עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 8906/11

 

 

 

 

                                          

                                                                                                    

                                          

                                          

 

 

           לפניי בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, עפ"א 19749-09-11 (כבוד השופטת א' כהן) מיום 21.11.2011, במסגרתו נדחה ערעור של המבקש על החלטת בית המשפט לעניינים מקומיים (כבוד השופטת י' רוטנברג, תיק 03-06-008971, מיום 16.8.2011), לפיה נדחתה בקשת המבקש לביטול 15 פסקי דין נשוא 15 דו"חות חנייה שקיבל.

 

           השאלה שבמחלוקת היא האם נשלחו דו"חות החנייה למבקש כדין, ומשכך קמה החזקה בקובעה בסעיף 44א לתקנות סדר הדין הפלילי, התשל"ד-1964, אם לאו.

 

           ברקע לדברים יצוין כי בקשה קודמת לביטול הדו"חות נדחתה, וערעור עליה נדחה על ידי בית המשפט המחוזי. יחד עם זאת, במסגרת בקשת רשות ערעור בבית משפט זה, הוחזר ההליך לבית משפט השלום לבירור עובדתי באשר לשאלת משלוח הודעות הקנס כדין.

 

           בפסק דין מנומק, קבע בית משפט השלום כי המשיבה הוכיחה את משלוח הודעות הקנס למבקש, ומשכך דחה את הבקשה. במסגרת הדיון בבית משפט השלום נקבע כי אין מחלוקת שהרכבים נשוא הקנס היו בבעלות המבקש, וכן לא נטענה כל טענה שעניינה טעות בכתובת למשלוח דואר. כמו כן, המשיבה הודיעה שאין ביכולתה להציג אישורי מסירה חתומים על ידי המבקש או עותק מהודעות שנשלחו ואשר חזרו, לטענתה, בהעדר מסירה.  כמו כן, גם הדו"חות המקוריים שהיו בידי העירייה נגרסו בחלוף שבע שנים מיום ביצוע העבירה.

 

           יחד עם זאת, בית המשפט קבע כי אין מניעה מהוכחת המשלוח באמצעים אחרים ועקיפים. במסגרת זו, בחן בית המשפט את עדותם של ארבעה עדים המעורבים בשלבים השונים של הנפקת הודעות הקנס ושליחתם. בית המשפט סקר בהרחבה את נוהל הטיפול של העירייה בהמצאת הודעות קנס ואת אמצעי הבקרה בהם היא משתמשת בכדי למנוע טעויות, וקבע כי ניתן להניח כי מדובר בהליך בטוח וכי הוא בוצע כהלכה. משכך, מסמכים המעידים על משלוח דבר דואר ספציפי, בשלביו השונים של ההליך, יכולים לשמש כראייה למשלוח ההודעה.

 

           מכאן, עבר בית המשפט לבחינת ההוכחות למשלוח ההודעות הספציפיות בעניינו של המבקש. במסגרת זו, הציגה המשיבה פלטי קובץ שעניינו רשימת ההודעות למשלוח המועברת על שירות הדואר. בית המשפט קבע כי די במסמך זה בכדי להוכיח שהודעת הקנס הועברה לדואר. יצוין בהקשר זה כי נדחתה טענתו של המבקש באשר לקבילותו של המסמך האמור במסגרת ההליך.  בהמשך לכך, נקבע כי אף שהמסמכים אינם מעידים על שליחת דבר הדואר, אלא רק על כך שדבר הדואר התקבל על ידי הדואר, הרי שחזקה על שירות הדואר שהוא מבצע את תפקידו כראוי. בהקשר זה צוין כי במקרים של שליחת דואר רשום כמותי, כלל לא מונפק אישור המעיד על משלוח הדואר, למעט במקרים בהם הדואר לא נמסר ליעדו. בהמשך לדברים אלו, נקבע כי בעניינו הפרטני של המבקש הוכח כי כלל ההודעות נשלחו לו, מאחר שאלו הוחזרו לעירייה בהעדר דורש.

