פוליאוריה- רשלנות רפואית באבחון גידול סרטני?

עו"ד? הצטרף לאינדקס חינם
הדפסה

פס"ד בשאלת רשלנות רפואית באבחון סרטן

עא 9213/05 פלוני נ' קופת חולים של ההסתדרות הכללית (עליון; א' רובינשטיין, ס' ג'ובראן, י' דנציגר; 03/02/11)

אכן, לא בקלות תתערב ערכאת ערעור בממצאי עובדה שקבעה הערכאה הדיונית. ואולם, המקרה הנדון אינו מקרה רגיל. בין היתר, בימ"ש קמא לא הכריע בין העמדות הרפואיות הנוגדות לגופן, ולא קבע ממצאים עובדתיים פוזיטיביים. להפך, הוא ציין יותר כי כפות המאזניים מעוינות, והשתמש בכלי הכרעה "חיצוניים" (הפיכת נטל). בנסיבות אלה, בהכרעה לגבי הכיוון אליו תיטה כף המאזניים אין יתרון מובנה מכריע לערכאה הדיונית.

בראשו של המערער התגלה גידול אשר הוסר בניתוח. כתוצאה מהגידול ומהניתוח סובל המערער מתסמונות שונות, הקשורות לפגיעה בבלוטת יותרת המוח, מפגיעה בראיה ומקשיים קוגניטיביים ופסיכו-מוטוריים. במוקד ההליך עומדת טענת המערערים להתרשלות המשיבה שהביאה לאיחור באבחון הגידול; איחור אשר מנע את האפשרות לטפל בגידול בעודו קטן יותר. בין היתר קבע ביהמ"ש המחוזי, כמסקנה משפטית המיוסדת על דוקטרינת הנזק הראייתי, כי המערער סבל מתסמונת פוליאוריה (ריבוי שתן) בנסיבות בהן צריכים היו רופאיו להפנותו לבדיקות הדמיה, אך אלה התרשלו ולא עשו זאת. בסופו של דבר, יוחסו למשיבות 40% מסך הנזק. הן המערערים והן המשיבות הגישו ערעור על פסק הדין.

ביהמ"ש המחוזי קיבל את ערעור המשיבות ודחה את ערעור המערערים, בקובעו:

פוליאוריה כפשוטה משמעה "שתן רב". כמות מרובה של שתן מטבע הדברים מצריכה הטלת שתן מרובה. אין פירוש הדבר שגם ההיפך נכון; לא כל הטלת שתן תכופה נובעת מפוליאוריה ויכולה היא לנבוע מגורמים אחרים, כגון דלקות.

אכן, ברישום רפואי שערך הרופא המטפל בקופת החולים בשנת 1994, נרשם בתיקו הרפואי של המערער "polyuria. שתן ב.מ.פ. (בלי ממצא פתולוגי) לכללי ולתרבית. במקביל מצוי בתיק מכתב הפניה לאורולוג בו נכתב כי המערער "מתלונן על Disuria + Polyuria. בבדיקה גופנית ב.מ.פ. שתן לכללי תקין. שתן לתרבית סטרילי. אני מבקש ייעוצך והטיפול המתאים". מעבר לשני רישומים אלה, אין בתיקו הרפואי של המערער התייחסות נוספת לפוליאוריה.

אולם, מעדות הרופא עולה כי הוא טעה לחשוב כי המונח פוליאוריה מתייחס לתכיפות במתן שתן ולא לריבוי בכמות השתן. הרופא העיד כי המערער התלונן בפני בפניו על תכיפות יתר ועל צריבה – שני עניינים המעידים על זיהום בדרכי השתן. הסבר זה על פניו משכנע ביותר, לא רק משום שהוא עולה בקנה אחד עם שורת הראיות האובייקטיביות השוללות קיומה של פוליאוריה על רקע קרניופרינגיומה; אלא בעיקר, כיון שהוא עולה בקנה אחד עם התנהלות הרופא בזמן אמת.

