עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 8977/11

 

 

 

                                          

                                                                                                    

                                          

                                          

בשם המבקשות:                     עו"ד א' איבצן, עו"ד ח' נצר, עו"ד ה' רוזנצוויג

בשם המשיבים:                     עו"ד א' פרייס; עו"ד הילה שחר   

 

 

1.            לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כבוד סגן הנשיאה ג' גינת), אשר דחה את בקשת המבקשות למתן צו מניעה זמני. כן הגישו המבקשות בקשה למתן סעד זמני עד להכרעה בבקשת רשות הערעור.

 

2.            המבקשות 3-1 הן חברות זרות, המנהלות את רשת האופנה American Eagle Outfitters (להלן - אמריקן איגל). המבקשת 4, פוקס ויזל בע"מ (להלן - פוקס), נתמנתה כזכיינית הבלעדית להקמת רשת חניות אמריקן איגל בישראל. ביום 30.10.2011 הגישו המבקשות לבית המשפט המחוזי בתל אביב בקשה למתן צו מניעה זמני, אשר יורה למשיבים להימנע מלהפיץ לחנויות המשביר לצרכן (המשיבה 1) פרטי ביגוד שמקורם בחברת צרפתית בשם HPK Company S.A.R.L (להלן - החברה הצרפתית), ואשר נושאים את סימני המסחר American eagle  או AE. לטענת המבקשות, מדובר במוצרים המיוצרים על ידי החברה הצרפתית על פי זיכיון מחברה איטלקית, אשר רשמה על שמה באיטליה את סימני המסחר האמורים, המשמשים את אמריקן איגל. בהסכם שנחתם בין החברות נקבע, כי החברה הצרפתית רשאית למכור את המוצרים הנושאים את סימן המסחר בטריטוריה מוגבלת (במדינות צרפת, בלגיה לוקסמבורג ומדינות נוספות). בחודש מרץ 2011 רכשה אמריקן איגל את הבעלות בסימני המסחר מהחברה האיטלקית. כמו כן הומחו לאמריקן איגל הזכויות של החברה האיטלקית לפי הסכמים בינה לבין יצרנים מורשים שלה, ביניהם החברה הצרפתית. לטענת המבקשות, ייבוא המוצרים האמורים לישראל מהווה הפרה של סימן המסחר הרשום על שם המבקשות 3-1 בישראל. ביום 30.10.2011 ניתן צו ארעי במעמד צד אחד, אשר אסר על המשיבים להפיץ את הסחורה האמורה לחנויות המשביר לצרכן. ביום 1.12.2011 דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה לצו מניעה שהגישו המבקשות. זאת, בקובעו כי התצהיר שתמך בבקשה, אשר ניתן על ידי יו"ר הדירקטוריון ומנכ"ל פוקס, אינו מספק תשתית ראייתית מספקת למתן הצו המבוקש. על החלטה זו נסובה בקשת רשות הערעור שלפניי. לבקשת המבקשות, הורה בית המשפט המחוזי כי תוקפו של הצו הארעי יוארך עד ליום 5.12.2011, וזאת על מנת לאפשר להן להגיש בקשת רשות ערעור על ההחלטה. הארכת תוקפו של הצו הותנתה בהפקדת ערבות בנקאית בסך 400,000 ש"ח (בנוסף לערבות בסך 500,000 ש"ח שהופקדה כתנאי למתן הצו הארעי). ביום 5.12.2011 הוריתי על הארכת תוקפו של הצו הארעי עד למתן החלטה בבקשת רשות הערעור.

 

