עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 8150/11

 

 

 

 

 

                                          

                                                                                                    

                                          

                                          

בשם המערערת:                     עו"ד יוסי שקד

בשם המשיב:                         עו"ד יורם הירשברג

 

 

           בפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' הנשיא י' אלון) מיום 15.9.2011, בו נדחה באופן חלקי ערעור המבקשת על דחיית השגה שהגישה בקשר עם שומת עסקאות שהוצאה לה.

 

1.        המשיב הוציא למבקשת שומת עסקאות לתקופה שבין חודש אפריל 2004 ועד לחודש יוני 2010, במסגרתה חויבה המבקשת בתשלום מע"מ בגין השכרתם של שני מקבצי דירות בבניין הידוע בשם אשדוד ביץ' (להלן: הבניין). מקבץ הדירות הראשון כולל 50 דירות (להלן: מקבץ 50 הדירות), אותן משכירה המבקשת לחברת חי טל פרויקטים בנייה ופיתוח בע"מ (להלן: חי טל) לפי הסכם שנערך ביניהן ביום 25.7.1999. תשע מתוך 50 הדירות הללו הן בבעלות המבקשת, ואת יתר 41 הדירות שוכרת המבקשת מבעליהן. חי טל משכירה את 50 הדירות (ודירות נוספות שאינן נוגעות לענייננו) לחברת עמידר, וזו האחרונה משכירה את הדירות למגורים. מקבץ הדירות השני כולל 35 דירות (להלן: מקבץ 35 הדירות), אותן שוכרת המבקשת מבעליהן ומשכירה אותן ישירות לדיירים שונים לצורך מגורים.

 

2.        הליך משפטי קודם שניהלו הצדדים נסב סביב שומת עסקאות שהוציא המשיב, בה חויבה המבקשת בתשלום מע"מ בגין השכרת מקבץ 50 הדירות בין השנים 2004-2000 (דהיינו, ארבע השנים שקדמו לתקופה הרלוונטית בענייננו). בתמצית ייאמר כי המבקשת טענה באותו הליך כי מדובר ב"השכרה למגורים" הפטורה מתשלום מע"מ, לפי סעיף 31(1) לחוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975 ולעומתה סבר המשיב כי אין מקום להענקת הפטור. השגה שהגישה המבקשת נדחתה, ערעור שהגישה לבית המשפט המחוזי התקבל ביום 16.1.2007 (ע"ש 1565/04) וערעור שהגיש המשיב לבית משפט זה נדחה פה אחד ביום 1.2.2010 (ע"א 2291/07). עם זאת, נחלקו שלושת חברי ההרכב שישב בדין בדעותיהם ביחס לנימוקי הדחייה. המשנה לנשיאה א' ריבלין סבר כי בנסיבות העניין חל הפטור מתשלום מס עסקאות בגין "השכרה למגורים". לעומתו, סבר השופט (כתוארו אז) א' גרוניס, כי השכרת מקבץ 50 הדירות אינה באה בגדר הפטור שכן בין המבקשת לבין שוכרי הדירות עמדו שני גורמים מתווכים (חי טל ועמידר) כך שמבחינתה מדובר בפעילות עסקית רגילה. עם זאת הוסיף השופט א' גרוניס וקבע כי נוכח נסיבותיו המיוחדות של המקרה יש לדחות את הערעור. זאת משום שבהליך אחר שנוהל בין הצדדים בעבר, בעניין ניכוי מס תשומות, סיווג המשיב את אותה עסקה להשכרת מקבץ 50 הדירות כ"השכרה למגורים" הפטורה ממע"מ והמבקשת הסתמכה על קביעתו זו של המשיב. בנסיבות אלו סבר השופט גרוניס כי המשיב מנוע מלטעון אחרת ויש לדחות את הערעור. השופט י' דנציגר צירף את דעתו לזו של השופט א' גרוניס וכך נדחה הערעור פה אחד תוך שנימוקי הדחייה ניתנו על-פי דעת הרוב. 

 

3.        ההליך שבכאן עניינו, כאמור, שומת עסקאות שהוציא המשיב למבקשת לתקופה העוקבת, בין השנים 2010-2004. במסגרת שומה זו חויבה המבקשת בתשלום מע"מ על השכרת מקבץ 50 הדירות, נוכח קביעת רוב חברי ההרכב בע"א 2291/07 כי השכרתן אינה עסקה פטורה. בנוסף, ביחס למקבץ 35 הדירות המושכרות ישירות לדיירים קבע המשיב כי השכרתן אמנם חוסה תחת הפטור של "השכרה למגורים", אך שכירת כל אחת מאותן דירות מבעליה מהווה "עסקת אקראי במקרקעין". על כן חויבה המבקשת בתשלום מע"מ בגין שכירת מקבץ 35 הדירות. ביום 2.12.2010 דחה המשיב השגה שהגישה המבקשת על שומה זו, ועל כך ערערה המבקשת לבית המשפט המחוזי.

