עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 8439/12

 

 

 

 

                                          

                                                                                                    

                                          

 

                                          

תאריך הישיבה:                     י"ב בכסלו תשע"ג (26.11.12)

 

בשם העוררת:                        עו"ד א' כהן

בשם המשיב:                         עו"ד א' פרייזלר

 

 

 

           לפני ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז (השופטת נ' אהד) במ"ת 105-12 מיום 20.11.2012, במסגרתו הורה על שחרורו של המשיב לחלופת מעצר בתנאים מגבילים, כמפורט להלן.

 

העובדות על פי כתב האישום

 

1.        ביום 5.8.2012 שהה המשיב בלוד מבלי שיש לו אישור שהייה ארעי או קבוע בישראל, בהתאם לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952 (להלן: חוק הכניסה לישראל). עוד על פי כתב האישום, למשיב אין רישיון נהיגה. בשעה 09:15 או בסמוך לכך, נהג המשיב ברכב בלוד כשלרכב אין רישיון בתוקף. בעוד המשיב נוסע ברכב החלו שני שוטרים לעקוב אחר הרכב, חבשו כובעי זיהוי משטרתיים וסימנו למשיב לעצור. המשיב, שהבחין בשוטרים, החל להימלט ולא שעה לכריזת השוטרים לעצור את הרכב. השוטרים הפעילו סירנות ומנורה כחולה מהבהבת והחלו במרדף אחר המשיב. המשיב ברח מן השוטרים כשהוא נוהג בפראות ברחובות העיר, נוסע בניגוד לחוקי התנועה, במהירות מופרזת ותוך סיכון ציבור המשתמשים בנתיב התחבורה. בהמשך הגיע לאזור רכב משטרתי נוסף שחסם את נתיב הנסיעה בו נסע המשיב, אך הלה המשיך בנסיעתו ועלה עם רכבו על המדרכה כדי לעקוף את הניידת, תוך שהוא מתקרב באופן מסוכן לשוטרת שעמדה אותה עת על המדרכה. המרדף הסתיים כאשר המשיב התנגש בעמודי בטון של מבנה ונעצר על ידי השוטרים.

 

           על כן הואשם המשיב בסיכון חיי אדם בנתיב תחבורה לפי סעיף 332(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק); בכניסה לישראל שלא כחוק לפי סעיף 12(1) לחוק הכניסה לישראל; בנהיגת רכב מנועי ללא רישיון לפי סעיף 10(א) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961 (להלן: הפקודה); בנהיגה ללא רישיון רכב תקף לפי סעיף 2 לפקודה; ובנהיגה ללא ביטוח תקף לפי סעיף 2 לפקודת ביטוח רכב מנועי, התש"ל-1970.

 

הליכי המעצר

 

2.        בד בבד עם הגשת כתב האישום כנגד המשיב הגישה העוררת בקשה למעצרו עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. בבקשה נטען כי כנגד המשיב קיימות די ראיות לכאורה לביצוע המיוחס לו וכי קמה נגדו עילת מעצר מכוח סעיף 21(א)(1)(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים), שכן מעשיו מלמדים כי הוא מסכן את ביטחון הציבור ואינו ירא מפני שלטון החוק. עוד נטען כי קמה נגד המשיב עילת מעצר מכוח סעיף 21(א)(1)(א) לחוק המעצרים נוכח החשש כי יחמוק מהדין בהיותו שוהה בלתי חוקי בישראל. כן צויין כי למשיב עבר פלילי עשיר הכולל 44 עבירות ביניהן עבירות חוזרות של שהייה בלתי חוקית, שימוש ברכב ללא רישיון, נהיגה בקלות ראש, עבירות אלימות, עבירות סמים ועוד.

 

3.        ביום 9.10.2012 קבע בית המשפט המחוזי כי קיימות ראיות לכאורה לעבירות בהן מואשם המשיב, והורה כי ייערך תסקיר מעצר בעניינו שיבחן האם הוא ראוי לאמון ולחלופת המעצר המוצעת על ידיו.

