|
בפני:
|
כבוד השופט א' רובינשטיין |
|
המבקש: |
מרדכי בואנוס |
|
|
נ ג ד |
|
המשיבה: |
מדינת ישראל |
|
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 10.3.11 בתיק עפ"ת 58029-01-11 שניתן על ידי השופט בן-יוסף.
|
בשם המבקש: עו"ד אילון אורון
א. בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב (השופט בן-יוסף) בתיק עפ"ת 58029-01-11 מיום 10.3.11, בגדרו נדחה ערעורו של המבקש על פסק דינו של בית משפט השלום לתעבורה בתל-אביב (סגן הנשיאה ויטלסון) בת"ד 10154-10 מיום 10.1.11. הפרשה עניינה חובת מסירת פרטים על-ידי נהג אוטובוס בעת תאונה.
רקע והליכים
ב. המבקש נהג אוטובוס (יליד 1971) הורשע, לאחר ניהול הוכחות, בעבירה של אי מסירת פרטים, לפי תקנה 144(א)(3) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 בצירוף סעיף 38(1) לפקודת התעבורה, תשכ"א-1961. כנאמר בכתב האישום, ביום 3.5.09 היה האוטובוס בו נהג המבקש מעורב בתאונת דרכים, שבעקבותיה נחבלה המתלוננת ונגרם לה שבר במרפק; חרף מעורבותו בתאונה, סירב המבקש למסור למתלוננת את פרטיו המלאים.
ג. בהכרעת דינו (מיום 10.1.11) קבע בית המשפט כי עדיפה עליו גרסת המתלוננת, לפיה לאחר התאונה נמנע המבקש מהגיש לה עזרה, וסירב למסור לה ולנוסעות שסייעו בידה את פרטיו; ורק לאחר שהסיטה אחת הנוסעות את ידו מכרטיס המכיל את פרטיו, עלה בידי הנוסעת לרשום את שמו ומספר רשיונו. בית המשפט קבע, כי למתלוננת נמסרו פרטים חלקיים בלבד ואף הם בכתב בלתי קריא. טענת המבקש לפיה במסרו פרטים חלקיים פעל לפי הוראות תקנון חברת "דן" (סעיף 87) ותקנה 423 לתקנות התעבורה נדחתה, בנימוק שהוראות אלה מתייחסות לפרטים אותם יש למסור בכל עת; ואילו בקרות תאונה יש לנהוג על-פי הוראות תקנה 144(א)(3) ולמסור פרטים מלאים. לפיכך, הושתו על המבקש קנס בסך 2,500 ₪ או 25 ימי מאסר תמורתו; פסילה בת 5 חודשים מקבלת רשיון או החזקתו; פסילה מותנית לתקופה של 4 חודשים למשך 3 שנים; והפעלת פסילה מותנית שהיתה תלויה ועומדת נגד המבקש בחופף לעונש נשוא תיק זה.
ד. ערעור שהגיש המבקש לבית המשפט המחוזי נדחה ביום 10.3.11. בית המשפט קבע, כי חזקה על המבקש, נהג במקצועו, שהוא מכיר את הוראות הדין החלות עליו ועל כן אין לקבל את טענתו, כי עומד להגנתו סייג "זוטי הדברים" - טענה שנדחתה גם על ידי בית המשפט לתעבורה. הוטעם, כי לפי הוראות תקנה 415 לתקנות התעבורה - חובה המוטלת על נהג לפי תקנה 423 (שהמבקש טוען כי פעל בגדרה) אינה באה לגרוע מחובות אחרות המוטלות עליו, קרי, חובת מסירת פרטים נוספים לפי תקנה 144(א)(3). לבסוף נקבע, כי אין להתערב בקביעותיה העובדתיות של הערכאה הדיונית לעניין התנהלותו של המבקש לאחר התאונה. באשר לעונש נקבע, כי בנסיבות מדובר בעונש קל.
הבקשה
ה. בבקשה (מיום 14.4.11) נטען, בין היתר, כי די במסירת שמו המלא של הנהג ומספרו האישי, כמתחייב מתקנון "דן" ותקנה 423 לתקנות התעבורה (שזו האחרונה היא "חוק ספציפי"), ואין להחיל על הנהגים חובות מסירת פרטים נוספים הנכללים בתקנה 144(א)(3). עוד נטען, כי במסרו פרטים שבאמצעותם ניתן לזהותו בחברת האוטובוסים - הגשים המבקש את תכלית החקיקה שבבסיס החובה של מסירת הפרטים. המבקש חזר על טענתו, כי הפרטים החסרים שלא נמסרו למתלוננת הם בבחינת זוטי דברים (כהגדרתם בסעיף 34יז לחוק העונשין, התשל"ז-1977).