 

           כנגד פסק דין זה ערער המבקש לבית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי דחה את הערעור בכל הנוגע לתוצאת פסק הדין. יחד עם זאת, הסתייג בית המשפט המחוזי מאופן ההנמקה של בית משפט השלום. במסגרת זאת, קבע בית המשפט כי לא די בכך שהמשיבה הוכיחה כי הודעת הקנס הועברה לדואר, ועליה להוכיח כי דבר הדואר נשלח בפועל (תוך שאינה יכולה להתבסס על חזקה כללית בדבר תקינות פעולתו של הדואר). לצד זאת, ציין בית המשפט לעניין קבילות פלטי המחשב שהוגשו על ידי העירייה כי שאלה זו שנויה במחלוקת בפסיקה, אך הוא אינו נדרש לה לשם ההכרעה בהליך. את דחיית הערעור נימק בית המשפט בראיות הפוזיטיביות שהוצגו בעניינו של המבקש, כי דברי הדואר נשלחו והוחזרו לשולח בהעדר דורש. בסוף הדברים ציין בית המשפט כי סבירות טענותיו של המבקש נחלשת, נוכח העובדה שלא מדובר בדו"ח אחד, כי אם ב-15 דו"חות שונים.

 

           מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי. במסגרתה, טוען המבקש כי אף שאין בבקשה כדי לעורר שאלה בעלת חשיבות כללית או ציבורית המצדיקה את קבלתה, יש לקבלה (פסקאות 1 ו-16 לבקשה). זאת, נוכח עיוות הדין שנגרם, לגישתו, במקרה הנוכחי, המצדיק את קבלת הבקשה חרף העובדה שעניינה בנסיבות הפרטניות של הצדדים. בתמצית, טענתו המרכזית של המבקש היא כי לא ניתן ללמוד מהודעות ההחזרה לשולח את תאריך המשלוח ומשכך לא ניתן לדעת האם חלפו 15 הימים המנויים בתקנה, לאחריהם הופך הקנס לפסק דין חלוט. לצד זאת, טוען המבקש כי לא היה מקום לקבל את דו"ח הדואר החוזר, שהוגש לא על ידי מי שערך אותו, שאינו קביל במסגרת ההליך ושממילא אין בו די בכדי להוכיח כי אכן חזר דבר הדואר.

 

           לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור על צרופותיה, בהחלטות של הערכאות הקודמות ובתגובת המשיבה, מצאתי כי דין הבקשה להידחות.

 

           כידוע, רשות ערעור תינתן רק באם ההליך מעורר סוגיה עקרונית או ציבורית חדשה, החורגת מעניינם של הצדדים, שטרם נדונה (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (1982)). בענייננו, טוען המבקש כי מדובר בחריג לכלל, המצדיק את קבלת הבקשה משיקולי צדק ולשם מניעת עיוות דין. יחד עם זאת, שתי טענותיו המרכזיות הן טענות משפטיות באופיין, הנוגעות לסדרי הדין ולקבילותן של ראיות. משכך, מצאתי לנכון להעיר בהקשר זה כי, לא בלי התלבטות, נחה דעתי שבנסיבות המקרה הספציפי היה מקום לקבל את דו"ח הדואר החוזר שהוגש מטעם המשיבה. יצוין כי ככלל, אכן ישנו פסול באופן הגשה זה של דו"ח, שלא על ידי מי שערכו. יחד עם זאת, לאחר העיון בפרוטוקול בית המשפט המחוזי אשר עסק בשאלה זו ממש, מצאתי כי לא נפל פגם בהחלטת בית המשפט לאפשר את הגשת הדו"ח חרף נסיבות הגשתו (ראו פרוטוקול מיום 14.11.2011). משכך, הרי שדי בדו"ח זה בכדי להוכיח שנשלחה אל המבקש הודעת הקנס בדואר רשום. בהקשר זה, יש מקום לדחות את טענת המבקש בדבר אי ציון התאריכים בדו"ח. ברי, כי מועד רישום החזרת דבר הדואר לשולח הוא מאוחר ליום שבו נשלח דבר הדואר.  משהוכח באופן פוזיטיבי כי הודעת הקנס נשלחה אל המבקש, הרי שאיני נדרש לשאלה העקרונית בדבר חזקת התקינות של שירותי הדואר כלל. אציין, מבלי לקובע מסמרות בדבר, כי אף לדידי, בדומה לדעת בית המשפט המחוזי ומטעמיו, מקום בו ממילא הקל המחוקק את הנטל הרובץ לפתחה של התביעה, אין מקום להקלה נוספת על ידי בית המשפט.

 

           משמצאתי כי לא נפל פגם בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, איני רואה מקום לקבל את בקשת רשות הערעור, משלא מצאתי כל חשש לעיוות דין שנגרם למבקש.

 

           סוף דבר, הבקשה נדחית. 

 

           ניתנה היום, י"א בניסן התשע"ב (3.4.2012).

 

 

 

 

 

 

 

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   11089060_H02.doc   שצ

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il