 

           מתסקיר שירות המבחן עלה כי בשים לב לעברו הפלילי של המשיב ולאופן שבו הוא תופס את מעשיו, הסיכוי להתנהגות פורצת גבולות מצדו הוא "גבוה". שירות המבחן בחן את חלופת המעצר שהוצעה על ידי המשיב – מעצר בית בבית חברו אסמעיל, בפיקוחו ובפיקוח אחותו של המשיב חוסנייה אלטורי (להלן: האחות). שירות המבחן ציין כי בשיחה שערך עם האחות הובע חשש מצידה ביחס לפיקוח על המשיב נוכח היותה אם לשמונה ילדים. כן צויין כי ניכר שאסמעיל אינו מודע מספיק למאפייני תפקידו כמפקח, ואף ציין כי לא היה מודע לעברו הפלילי של המשיב וכי אם אמנם קיים עבר פלילי כמתואר אין הוא מוכן לשמש כחלופת מעצר עבורו. שירות המבחן סיכם וקבע כי אין זה ברור כיצד יוכלו המפקחים המוצעים לפקח על המשיב ולהציב לו גבולות. נוכח כך, ונוכח הסיכון הנובע מן המשיב כפי שהעריכו שירות המבחן, סבר שירות המבחן כי אין בחלופה המוצעת כדי להוות מענה הולם למצבו של המשיב.

 

החלטתו של בית המשפט המחוזי

 

4.        לאחר שהתרשם מהמפקחים המוצעים במסגרת דיון שנערך לפניו (ביום 5.11.2012), הורה בית המשפט המחוזי בהחלטתו מיום 12.11.2012 על שחרורו של המשיב למעצר בית בתנאים מגבילים. בהחלטתו ציין בית המשפט כי הוא מצא שניתן לתת אמון במשיב ובמפקחים. כן ציין בית המשפט כי המשיב החזיק בעבר בהיתרי שהייה כדין בישראל והפנה לנסיבותיו האישיות (היותו נשוי ואב לתינוקת בת שנה). בהחלטתו מיום 20.11.2012 פירט בית המשפט את התנאים המגבילים בהם יהיה נתון המשיב: מעצר בית מלא בבית האחות בפיקוחה של האחות; הפקדת מזומן בסך של 3,000 ש"ח; התחייבות עצמית של המשיב ושל אחותו על סך של 10,000 ש"ח כל אחד; ואיזוק אלקטרוני שיותקן בתוך חמישה ימים מיום ההחלטה. בית המשפט הוסיף כי בעלה של האחות יוכל לשמש אף הוא כמפקח, באמצעות חתימה על תצהיר והעמדת התחייבות כספית בסך של 10,000 ש"ח.    

 

תמצית נימוקי הערר

 

5.        לטענת העוררת – באמצעות בא כוחה, עו"ד אייל כהן – שגה בית המשפט המחוזי עת הורה על שחרורו של המשיב לחלופת מעצר. לשיטתה היה על בית המשפט לתת משקל מכריע למסוכנות הנשקפת מן המשיב הנלמדת מאופי העבירות המיוחסות לו, מנסיבות ביצוען ומעברו הפלילי המכביד. כמו כן נטען כי לא זו בלבד שבית המשפט לא פעל ברוח תסקיר שירות המבחן על פיו החלופה שהציע המשיב (שכללה כאמור שני מפקחים) אינה מספקת, הוא אף הורה על שחרור המשיב לחלופת מעצר הכוללת מפקח אחד בלבד. עוד נטען כי שגה בית המשפט עת איפשר לבעל האחות לשמש כמפקח מבלי שהתרשם ממנו וכאשר שירות המבחן לא פגש בו. כמו כן נטען כי בית המשפט לא נתן דעתו לעילת המעצר הנוספת – החשש כי המשיב יברח מאימת הדין נוכח היותו שוהה בלתי חוקי. לבסוף נטען כי יש ללמוד מאי התייצבותו של אסמעיל לדיון האחרון כי הלה נרתע מלקחת אחריות על המשיב.