3.             דין בקשת רשות הערעור להידחות. אכן, התצהיר שתמך בבקשה לסעד זמני לוקה במידה מסוימת. בתצהיר מובאים נתונים עובדתיים שונים בנוגע ליחסים בין אמריקן איגל לבין החברה האיטלקית והצרפתית תוך שימוש חוזר בביטוי "למיטב ידיעתי". אומנם מדובר בבקשת ביניים ולכן רשאי המצהיר להביא דברים מכלי שני. זאת בתנאי "שיציין את הנימוקים לכך" (תקנה 521 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). הביטוי האמור מכוון לכך שעל החותם על תצהיר לפי מיטב הידיעה לציין את מקור העובדות עליהן הוא מצהיר (ראו למשל, ע"א 122/74 לבנטר נ' מגדל-בנין חברה לביטוח בע"מ, פ"ד כח(2) 470, 472 (1974)). בחלק מסעיפי התצהיר אין ציון של מקורות הידיעה ואילו בסעיפים אחרים נאמר באופן כללי ביותר, כי "הדבר סופר לי על ידי המבקשות 3-1". קשה לראות בכך פירוט מספק של מקורות הידיעה. עם זאת, המשיבים אישרו את העובדות הבסיסיות שבתצהיר מטעם המבקשות בנוגע למערכות היחסים בין אמריקן איגל לבין החברה האיטלקית ובינה לבין החברה הצרפתית. בכל מקרה, אינני סבור כי בנסיבות העניין היה מקום להיעתר לבקשה למתן צו המניעה הזמני, אפילו אניח שניסוח התצהיר אינו מעורר בעיה כלשהי.

 

4.            בגדרי הליך זה מתעוררות שאלות משפטיות שאינן פשוטות, הדורשות ליבון ובירור עובדתי ומשפטי. כוונתי היא לשאלה האם יש לראות בסחורה שיובאה על ידי המשיבים משום "יבוא מקביל", והאם ניתן למנוע ייבוא כזה מכוח דיני סימני המסחר. בפסיקת בית משפט זה נקבע, כי ככלל, בעל סימן מסחר אינו רשאי לאסור ייבוא מקביל של מוצר, כל עוד סימן המסחר מתייחס למוצר של בעל הסימן (ראו, ע"א 471/70 י.ר. גייגי ס.א נ' פזכים בע"מ, פ"ד כד(2) 705 (1970)). לכאורה, יש בכך משום תמיכה בטענות המשיבים, שכן אין מחלוקת שאמריקן איגל רכשה את הבעלות בסימני המסחר של החברה האיטלקית. לצד זאת, בפסיקה טרם נקבע באופן ברור כיצד תושפע ההכרעה בשאלה זו מקום בו כולל ההסכם בין בעל סימן המסחר לבין המפיץ או היצרן תנייה המגבילה את הפצתו של המוצר מבחינה טריטוריאלית (ראו, רע"א 371/89 ליבוביץ' נ' א.את י. אליהו בע"מ, פ"ד מד(2) 309, 320-319 (1990)). כאמור, בענייננו כולל ההסכם בין החברה האיטלקית לחברה הצרפתית תנייה מסוג זה. המבקשות העלו טענות שונות ביחס להפרת ההסכם האמור ואף טענו כי הודיעו לחברה הצרפתית על ביטולו. ייתכן, כי טענות אלו הן בעלות השפעה על ההכרעה בשאלה העומדת לפנינו. ואולם, אינני סבור כי ההליך של מתן סעד זמני הוא ההליך המתאים לבירור שאלות מסוג זה. מן הראוי, כי הסוגיות העובדתיות והמשפטיות המתעוררות במקרה דנא ילובנו במסגרת התובענה המתנהלת בבית המשפט המחוזי (ראו והשוו, רע"א 11964/04 צפי פרופיל חן (1983) בע"מ נ' אזולאי, פ"ד נט(6) 350, 355-354 (2005); רע"א 10119/09 אימפרית הצעצועים בע"מ נ' דיאמנט צעצועים בע"מ, פיסקה 5 (טרם פורסם, 7.2.2010)). אף שיקולי מאזן הנוחות אינם מטים את הכף לטובת מתן סעד זמני. למבקשות שמורות כל טענותיהן והן יוכלו להעלותן, אם יחפצו בכך, במסגרת תביעה לפיצויים.

 

5.            סיכומם של דברים הוא, כי בקשת רשות הערעור נדחית. ממילא נדחית גם הבקשה למתן סעד זמני. הצו הארעי שניתן בהחלטתי מיום 5.12.2011 מבוטל. המבקשות ישאו בשכר טרחת עורך דין לטובת המשיבים בסך 30,000 ש"ח.

 

           ניתנה היום, ב' בטבת תשע"ב (28.12.2011).

 

 

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   11089770_S03.doc   גק

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il