          

4.        בפסק דינו מיום 15.9.2011 דחה בית המשפט המחוזי את הערעור לעניין מרכיב השומה המתייחס למקבץ 50 הדירות, בקובעו כי סוגיה זו הוכרעה בדעת הרוב בע"א 2291/07 ועל כן מכוח עקרון התקדים המחייב ומכוח השתק פלוגתא אין מקום לטענה כי מדובר בעסקה פטורה. בית המשפט הוסיף וציין כי טענת ההסתמכות שהתקבלה על-ידי רוב השופטים בע"א 2291/07 כטעם לדחיית הערעור, אינה עומדת למבקשת לעולמי עד וציין כי הרשות אינה כבולה להחלטה שגויה שקיבלה והיא רשאית לתקן את החלטתה ובלבד שתאזן את התיקון מול הסתמכותו של הנישום על ההחלטה הראשונה. איזון זה, כך נקבע, בא לידי מיצוי בע"א 2291/07 ביחס לשנים 2004-2000 וזאת הן משום שדי בפרק זמן זה כדי להגשימו והן משום שבין השנים 2010-2004 המבקשת עצמה התייחסה לעסקאות ההשכרה כחייבות במע"מ ואף הוציאה לחי טל חשבוניות בהתאם. לצד זאת קיבל בית המשפט המחוזי את ערעורה של המבקשת ביחס למקבץ 35 הדירות בקובעו כי המבקשת שוכרת דירות אלו למטרה ספציפית דהיינו לצורך השכרתן המיידית לדיירים ובאופן היוצר חפיפה וזהות מסחרית בין שכירת הדירות להשכרתן. על כן נקבע כי עסקת שכירת הדירות כרוכה ושלובה בעסקת השכרתן למגורים והפטור ממע"מ חל על שני רכיבי העסקה. בהקשר זה קיבל, אפוא, בית המשפט את הערעור, ביטל את חיובי המס שהוטלו על המבקשת בעניין מקבץ 35 הדירות והורה למשיב לתקן בהתאם את שומת העסקאות נשוא הערעור. 

 

5.        המבקשת לא השלימה עם דחיית הערעור בכל הנוגע למקבץ 50 הדירות, ומכאן הערעור שהגישה לבית משפט זה. כחודשיים לאחר הגשת הערעור פנתה המבקשת לבית המשפט המחוזי בבקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו עד להכרעה בערעור ובקשה זו נדחתה בהחלטה מיום 29.1.2012. מכאן הבקשה שבפניי, בה טוענת המבקשת כי משמעותו של פסק הדין היא חיובה בתשלום מע"מ בסך של 1,598,903 ש"ח וכי מסכום זה נוכו כ-600,000 ש"ח אותם שילמה בין השנים 2010-2004 כך שחוב המס על פי פסק-הדין עומד עתה על  כמיליון שקלים בקירוב. לטענת המבקשת תשלום סכום בסדר גודל כזה יגרום לה נזק רב העשוי להתברר לבסוף כנזק מיותר. את בקשתה ממקדת המבקשת בשאלת סיכויי הערעור והיא טוענת כי במסגרת שומת תשומות שהוצאה לה בשנת 2000 קבע המשיב שהשכרת מקבץ 50 הדירות היא עסקת "השכרה למגורים"; כי כל שלושת חברי ההרכב בע"א 2291/07 ציינו שהמשיב כבול לסיווג זה כל עוד לא חל שינוי בנסיבות; וכי היא הייתה רשאית להסתמך על אותו סיווג החל משנת 2000 ועד למתן פסק הדין בע"א 2291/07, בחודש פברואר 2010. המבקשת מוסיפה ומציינת כי טענת ההסתמכות עומדת לה גם נוכח העובדה שבהליך שניהלה מול חברת חי טל הוצאו צווי מניעה שכבלו את ידיה לעסקת ההשכרה והיא לא יכולה הייתה לסטות או לסגת ממנה. המבקשת מוסיפה ומעלה טענות לגוף סוגיית הסיווג לפיהן השכרת מקבץ 50 הדירות היא "השכרה למגורים", ומן המכלול היא מבקשת לגזור את המסקנה כי סיכויי הערעור טובים.       