 

תגובת המשיב

 

6.        לטענת המשיב – באמצאות באת כוחו, עו"ד אורלי פרייזלר – לא נפלה כל שגגה בהחלטתו של בית המשפט המחוזי, שקיים בתיק מספר רב של ישיבות בטרם החלטתו. באשר לכניסת המשיב לישראל נטען כי המשיב קיבל אישורי שהייה החל משנת 2007, אלא שהאישור לא חודש נוכח היותו במאסר אותו ריצה אותה עת (לתקופה של 10 חודשים). כן נטען כי נסיבות האירוע אינן כה חמורות, כשעיקרו של האירוע הוא הימלטות המשיב לזמן קצר ולאחר מכן עצירה, כאשר לא בוצעה כל עבירה נלווית על ידו. באשר לשחרורו של המשיב לחלופת מעצר טענה באת כוחו כי שירות המבחן לא המליץ על האחות כמפקחת שכן היא מתגוררת ברמלה ומעצר הבית שהוצע היה בעיר לוד. כאשר הציעה האחות כי מעצר הבית יתקיים בביתה שלה, נפתרה הבעיה ובית המשפט המחוזי הורה על שחרורו של המשיב למעצר בית בתנאים מגבילים הדוקים. אשר על כן נטען כי יש בחלופה המוצעת כדי לאיין את המסוכנות הנשקפת לכאורה מן המשיב.

 

דיון והכרעה

 

7.        לאחר שעיינתי בהודעת הערר על נספחיה ושמעתי את טיעוני הצדדים בדיון שנערך לפני, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערר להתקבל – כך שהמשיב יוותר במעצר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

 

8.        בכתב האישום מיוחסות למשיב מספר עבירות, ובהן עבירה של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה ושל כניסה שלא כחוק לישראל. במקרה דנן ניסה המשיב להימלט מן המשטרה וסיכן אגב כך את חיי העוברים והשבים בנתיב שבו נסע. המשיב לא שעה לקריאות המשטרה לעצור את רכבו, מה שהוביל למרדף משטרתי אחריו עד שעצר את הרכב, בעל כורכו, עת התנגש עימו בעמודי בטון של מבנה. המדיניות השיפוטית שהתגבשה בפסיקה היא שככלל, כאשר מדובר בנאשם שנמלט מכוחות המשטרה בנסיבות המסכנות את המשתמשים בדרך, נשקפת ממבצען מסוכנות אינהרנטית המצדיקה להורות על מעצרו עד תום ההליכים נגדו [ראו, למשל: בש"פ 7701/10 שתיווי נ' מדינת ישראל (טרם פורסם), 27.10.2010, פסקה 18 להחלטתי והאסמכתאות המובאות בה; בש"פ 3494/11 מדינת ישראל נ' בראון (טרם פורסם, 6.5.2011), פסקה 10 להחלטתי]. אכן, כל מקרה נבחן על פי נסיבותיו הפרטניות, והכלל האמור אינו אלא הלכה עקרונית כללית אשר יישומה ייבחן לגופו של עניין ממקרה למקרה – זאת בהתאם לקבוע בסעיף 21(ב)(1) לחוק המעצרים [ראו, למשל: בש"פ 10550/05 מדינת ישראל נ' מוחרב (טרם פורסם, 15.11.2005) פסקה 5 להחלטתה של השופטת ע' ארבל].