משהרישום Polyuria אכן שיקף תלונה בעניין תכיפות במתן שתן, גם קיומו של נזק ראייתי אינו יכול ליצור יש מאין תלונות נוספות בעניין שונה לחלוטין (ריבוי כמות השתן). ואולם, אף אילו הנחנו שהרישום Polyuria בתיקו של המערער משמעו, כי הוא הציג בפני הרופא תלונה לגבי כמות שתן מוגדלת, ואף אם הנטל להוכיח שהמערער לא סבל מפוליאוריה אכן עבר לכתפי המשיבה – נראה כי היא ביססה את גרסתה, לפיה המערער לא סבל מפוליאוריה.

בעניין זה די להפנות לעדות המומחים השונים מטעם המערערים לגבי אופייה ומאפייניה של פוליאוריה (בפרט כזאת על רקע קרניופרינגיומה). המומחים התייחסו למספר מאפיינים מובהקים, ובכללם העובדה שפוליאוריה על רקע זה אינה נעלמת מעצמה, ובמקרים בהם היא מופיעה אין זה סביר למצוא תלונה אחת בלבד לאורך כל השנים עד להסרת הגידול. בענייננו, אף שבשנים 2000-1994 ביקר המערער מספר פעמים במרפאה, אין ולו תלונה אחת נוספת לגבי פוליאוריה.

מאפיין נוסף של פוליאוריה, עליו הצביעו כל המומחים, הוא ריבוי שתייה. בענייננו לא הוצגו כל תיעוד, ראיה או עדות אובייקטיבית משמעותית לגבי קיומה של שתייה מרובה. נהפוך הוא. יתר על כן, פוליאוריה גורמת הפרעה כה מרובה לאיכות החיים, עד כי המומחה מטעם המערערים הודה, שהורה

אשר בנו סבל מפוליאוריה (לא כל שכן סובל) לא היה שוכח לדווח על קיומה במסגרת הבדיקה הנוירולוגית. ואילו בענייננו, בשעה שההורים התבקשו למסור את ההיסטוריה הרפואית של המערער, הם לא התייחסו לפוליאוריה (או לכל הפרעה מכל סוג שהוא בצריכת נוזלים או במתן שתן).

אם כן, בכל הנוגע לקיומה של פוליאוריה, כף המאזניים נוטה לחובת המערערים. אך בימ"ש קמא הוסיף כי גם אם נניח כי התובע לא סבל מפוליאוריה, וכי הרישום יסודו בטעות, יש לקבוע כי הרופאים סטו בכמה היבטים מסטנדרט ההתנהגות הסביר. ברם, אפילו נראה בעניינים שמנה בימ"ש קמא משום התרשלות, אין הם יכולים להעיד שהייתה פוליאוריה, שעה שקיומה של זו נשלל לגופו. ממילא, גם אי אפשר להתייחס לרשלנות באבחון הפוליאוריה.

אכן, לא בקלות תתערב ערכאת ערעור בממצאי עובדה שקבעה הערכאה הדיונית. ואולם, במספר מובנים המקרה הנדון אינו מקרה רגיל, ולמעשה חל הכלל לפיו כאשר מדובר בסבירותה של גרסה ולא במהימנות העדים, יכול גם ביהמ"ש שלערעור לשקול את הסבירות. ראשית יודגש, אין מדובר בהתערבות בממצאי מהימנות. שנית, מדובר בהכרעה בין עמדות מקצועיות המונחות בפני ערכאת הערעור באותה מידה שהיו מונחות בפני בימ"ש קמא. בימ"ש קמא לא התייחס לרושם שהותירו בו העדים, וקביעותיו אינן מתבססות על הופעתם, התנהגותם ודבריהם. שלישית, בימ"ש קמא לא הכריע בין העמדות הרפואיות הנוגדות לגופן, ואף לא קבע ממצאים עובדתיים פוזיטיביים. להפך, הוא ציין יותר כי כפות המאזניים מעוינות – והשתמש בכלי הכרעה "חיצוניים" (הפיכת נטל). בנסיבות אלה, בהן הערכאה הדיונית ניתחה את חומר הראיות לפרטי פרטיו – בהכרעה לגבי הכיוון אליו תיטה כף המאזניים אין יתרון מובנה מכריע לערכאה הדיונית.

רשלנות רפואית- סרטן