 

6.        המשיב טוען מנגד כי מדובר בפסק דין כספי והלכה היא כי ביצועו לא יעוכב אלא במקרים חריגים. בהקשר זה טוען המשיב כי המבקשת סמכה את בקשתה על טענות בדבר סיכויי הערעור אך היא לא הוכיחה כי מימוש פסק הדין יגרום לה נזק בלתי הפיך וכי לא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו. המשיב מוסיף וטוען כי המבקשת עצמה שינתה בשנת 2004 את שיטת דיווח עסקת השכרת 50 הדירות מעסקה פטורה לעסקה החייבת במע"מ, ובהתאם לכך גבתה מחי טל את סכומי המע"מ. עוד טוען המשיב כי משנת 2007, לצד ניהול ההליך בבית משפט זה (ע"א 2291/07), גבתה המבקשת את סכומי המע"מ מחי טל, אך הותירה אותם בידה שלא כדין וסירבה להעבירם למשיב. על כן, הכספים אותם היא נדרשת לשלם כעת מצויים בידה והיו מיועדים לכתחילה להיות מועברים למשיב ומשכך אין למצוא כל הכבדה בביצוע פסק הדין. המשיב מציין עוד כי הגיש ערעור על אותו חלק בפסק הדין שקיבל את טענות המבקשת ביחס למקבץ 35 הדירות, וכי ערעור זה אף הוא תלוי ועומד בפני בית משפט זה (ע"א 8251/11). לבסוף מציין המשיב כי נוכח עמדת הרוב בע"א 2291/07, סיכויי הערעור שהגישה המבקשת קלושים.

 

7.        דין הבקשה להידחות.

 

           כלל הוא כי הזוכה זכאי ליהנות מפירות זכייתו ואין בהגשת ערעור כשלעצמה כדי לעכב את ביצוע פסק הדין עליו מערערים (ראו תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). על המבקש את עיכוב ביצועו של פסק דין מוטל הנטל להראות כי סיכויי ערעורו להתקבל טובים וכי מאזן הנוחות נוטה באופן ברור לטובתו במובן זה שביצוע פסק הדין יגרום לו נזק שאינו בר תיקון או כי יהיה קושי ממשי להשיב את המצב לקדמותו במידה והערעור יתקבל (ראו: ע"א 9296/03 אהרוני נ' מנשה, פ"ד נח(2) 301, 304 (2003); ע"א 1578/05 מעוז חברה לביטוח בע"מ נ' עזבון המנוח אלי אלבז ז"ל, פיסקה ז (לא פורסם, 8.5.2005)). זאת ועוד, ככל שמדובר בפסק דין המטיל חיוב כספי הנטייה הברורה היא שלא לעכב את ביצועו אלא במקרים חריגים ודברים אלו נכונים ביתר שאת כאשר המדינה היא הזוכה, שכן בנסיבות אלו אין יסוד לחשש שהמערער לא יצליח להיפרע מידיה אם יזכה בערעורו (ראו: בש"א 4630/94 ברקוביץ' נ' פקיד השומה עפולה (לא פורסם, 8.9.1994); ע"א 4903/02 ב.ס השקעות בע"מ נ' מנהל המכס והמע"מ (לא פורסם, 4.9.2002); בש"א 11034/04 כהן נ' מנהל מס שבח מקרקעין (לא פורסם, 3.1.2005)).

 

           בענייננו, המבקשת לא הציגה כל תשתית עובדתית לביסוס טענתה כי מימוש תוצאת פסק הדין וחיובה בתשלום מיידי של יתרת החוב בסך של כמיליון ש"ח, יגרמו לה נזק בלתי הפיך. אשר להכבדה שתיגרם למבקשת באופן כללי כתוצאה מביצוע התשלום על פי פסק הדין, כבר נפסק כי הכבדה מעין זו אינה מהווה כשלעצמה עילה לעיכוב הביצוע (ראו בש"א 4403/94 ויצמן נ' דאודי (לא פורסם, 14.8.1994)).

 

           נוכח מסקנה זו אין צורך כי אדרש לסוגיית סיכויי הערעור אך מבלי לטעת מסמרות בעניין זה אוסיף ואציין כי נראה על פני הדברים כי גם בהקשר זה עומדת בפני המבקשת משוכה לא פשוטה.

 

           אשר על כן, הבקשה נדחית. המבקשת תשלם למשיב שכר טרחת עורך דין בבקשה בסך 10,000 ש"ח. 

 

 

 

           ניתנה היום, י"ב בניסן התשע"ב (4.4.2012).

 

 

 

 

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   11081500_V08.doc   גק

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il