 

9.        אלא שבשונה מעמדת בית המשפט המחוזי, דעתי היא כי מכלול הנסיבות דנן אינו מאפשר סטייה מן הכלל העקרוני האמור, ומחייב להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. סבורני כי אין בחלופה המוצעת במקרה הנוכחי כדי לאיין את מסוכנותו של המשיב כפי שפורטה לעיל. נסיבות ביצוע העבירות מלמדות כי המשיב נעדר מורא מפני רשויות החוק. זאת ועוד, עברו הפלילי של המשיב הוא מכביד ביותר, וכולל לא פחות מ-44 הרשעות קודמות ובכללן עבירות סמים, מין, אלימות, כמו גם עבירות הדומות במהותן לעבירות מושא האישום הנוכחי: ריבוי עבירות של כניסה לישראל שלא כחוק, ריבוי עבירות של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו ועבירות שונות שעיקרן שימוש ברכב שלא כדין. המשיב אף ריצה כמה עונשי מאסר ממושכים בפועל, ולמעשה שוחרר זה לא מכבר ממאסר בן עשרה חודשים, שכשזכור מנע ממנו לטענתו לחדש את אשרת שהייתו בישראל.

 

           אם לא די במפורט, הרי שגם שירות המבחן בתסקירו נמנע מלהמליץ על שחרורו של המשיב לחלופת מעצר והגדיר את הסיכוי להתנהגות פורצת גבולות מצידו כ"גבוה". שירות המבחן סבר כי חלופת המעצר שהוצעה על ידי המשיב איננה מספקת – זאת כאשר החלופה כללה שני מפקחים. למרות זאת הסתפק בית המשפט המחוזי בהחלטתו מושא הערר בשחרור המשיב תחת פיקוחה של מפקחת אחת בלבד, היא אחות המשיב. כן איפשר בית המשפט לבעלה של האחות לשמש מפקח מבלי שהתרשם ממנו, ומבלי ששירות המבחן פגש בו. בהקשר זה אזכיר כי בשיחה שערך שירות המבחן עם האחות הביעה האחרונה דאגה וחשש מפני הפער בין הצורך לפקח על המשיב לבין מטלותיה כאם לשמונה ילדים שעה שבעלה נעדר מהבית שעות ארוכות בשל עבודתו. במהלך הדיון לפני טענה באת כוח המשיב כי שירות המבחן התקשה להמליץ על האחות כמפקחת נוכח המרחק הגיאוגרפי בין ביתה של האחות (בלוד) לבין ביתו של אסמעיל (ברמלה). לפיכך, כך נטען, כאשר הוצעה חלופת מעצר חדשה בבית האחות בלוד, נחה דעתו של בית המשפט המחוזי כי היא אפקטיבית דיה. אלא שמעיון בתסקיר שירות המבחן עולה כי המרחק הגיאוגרפי בין לוד לבין רמלה היוותה סיבה אחת בלבד לאי מתן ההמלצה כאמור. סיבה נוספת לכך הייתה, כפי שהוסבר, חששה של האחות כי לא תהיה זמינה לשמש מפקחת על המשיב נוכח מחויבויותיה המשפחתיות.

 

           במכלול הנסיבות שתואר איני סבור כי המשיב זכאי לאמון כי לא יפר את תנאי המעצר בהם הוא נתון באם ישוחרר לחלופת מעצר [ראו, למשל: בש"פ 9595/09 קורס נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 7.12.09), פסקה 8 להחלטתו של השופט ע' פוגלמן].

 

10.      יתר על כן, כפי שטען בא כוח המשיבה, בית המשפט המחוזי לא נתן דעתו בהחלטתו לעילת מעצר נוספת המתקיימת לכאורה בענייננו – היא עילת החשש מבריחה ושיבוש מהלכי חקירה מכוח סעיף 21(א)(1)(א) לחוק המעצרים. יחד עם זאת, איני סבור כי לנוכח המתואר לעיל קיים צורך לדון בעילה האמורה, משדי בקבוע כדי לומר שיש להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו.

 

11.      הערר מתקבל אפוא. המשיב יוותר במעצר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

 

           ניתנה היום, י"ג בכסלו תשע"ג (27.11.2012).

 

 

 

 

 

 

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   12084390_W02.doc   חכ

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il