עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 3111/11

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

לפניי בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (עפ"ת 58012-01-11, כבוד השופט ד"ר ע' מודריק – סגן נשיא) מיום 9.3.2011 במסגרתו התקבל באופן חלקי ערעור של המבקש על פסק דינו של בית המשפט לתעבורה בתל אביב-יפו (פ"ל 1393-07, כבוד השופט ע' נהרי) באופן שהקנס שהוטל עליו הופחת לסך של 5,000 ש"ח.

 

 

 

 

כנגד המבקש הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של נהיגה בשכרות, לפי סעיף 62(3), בקשר עם סעיפים 39(א), 64ב ו-64ד(א) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961 (להלן: הפקודה), בקשר עם סעיף 38(1) לפקודה ובקשר עם תקנה 26(2) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961; וכן בעבירה של נהיגה בקלות ראש, לפי סעיף 62(2) לפקודת התעבורה. לפי המתואר בכתב האישום, ביום 3.8.2007 נעצר המבקש על ידי המשטרה לאחר שנצפה נוסע בזיג-זג. באותן נסיבות נהג המבקש בקלות ראש ובהיותו שיכור. המבקש סירב למסור דגימת דם לצורך בדיקת שכרות.

 

 

 

 

ביום 26.12.2010 הרשיע בית המשפט לתעבורה את המבקש בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום. בית המשפט קבע, כממצא עובדתי, כי המבקש סירב לתת בדיקת דם לגילוי אלכוהול. עוד קבע בית המשפט כי המבקש לא הוכיח כי הוא נתן דגימת דם לגילוי רמת הסוכר בגופו. עוד קבע בית המשפט כי התביעה הוכיחה גם שהמבקש נהג בשכרות כיוון שהתנהל והתנהג כשיכור ונכשל בבדיקת מאפיינים. ביום 16.1.2011 הטיל בית המשפט לתעבורה על המבקש עונש של קנס בסך של 10,000 ש"ח, פסילת רישיון הנהיגה לתקופה של ארבע שנים, 18 חודשי פסילה על תנאי לתקופה של שלוש שנים וכן 12 חודשי מאסר על תנאי. בגזר דינו התייחס בית המשפט לעברו הפלילי המכביד של המבקש, הן בעבירות תעבורה והן בעבירות אחרות, כולל עבירות אלימות ואיומים.

 

 

 

 

על פסק דינו של בית המשפט לתעבורה ערער המבקש לבית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי קבע כי בית המשפט לתעבורה שגה במסקנתו העובדתית לפיה המבקש לא מסר דגימת דם לצורך בדיקת רמת הסוכר בגופו, אך לא שגה במסקנתו הסופית לפיה המבקש סירב למסור דגימת דם לבדיקת כמות האלכוהול בגופו וזאת, בין היתר, כיוון שלא אמר לשוטרים כי הוא מסכים שיעשו שימוש בדגימת הדם שמסר לצורך בדיקת רמת הסוכר. עוד קבע בית המשפט כי הראיות הנוספות לכך שהמבקש היה שיכור מהוות חיזוק למסקנה הנובעת מסירובו לתת בדיקת דם. לעניין גזר הדין, קבע בית המשפט כי עונש הפסילה שהוטל על המבקש הינו עונש מוצדק וזאת בין היתר, לאור העובדה שהורשע כבר בעבר בעבירה של נהיגה בשכרות. יחד עם זאת, לאור מצבו הכלכלי של המבקש הפחית בית המשפט את הקנס שהוטל עליו לסך של 5,000 ש"ח. יתר רכיבי גזר הדין נותרו בעינם.

 

 

 

 

מכאן הבקשה שבפניי, במסגרתה טוען המבקש כי שגה בית המשפט לתעבורה בכך שהרשיעו על סמך סירובו לתת בדיקת דם וזאת כיוון שנלקחה ממנו בדיקת דם לצורך בדיקת רמת הסוכר בדמו ולכן סירב לתת בדיקת דם נוספת.

 

 

 

 

לאחר שעיינתי בבקשה ובפסקי הדין של הערכאות שקדמו לי, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות וזאת אף מבלי להידרש לתגובת המשיבה.

 

 

 

 

הלכה היא, כי אין מעניקים רשות לערעור שני, אלא אם כן עולה מבין טענות הצדדים טענה בעלת חשיבות כללית, בין משפטית ובין ציבורית, החורגת מעניינם הפרטי (ראו 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (1982) (להלן: חניון חיפה)). על אף האמור בבקשה שבפניי, היא אינה מעלה טענה בעלת חשיבות כללית כאמור ועניינה אך בנסיבותיו של מקרה זה ומטעם זה בלבד דינה להדחות. יתרה מכך, אף לגופו של עניין, דין הבקשה להדחות. אמנם, שתי הערכאות נחלקו ביניהן בשאלה האם המבקש מסר בדיקת דם לצורך בדיקת רמת הסוכר בגופו. אלא, ששתי הערכאות, לאחר שבחנו את חומר הראיות, הגיעו למסקנה זהה וחד משמעית לפיה הוא סירב למסור בדיקת דם לצורך בדיקת רמת האלכוהול בגופו וזאת לאחר שהובהרה לו המשמעות המשפטית של סירובו. מדובר בקביעה עובדתית אשר לא מצאתי מקום להתערב בה. לפיכך, מסקנתו של בית המשפט המחוזי לפיה אין ממש בטענות המבקש בנוגע להרשעתו מקובלת עלי.

 

 

 

 

סוף דבר הבקשה נדחית.

 

 

 

 

ניתנה היום, ה' באייר התשע"א (9.5.2011).

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

_________________________

 

 

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 11031110_H01.doc שצ

 

 

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il