את ההליך שהתנהל בבית המשפט המחוזי במלואו. המאשימה מתכוונת לשקול הגשת פרוטוקולי הדיונים בבית המשפט המחוזי במקום ניהול חקירה ראשית. כן טוענת המשיבה כי העותר יכול להסכים לצירוף פרוטוקולי הדיונים במלואם, כולל החקירה הנגדית, ואין הוא חייב לחקור מחדש את העדים. בנוסף טוענת המאשימה כי בכוונתה להתמקד בהיבטים הרלוונטיים לכתב האישום דנן ולא לפרוס את מלוא ההיבטים הנוגעים לפרשה הנדונה בבית המשפט המחוזי.

 

 

 

 

דיון והכרעה

 

 

 

 

9. לאחר שעיינתי בעתירה ובתגובה על נספחיהן, הגעתי לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות על הסף מהטעם שהעתירה מכוונת כנגד החלטת ביניים בהליך פלילי והסעדים המבוקשים בגדרה משמעותם התערבות בסדרי הדין ובניהול ההליך הפלילי.

 

 

 

 

10. ודוק, הלכה מושרשת וידועה היטב בפסיקתו של בית משפט זה היא כי אין להפוך את בית המשפט הגבוה לצדק לערכאת ערעור על החלטות ביניים המתקבלות בגדרי ההליך הפלילי ועל צדדים להמתין לסיום ההליך הפלילי ובמסגרת ערעורם להשיג על אותן החלטות ביניים אשר לטעמם אינן מוצדקות וגורמות להם לפגיעה בזכויותיהם. בית משפט זה הכיר בקיומן של נסיבות חריגות המאפשרות התערבות בהחלטות ביניים כאמור אך זאת בנסיבות חריגות ונדירות, למשל מקום בו העתירה מעלה לדיון נושא עקרוני, בעל השלכות רחבות טווח, ובנסיבות בהן דחייתה של העתירה תגרום להיווצרותו של נזק בלתי הפיך שלא יהא ניתן לתיקון באמצעות ערעור על פסק הדין הסופי (ראו למשל: בג"ץ 11339/05 מדינת ישראל נ' בית המשפט המחוזי בבאר-שבע, פ"ד סא(3) 93, 131-130 (2006) והאסמכתאות הנזכרות שם).

 

 

 

 

11. על אף התנהלותה הבעייתית של הפרקליטות בנסיבותיו של המקרה דנן, כפי שעולה מקביעותיו של בית משפט השלום, והפגיעה שגרמה התנהלות זו בזכויותיו של העותר ובאינטרס הציבורי שבניהולם היעיל של ההליכים, אין מקום במקרה דנן לסטיה מההלכה הפסוקה בדבר אי התערבות בהחלטות ביניים בהליך הפלילי. העתירה אינה מגלה נסיבות חריגות ואינה נופלת לגדרי המקרים הנדירים. מקובלת עליי גישתו של בית משפט השלום לפיה העותר יוכל למצוא את הסעד בגדרי ההליך הפלילי עצמו, זאת מבלי להביע עמדה באשר לסעד הראוי בנסיבות המקרה. לכך יש להוסיף את האפשרויות השונות עליהם עמדה הפרקליטות בתגובתה לעתירה באופן שיאפשר צמצום הפגיעה בזכויותיו של העותר ויתרום לייעול ההליכים.

 

 

 

 

12. בית משפט זה לא יוכל להיעתר לבקשתו של העותר למחוק את עדי התביעה שהעידו בבית המשפט המחוזי, שכן מדובר בליבת שיקול דעתה של המאשימה ובסדרי הדין המסורים לשיקול דעתו של המותב הדן בהליך העיקרי. מעבר לכך, סעד זה נגזר באופן ישיר מטענתו של המבקש בנוגע להגנה מן הצדק, וזו כאמור נדחתה.

 

 

 

 

13. אשר על כן, העתירה נדחית על הסף. בנסיבות העניין איני עושה צו להוצאות.

 

 

 

 

 

 

ניתן היום, ‏כ"ג בשבט התשע"ב (16.2.2012).

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

תסמונת איקס שביר היא מחלה גנטית שיש לאבחן אותה במהלך ההריון, תסמונת X שביר הינה תופעה לא פשוטה בכלל שמביאה לחיים קשים מנשוא לילד ולהוריו. אם גם לידל שלכם יש איקס שביר, כדאי לשקול הגשת תביעת X שביר

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

_________________________

 

 

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 12010200_W02.doc צמ

 

 

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il