עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 8289/12

 

 

 

 

 

                                          

 

 

 

 

 

 

 

1.        בפני בקשה למתן סעד זמני בערעור שהוגש על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (עמ"מ 35900-06-12, השופטת נ' בן אור). בית המשפט קמא דחה את עתירתו של המבקש 1 (להלן: המבקש) להורות למשרד הפנים (להלן: המשיב) ליתן לו מעמד קבע בישראל מכוח אבהותו על בנו, המבקש 2 (להלן: הקטין), שהוא אזרח ישראלי. עניינה של הבקשה שבפני היא להימנע מגירושו של המבקש עד להכרעה בערעור שהגיש.

 

2.        הבקשה פרשה סיפור חיים רב פרטים, שהחל עם הגעתו של המבקש לישראל בשנת 1994. בית המשפט קמא עמד בהרחבה על השתלשלות העניינים, ולצורך הדיון בבקשה אסתפק בהתייחסות לעיקרי הדברים בלבד. המבקש הוא נתין מצרי שנכנס לישראל באשרת תייר. מאז ועד היום (למעט תקופה קצרה של שלושה שבועות במהלך שנת 1994) שהה המבקש בישראל, חלק גדול מן הזמן שלא כדין. ביום 15.3.2001 נישא המבקש לאזרחית ישראלית, וביום 12.1.2002 נולד להם בן, שהוא כאמור אזרח ישראלי. המבקש ניסה להסדיר את מעמדו בישראל מכוח נישואיו, אך הדבר לא עלה בידו מכמה סיבות, ובכלל זה לרקען של שתי תלונות שהגישה אשתו דאז בטענה לאלימות של המבקש כלפיה. בהמשך, התגרשו בני הזוג.

 

3.        משלא עלה בידי המבקש להסדיר את מעמדו בישראל מכוח נישואיו, הוא הגיש מספר בקשות לוועדה הבינמשרדית לעניינים הומניטאריים (להלן: הוועדה). מאחר שבקשותיו נדחו על ידי הוועדה, הגיש המבקש, במהלך השנים, עתירות מנהליות שונות כנגד החלטותיה. השתלשלות ההליכים המשפטיים בעניינו של המבקש, שברובה אינה בפני, פורטה בהרחבה בפסק דינו של בית המשפט קמא. ככלל, בבסיס החלטותיה של הוועדה עמדו השיקולים הבאים: שהייתו הבלתי-חוקית המתמשכת של המבקש בישראל; הימנעותו של המבקש מלטפל בהארכת דרכונו על מנת שיוכל לקבל מעמד בעת שהיה נשוי; תלונות אשתו דאז על אלימות מצידו; תיק חקירה שנפתח כנגד המבקש בחשד לעבירות מין וסמים שביצע בשתי קטינות. בפסק דין קודם שניתן בעתירה שהגיש המבקש לבית המשפט לעניינים מנהליים בתל-אביב יפו (עת"מ 2599/09, השופטת ש' ברוש) נקבע כי הוועדה לא דנה בטובתו של בנו הקטין, והדיון הוחזר אליה לשם כך.

 

4.        ביום 20.6.2011 החליטה הוועדה פעם נוספת בעניינו של המבקש, החלטה שהובילה להגשת העתירה נושא הערעור התלוי ועומד עתה בבית משפט זה. הוועדה קבעה בהחלטתה כי לנוכח חומר החקירה הקיים בתיק נגד המבקש, הרי שבבואה לאזן בין האינטרס של שלום הציבור לבין טובת בנו הקטין, עליה לתת בכורה לאינטרס הציבורי. בדו"ח הסוציאלי שהוגש לוועדה נקבע אמנם כי הקשר בין המבקש לבנו מתואר על ידי האחרון כקשר טוב, רציף וקבוע, אך הוועדה התרשמה שטובתו של הקטין לא תפגע בצורה קיצונית כתוצאה מהרחקתו של המבקש בהתחשב בכך שהוא  גדל בתא המשפחתי החדש שיצרה אימו בעקבות נישואיה מחדש. הוועדה גם התייחסה לדברי אימו של הקטין הסבורה שהקשר של המבקש עם בנו נובע מרצונו להישאר בישראל. הוועדה הוסיפה כי ככל שירצה המבקש לבקר בעתיד את בנו, הוא יוכל להגיש בקשה שתיבחן על ידי רשות האוכלוסין. על החלטה זו הגיש המבקש השגה לוועדת ההשגה לזרים, שנדחתה גם היא.

 

5.        עתירתו של המבקש לבית המשפט קמא כוונה כנגד החלטת הוועדה מיום 20.6.2011 וכנגד החלטת ועדת ההשגה לזרים שהשאירה אותה על מכונה. בית המשפט קמא דחה את העתירה בקובעו כי ההחלטות אינן לוקות בחוסר סבירות המקים עילה להתערבות בהן.

 

6.        בית המשפט קמא קבע כי עיון בחומר החקירה בתיק הפלילי שנפתח כנגד המבקש מלמד שקיימות ראיות "ברורות, חד משמעיות ומשכנעות ברמה המנהלית" (פסקה 15 לפסק הדין) המעידות על מעשים חמורים של המבקש. כנגד המבקש הוגשה תלונה מפורטת של שתי קטינות המתארות כיצד הוא הציע להן סמים ואלכוהול, וכיצד שתו ועישנו עימו מספר פעמים עד שהגיעו קרוב לאובדן חושים. אחת המתלוננות אף אמרה שכאשר נפגשה עם המבקש לבדה הוא ביצע בה מעשים מגונים והחדיר את אצבעותיו לאיבר מינה בעת שהיתה שרויה במצב בו לא יכלה להתנגד לכך בהיותה תחת השפעת הסמים. גם המתלוננת הנוספת תיארה מעשים מגונים שביצע בה המבקש בזמן שהייתה תחת השפעת סמים. המבקש הכחיש את התלונות באופן גורף ולאחר מכן שמר על זכות השתיקה, לרבות במהלך עימות שנערך לו עם אחת המתלוננות. התיק בעניינו של המבקש נסגר בסופו של יום, בשל רצונה של המתלוננת להימנע מלהעיד. עם זאת, בית המשפט קמא סבר שאין בכך כדי ללמד על חולשת הראיות לכאורה בעניין. בית המשפט קמא התייחס אף לתלונותיה של גרושתו של המבקש בגין אלימות כלפיה.