הכרעה
ו. לאחר העיון לא ראיתי מקום להיעתר לבקשה. למבקש היו שני ימיו השיפוטיים בבית משפט השלום לתעבורה ובבית המשפט המחוזי. אילו סברתי כי הפירוש שנתנו לחובה המוטלת על נהג אוטובוס לעניין מסירת פרטים הוא מוטעה, ונוכח היות הנושא בר עניין לרבים, היה לכאורה מקום לשקול רשות ערעור. אך משסבורני כי לא נמצא כל פגם בהכרעותיהם של בית המשפט הקודמים, איני רואה מקום לרשות ערעור, ואנמק בתמצית. אציין כבר כאן, כי ככל שעסקינן בשירות לציבור, יש לנהוג בזהירות בנושא "זוטי דברים", שכן יש צורך בהקפדה על חובות המשרתים במרחב הציבורי.
ז. אפתח בתשתית הדין: התקנה הרלבנטית המרכזית היא תקנה 144(א)(3) לתקנות התעבורה, המוכתרת "תאונת דרכים שתוצאתה הריגה או פגיעה בגוף". ואשר לפיה,
(א) "נוהג רכב המעורב בתאונה שכתוצאה ממנה נהרג אדם
או נפגע, יפעל לפי הוראות אלה:
(1)...
(2)...
(3) ימסור לשוטר, או לאדם שנפגע או לנוהג רכב אחר המעורב באותה תאונה, או לכל נוסע או אדם שהיה בחברתו של הנפגע, את שמו ומענו, את מספר רשיון הנהיגה
ומספר הרישום של הרכב שהוא נוהג בו ושם בעליו ומענו, ויציג לפי דרישתם את רשיון הנהיגה, רשיון הרכב או תעודת הביטוח ואת תעודת הזיהוי שלו אם היא נמצאת ברשותו וירשה להעתיק כל פרט הרשום בהם".
תקנה זו מצויה בפרק הרביעי לחלק ב' לתקנות; פרק זה עניינו תאונות. תכליתה של תקנה זו ברורה. כדי שניתן יהיה לטפל הן במישור הפלילי הן במישור האזרחי בתוצאותיה של תאונה אשר גרמה לפגיעה באדם, חשוב כי הנהג המעורב יתן את פרטיו ולא יחמוק, כפי שעלול להתארע לא אחת. קביעה זו – הנוגעת לתאונות – היא אוניברסלית, וחלה על כל נהג באשר הוא.
ח. לנהגים (וכרטיסנים) בתחבורה הציבורית הוסיף הדין, בתקנה 423, הוראה כללית שאינה קשורה לתאונה, ועשויה להיות כרוכה למשל, בתלונה על התנהגות לא נאותה כזאת או אחרת, או על פגם בשירות.
"הנוהג, כרטיסן או כל עובד שירות אחר יציגו בפני נוסע, לפי דרישתו, את תו הזיהוי שסופק להם על-ידי בעל הרישיון, או תעודת זהות או תעודה מזהה אחרת הנושא את תמונתו".
גם לתקנה זו תכלית ברורה, שיפור השירות לציבור, סוג של הרתעה ומתן אפשרות זמינה להתלונן. תקנה 423 מצויה בפרק הרביעי של התקנות בחלק ה' לתקנות העוסק באוטובוסים, ופרק זה עניינו "חובות הנהג ועובדי השירות", והוא כולל דרכי התנהגות מסוגים שונים.
ט. בצדק ציין בית המשפט המחוזי, כי על פי תקנה 415 "חובות שהוטלו על אדם בפרק שני עד שביעי בחלק זה, באות להוסיף ולא לגרוע מכל חובה החלה עליו על פי דין". הוה אומר, סעיף 423 המופיע בפרק הרביעי הוא תוספת להוראות תקנה 144(א)(3), ולא תחליף לה בחינת Lex Specialis כפי שנטען בבקשה. אין תקנה 423 מיוחדת לתאונות ובהן פגיעה באדם (בגוף), אלא הריהי תקנה הנוגעת להתנהגות כללית של נהגי רכב ציבורי.