 

7.        בית המשפט קמא הוסיף וקבע כי מן הדו"ח הסוציאלי לא עולה כי שלומו של הקטין מותנה בהישארותו של המבקש בישראל. הקטין חי עם אימו מגיל רך, ואימו דיווחה כי הקשר בין הקטין למבקש התהדק רק בשנה האחרונה, וכי לדעתה הדבר קשור ברצונו של המבקש להישאר בישראל.

 

8.        בית המשפט קמא דחה גם את הטענה שהמבקש צפוי לרדיפה בארצו בשל נישואיו לאזרחית ישראלית. הוא קבע, כי זוהי טענה שנטענה בעלמא ללא כל ביסוס ראייתי. מכל מקום, לשיטתו, אין מדובר בטענה שמקומה במסגרת דיון בבקשה לקבל מעמד בישראל מטעמים הומניטאריים הקשורים בטובת בנו הקטין של המבקש.

 

9.        המבקש הגיש ערעור על פסק דינו של בית המשפט קמא, ובד בבד הגיש את הבקשה שבפני. בקשה זו נשאה את הכותרת "בקשה למתן צו ביניים" אך במהותה היא בקשה למתן סעד זמני בערעור. לטענת המבקש החלטות המשיב פוגעות פגיעה בלתי-מידתית בטובתו של הקטין; מנגד, לטענתו, הראיות המנהליות כנגדו לא מוכיחות מעבר לכל ספק סביר את אשמתו. לפיכך, המבקש סבור כי סיכויי הערעור שהגיש גבוהים. בנוגע לשיקול בדבר מאזן הנוחות טוען המבקש כי הרחקתו מהקטין וקטיעת הקשר הרציף ביניהם תסב נזק בלתי הפיך לשניהם.

 

10.      ביום 15.11.2012 הוריתי על מתן תשובה לבקשה למתן סעד זמני בערעור, תוך שהוריתי על מתן צו ארעי המורה למשיב להימנע מהרחקתו של המבקש מישראל.

 

11.      ביום 2.12.2012 הגיש המשיב תגובה לבקשה, שבעיקרו של דבר הסתמכה על פסק דינו של בית המשפט קמא. לטענת המשיב, פסק דינו של בית המשפט קמא מעוגן היטב בתשתית העובדתית שעליה התבססו ההחלטות בעניינו של המבקש, ומשכך אין עילה להתערב בו. בנוגע למאזן הנוחות טוען המשיב כי החומר הראייתי שנצבר בעניינו של המבקש מלמד על חשש לכאורה למסוכנותו של המבקש לציבור. המשיב מוסיף כי המבקש שוהה בישראל מזה כ-12 שנה במצטבר שלא כחוק, וכי הרחקתו למצרים לא תיצור מצב בלתי הפיך. 

 

12.      לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה לה באתי לכלל למסקנה כי דין הבקשה להידחות. בקשה למתן סעד זמני בערעור נבחנת, כידוע, לאורם של שני שיקולים –סיכויי הערעור ומאזן הנוחות. בנוגע לסיכויי הערעור אציין שכבר נקבע בבית משפט זה כי להוציא מקרים חריגים אזרחותו של קטין אינה מקימה להורה זר זכות למעמד של קבע בישראל (ראו למשל: בג"ץ 4156/01 דימיטרוב נ' משרד הפנים, פ"ד נו(6) 289, 294 (2002); דנג"ץ 8916/02 דימיטרוב נ' משרד הפנים (לא פורסם, 6.7.03); בג"ץ 1905/03 ראגח עכל נ' מדינת ישראל - שר הפנים (לא פורסם, 5.12.10), פסקה 16). מכל מקום, מאזן הנוחות לא נוטה לטובת קבלת הבקשה. על-פי האמור בפסק דינו של בית המשפט קמא, כנגד המבקש ראיות מנהליות "ברורות וחד משמעיות" שמייחסות לו מעשים פליליים חמורים, מן הסוג שיוצר לכאורה סכנה לשלום הציבור (ראו והשוו: עע"מ 5451/07 גאלב עבאסי נ' הלשכה האזורית למנהל האוכלוסין – ירושלים (לא פורסם, 18.9.07); עע"מ 9464/08 נאשף פתאנה נ' שר הפנים (לא פורסם, 24.11.08)). מנגד, הן המשיב והן בית המשפט קמא התרשמו ששלומו של הקטין, אשר חי עם אמו, אינו מותנה בהישארותו של המבקש בישראל. לא למותר לחזור ולציין, כי המשיב הסכים לבחון כל בקשה מטעם המבקש לביקור של בנו בישראל.

 

13.      אשר על כן, אני מורה על דחיית הבקשה ועל ביטול הצו הארעי שניתן בהחלטתי מיום 15.11.2012. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.

 

           ניתנה היום, ו' בטבת התשע"ג (20.12.2012).

 

 

 

 

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   12082890_A03.doc   הג

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il