י. תקנון "דן" – כנמסר – כולל הוראה לפיה "נהג חייב להזדהות בפני כל נוסע כאשר יידרש, למסור את מספרו האישי ושמו המלא". הוראה זו מקבילה לכאורה במהותה (התקנון במלואו לא צורף לבקשה) להוראת תקנה 423, ואינה עוסקת במאטריה של מקרי תאונה.
י"א. נחזור איפוא לעיקר הנורמטיבי, והוא מתבטא בתקנה 144(א)(3) שהוראת תקנה 423 אך מצטרפת אליו. החובה למסירת פרטים ברמה אינטנסיבית במקרה תאונה היא אוניברסלית, וחלה על כל נהג, לרבות נהג אוטובוס.
י"ב. בבואנו ליישם את הבסיס הנורמטיבי לעובדות המקרה, נזכור כי בית המשפט לתעבורה קבע עובדתית - בין היתר - שאת הפרטים קיבלה המתלוננת (הנפגעת) מנוסעת שהלכה אל המבקש וביקשה את פרטיו ו"הוא סגר את הפרטים שלו, שם את היד על השם כדי שלא תרשום ואמר אם תרצה היא תמצא אותי במשרד, והאשה הזיזה את היד. היה לי חושך בעיניים. היא הכניסה את הפתק לתוך התיק שלה היא הזיזה את היד מהברזלים". בית המשפט לתעבורה ציין כי "הנאשם לא התכוון כלל וכלל למסור את פרטיו המלאים. הוא הסתיר במכוון בידו את פרטיו ושילח את הנוסעת בטענה שתמצא אותו במשרד. הפרטים שבסופו של דבר מסר לנוסעת האלמונית היו חלקיים בלבד", כיון שלא מסר את הפרטים הנוספים שבתקנה 144 (א)(3). מה שמסר, אם כן, היה חלקי והפתק בו נרשמו הפרטים הנמסרים – לא היה קריא, ולשיטת בית משפט השלום לתעבורה, בצדק, לא זה הדרך. בית המשפט המחוזי לא ראה להתערב בקביעה באשר להסתרת הזהות, ודחה את הערעור בעניין ההרשעה.
י"ג. כפי שהבהרנו מעלה, התקנה הרלבנטית למקרה היא תקנה 144(א)(3) העוסקת בתאונה. אין כל ממש בטענה כי תקנה 423 "באה במקומה" בנסיבות. הוראות תקנה 144(א)(3) – שהן הן דווקא "החוק המיוחד" כשהמדובר בתאונות, להבדיל מהתנהגות כללית של נהג אוטובוס שבתקנה 423 - לא מולאו, ומה שניתן כפרטים (כביכול בהתאם לתקנה 423 ותקנון "דן") ניתן בביזוי ובהסתרה, כפי שנקבע עובדתית.
י"ד. איני רואה מקום להתערבות בעונש שהושת, שאין בו חומרה יתרה בנסיבות, ולא אכביר מלים.
ט"ו. בטרם חתימה אציין, כי ראוי שחברת "דן" תשקול לתקן את תקנונה וכן תנקוט צעדי הדרכה בכתב ובעל פה לנהגים, באופן שיתאם במלואו את תקנות התעבורה. משקבענו, כי תקנה 423 אינה בחינת "חוק מיוחד" לעניין תאונות, שכן בנושאי תאונות תקנה 144(א)(3) היא "החוק המיוחד", ברי כי התקנון ראוי שיכלול את האמור בשתי התקנות, על מנת להסיר מכשול. אם כבר תוקן התקנון וההוראות נכללות בו, הנה מה טוב. יתר על כן, כיון שעסקינן בשירות ציבורי, וכדי למנוע את הצורך בהשתהות של רכב ציבורי מעבר לנחוץ, הן לשם טיפול בנפגע במקרה של תאונה והן לשם חסכון זמנם של הנוסעים גם במקרה של תלונה אחרת, כדאי שכל נהג יחזיק עמו בין מסמכיו פתקים מוכנים מראש ובהם פרטיו האישיים המלאים לפי דרישת תקנה 144(א)(3), והרלבנטיים לאוטובוס ולא לנהג, כמו מספר רישום הרכב. הדברים חלים כמובן ככלל על מפעילי תחבורה ציבורית.
ט"ז. איני נעתר איפוא לבקשה.
ניתנה היום, כ"ט בניסן התשע"א (3.5.2011).
|
|
|
ש ו פ ט
|
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 11030560_T01.doc רח
מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il